הדפסה
גרסת PDFלאור הסכנה הטמונה בעצם הרעיון של שיבוט בני אדם, ובהתחשב בעובדה שיש לצפות לניסיונות לבצע צעד מעין זה כבר בעתיד הקרוב, הגעתי למסקנה שעלינו לאסור באופן כולל וגורף את השיבוט האנושי. אני משוכנע שכל הצעדים החלקיים פגומים מבחינה מוסרית, חוקית ואסטרטגית, וחשוב מכל, אין בהם כדי להביא להשגת התוצאה הרצויה. מי שרוצה באמת ובתמים למנוע שיבוט אנושי לצורכי הולדה חייב לפעול לעצירת התהליך מראשיתו. הנסיבות שהשתנו והפגמים הברורים שהתגלו בינתיים בחלופות הפחות מחמירות הופכים את האיסור המוחלט לברירה הרצויה והיעילה ביותר.
והרי הסיבות לכך. יצירתם של ילדי אדם משובטים ("שיבוט לצורך הולדה") מתחילה, בהכרח, ביצירתם של עוברי אדם משובטים. אם נמנע את האחרונה, תימנע גם הראשונה, ומכאן מתבקשת עשיית "סייג לתורה", ולו מתוך זהירות בלבד. אולם, ישנם מדענים התומכים בשיבוט עוברים כאמצעי להשגת עוברים לצורכי מחקר, או כאמצעי ליצירת מאגר של תאים ורקמות לתועלתם האפשרית של בני אדם אחרים. (לפעולה זו הם קוראים בשם המטעה "שיבוט לצורכי ריפוי", במקום השם המדויק יותר "שיבוט לצורכי מחקר" או "שיבוט ניסויי", וזאת כדי לטשטש את העובדה שהעובר המשובט יזכה ל"טיפול" רק עד שינוצל ויושמד, ושכל תועלת אפשרית צפויה או "ריפוי" עתידי הם, בשלב זה, היפותטיים לחלוטין.)
רבים גינו מנימוקים מוסריים את הרעיון של יצירת חיים אנושיים חדשים אך ורק כדי לנצלם בדרך זו – כולל העיתון ושינגטון פוסט, ביל קלינטון ורבים מן התומכים בזכותה של האישה לבצע הפלה – בטענהשהוא מבטא זלזול עמוק בחיים. אפילו אלה המוכנים להיפטר מן "העוברים העודפים", הנוצרים בתהליך הרבייה החוץ-גופית במספר רב מן הנדרש ומיועדים להשמדה עם סיומו, נרתעים מיצירה של עוברים אנושיים במפורש ובאופן בלעדי למטרות מחקר. הם דוחים מכל וכל את מה שהם רואים כניצולם של חיים אנושיים בראשיתם והפיכתם למכשיר גרידא. גם אחרים, שאין להם עמדה מוגדרת לגבי מעמדו המוסרי של העובר, מבינים את החכמה שבאי-פגיעה ברגישויותיהם של אזרחים המתנגדים למעשים כאלה.
אך גם אם נניח בצד את ההתרשמויות המוסריות הברורות האלה, התבוננות קצרה תבהיר לנו מדוע חוק המתיר שיבוט עוברים לצורכי מחקר, אך אוסר להשתילם ברחם לשם הולדת תינוק, הוא משגה מוסרי חמור. חוק מעין זה יחרוג בהרבה מאמות המידה שעליהן מבקשים להגן חסידי ההפלות הקנאים ביותר, ויחייב, באופן מודגש וסמכותי, לקפד חיים. בעוד שיצירתם של החיים העובריים תותר, שימורם והמשכתם עד ללידה ייחשבו עבירה על החוק. תהא אשר תהא דעתנו על מעמדו המוסרי או האונטולוגי של העובר האנושי, חוש המוסר וחכמת החיים נרתעים מן המחשבה שהממשלה תדרוש באופן רשמי את השמדתם של חיים שזה עתה נוצרו, וגרוע מזה, תתבע להעניש את אלה שינקטו את הצעד הפלילי של הבאתם לעולם בלידה.
אך הבעיה בגישה השוללת רק שיבוט לצורכי הולדה (כלומר, העברתו של העובר לרחמה של אישה) איננה מוסרית בלבד, אלא גם משפטית ואסטרטגית. איסור שיחול רק על שיבוט לצורכי הולדה יהיה בלתי אכיף. ברגע שעוברים משובטים ייוצרו ויהיו זמינים במעבדות ובמכונים לפוריות, יהיה זה בלתי אפשרי בעליל לשלוט במה שייעשה בהם. ניסויים ביו-טכנולוגיים נערכים במעבדות הרחק מעיני הציבור ומעיניהם של מתחרים בשוק המסחר הביו-טכנולוגי ההולך וגדל. אפשר לייצר, למכור ולקנות מאגרים עצומים של עוברים אנושיים מבלי שאיש ידע על כך. כפי שנוכחנו במקרה של עוברים שנוצרו במבחנה לצורך הטיפול בעקרות, עוברים שנוצרו למטרה אחת יכולים לשמש למטרה אחרת. כיום משמשים "עוברים עודפים", שנוצרו כדי להתחיל תהליך של הריון, למטרות מחקר; ומחר ישמשו עוברים משובטים שנוצרו למטרות מחקר ליצירת הריון.
בטיפולי פוריות נשמרת צנעת הפרט של קשרי רופא-חולה. לפיכך בדיקה קפדנית מבחוץ עשויה להיות קשה ביותר. סביר להניח שמומחי פוריות רבים יצייתו לחוק, אך אחרים יפרו אותו וייפטרו מעונש, כשמעשיהם עוטים צעיף של חשאיות בזכות עקרון הסודיות הרפואית. יתר על כן, השתלת עוברים ברחם כדי ליצור הריון היא הליך פשוט (בייחוד בהשוואה לתהליך ייצורו של העובר) – פשוט עד כדי כך שאת שלביו הסופיים יכולה האישה לבצע במו ידיה, וכך לנקות את הרופא מן האשמה ש"גרם" להעברה הבלתי חוקית. (אני חושב על משהו דומה למכונת ההתאבדות של ד"ר קבורקיאן, שאפשרה לחולה ללחוץ על הכפתור שיביא למותו ול"רופא" הטוב להתחמק מאחריות פלילית.)
גם אם יתגלו המעשים האלה, ניסיונותיהן של הרשויות לאכוף את איסור ההולדה ייתקלו בגל של ביקורת מוסרית וצעדים משפטיים, שיצאו נגד המאמצים המכוונים למניעת העברת העובר לאישה, ועוד יותר מזה לניסיונות למנוע את הלידה לאחר שההעברה כבר התרחשה. האישה שתרצה לקבל את העובר המשובט תבקש, ללא ספק, צו מניעה מבית המשפט ותתבע את ביטולו של החוק בטענה שהוא מנוגד לזכותה החוקתית לבחור ברבייה באמצעות שיבוט (הילד המשובט ייוולד לפני שיושלמו ההליכים המשפטיים). אם יתגלה "הריון משובט בלתי חוקי", שום גוף ממשלתי לא יעז לאלץ את האישה להפיל את העובר המשובט, ותתחולל סערה מובנת מאליה של מחאות אם היא תיקנס או תיכלא לאחר שתלד. אפילו האפשרות להעניש את הרופא על שהפר את החוק תיתקל בהתנגדות רגשנית לאחר שהתינוק המשובט יצאלאוויר העולם – אלא אם כן יתגלה שהוא חריג באופן חמור.
בשל כל הסיבות האלה, הגישה היחידה שתהיה יעילה מבחינה מעשית ומבוססת מבחינה משפטית היא לחסום שיבוט בני-אנוש כבר מן השלב הראשון שלו. איסור כזה ייחשב, בצדק, לא כפגיעה בחופש ההולדה ואף לא כהתערבות בחקירה המדעית, אלא כניסיון למנוע את ייצורם הלא-בריא, הדוחה והבלתי רצוי של בני אדם משובטים.
ו
ישנם מדענים, חברות לייצור תרופות ויזמים בתחום הביולוגי שאיסור מקיף כזה יהיה בעיניהם דבר בלתי נסבל. הם רוצים להניח את ידם על העוברים האלה, בייחוד בגלל תאי הגזע שלהם, תאים המסוגלים באופן עקרוני להפוך לכל תא בגוף, ועל כן אפשר להשתמש בהם להשתלות כדי לתקן רקמות שנפגעו. תאים עובריים כאלה אינם חייבים, כמובן, לבוא מעוברים משובטים, אולם המדענים טוענים שתאים שנלקחו ממשובטים ניתן יהיה להזריק ל"תאומו" המבוגר של העובר, לצרכים רפואיים, ללא כל סכנה של דחייה מצד המערכת החיסונית. סיכוי זה לקבל רקמות שאפשר להשתילן ללא חשש מדחייה היה, עד עתה, הטיעון המוצלח ביותר בעד שיבוט ניסויי. אולם תגליות חדשות הראו שניתן, ככל הנראה, להשיג תוצאות כאלה גם ללא שיבוט עוברים. העובדות שונות מאוד מכפי שהיו לפני ארבע שנים והוויכוח על שיבוט לצורכי מחקר צריך לשקף זאת.
מחקרים רבים הוכיחו לאחרונה שניתן להשיג תאי גזע באיכות גבוהה מגופם של ילדים ומבוגרים – מן הדם, ממח העצמות, מהמוח, מהלבלב, ולאחרונה גם מן השומן. מעבר לכל הציפיות, תאי הגזע הלא-עובריים האלה התגלו כבעלי יכולת להפוך למגוון רחב של רקמות ותאים. (בו בזמן, ניסיונות ראשונים לרפא בני אדם בעזרת תאי גזע שנלקחו מעוברים הביאו לתוצאות איומות, כי התאים החלו להשתולל בתוך מארחיהם החדשים ולייצר רקמות אחרות, בנוסף לאלה שהיה צורך להחליפן. אם עובר מבחנה הוא חריג באופן שאי-אפשר לגלותו – וכך הדבר לעתים קרובות – התאים שיילקחו ממנו עלולים גם הם להיות חריגים.) מאחר שתאים שהוצאו מגופנו שלנו זמינים וזולים יותר מאלה הנלקטים מעוברים משובטים שיוצרו במיוחד לשם כך, נוכל, כמעט בוודאות, להשיג מעצמנו את כל הרקמות והתאים המתאימים להשתלה, ללא צורך בתרומת ביציות או בהעתקים עובריים משובטים של עצמנו. אם נפנה את משאבינו לחקר תאי גזע אצל בוגרים (או, ליתר דיוק, לחקר תאי גזע "לא עובריים"), נוכל גם להשתחרר מן הבעיות החוקיות והמוסריות הקשות שמעורר המחקר בעוברים. ובזיקה ישירה יותר לענייננו, באמצעות מניעת שיבוטם של עוברים אנו מפחיתים בהרבה את הסיכוי לשיבוטם של בני אדם.
הצעת החקיקה שאישר בית הנבחרים האמריקני לאחרונה אכן מבקשת למנוע שיבוט של בני אדם החל מהצעד הראשון, באמצעות איסור על העברת גרעין תא סומטי לצורך ייצור עוברים משובטים. הצעת החוק מבהירה היטב שלא תהיה כל התערבות בפעולות המדעיות והרפואיות השימושיות של שיבוט קטעי דנ"א (שיבוט מולקולרי), שכפול תאים סומטיים או תאי גזע בתרבית רקמה (שיבוט תאים), שיבוט של עובר או של אורגניזם שלם של בעלי חיים, להוציא בני אדם. אם יתקבל החוק, הוא יעמיד את החקיקה בארצות-הברית בקו אחד עם החקיקה הקיימת, או זו העומדת להתקבל בקרוב, במדינות רבות אחרות. ומה שחשוב מכל, הוא מעניק לנו את ההזדמנות הטובה ביותר – ההזדמנות הסבירה היחידה – למנוע את התרחשותו של שיבוט אנושי, או לפחות למנוע ממנו להכות שורש.
השלב הבא במסלול החקיקה, אישור הצעת החוק בידי הסנאט האמריקני, לא יהיה קל. חברות התרופות והביו-טכנולוגיה, כמו גם אחדות מהאגודות המדעיות ומהאגודות לזכויות החולים, עלולות לטעון שהיא מבטאת מנטליות של מנתצי מכונות: התנגדות לקדמה ולמדע, איום על חופש המחקר, ומכשול בפני פיתוחן של שיטות לריפוי תחלואים שיש בהן צורך דחוף. אחדות מן הקבוצות הפמיניסטיות והלובי המצדדבחופש לבצע הפלות מלאכותיות יטענו שמדובר בעצם בתחבולה שנועדה להילחם ברואו נ' וייד, פסק הדין המפורסם של בית המשפט העליון של ארצות-הברית מ-1973 שהתיר ביצוע הפלות, והן יתנגדו לכל דבר העשוי אף לרמוז על כך שלעובר אנושי יש ערך מוסרי כלשהו. מצד שני, אחדים מן הקיצוניים שבמתנגדי ההפלות, שאחת היא להם כיצד נוצרים התינוקות כל עוד אין חייהם נקטעים, ימנעו את תמיכתם מן ההצעה מאחר שהיא אינה נוקטת עמדה נגד יצירת עוברים "עודפים" בטיפולי פוריות ונגד מחקר בעוברים בכלל.
כל הנימוקים הללו שגויים ויש להתנגד לכולם. הסוגיה העומדת על הפרק איננה זכות העובר לחיות לעומתחופש ההפלות. היא אינה עוסקת במוות והרס או בזכותה של האישה לבחור. מדובר, באופן בלעדי ונחרץ, בעיצובם ובייצורם של תינוקות. זהו קרב הפתיחה במערכה ארוכה נגד השבחת הגזע ונגד עתיד פוסט-אנושי. משום כך, סוגיה זו אינה צריכה להקים חיץ בין "השמאל" ובין "הימין"; ישנם אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית המתאחדים במאמץ לעצור את השיבוט האנושי (אחד מיוזמי החוק במדינת מישיגן הוא ציר דמוקרטי, מתומכי חופש ההפלה). כל אחד חייב להבין, שללא קשר לעמדתנו בעניין מעמדם המוסרי של העוברים, מרגע שעוברים משובטים ייוצרו במעבדה, מהפכת השבחת הגזע תהיה כבר בדרך. ואנו נחמיץ את ההזדמנות הטובה ביותר לעשות משהו בעניין.
בעת הזאת, כשמדינות רבות בעולם שוקלות להטיל איסור גורף על שיבוט בני אדם, עלינו להבהיר לעצמנו את הדחיפות שבמצב ואת המשמעות של פעולתנו, או של הימנעותנו מפעולה. מדענים ורופאים ששמותיהם ידועים לנו, וייתכן שגם רבים אחרים, פועלים כעת כדי לשבט בני אדם. הם מודעים לסיכונים המיידיים, אך אינם נרתעים. הם מוכנים לנפות ולהשמיד כל מה שייראה חריג, אך לא אכפת להם שלא יוכלו לגלות את מרבית הליקויים האפשריים. כה בטוחים הם בצדקת דרכם שהם נכונים להתעלם מכל התוצאות העתידיות של הכוח לשבט בני אדם. הם מוכנים להמר על טובתו של כל משובט שייוולד חי, ואם הצדק איתי, גם על הרבה יותר מזה, והכל למען התהילה שבמעמד חלוץ השכפול בבני אדם. מעשיהם, בקצרה, הם התרסה עזת מצח כלפי הקהילה. בנסיבות אלה, שתיקתנו משמעותה השלמה. ישיבה בחיבוק ידיים כעת כמוה כקבלת האחריות למעשה ולכל מה שצפוי לבוא בעקבותיו.
חוק פדרלי שיאסור שיבוט אנושי הוא, להערכתי, חסר תקדים בארצות-הברית, לפחות בתחום הטכנולוגי. ייתכן שיוכח כי איסור כזה אינו יעיל וייתכן שבסופו של דבר יתברר שיסודו בטעות (אם כך ייפול דבר, אפשר יהיה לבטלו מאוחר יותר). אולם, אם יושלם מסלול החקיקה, נשיג, בנוסף לתרומתו למניעת השיבוט, תוצאה חשובה מאין כמוה: הוא יעביר את נטל ההוכחה המעשית למקום הראוי לו. הוא ידרוש מן המחייבים להראות בבהירות רבה איזו טובה גדולה, חברתית או רפואית, יכולה לצמוח משיבוטם של בני אדם. אין ספק שרק למען נימוק משכנע מאוד, שעדיין אינו קיים במציאות וגם לא בדמיון, נרצה להסתכן בשינוי כה מרחיק לכת בדרכי הפרייה והרבייה האנושיות.
בתרבות המערב שררה מזה זמן רב אופטימיות ורודה באשר לקדמה המדעית והטכנולוגית. קרוב לוודאי שהטכנולוגיה שירתה אותנו כהלכה, אם כי עלינו להודות שאין שיטה מדויקת לשקול את תועלתה מול נזקיה. גם כשאנו מכירים בתוצאותיה הבלתי רצויות של הקדמה הטכנולוגית, עדיין אנו בטוחים ביכולתנו לתקן את כל התוצאות "הרעות" באמצעות קביעת כללים ותקנות או באמצעות טכנולוגיות חדשות וטובות יותר. ועם זאת, קיימת סיבה טובה מאוד לשינוי תבנית החשיבה המערבית, לפחות לגבי התערבויות טכנולוגיות בגופו וברוחו של האדם, שיביאו, ללא ספק, לשינויים יסודיים (וככל הנראה, בלתי הפיכים) בטבעו, ביחסיו עם הסובבים אותו ובמשמעות ההוויה האנושית. בנקודה זו אל לנו להיות נכונים לסכן את הכל, מתוך תקווה תמימה שאם הדברים ישתבשו נוכל תמיד ליישר את ההדורים מאוחר יותר.
היו שטענו כי קרוב לוודאי שהשיבוט יישאר פעולה שולית, ולפיכך עלינו להתיר את העיסוק בו. זוהי השקפה קצרת ראות. גם אם השיבוט יתבצע רק לעתים נדירות, חברה המוכנה לסבול תופעה זו כבר איננה אותה החברה, ממש כמו חברה המתירה (אפילו בקנה מידה קטן) גילוי עריות, אכילת בשר אדם או עבדות. חברה המאפשרת שיבוט, בין אם היא מודעת לכך ובין אם לאו, מסכימה בשתיקה להפיכתה של הפרייה והרבייה לתעשייה ולהתייחסות לילדים כאל תוצרים של רצוננו ותו לא. חברה שכזו השלימה, אם רצתה בכך ואם לאו, עם עיצובם מחדש של הדורות הבאים על פי עקרונות השבחת הגזע. הכביש המהיר וההומניטרי אל עולם חדש ומופלא נפתח לפניה.
אך הסכנה הנוכחית הגלומה בשיבוט האנושי היא, באופן פרדוקסלי, גם הזדמנות פז. באורח חסר תקדים באמת יש ביכולתנו להעניק הישג רב-ערך לשליטה האנושית במפעל הטכנולוגי, לחכמה, לזהירות, לכבוד האדם. האפשרות של שיבוט אנושי, שהמחשבה עליה מסלידה כל כך, היא ההזדמנות להחליט אם נהיה עבדים לחדשנות חסרת רסן, ולבסוף נהפוך גם ליציריה, או נישאר בני אדם חופשיים, המשתמשים ביכולת הטמונה בהם להאדרת כבוד האדם. אנושיותו של עתיד בני האדם נתונה עכשיו בידינו.
ליאון קאס הוא פרופסור ב'וועדה למחשבה חברתית' שבאוניברסיטת שיקגו, ועמית ב'אמריקן אנטרפרייז אינסטיטוט' בוושינגטון. יחד עם ג'יימס ק' וילסון כתב את הספר האתיקה של השיבוט האנושי (אמריקן אנטרפרייז אינסטיטוט, 1998). לאחרונה מונה על ידי נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש לשמש יושב ראש הוועדה הנשיאותית לביו-אתיקה. גרסה מוקדמת של המאמר הזה התפרסמה באנגלית בניו ריפבליק.
הערות
1. אלדוס האקסלי, עולם חדש, מופלא, תרגם מאיר ויזלטיר (תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ו).
2. Leon Kass, “The Wisdom of Repugnance,” The New Republic, June 2, 1997, pp. 30-39.
3. הדברים נאמרו בשנת 1971 בנאום בפני האגודה האמריקנית לקידום המדע.
4. The Wall Street Journal, November 27, 2001.
5. Japan Times, December 16, 2000.
6. חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), התשנ"ט-1999.
7. האו"ם אישר ב-16 בנובמבר 1999 את הכלים ליישום ההצהרה האוניברסלית על הגנום האנושי וזכויות האדם (The Universal Declaration on the Human Genome and Human Rights), האוסרת שיבוט אנושי. ראה גם Rich Hayes, “Human Cloning? No Thanks,” Genewatch 12:4, August 1999.
8. את הצעת החוק הגישו הסנאטורים אדוארד קנדי ודיאן פיינשטיין.
9. את הצעת החוק הגישו הסנאטורים ביל פריסט וקיט בונד.
10. Human Cloning Prohibition Act (H.R. 2505).
11. חדשות בי-בי-סי, מהדורת האינטרנט, 26 בנובמבר, 2001.
