הדפסה
גרסת PDFאין פירוש הדבר שהמנהיגות הרבנית כולה, או אפילו רובה, תמכה בהצעות ועדת טל. כמה מנהיגים חשובים אמנם צידדו בהן, אבל אחרים, ובייחוד ראשי הישיבות הגדולות, ראו בהצעות הללו סכנה לחוסנו של עולם הישיבות ותקפו אותן בחריפות. יתד נאמן כינה את הצעות הוועדה "תקדימים משפטיים מסוכנים, רפורמה מהפכנית בגישה לעולם הישיבות, ביזוי ערך התורה והטפה ל'השתלבות' בחברה החילונית".77 בשכונות החרדיות הופיעו עלונים המאשימים את ועדת טל בהמטת "שואה" על הישיבות. הרב אשר טננבאום, יושב ראש ועד הישיבות, ארגון גג המייצג את הישיבות החרדיות, התפטר מוועדת טל במחאה על הצעת שנת ההכרעה ולא חתם על הדו"ח. הרב אברהם רביץ, חבר כנסת מטעם מפלגת 'יהדות התורה', התומך בהמלצות ועדת טל, מסביר את עמדת ראשי הישיבות: "הם לא רוצים לייסד שיטה שבה עוזבים את הישיבה בגיל 23. אין בעיה כאשר אנשים עוזבים [את הישיבה] עקב בחירה אישית, אבל ועדת טל תבסס כנורמה את היציאה מעולם הישיבות".78
מדוע, אם כן, הסכימו כמה רבנים חרדים חשובים לתמוך בהמלצות ועדת טל? רביץ מעלה את האפשרות שלא עמדה בפניהם ברירה אחרת. "בית המשפט העליון הורה לכנסת להסדיר בחוק את עניין הדחיות", הוא אומר, "וטל הייתה ההצעה הטובה ביותר". אחרים, מכל מקום, רואים במדיניות החדשה הכרה בכך שמצבה הכלכלי של הקהילה החרדית הולך ונעשה קשה. "מה שהגדולים אומרים חשוב ביותר", אומרת רבקה רפפורט, מנהלת בית ספר יסודי ונכדתו של הרב משה פיינשטיין, שהיה עד מותו ב-1986 הדמות הרבנית החשובה ביותר בארצות-הברית. "אם הם אומרים שהמצב הנוכחי שבו כולם לומדים צריך להימשך, אנשים יוסיפו ללמוד. אבל נראה שהם עומדים על מידת העוני ועל כן הסכימו לוועדת טל". ישי ויינר מקול העיר ביטא תחושה דומה. לדבריו, "המהפכה האמיתית בעולם החרדי קשורה לכסף". ויינר, שלמד בישיבת פוניבז' היוקרתית ושירת בצבא, מרגיש שהציבור החרדי תומך בהמלצות ועדת טל. "המצב קשה מכדי להימשך כמות שהוא. אנשים רוצים לצאת ולעבוד", הוא אומר, וצופה ש-30 עד 40 אחוזים יעזבו את הכולל ויֵצאו לעבוד אם יוסר מעליהם איום השירות. דב אלבוים, שגדל בקהילה החרדית בבני ברק וסיקר בעבר את נושא החרדים בידיעות אחרונות, מסכים עם הקביעה הזאת. לדעתו, הרעיון של שנת הכרעה "לא היה זוכה לעולם לאישורם של מנהיגי החברה החרדית לולא היה עולם הישיבות מצוי במשבר עמוק. חבריה החילוניים של הוועדה הגישו, בעצם, לחברה החרדית קרש הצלה רחב ונוח, מול סכנה של טביעה קטלנית".79
מעטים הם הרגעים בהיסטוריה שהעמידו את לימוד התורה בסכנה חמורה כמו התקופה שלאחר השואה. לא זו בלבד שהמרכזים הגדולים ללימוד תורה נכחדו ורוב תלמידיהם נרצחו, אלא שדרך החיים החרדית עצמה התחילה להצטייר בעיני רבים כשריד מן העבר, משהו שעתיד להיעלם תוך דור. מובן, אפוא, שתגובת המנהיגות החרדית הייתה תקיפה: תורה צריכים ללמוד רבים ככל האפשר, הרבה ככל האפשר, ובכל מחיר.
אולם, בצעדים שנקטו כדי להחזיר את העטרה ליושנה הניעו החרדים בישראל תהליך שאת ממדיו איש לא שיער בזמנו. מה שהחל כתגובה לאסון ולאיום תרבותי מיידי הפך, בתוך כמה עשורים, לקהילה לומדת גדולה ותובענית יותר משראה העם היהודי מעודו. דגם חדש זה היה מבוסס על הנחות שבמשך הזמן הלכו והתערערו: הוא נשען על התקווה שחלק גדול וגדל של האוכלוסייה יוכל להישאר מחוץ לכוח העבודה, לחיות מסובסידיה ממשלתית, משארית הונם של הורים וקרובים, ומן ההקרבה היוצאת דופן של רעיות הלומדים בכולל, וכל זאת בלי לשקוע בעוני בלתי נסבל ולעורר עוינות עזה מצד אוכלוסייה ישראלית גדולה יותר, שאיננה שותפה לאידיאלים שלו ואינה מוכנה להקריב עוד קרבנות משלה כדי לסבסד אותו. במוקדם או במאוחר היה הדגם החרדי-ישראלי מוכרח להגיע אל קצה הגבול שלו.
ההתפתחויות החדשות בקהילה החרדית אינן משקפות אפוא רק שינוי קל בצורת החיים החרדית. יש בהן משום תיקון של ממש בהשקפת העולם - הודאה חלקית בכך שהמאמץ ליצור קהילה לומדת גדולה, שבה רק התלמיד-חכם ורעייתו המסורה זוכים לכבוד, מיצה את עצמו. זוהי ראשיתו של תהליך שיהיה בוודאי אטי וכואב. הדעת נותנת כי שינוי זה יהיה מהיר יותר בחוגים ספרדיים וחסידיים, הרוחשים עדיין מידה של כבוד למי שעובד לפרנסתו, ושההתנגדות התקיפה ביותר תבוא מצד הקהילות הליטאיות. אבל יש סיבה טובה להאמין שמרגע שתתחיל התמורה הזאת בחברה החרדית יהיה קשה לעצור אותה: המספר ההולך וגדל של חרדים עובדים ומצליחים ישמש תזכורת תמידית לכך שנאמנות לדרך החיים החרדית איננה חייבת להיות כרוכה בעוני ובתלות כלכלית. כמו שאומר השופט טל: "מנקודת מבט רוחנית יכאיב לאנשים לעזוב את עולם התורה, אבל עם הזמן הם יראו שזה אפשרי לעזוב ועדיין להיות בסדר".80
לפתיחות החדשה של העולם החרדי לדגמי חיים חלופיים יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת על החברה הישראלית כולה. השימוש במוחות המורגלים-בלימוד במקצועות הדורשים מומחיות, כמו היי-טק, ישפר עוד יותר את מעמדה החזק ממילא של ישראל בתחומים אלה. העברת אלפי גברים מהיכל הלימודים למקום העבודה תאיץ את הצמיחה הכלכלית, תרחיב את בסיס המיסוי ותפחית את הדרישה במגזר החרדי להקצאת כספים לצורכי רווחה. תוצאה חשובה נוספת תהיה כינון יחסי גומלין בין החרדים לשאר החברה הישראלית עקב הצטרפותם לכוח העבודה והתגייסותם לצבא. לדברי ישראל סגל, שעזב את העולם החרדי כנער ונעשה אחד העיתונאים המוערכים בטלוויזיה הישראלית, "עצם ההתחככות בין שני העולמות תביא מטבע הדברים לפתיחות ושבירת דעות קדומות משני הצדדים".81
ברם, החרדים עצמם הם שיפיקו את התועלת הרבה ביותר מן השינוי. השיבה לדגם המסורתי הנהוג גם היום בעולם החרדי בצפון אמריקה ובאירופה, תשקם את האיזון בין לומדי תורה ל"בעלי בתים". ההשפעה המיידית תהיה הקלה בעוני ובבעיות חברתיות נלוות. הקהילה תפסיק לאבד את אלה שאינם מתאימים לתבנית האחידה של תלמיד-חכם, ותאפשר להם להישאר במסגרת שתורחב ותכלול גם טכנאים, מתכנתים, ואפילו חיילים. הישיבות, שראשיהן התנגדו בדבקות להמלצות ועדת טל מחשש שהן תקלנה על התלמידים לנטוש את לימוד התורה, תשובנה למלא את התפקיד של מוסדות עילית המתייחדים בלימוד אינטנסיבי ובמחויבות למצוינות. נוסף על כך, כאשר יגיע האיזון בין הלומדים לעובדים לרמה שתאפשר לקהילה לתמוך במוסדותיה, תפחת התלות של החרדים בקצבאות ממשלה.
כדי שתרחיש אופטימי זה יקרום עור וגידים יש צורך במספר שינויים חיוניים במצב הקיים. הצעות ועדת טל, או הצעות כדוגמתן, חייבות להיעשות לחוק, על מנת שתלמידי ישיבה יוכלו לקבל הכשרה מקצועית בגיל צעיר יחסית. הממשלה תידרש לשנות את ייעודם של כספים רבים שהיא נותנת לישיבות ולהשקיע אותם בתכניות להכשרה מקצועית ובלימודי ערב לחרדים. והחשוב מכל, הגלים הראשונים של אנשי מקצוע חרדים יצטרכו להוכיח את עצמם בשתי חזיתות: למעסיקים פוטנציאליים עליהם להראות שכישוריהם הגבוהים ודרישות השכר הנמוכות-יחסית שלהם הופכים אותם לעובדים שכדאי להעסיקם; ולחברה החרדית עליהם להוכיח שאפשר לעזוב את הישיבה בלי להנמיך את אמות המידה הדתיות. בלא שיתוף הפעולה של מעסיקים, פוליטיקאים ורבנים תהיה הדרך חזרה מן הדגם האוטופי אל הדגם המסורתי, המציאותי יותר, ארוכה ומפרכת, וייתכן אפילו שתידחה לנצח. בעזרת שיתוף פעולה כזה אפשר שדור החרדים הבא יהיה יצרני, עצמאי ואחראי יותר משראתה ישראל מעודה.
יואל רביבו הוא עיתונאי החוקר את המגזר החרדי.
הערות
1. מנחם פרידמן, ריאיון עם המחבר, 3 באוקטובר 2000. מרבית האנשים שהתראיינו למאמר זה סירבו לקבוע קביעות מספריות חד-משמעיות בנוגע לגודלה של הקהילה החרדית. בעבר, מציין פרידמן, השתמשו חוקרים במספר הקולות שצברו המפלגות החרדיות בתור סימן, אבל ש"ס, מפלגה חרדית ספרדית הזוכה לתמיכתם של לא-חרדים רבים, עשתה את השימוש במדד זה לבלתי אפשרי. גם בדיקה של רשימת הכוללים איננה מדויקת, שכן אין מעדכנים אותה ומפקחים עליה כראוי, ולמרות שברור מתי אנשים מתחילים ללמוד, לא ברור כלל מתי הם מסיימים - כלומר, לא ברור כמה תלמידים תורתם באמת "אומנותם", והם אינם מועסקים מחוץ לישיבה.
2. בבלי ברכות כח ע"א. רש"י מביא דעה שהוא היה נפח.
3. בבלי שבת קיח ע"א.
4. משנה אבות ב, ב.
5. רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג, י. לחומר נוסף ולדיון במושג העבודה במקורות ראה יוסף יצחק ליפשיץ, "מלאכת מחשבת", תכלת 10, חורף התשס"א/2001, עמ' 85-117.
6. עמירם גונן, מהישיבה לעבודה: הניסיון האמריקני ולקחים לישראל (ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2000), עמ' 90.
7. גונן, מהישיבה לעבודה, עמ' 46.
8. Eli Berman, Sect, Subsidy and Sacrifice: An Economist’s View of Ultra-Orthodox Jews (Jerusalem: Jerusalem Institute for Israel Studies, 1998), p. 19 (להלן קהילה, סובסידיות והקרבה).
9. טורו קולג' במדינת ניו יורק, למשל, מציע טווח רחב של תכניות לימודים לתואר בשעות הערב. ותלמידים מישיבת 'נר ישראל' בבולטימור לומדים בערב לתואר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, במכללת לויולה (שהיא, למרבה האירוניה, מוסד ישועי) או במכללה העירונית.
10. William B. Helmreich, The World of the Yeshiva: An Intimate Portrait of Orthodox Jewry (Hoboken, N.J.: Ktav, 2000), p. 220 (להלן עולם הישיבה). "בין הבוגרים שהשיבו לשאלון, 48 אחוזים השלימו תכנית כלשהי של לימודים לתואר מתקדם, 23 אחוזים סיימו את לימודיהם במכללה, 15 אחוזים למדו במכללה אבל לא השלימו את לימודיהם ואילו 14 אחוזים לא המשיכו בלימודים לאחר התיכון. אף שאין בנמצא נתונים מדויקים בעניין, הדעת נותנת שאפילו בישיבות כמו לייקווד וטלז, האוסרות על תלמידיהן ללמוד במכללות בתקופת לימודיהם בישיבה, יש מספר גדול של בוגרים, אולי אפילו מרביתם, שלמדו במכללה לפני שנרשמו לישיבה או אחרי שעזבו אותה". המחקר נעשה על 878 בוגרים של בית ספר תיכון חרדי, שהאידיאולוגיה שלו ממוקמת בין הישיבה החרדית 'לייקווד' ובין 'ישיבה יוניברסיטי'האורתודוקסית-מודרנית,והיא "מתירה, אבל איננה מעודדת במיוחד, לימודים במכללה". הלמרייך, עולם הישיבה, עמ' 343-344.
11. גונן, מהישיבה לעבודה, עמ' 40. השווה מנחם פרידמן, החברה החרדית - מקורות, מגמות ותהליכים (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1991), עמ' 26-29.
12. Eli Berman and Ruth Klinov, Human Capital Investment and Nonparticipation: Evidence from a Sample with Infinite Horizon (or: Jewish Father Stops Going to Work) (Jerusalem: Maurice Falk Institute, 1997), p. 11, table 4 (להלן השקעה בהון אנושי).
13. ראה Lawrence Kaplan, "The Hazon Ish: Haredi Critic of Traditional Orthodoxy,” in Jack Wertheimer, ed., The Uses of Tradition (New York: Jewish Theological Seminary, 1992), pp. 145-173.
14. הוועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני-הישיבות, ניסן התש"ס, נספח 3, עמ' 118 (להלן דו"ח טל).
15. אלעד פלד, עורך, יובל למערכת החינוך בישראל (ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט, 1999), עמ' 1047.
16. Jonathan Rosenblum, "In Defense of the Tal Commission,” The Jerusalem Post, .April 21, 2000, p. 9b
17. השופט צבי טל, ריאיון עם המחבר, יולי 2000.
18. Jonathan Rosenblum, “Confessions of a Haredi Dad,” The Jerusalem Post, December 11, 1998, p. 9 .
19. ריאיון של חסיד גור מירושלים עם המחבר, יולי 2000.
20. ראה הטבלה בדו"ח טל, עמ' 64-65 של כרך א. ב-1979 היו 9,084 תלמידי ישיבה פטורים משירות צבאי; ב-1989 היה מספרם 20,762; ב-1999 היו פטורים 30,414 תלמידים.
21. "נוצר מצב שהצבא הוא בית הסוהר של החרדים מבחינה זו שאי-השירות מונע מהם להשתלב במעגלי עבודה ועשייה אחרים". שוקי פרידמן, "צריך להתפלל, לזעוק ולהפגין", מקור ראשון, 1 בינואר, 2001, עמ' 15.
22. שני המספרים הראשונים נלקחו מברמן, קהילה, סובסידיות והקרבה, עמ' 19.
23. ברמן וקלינוב, השקעה בהון אנושי, עמ' 11.
24. ריאיון עם שמואל מיטלמן, "החרדי הראשון בבית המשפט העליון", מעריב, מוסף סופשבוע, 21 ביולי, 2000, עמ' 12, 24.
25. ריאיון עם המחבר, אוגוסט 2000.
26. בשנות השמונים של המאה העשרים, כשפתח מחנך חרדי ידוע שעלה מארצות-הברית את 'מערבא', תיכון ישיבתי המציע לתלמידיו לימודים לקראת תעודת בגרות לצד שעות רבות של לימוד ישיבתי, הוא הצית מחלוקת אדירה. בסופו של דבר לא קיבל היתר לפעול בירושלים ולא הותר לו לקרוא לבית הספר שלו "ישיבה".
27. כמו שהסביר הרב שצ'רנסקי בריאיון עם המחבר, "הנערה מבינה שלימוד תורה הוא הערך הגבוה ביותר והיא רוצה בעל שישתייך לקבוצת עילית זו של לומדים".
28. הרב יואל שוורץ, מחנך חרדי ותיק בירושלים, בריאיון עם המחבר, אוקטובר 2000. כל הציטוטים מדברי הרב שוורץ, המובאים במאמר, לקוחים מן הריאיון הזה.
29. שרון סלייטר, ריאיון עם המחבר, אוקטובר 2000. שצ'רנסקי נזכר בביקור ניחום-אבלים שביקרו אותו לאחר מות אביו, מאיר, מייסד 'בית יעקב' בתל אביב. המבקרים, רבנים נכבדים שעמדו בראש ישיבות ליטאיות, שלא היו לו קשרים הדוקים איתם, הסבירו למה הרגישו מחויבים לחלוק לאביו כבוד. "ב-1941 הגענו מווילנה כפליטים", אמר רב אחד. "הסתכלנו סביב והבנו שאנחנו חייבים ללכת לעבוד משום שאם נלמד לא נוכל לזכות בשידוך. באנו לאבא שלך וסיפרנו לו על הבעיה שלנו והוא ענה: 'בנים יקרים, הקשיבו לי; לכו ולמדו תורה ותנו לי לדאוג להקמת בית-יעקב שיספק לכם רעיות'".
30. ועדת טל ביקרה בישיבת מיר, וחבריה מציינים בדו"ח כי "התרשמו עמוקות מן החיזיון של ריכוז עצום של תלמידים המשתפך, מחוסר מקום, מן האולם הגדול אל הפרוזדורים, אל הבימה ואל רחבת ארון הקודש, ואף אל בתים סמוכים, והכל עוסקים בלימוד עצמי ובחברותות". דו"ח טל, עמ' 16.
31. ברמן, קהילה, סובסידיות והקרבה, עמ' 11.
32. ברמן, קהילה, סובסידיות והקרבה, עמ' 8, 12; ברמן וקלינוב, השקעה בהון אנושי, עמ' 28.
33. מספר הילדים הממוצע במשפחה קטן יותר, באופן טבעי, משיעור הפוריות. הנתון הראשון משקף את המספר הממוצע של ילדים במשפחות בזמן נתון, כולל משפחות של זוגות צעירים שטרם נולדו להם ילדים רבים; הנתון השנימשקף את המספר הממוצע של הילדים שסביר להניח שאישה תלד בסך הכל.
34. נתוני המוסד לביטוח לאומי לשנת 1999 הראו שירושלים עומדת בראש הרשימה הארצית - 33 אחוזים מתושביה חיים מתחת לקו העוני; אחריה ברשימה באה בני ברק, עם 30.3 אחוזים.
35. ברמן, קהילה, סובסידיות והקרבה, עמ' 13-15; נתוני קו העוני נלקחו ממומי דהן, האוכלוסייה החרדית והרשות המקומית (ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 1998), עמ' 50.
36. את הנתונים האלה הציגו בפני ועדת טל פקידים בכירים באוצר. דו"ח טל, כרך א, עמ' 37.
37. שחר אילן, חרדים בע"מ (ירושלים: כתר, 2000), לוח סל 1, בין העמודים 320-321. המספר הנמוך יותר מתייחס למשפחות שבהן האם עובדת, והמספר הגבוה יותר למשפחות שבהן האם איננה עובדת - שהן הרוב.
38. פרידמן, ריאיון עם המחבר.
39. עדותה של ורד דר בפני ועדת טל, מצוטטת בהארץ, מהדורת האינטרנט, 23 בפברואר, 2000.
40. דו"ח טל, נספח ב1, עמודים 160, 163.
41. ברמן, קהילה, סובסידיות והקרבה, עמ' 10.
42. ברמן, קהילה, סובסידיות והקרבה, עמ' 13-15.
43. דו"ח טל, עמ' 14.
44. ברמן, קהילה, סובסידיות והקרבה, עמ' 10.
45. ישי ויינר, ריאיון עם המחבר, ספטמבר 2000. כל הציטוטים מדבריו שלויינר לקוחים מן הריאיון הזה. פרידמן, שרואה בתופעה הזאת "טרגדיה גדולה", אומר: "יש לך עושר גדול שנעלם בתוך כדי דור אחד או שניים. הכסף צריך להתחלק בין בני אדם רבים שרק לוקחים ואינם מחזירים דבר". פרידמן, ריאיון עם המחבר.
46. רבקה רפפורט, ריאיון עם המחבר, אוגוסט 2000.
47. אילן, חרדים בע"מ, עמ' 273.
48. יונתן רוזנבלום, ריאיון עם המחבר, אוקטובר 2000.
49. עדינה בר-שלום, ריאיון עם המחבר, נובמבר 2000.
50. ריאיון של אם חרדית מירושלים עם המחבר, אוגוסט 2000; יעקב נאמן, ריאיון עם המחבר, נובמבר 2000; דודי זילברשלג, ריאיון עם המחבר, נובמבר 2000. זילברשלג צודק באמרו שהתופעה של נשים המפרנסות את משפחותיהן התחילה בעולם הישיבות הליטאיות, אבל במשך השנים התפשטה גם לציבור הספרדי ולציבור החסידי בגלל החינוך של 'בית יעקב' שהם מקבלים. "הבנות לומדות ב'בית יעקב' ואינן מוכנות לשקול נישואין למישהו שאיננו מקדיש את כל זמנו ללימוד תורה", אומרת בר-שלום.
51. שך, שנחשב גאון בתלמוד, סיפר למעריב, בריאיון שהתפרסם ב-24 בנובמבר, 2000, שהיה לו "רעב גדול ללימודי חול, אז התחלתי לחפש אותם בחוץ. הייתי מתגנב לחנויות ספרים, לספריות בשכונות חילוניות, ובלעתי ספרים. קראתי היסטוריה ושירה ופילוסופיה. דרך הספרים למדתי לבד מתמטיקה ואנגלית".
52. גם מוטי גרין, עורך הדין החרדי הראשון ששימש מתמחה בבית המשפט העליון, ביטא תחושה כזאת: "הגעתי למצב שאחרי לימודיי בישיבות לא מצאתי משרה תורנית שתתאים לי... חשתי מצוקה חריפה. הייתי חייב לנקוט צעד. יכולתי לטייח ולמצוא פתרונות ביניים של הוראה בישיבות קטנות בערי שדה, אבל חשבתי שעליי למצוא משהו עם אתגר וסיפוק. לא רציתי להתעורר בעוד עשר שנים עם קשיי פרנסה ולהביט אחורה מתוסכל. ייתכן שהתסכול יגבר במשך השנים גם בדרך שבה בחרתי, אבל לפחות אהיה מתוסכל שבע לא רעב". מיטלמן, "החרדי הראשון", עמ' 14.
53. יוסף שלהב, ריאיון עם המחבר, אוגוסט 2000.
54. הארץ, 18 בינואר, 2001.
55. Aryeh Dean Cohen, "'Angels’ Whose Wings Droop from Cold,” The Jerusalem Post, February 17, 1998, p. 11.
56. אילן, חרדים בע"מ, עמ' 175, 177.
57. אילן, חרדים בע"מ, עמ' 177, 181.
58. הארץ, 19 בינואר, 2001.
59. שרון סלייטר, ריאיון עם המחבר, אוקטובר 2000.
60. בשנת 1999 דיווח ארגון 'הלל' על 237 פונים, יותר מפי שניים מן המספר שדיווח עליו ב-1998. Daniel Klaidman and Matt Rees, "The New Defectors,” Newsweek, December 13, 1999.
61. ישראל אביטל, "הבן החמישי", משפחה, פסח תשנ"ה, עמ' 16. מצוטט אצל אילן, חרדים בע"מ, עמ' 176.
62. ריאיון עם דב אלבוים, "פורצים את החומה", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 12 במאי, 2000, עמ' 24; הרב יחזקאל פוגל, ריאיון עם המחבר, ספטמבר 2000.
63. גם הרב שך לא הביע התנגדות למרכז כשפנו אליו היזמים; יצחק ויינטראוב, אחד היזמים, מספר שהרב רק ציין שאינו רוצה לקבל עליו אחריות בעניין ועל כן הפנה אותם לדור הרבנים הצעיר ממנו.
64. Moshe Musman, "Plunging into Yam Suf: Tackling the Hardships of Earning a Livelihood,” Yated Ne’eman, March 20, 1998; נ' קצין, "הכרח לא יגונה", יתד נאמן, יתד השבוע, 30 באוקטובר, 1998, עמ' 12.
65. מאיר קומר, ריאיון עם המחבר, יולי 2000; לייזר רוטשטיין, ריאיון עם המחבר, אוגוסט 2000; שלמה פארי, ריאיון עם המחבר, אוגוסט 2000.
66. הלל, ריאיון עם המחבר, אוגוסט 2000.
67. הארץ, 9 ביוני, 1999.
68. ועדת טל הוקמה כדי לנסח המלצות שיוליכו לחקיקה זו. החברים בה היו שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל, מזכיר הממשלה יצחק הרצוג, ראש עיריית בני ברק הרב מרדכי קרליץ, הרב אשר טננבאום, ראש 'ועד הישיבות' - ארגון גג של הישיבות, הפרקליט החרדי יעקב ויינרוט, העוזר למנכ"ל משרד הביטחון, חיים ישראלי, ראש אכ"א לשעבר משה נתיב, היועצת המשפטית של משרד הביטחון, רחל סטובצקי, והעוזר לפרקליט המדינה, יהושע שופמן.
69. בסוף השנה, מי שיחליט לחזור לישיבה יוכל להוסיף ולקבל דחיית שירות, ולמי שירצה להוסיף לעבוד יהיו שתי ברירות: ארבעה חודשים של שירות צבאי בפיקוד העורף ואחר כך שירות מילואים שנתי; או שירות אזרחי במכבי האש, במשטרת התנועה או בשירותי ההצלה, שבהם יעשו אחר כך את שירות המילואים שלהם. ברירה שלישית מתייחסת לתלמידי ישיבה המתגוררים באזורים שהצבא סבור כי יש להם צרכים ביטחוניים מיוחדים. תלמידים אלה יסיירו במסגרת המשמר האזרחי 24 ימים בשנה, מגיל 21. לאחר עשר שנים יהיו פטורים משירות נוסף.
70. מליאת הכנסת, 7 במרס, 2001.
71. מליאת הכנסת, 6 במרס, 2001.
72. נחמיה שטרסלר, "גיוס שווה לכל", הארץ, 7 בדצמבר, 2000, עמ' ב-1.
73. משה נגבי, "חוק נתעב ונפסד", מעריב, מוסף שבת, 7 ביולי, 2000, עמ' 8.
74. מעריב, 2 ביולי, 2000.
75. הארץ, 14 באפריל, 2000.
76. הארץ, 4 ביולי, 2000.
77. הארץ, 13 באפריל, 2000.
78. הרב אברהם רביץ, ריאיון עם המחבר, יולי 2000.
79. אלבוים, "פורצים את החומה", עמ' 24.
80. טל, ריאיון עם המחבר.
81. ישראל סגל, "בזכות חוק טל", ידיעות אחרונות, 24 שעות, 3 ביולי, 2000, עמ' 5.
