הדפסה
גרסת PDFברם, אישה שיכלה לפרנס את בעלה ואת שני ילדיה בהיותה בת עשרים ושתיים תתקשה מאוד לעשות זאת כשתהיה בת שלושים ואֵם לשישה ילדים. אף שזה התפקיד שחינכו אותה למלא, והיא זוכה למעמד מסוים בקהילה שלה כשהיא עושה כן, מגיע הרגע שבו עול גידול הילדים והפרנסה של משפחה גדולה הוא כה כבד עד שהאישה אינה יכולה עוד למלא אף לא אחת מן המחויבויות האלה באופן משביע רצון. לדברי שחר אילן, 80 אחוזים מן הנשים החרדיות העובדות מועסקות רק במשרה חלקית, לעומת 41 אחוזים מן הנשים העובדות בכלל האוכלוסייה.47 "יש נשים הכורעות תחת הנטל של היותן מקור התמיכה הכספי העיקרי", אומר העיתונאי החרדי יונתן רוזנבלום, "והן אינן מסוגלות לגדל את המשפחות שלהן כראוי".48
הבעיה נובעת בחלקה מסוג ההכשרה שמקבלות הנשים קודם שהן מצטרפות לכוח העבודה. עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, אומרת שהמצב בציבור החרדי "קשה מאוד". בוגרת טיפוסית של סמינר 'בית יעקב', המצוידת בתעודת הוראה - שמלכתחילה איננה יכולה להכניס משכורת גבוהה במיוחד - תגלה לא פעם שאין בתחום הזה משרות פנויות. "בשנה שעברה", היא מציינת, "סיימו את הסמינר למורות בירושלים כ-800 בוגרות, אבל היו רק 30 משרות פנויות".49 רוב הנשים נאלצות אפוא לקבל משרות משתלמות עוד פחות בתור מזכירות, גננות או עוזרות לגננות. "הן באות הביתה עייפות ושחוקות אחרי שטיפלו בילדים של אחרים ומצפים מהן לטפל בילדים שלהן עצמן", אומרת בר-שלום, שפתחה את 'מכללת ש"ס' שבה לומדות כמה מאות נשים, כדי להכשירן למקצועות משתלמים יותר.
הלחצים הכספיים הקשים משפיעים גם על חיי הנישואין. "אנשים נשברים", אומרת אם חרדית אחת ומספרת שאין לה כל כוונה לתמוך בבתה, שזה עתה התחתנה, כדי שחתנה יוכל ללמוד. העול הרובץ על כתפי האישה החרדית העובדת כבד מאוד: עליה להשכים קום לעבודה, גם אחרי לילה בלא שינה שבו היניקה את תינוקה או טיפלה בילד חולה, ואילו בעלה יכול ללכת לכולל בשעה 9:15 או 9:30. "לאישה קשה מאוד והמשפחות מתמוטטות", אומר יעקב נאמן, לשעבר שר האוצר, המקורב מאוד להנהגת הציבור החרדי. דודי זילברשלג, פרסומאי והמוציא לאור של השבועון בקהילה, המקורב מאוד לרב אהרן לייב שטיינמן, אומר כי הולכת ומתגברת ההכרה שאין לצפות מנשים לפרנס את משפחותיהן. "השורה התחתונה היא שנשים פשוט אינן יכולות להמשיך ככה לאורך זמן".50
ברם, שיקולים כלכליים אינם הסיבה היחידה לכך שהמודל הנוכחי לא יוכל להתקיים לאורך זמן. סיבה נוספת היא שגברים חרדים רבים פשוט אינם יכולים להתמודד עם הדרישות המחמירות המתחייבות מהתמסרות מוחלטת ללימוד תורה, עם הבידוד מן העולם שבחוץ ועם תנאי המחיה העלובים, המאפיינים את החוויה החרדית הישראלית. תמיד היו כאלה שמרדו לגמרי בשיטה - דוגמת אפרים שך, בנו היחיד של הרב אליעזר שך המנוח, שהיה הרב החרדי האשכנזי בעל ההשפעה הגדולה ביותר בישראל ברבע האחרון של המאה העשרים. שך הצעיר שירת בצבא והשלים לימודי תואר שלישי בהיסטוריה ובפילוסופיה באוניברסיטה משום שהיה "סקרן מדי" בנוגע לעולם שבחוץ, עד שלא יכול להישאר בישיבה ולמלא את "ייעודו" ולרשת את אביו כראש ישיבת פוניבז'.51 בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית במספר המקרים מסוג זה. אולם, רבים מבין אלה שאינם מתאימים לעולם הישיבה מתקשים לבצע מעבר מוצלח לקריירה כפי שעשה אפרים שך. יתר על כן, אחוז גדול מאלה הנשארים בישיבה סבורים שחייהם אינם מספקים - בעיה שהבחינו בה רבנים, עובדים סוציאליים והדיוטות כאחד. "אנשים יושבים שם, בישיבה, שבורים", אומר ישראל. "הייתי אומר ש-60-70 אחוזים לא צריכים להיות שם; הם מרגישים שהם לא מתקדמים לשום מקום. מבחינה פסיכולוגית, זה קשה. הם לא רוצים להיות מורים של כיתה ב' בתלמוד תורה - מסלול העבודה היחיד הפתוח בפניהם - ויש מעט מאוד משרות הוראה בישיבות מובילות".52 יוסף שלהב, גיאוגרף חברתי מאוניברסיטת בר-אילן, מסכים. "בציבור החרדי יש לחץ עצום הבא מאנשים שנמצאים בישיבות אבל מקומם אינו שם. רק טבעי שרוב האנשים אינם מסוגלים ללמוד כל היום; רק העילית האינטלקטואלית מסוגלת לזה".53
משום כך נוטשים צעירים חרדים רבים את לימודיהם לגמרי; הם נכשלו במקצוע היחיד שנחשב כשר בעיניהם ובעיני החברה שלהם, ולעבוד אסור להם על פי החוק. התוצאה היא שבני-נוער רבים מבלים את ימיהם בשוטטות ברחובות, בזמן שרשמית הם רשומים בישיבות. הרב י', יועץ עצמאי לבני הנוער האלה, הידועים בכינוים "שבאבניקים", הסביר את התופעה הזאת בריאיון שפורסם באחרונה בעיתון הארץ:
שבאבניקים הם פשוט בני-נוער שלא מסוגלים לשבת יום שלם בישיבה וללמוד גמרא, ורוצים לנשום קצת אוויר ולהתפרק. פשוט, מהרגע שהם מתחילים להסתובב ברחובות, לפגוש אנשים שונים, לפגוש בנות, ואולי אפילו להגיע איתן למגע גופני, דבר שעל פי הנורמות החילוניות אינו פסול אך על פי הקודים החרדיים הוא חמור ביותר, הם נדחים על ידי החברה החרדית. מהרגע שהם תופשים עצמם כפושעים, אז כבר אין הבדל בין מגע עם בנות לדברים חמורים יותר, כמו סמים.54
במקרים רבים, נערים אלה כבר אינם מתקבלים בברכה בבתיהם שלהם ובסופו של דבר גרים ברחוב או באכסניות נוער המופעלות בידי המדינה. לפי נתונים שהתפרסמו בג'רוזלם פוסט, מתוך 120 בני-נוער חסרי בית שקיבלו ב-1997 סיוע מעיריית ירושלים, 50 היו חרדים, ואפשר להניח שהיו רבים אחרים שלא קיבלו סיוע. לדברי שבתאי עמדי, מנהל המחלקה לקידום נוער בעירייה, רוב הנערים האלה פשוט לא יכלו להתמודד עם הדרישות הקשות של לימוד התורה בישיבה. "הם יכולים להפוך לחסרי בית פשוט משום שהם אינם עומדים בדרישות הישיבה. במגזר החרדי, הנושרים מן הישיבה נושרים מן הקהילה כולה, שכן בעבורם, אם אינך לומד בישיבה זו בעיה. לפעמים המשפחות נבוכות כל כך בשל ילד כזה עד שהן אומרות לו לעזוב. ולפעמים התנאים הכלכליים בבית גרועים כל כך, שמגורים בליפתא [שכונה עזובה בירושלים שבה מתגוררים שבאבניקים] טובים ממגורים בבית".55
בשנים האחרונות הגיעה בעיית השבאבניקים לממדים מדאיגים. במאי 1998 שלחה קבוצה של מחנכים חרדים מכתב לכמה רבנים רבי-השפעה ובו הדגישו את חומרת הבעיה:
מדובר לא בעשרות בודדות של בחורים ולא בכמה מאות, אלא באלפים של בני-ישיבות לשעבר שחצו את הקו ויצאו מהישיבה לשוטט ברחובות, בבתי קולנוע, בחוצות העיר ובכל מקום שאין שם מקומו של בן-ישיבה... לא מדובר עוד בשולי המחנה. גם הבתים המפוארים ביותר של אברכים יקרים... מצאו עצמם באותה שוקת שבורה. לאחרונה בחורים אלה הכפישו את שמנו במדרון חדש שהגיעו אליו, רצח כפשוטו.56
לא הייתה זו הגזמה. לדברי שחר אילן, מתוך 3,000 או 4,000 השבאבניקים היו כמה מאות מעורבים בפשעים חמורים, כולל סחיטה, שוד מזוין, זנות גברית ובמקרים נדירים אף רצח - כמו הריגתו של השומר הערבי של תחנת הדלק בשכונת שיח ג'ראח שבירושלים באוגוסט 1997. אילן מספר את סיפורו של "צ'ופצ'יק", מנהיג כנופיה חרדי שהורשע ב-21 סעיפי אישום בשל גניבת מכוניות, הונאה והפרות סדר - שכולן בוצעו במהלך שנה אחת, לאחר שעזב את ישיבת מיר בירושלים. לדברי חנניה צ'ולק, מנהל הארגון ההתנדבותי 'עזר מציון', כנופיות של שבאבניקים משוטטים הפכו את בני ברק ל"מרכז פשע דוגמת הארלם בניו יורק. אנשים פוחדים לצאת לרחובות. כנופיות פשע ובריונות עושות בעיר כבתוך שלהן".57 חיים ולדר, בעל טור בעיתון היומי החרדי יתד נאמן, מדווח שלאחר ניסיונות רבים של הקהילה לשלוט לבדה בבריונים של בני ברק היא נאלצה לבסוף להרים ידיים. "הגיעו אנשי ימ"מ, חלקם על אופנועים, השליטו סדר בדרך הידועה להם, ונתנו לנו הזדמנות פז להבין שאין בכוחנו להשתלט לבד על השוליים שלנו".58
סימן אחד לאי-היכולת של רבים לעמוד באמות המידה של הקהילה היא העלייה שחלה בשנים האחרונות במספרם של אלה העוזבים את הקהילה החרדית לגמרי. "הייתה התפרצות של ילדים שעוזבים את הדת", אומרת שרון סלייטר, פסיכולוגית העובדת עם הציבור החרדי בירושלים. "כל אחד מכיר משפחה שזה קרה לה".59 אף שקשה מאוד להעריך בכמה צעירים מדובר, והתופעה עדיין מצומצמת למדי, איש אינו מפקפק שהמספרים גדלים במהירות. ארגון 'הלל', למשל, המסייע לחרדים הבוחרים לעזוב את דרך החיים החרדית, דיווח שב-1999 גדל מספר התיקים שהוא מטפל בהם יותר מפי שניים בהשוואה לשנה הקודמת.60 על פי רוב זוכים המקרים הללו לפרסום רב וכך מגבירים עוד יותר את תחושת המשבר בציבור החרדי.
והמשבר הזה כבר הגיע לממדים גדולים מכדי שניתן יהיה לטאטא אותו מתחת לשטיח. בפתיחות נדירה פרסם באחרונה השבועון החרדי משפחה סדרה של מאמרים שכותרתם "הבן החמישי", העוסקים בבעיות שהנוער החרדי עומד בפניהן. במאמרים כונתה בעיית הנושרים מן הישיבות "הבעיה הבוערת ביותר על סדר היום של הציבור החרדי - גם אם לא מדברים עליה בגלוי". לפי משפחה הוקמו 53 ארגונים כדי לנסות ולטפל בבעיה.61 אחד הארגונים האלה הוא 'לב שומע', קו פתוח לנוער חרדי במצוקה, המעניק לצעירים הזדמנות לשוחח בפתיחות על דברים שפעם נחשבו טאבו: ספקות בנוגע לדת ואמונה, תשוקות ותסכולים מיניים, שאלות בנוגע לצדקת הדרך החרדית. מדי יום ביומו, בשני העיתונים היומיים המשמשים את הציבור החרדי, המודיע ויתד נאמן, מופיעים ברשימת מספרי החירום גם מספרי הטלפון של 'לב שומע לנתונים בספקות ובמצוקות' באזורי הארץ השונים.
הרב יואל שוורץ, מחנך ותיק ששמו נקשר בנח"ל החרדי מאז הקמתו בינואר 1999, אומר שהסיבה העיקרית לבעיות דוגמת תופעת השבאבניקים וההחלטה של צעירים רבים לעזוב לגמרי את הדת היא העדר אלטרנטיבות לגיטימיות ללימוד במתכונת "תורתו אומנותו". "עם עוד מעט אפשרויות בחירה היינו יכולים לשמור על הילדים האלה בתוך המסגרת", הוא אומר. השופט טל, בעצמו תוצר של ישיבות חרדיות, מסכים. "הישיבות מלאות כיום עד אפס מקום באנשים שתש כוחם ואינם יכולים עוד להוסיף ללמוד", הוא אומר. "הם אינם יכולים לעבוד משום שלא שירתו בצבא, ואינם יכולים ללמוד משום שתש כוחם. המצב נורא".
היקף המשבר מתחוור אט-אט למנהיגי הקהילה החרדית בישראל, קבוצה שללא הסכמתה כמעט אי-אפשר לשנות את המצב. ואמנם, בשנים האחרונות מסתמן שינוי בעמדותיהם של כמה רבנים בעלי שיעור קומה בנוגע לשאלת השתלבותם של החרדים בכוח העבודה. כתוצאה מכך התחוללו כמה תמורות, שאף שהן עדיין מתונות, יש בהן כדי להעיד על הכרה בכך שאולי הדגם הישראלי של החיים החרדיים, שבו התמסרות מוחלטת ללימוד תורה נחשבת לדרך החיים הלגיטימית היחידה לרוב הגברים, מגיע לסוף דרכו.
התפתחות אחת מסוג זה היא פתיחתן של תכניות הכשרה מקצועית לגברים חרדים. הניסיון השאפתני ביותר עד כה הוא 'המרכז החרדי להכשרה מקצועית', שנפתח ב-1996 עם 35 תלמידים בשלוחה ירושלמית יחידה ובתוך ארבע שנים הגיע ליותר מ-1,400 תלמידים בארבעה סניפים (ירושלים, בני ברק, אשדוד וקריית ספר). "אין הרבה פרויקטים ששינו את פני החברה החרדית כמו הפרויקט שלנו", מסביר הרב יחזקאל פוגל, מנהל המרכז. "המטרה הייתה לספק פתרונות לאנשים שהיו צריכים לעבוד למחייתם ולא הייתה שום תכנית הולמת שתוכל להכשיר אותם. אם לא יקבלו הכשרה ייאלצו למצוא עבודה שלא תפעיל את יכולת החשיבה שלהם".62
המרכז מציע קורסים בתכנות מחשבים, בגרפיקה ובמולטימדיה, בראיית חשבון ובהנהלת חשבונות, במנהל עסקים ובשיווק, בהנדסת חשמל ובאדריכלות. התלמידים יכולים לקבל תעודה (אחרי שנה או שנתיים של לימודים), תואר בהנדסאות (שלוש שנים) או תואר ראשון הניתן בשיתוף עם אוניברסיטת בר-אילן. המרכז זכה באישורם של כמה מן הרבנים החרדים החשובים ביותר, ובהם הרב יוסף שלום אלישיב, הפוסק הראשון במעלה בעולם הישיבות הליטאי; הרב עובדיה יוסף; הרב שמואל ואזנר, ראש ישיבת חכמי לובלין בבני ברק; הרב אהרן לייב שטיינמן; והאדמו"ר מגור, הרב יעקב אלתר, מנהיג הפלג החסידי הגדול ביותר בישראל.63
למרות האישורים האלה נאלצים הממונים על המרכז להלך על חבל דק; הם יכולים לשווק את התכנית שלהם, אבל לא באופן נמרץ מדי, שמא יואשמו בניסיון לפתות תלמידים לעזוב את הישיבה. כדי להרגיע את החששות פן יקטע המרכז באִבם את לימודיהם של בחורי ישיבה צעירים, המדיניות של פוגל היא לקבל רק גברים בני 25 ומעלה, נשואים ואבות לארבעה ילדים. הקורסים לגברים ניתנים בערב, כדי לאפשר להם להוסיף ללמוד בכולל במשך היום ולקבל את מלגת האברכים. דרישה נוספת של הרבנים הייתה שההכשרה תהיה לעבודה במקצוע בלבד, ולא תכלול קורסים המיועדים לקידום אקדמי כשלעצמו.
העובדה ששלוחה של המרכז נפתחה בקריית ספר, מרכזם של המתנגדים הקנאים ביותר לעבודה בעולם הישיבה הליטאי, היא עדות לכך שהרעיון שגברים יעזבו את הישיבה כדי לעבוד הולך ונעשה מקובל. סימן נוסף הוא פרסומם של מאמרים אוהדים כלפי המרכז בעיתון יתד נאמן, שמקובל לראות בו את שופרם של הרבנים החשובים ביותר של הישיבות הליטאיות. במרס 1998 התפרסמה כתבה ארוכה במהדורה האנגלית של העיתון ובעקבותיה התפרסמה בחודש אוקטובר של אותה השנה כתבה דומה במהדורה העברית. "כל הגברים הלומדים שם בילו שנים רבות בישיבות וכוללים, הם נשואים ויש להם משפחות הולכות וגדלות", הודגש בכתבה, "בכך שהוא מצייד אותם במיומנויות הנדרשות לקבלת משרות מועילות במשכורות טובות, המרכז מקווה להקל כמה מן הלחצים המופעלים על אלה המבקשים לעבוד אבל חסרים את הרקע ההכרחי". העיתון צידד בגלוי במרכז ותיאר אותו כ"גוף שהוקם בברכת גדולי התורה ובאישורם". המאמר בעברית, שהתפרסם לצד תמונה של גברים חרדים במעבדת מחשבים, מציין שהמהדורה האנגלית זכתה לתגובה אוהדת ביותר מן הקוראים ו"לבקשת הרבנים, ולתועלת הציבור, מפרסם יתד נאמן את סיפורו של המרכז החרדי להכשרה מקצועית, שהביא בלי ספק ברכה למשפחות רבות".64
יתד נאמן הילל את המרכז על איכות התכניות שלו ועל המוניטין שיצאו לו בקרב מעסיקים, בייחוד במגזר ההיי-טק. "אנשים שלא ידעו מילה באנגלית, שלא הכירו משוואה מתמטית מהי, או מה זה עכבר של מחשב, מתגברים, ברוך השם, על החסר באמצעות מכינה וקורסי העשרה, שמשלימים על ידי כך את מבחני הבגרות החסרים", מספר פוגל ליתד נאמן. "מלם מערכות, למשל, קלטה ארבעה-עשר בוגרים שלנו - וחזרה לבקש עוד. כך גם בתי תוכנה וחברות אחרות כמו... טלרד, אשד מערכות ודיגיטל". כדי להעביר לקוראים מסר ברור בדבר אפשרויות התעסוקה הפתוחות בפניהם, מצטט העיתון את חנן אכסף, מנהל המחלקה לאלקטרוניקה באיגוד התעשיינים, שאמר: "הפתרון [לבעיות כוח האדם] יהיה לגייס כוח אדם מהמגזר החרדי".
הצלחתן של תכניות כאלה נובעת מן העובדה שגברים חרדים מתאימים במידה מפתיעה לעבודה בהיי-טק, בייחוד בתור מתכנתים. למרות כמה פערים לא-קטנים בהשכלתם, השנים הרבות שבילו בלימוד התלמוד, הדורש לא רק שימוש בהיגיון, אלא גם עצמאות ולימוד ב"חברותא", הכינו אותם היטב לדרישות האינטלקטואליות של העבודה. "בהחלט יש להם הכישורים ללימוד עצמי", אומר מאיר קומר, הממונה על הקורס לתכנות מחשבים לחרדים ב'מכון לב', מכללה טכנולוגית בירושלים. "הם לומדים בחברותא וזקוקים להוראה פרונטלית הרבה פחות מאחרים. הגמרא מכינה אותם היטב לתכנות". לייזר רוטשטיין, מנהל ג'יי-בי-אי, חברת היי-טק בירושלים ששכרה לעבודה חמישים מתכנתים חרדים, מסכים. "השיטה של לימוד בחברותא עוזרת להם בתכנות", הוא אומר, ומוסיף שהתלמידים אמנם זקוקים ללימודי השלמה אינטנסיביים באנגלית, אבל הפערים שיש להם במתמטיקה אינם קשים כל כך להשלמה: "אלגברה בוליאנית היא דבר קל יחסית למי שלמד תלמוד". רוטשטיין איננו המעסיק היחיד המרוצה מאיכות העובדים החרדים שלו. גם שלמה פארי, מנהל מחלקת כוח אדם באן-די-אס בירושלים, חברה בבעלות המיליארדר רופרט מרדוק, המייצרת כרטיסים חכמים לשידורי לוויין, נותן לעובדים החרדים של החברה שלו ציונים גבוהים. "לעובדים החרדים שלנו אין כל בעיה להסתגל", אומר פארי. "הם עובדים היטב עם אחרים והשפעתם ניכרת. אנחנו מאוד מרוצים מהעבודה שלהם".65
הלל הוא כוכב עולה בג'יי-בי-אי. הוא למד תכנות מחשבים ב'מכון לב' לאחר שניסה בלא הצלחה להתפרנס מהוראת ילדים בני ארבע וחמש בבאר שבע. הוא התגורר בצפת, בבאר שבע, במגדל העמק ובירושלים, מעולם לא השתכר יותר מכמה מאות דולרים בחודש ואף פעם לא שילמו לו בזמן. מלבד חובותיו הרגילות כמתכנת בג'יי-בי-אי, יש להלל פרויקט טיפוחים: ליצור מודל תלת-ממדי המתאר את החישובים שעשה הרמב"ם בעניין סיבוב הירח החדש. "לימדתי את עצמי אלגוריתמים טריגונומטריים תלת-ממדיים", הוא אומר ומדגים את הזווית של הירח ביחס לכדור הארץ בזמנים שונים בשנה. "בלי המודל הזה קשה מאוד להבין מה הרמב"ם רוצה לומר. רציתי להביא את המושגים הקשים לרמה שאנשים יכולים להבין". הלל קיבל עליו את פרויקט הרמב"ם משום ש"רציתי שאפילו לעבודת-החול שלי יהיה ממד של קודש". גם ליישומים של עבודה מסוג זה יש צד רוחני, הוא מאמין. "עד שאינך נעשה מעורב בפעילות של חול מסוג כלשהו אינך מממש את התורה שלך".66
ואולם, לצד הסיפוק האישי שיש לו מ"עבודת החול" שלו, מייחס הלל חשיבות רבה גם לאופן החיובי שבו קיבלה אותו הקהילה שלו - סימן שהטאבו על עבודה נשחק מאוד בשנים האחרונות. "הבחור שיושב לידי בבית הכנסת בביתר (עיר חרדית מדרום לירושלים) שאל אותי איך להיכנס לתחום המחשבים ואחר כך הלך ונרשם ל'מכון לב'", הוא אומר. "אנשים רבים, מכל שדרות החיים החרדיים, שואלים אותי שאלות על העבודה. אנשים אפילו עוצרים אותי ברחוב. יש אנשים שהם ממש רעבים; הם סובלים". אלה שסובלים הכי הרבה, הוא אומר, הם אלה שצריכים לשלם שכירות כי הוריהם לא יכלו לקנות להם דירה, ועל כן הם לוקחים הלוואה אחת הפטורה מריבית כדי להחזיר הלוואה אחרת. אלה היו החיים שהכיר הלל במשך שנים - חיפוש מתמיד אחר מקורות חדשים להלוואות, שיחות טלפון ממנהל הבנק על משיכת-היתר ומבעל המכולת המקומי בנוגע לחשבון החודשי. כעת, הוא אומר, "יש לי הזדמנות לחיות, במקום רק לדאוג למלא את הצרכים הבסיסיים שלי. אני יכול לסייע לאחרים בכסף. אנשים מסתכלים עליך אחרת כאשר אתה מקבל משכורת".
פתיחת תכניות להכשרה מקצועית איננה הסימן היחיד לשינוי שחל בגישתה של החברה החרדית לשוק העבודה. עדות נוספת לתמורה זו היא הגמישות החדשה ביחסם של כמה מראשי הרבנים לשירות הצבאי. הדוגמה הבולטת ביותר היא הקמת הנח"ל החרדי בינואר 1999. יחידה מיוחדת זו של הצבא הותאמה לענות על הצרכים המיוחדים של חיילים חרדים, כולל עתים ללימוד תורה, אמות מידה מחמירות יותר של כשרות וצמצום המגע עם חיילות - תכנית שבשום אופן לא יכלה להצליח בלא תמיכתם של מנהיגים מן השורה הראשונה, ובעיקר בלא תמיכתו של הרב שטיינמן. משך התכנית שלוש שנים והיא מציעה למגויסים אפשרות להשלים את הפערים בידע שלהם במקצועות חול ולזכות בתעודת בגרות מלאה או חלקית. עוד קודם שהם מסיימים את השלב הראשון בשירות הפעיל נשלחים למוצבים שלהם שני מורים כדי ללמד אותם מתמטיקה, עברית ונושאים בסיסיים אחרים. לאחר שמונה-עשר החודשים הראשונים של השירות, הכוללים טירונות בת ארבעה חודשים, הם נשלחים לעבוד במשך שנה בקהילה וללמוד מקצוע. מקצת החיילים האלה הגיעו בסופו של דבר ל'מכון לב' בירושלים. "כאשר בן אדם מרגיש שהוא שווה משהו, יש לו מוטיבציה להצליח עוד יותר", אומר הרב יואל שוורץ, המתגורר בשכונה החרדית מאה שערים שבירושלים ונמנה עם התומכים הנלהבים בנח"ל החרדי.
מספר המגויסים החרדים עדיין נמוך למדי - מאות אחדות בלבד מתוך אלפי מגויסים פוטנציאליים המגיעים מדי שנה בשנה לגיל גיוס. ואולם בשל התמיכה שקיבלה התכנית מכמה רבנים היא נעשתה מוקד של מחלוקת רצינית בקהילה החרדית. "האפשרות שהנח"ל החרדי יהפוך ללהיט היא שמפחידה את הרבנים הליטאים", כותב שחר אילן. "הם חוששים שלא רק שבאבניקים יתגייסו, אלא גם סתם תלמידי ישיבות לא-מבריקים שישמחו לצאת לעבוד ולהתפרנס בכבוד".67 הן חסידי הנח"ל החרדי והן המתנגדים לו מאמינים כי אם יקבל השירות בצבא הכשר עלול להיווצר שיטפון של תלמידים שיעזבו את הישיבה; דודי זילברשלג מעריך כי עד 40 אחוזים מתלמידי הישיבה עשויים להתגייס. כרגע, מכל מקום, חשיבותו שלהנח"ל החרדי היא בעיקר סמלית, אות לציבור החרדי כולו שחלופות ללימוד תורה בכולל זוכות להכרה מצד דמויות רבניות חשובות ושהצבא אינו בהכרח סביבה עוינת למגויסים חרדים.
סימן חשוב עוד יותר לפתיחות החדשה לשינוי בקרב הציבור החרדי הוא נכונותם של כמה רבנים רבי-השפעה לקבל את ההצעות שהציעה ועדת טל באביב 2000. בדצמבר 1998 פסק בית המשפט העליון בפסק דין רסלר נ' שר הביטחון שמשרד הביטחון חרג מסמכותו כאשר נתן לתלמידי ישיבה דחיות שירות ופטורים בלא הגבלה. משמעות הפסיקה הייתה, למעשה, ערעור ההסדר שאפשר לתלמידי ישיבה להימנע משירות צבאי מאז ימיה הראשונים של המדינה. בית המשפט תבע מן הכנסת לחוקק בתוך שנה אחת חוק שיקבע כללים למתן פטור לתלמידי ישיבה, ולא, יהיה משרד הביטחון חייב להתחיל בגיוסם. תקופה זו של שנה אחת הוארכה מאז כמה פעמים. באוגוסט 1999 מינה אהוד ברק, בתוקף תפקידו כשר הביטחון, ועדה שתחקור את הנושא ותציע חקיקה רלוונטית; הוועדה, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל, דתי-ציוני התומך בשירות צבאי, כללה נציגים של הציבור החרדי ונציגים של מערכות החוק והביטחון.68
לאחר שחקרה בזהירות את ההשלכות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של גיוס תלמידי הישיבות, הציגה ועדת טל באפריל 2000 את הדו"ח שלה. בכל הנוגע למעמדו של תלמיד הישיבה המסור הסתכמו ההצעות העיקריות של הוועדה במתן הכשר חוקי רשמי למצב הקיים: לאפשר למספר לא-מוגבל של תלמידי ישיבה שתורתם אומנותם לדחות את השירות הצבאי שלהם בלא הגבלת זמן ולחייב אותם להשלים את שירותם ברגע שיבחרו להפסיק להקדיש את כל זמנם ללימוד תורה. השינוי העיקרי שהוועדה הציעה היה האפשרות של "שנת הכרעה", שלפיה יורשה תלמיד ישיבה שמלאו לו 23 שנה לצאת לחופשה בת שנה מן הלימודים ולעבוד או לקבל הכשרה מקצועית בלי שיגויס. אם בסוף אותה השנה יבחר התלמיד לחזור ללימודים בישיבה, הוא יוכל להוסיף לדחות את שירותו הצבאי בלא הגבלת זמן. אם לא, הוא יעשה שירות מקוצר של כמה חודשים ואחר כך יהיה חופשי לפתח קריירה או ללמוד כראות עיניו.69 הרעיון שמאחורי שנת ההכרעה היה לאפשר לתלמידים הרציניים להוסיף ללמוד ולהציע דרך מילוט לא-כואבת יחסית לאלה הלומדים בישיבה בעיקר כדי להתחמק משירות צבאי.
כצפוי, ההצעות נתקלו בהתנגדות עזה של פעילים חילונים, שראו בעבר בפסיקת בית המשפט העליון ובמינוי ועדת טל הזדמנות לאלץ את החרדים לשאת במקצת מן הנטל שבהגנת המדינה. עתה ראו פעילים אלה בהצעותיה של הוועדה מעילה בתפקידה העיקרי והכשרה של השתמטות החרדים מן הצבא. חבר הכנסת יוסף לפיד, ראש מפלגת 'שינוי', הצהיר שהחוק המוצע הוא "השתמטות תחת מסווה של חוק",70 וחבר הכנסת מוסי רז ממר"צ טען כי ההצעות של ועדת טל מתירות "אפליה בין דם לדם שאנחנו לא יכולים לסבול אותה".71 נחמיה שטרסלר, העורך הכלכלי של הארץ, כתב כי החרדים "רואים בחילונים 'גוי של שבת', שצריך לעשות בשבילם את המלאכה הקשה והמסוכנת" בשדה הקרב,72 ואילו משה נגבי, שהיה באותו הזמן הפרשן המשפטי של מעריב, כינה את החוק המוצע "נתעב".73 תנועת מחאה של סטודנטים ואנשי מילואים, שכינתה עצמה 'התעוררות', יצאה במערכה ציבורית נמרצת נגד הצעות הוועדה. המשורר יהודה עמיחי אף הרחיק לכת והצהיר כי "המאבק לגיוס החרדים - כמו המלחמה לעצמאות ישראל".74
ועם זאת, כמה אנשים שחקרו בדקדקנות את הקהילה החרדית, ובהם גם עיתונאים חילונים שקשה לחשוד בהם בחיבה מיוחדת לציבור זה, הבינו שבוועדת טל הושגה פריצת דרך רבת-חשיבות. משמעות רבה יוחסה לעובדה שעל הדו"ח חתם ראש עיריית בני ברק, הרב מרדכי קרליץ, המקורב לרב שטיינמן. הדו"ח זכה אף להסכמה שבשתיקה מן הרב אלישיב, פוסק ההלכה המקובל ביותר בציבור החרדי, וגם לתמיכתה של מנהיגות הקהילות החסידיות ויז'ניץ וגור. "יש לראות בחיוב רב את העובדה... [ש]קרליץ חתם על הדו"ח...", כתב שחר אילן בהארץ. "בפעם הראשונה מזה שנים ארוכות יש לרוב החילוני פרטנרים להידברות בצד החרדי - כאלה שמוכנים להסכים לפשרות כואבות, לספוג את הביקורת ולהילחם על דעתם".75 אבירמה גולן מהארץ ציינה כי עצם הסכמת החרדים לשנת הכרעה "פירושה הודאה בחצי פה בצורך לדלל את השורות בישיבות".ִ76
