ג

לעומת הצביון הפולחני של המצוות החותרות להנכיח את האל בעולם הארצי, למצוות המבקשות לקרב את האנושי אל השמימי נודעת השפעה בעיקר על יחסיו של האדם עם זולתו ועם הסביבה שבה הוא חי. ועם זאת, הן נחשבות לביטוי עילאי של דבקות, משום שהכוח המניע אותן הוא ההזדהות עם הקדוש ברוך הוא.

בניגוד להתגשמות בבשר, שבה מאמינים הפגאנים והנוצרים, או לאיחוד הרוחני, שאליו עורגים המיסטיקנים, ההזדהות עם האל, שאותה מעלה היהדות על נס, אין פירושה זהות עמו; הפער בין האדם לקדוש ברוך הוא אינו מתבטל וייחודו של האנושי אינו מתמוסס בתוך האינסוף האלוהי. כפי שמדגיש הרב יוסף דב סולובייצ'יק:

ראשית, אי־אפשר לדבר על איחוד האדם עם האלוהים, אלא על דבקות האדם באלוהים, שנית, האדם אינו מתדבק באלוהים על ידי הכחשת עצמותו הריאלית, כי אם להיפך, בקיום עצמותו. האישיות הממשית… מתקרבת אל אלוהיה כשהיא חיה חיים עצמיים, רבי־גוונים, מקוריים, טעוני מגמה, יזמה ופעילות, ומשתחררת מדמיון של עצמאות גאה ומחוצפת. אז, ורק אז, מתחילה היא להתקיים קיום אלוהי.³⁵

לדברי הרב סולובייצ'יק, התקרבותו של המאמין לבוראו אינה כרוכה בוויתור על עצמותו ועל אנושיותו. האדם לא נוצר כדי להיות אסקופה נדרסת; אף שעליו להימנע מ"עצמאות גאה ומחוצפת", שהיא בבחינת התרסה כלפי שמיא, אין באפשרותו "להתקיים קיום אלוהי" אם לא ייזום, יפעל וייצוֹר, אם לא יממש את הפוטנציאל הטמון בו כמי שנברא בצלם. רעיון דומה מובע במדרש:

רבי יהודה בן רבי סימון פתח (דברים יג) "אחרי ה' אלהיכם תלכו". וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא אותו שכתוב בו (תהלים עז) "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר: אחרי ה' תלכו ובו תדבקון? וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהידבק בשכינה? אותו שכתוב בו (דברים ד) "כי ה' אלהיך אש אוכלה" וכתיב (דניאל ז) "כורסיה שביבין דינור" וכתיב (דניאל ז) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" ואתה אומר: ובו תדבקון? אלא מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקדוש ברוך הוא אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב) "ויטע ה' אלהים גן בעדן", אף אתם, כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה הדא הוא דכתיב (ויקרא יט) "כי תבאו אל הארץ".³⁶

דבקות במובנה המילולי, מציין רבי יהודה בן רבי סימון, אינה מן האפשר; בשר ודם אינו יכול "להלוך אחר הקדוש ברוך הוא", או "לעלות לשמים ולהידבק בשכינה", בדיוק כשם שאינו מסוגל לעמוד בחום הלוהט של אש להבה. לפיכך, החכם מפרש את הפסוק "אחרי ה' אלהיכם תלכו ובו תדבקון" כהוראה לחקות את האל, לאמץ את הדוגמה שהוא מציג ולפעול על פיה - כמיטב היכולת האנושית.

במה מתבטא, אם כן, חיקוי האלוהים? בראש ובראשונה, בהזדהות עם עמדותיו המוסריות של הקדוש ברוך הוא, הבאות לידי ביטוי בדברי התורה ובנבואה. המצוות אינן רק אוסף של הוראות מחייבות, המביעות את רצון הריבון האלוהי; הן משקפות תפיסה ערכית כוללת, שהאל מבקש להנחיל לברואיו. היהודי מצוּוה לשמור לא רק על חוקי האל, אלא גם על רוח החוקים הללו. על יסוד זה דורש אבא שאול בגמרא: "אבא שאול אומר 'ואנוהו' הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום".³⁷ הרמב"ם מרחיב בעניין:

הוא שצונו להידמות בו יתעלה לפי יכלתנו והוא אמרו (דברים כח) "והלכת בדרכיו". וכבר כפל צווי זה ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש זה. מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק אף אתה היה צדיק. מה הקדוש ברוך הוא נקרא חסיד אף אתה היה חסיד. וזה לשון ספרי וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחרת ואמר (דברים יג) "אחרי ה' אלהיכם תלכו", ובא בפירוש גם כן שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב.³⁸

כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב"ם, התביעה "והלכת בדרכיו" אינה מתמצית בהנחיה לקיים את המצוות, אלא מכוונת גם לטיפוח המידות הטובות, לפיתוח האישיות המוסרית. האדם אינו צריך לפעול כנתין כנוע, המבצע את המצופה ממנו, אלא כשותף להשקפה, לדרך, העושה את הדבר הנכון משום שהוא מאמין בו באמת ובתמים. רק כך, באמצעות רימומה של העצמות האנושית למדרגה גבוהה יותר, ממומש האידיאל של ההידמות לאל.

אחת הדוגמאות הבולטות לדרישה לאמץ את טעמו המוסרי של הקדוש ברוך הוא נוגעת לתחום ההתנהגות המינית. דרישה זו מוצגת, בין היתר, במדרש על הפסוק המקראי "והייתם לי קדשים, כי קדוש אני ה'":³⁹ "כשם שאני קדוש כך אתם היו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים".⁴⁰ מובן שאין להבין את שם התואר "פרוש" כפי שהוא מופיע במדרש כפשוטו, אלא כאמצעי להדגשת ההבדל התהומי בין האל הטרנסצנדנטי הטהור, החף מכל תאווה גשמית, ובין האלים הפגאניים, שהיו שקועים עד צוואר בהנאות חושניות. די אם נזכיר בהקשר הזה את זאוס, הפטריארך האולימפי, שנאפופיו הולידו חלק ניכר מגיבורי המיתולוגיה היוונית; את קרישנה, האוואטר (הגלגול הגופני) של וישנו, שפיתה נערות כפריות ביער ורינדאוון; את הזיווגים התכופים בין אחים לאחיות בפנתיאון המצרי; ואינספור אלילי ואלילות פריון, שניצחו על פולחנים אורגיאיסטיים פרועים בכל רחבי העולם. האלוהות שבה מאמינים היהודים היא הניגוד המוחלט של כל אלה; לא זו בלבד שאין לייחס לקדוש ברוך הוא תשוקה גופנית, הוא סולד ממעשי זימה ואוסר עליהם בתכלית האיסור. התורה נוקטת לשון קשה, המעידה על תיעוב עמוק, ביחס להפקרות מינית:

ואישׁ אשר ישכב את כַּלָּתוֹ מוֹת יומתו שניהם תֶבל עשו דְּמֵיהֶם בם. ואיש אשׁר ישכב את זכר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תועבה עשו שניהם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בם; ואישׁ אשר יִקַּח את אשּה ואת אמהּ זִמָּה הִוא באש יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן ולא תהיה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם… ואיש אשׁר יקח את אשת אחיו נִדָּה הוא עֶרְוַת אחיו גִּלָּה עֲרִירִים יהיו; ושְמרתם את כל חֻקֹּתַי ואת כל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ולֹא תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שָׁמָּה לשבת בה; ולא תלכו בְּחֻקֹּת הגוי אשר אני מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כי את כל אלה עשׂו וָאָקֻץ בם;⁴¹

הפריצות לסוגיה - ניאוף, גילוי עריות, יחסי מין שלא כדרך הטבע - כה שנואה על האל, עד שהוא מאיים שאם ישראל ייכשלו בה הוא ימאס בהם והארץ תקיא אותם מתוכה. ואמנם, על פי המדרש, בלעם יעץ לבלק מלך מואב לפתות את בני ישראל להתנהגות מינית משולחת רסן כדי להשניא אותם על אלוהיהם:

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, מה היה דבר בלעם? אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם. שמא מרובים אתם מן המצריים שנאמר בהם (שמות יד) "ויקח שש מאות רכב בחור"? אלא בואו ואני נותן לכם עצה מה תעשו. אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא. העמידו להם נשיכם ובנותיכם לזימה והם שטופים בזימה ואלוהיהם שולט בהם. שזה כלל שכל זמן שישראל עושים רצונו הוא נלחם להם שנאמר (שמות יד) "ה' ילחם לכם" ובזמן שאין עושים רצונו כביכול הוא נלחם בם שנאמר (ישעיה סג) "ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם" ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי שנאמר (איכה ב) "היה ה' כאויב בלע ישראל".⁴²

כדי למלא את ייעודו בעיני אלוהים ולא לעורר עליו את זעמו צריך היהודי לחקות אפוא את "פרישותו" של הקדוש ברוך הוא. יחד עם זאת, יש להיזהר שלא לפרש דרישה זו באופן גורף מדיי: היהדות, בניגוד לנצרות הקתולית למשל, אינה מקדמת בברכה התנזרות מוחלטת ממין, משום שהדבר עומד בסתירה גלויה לציווי האלוהי "פרו ורבו ומלאו את הארץ"⁴³ ולהבטחת הקדוש ברוך הוא לאברהם כי ירבה את זרעו כחול אשר על שפת הים. לפיכך, ההידמות לאל, בתחום ספציפי זה, אינה כרוכה בשלילת המיניות, אלא בריסונה, בהכפפתה למרותה של הרוח ובניתובה לתכליות ראויות.