הדפסהבנקודה זו מתגלה לנו הזיקה החשובה בין משפט לאתיקה. הפילוסוף היהודי הדגול הרמן כהן אמר פעם שהקשר בין שני המושגים הללו דומה לקשר בין מתמטיקה לפיזיקה.68 המתמטיקה היא שפה רעיונית המאפשרת להבין את נתוני הפיזיקה (וכל יתר מדעי הטבע) ומאפשרת לנו לפרשם באמצעות התבונה; האתיקה בונה שפה רעיונית מקבילה עבור נתוני המשפט.69 כהן, שהיה מנושאי הדגל של הרעיון שהיהדות מושתתת על תפישה של משפט טבעי, סבר כי האתיקה היא המשפט הטבעי. מכאן שהיהודים דבקו במוסר לפני שנגלה להם המשפט. ועל אף שהחוק הנגלה של התורה מקדש אותם בדרך שהאתיקה לבדה אינה מסוגלת לה, יש להדגיש כי החוק אינו מחליף, בשום אופן, את המוסר. להכרה זו יש חשיבות רבה ביחס לדרך שבה מפרשים את ההלכה בכמה סוגיות מפתח שעימן מתמודד העם היהודי כיום.
ד
התפישה היהודית של המשפט הטבעי מאפשרת לנו לשפוט באופן רציונלי את העולם הלא–יהודי שסביבנו. לשואלים מדוע עלינו לקבל על עצמנו שיפוט מסוג זה אשיב כי הוא מאפשר ליהודים לנהל את קשריהם עם זולתם תוך גילוי תבונה מוסרית. באופן זה יש ביכולתם לדעת מה משותף להם ולסביבתם, ובמה הם נבדלים ממנה. יתר על כן — התפישה היהודית של המשפט הטבעי מעניקה לנו אמת מידה רציונלית שסביבה ניתן לנהל דיונים מוסריים ופוליטיים פנימיים. היא עונה על צורך דחוף במציאת עקרונות מאחדים שלגביהם שוררת הסכמה בין חלקים שונים של הציבור היהודי. אילו היו כל היהודים מקבלים את התורה כבסיס הכרחי לכל דיון מוסרי ופוליטי, ניתן היה להשאיר את העיון ברעיון המשפט הטבעי לפילוסופים. אולם מכיוון שכיום אין בין היהודים קונצנזוס בדבר מעמדה של תורת משה, יש דחיפות מעשית לניסיון לגבש הסכמה לאומית ביחס לתשתית המוסרית האוניברסלית שקדמה לגילוי התורה. המשפט הטבעי יכול לשמש גשר מוסרי בין יהודים דתיים לחילוניים. יהודים דתיים עשויים להשתמש בו כדי להראות לחילונים דרך אל התורה שאינה כרוכה בכפייה, ואילו יהודים חילוניים יוכלו לעשות בו שימוש כדי להראות לאחיהם הדתיים כיצד יכולים הליכים אזרחיים ופליליים לזכות בחותם כשרות מוסרי יהודי מבלי להיות נחלתם הבלעדית של הרבנים.
לסיום הדיון ראוי אולי לצטט מתוך הפרק הראשון בספר ישעיהו: "ציון במשפט תִפָּדה ושָבֶיהָ בצדקה".70 אינני סבור כי הנביא ביקש לומר שאלוהים יפדה אותנו באופן אוטומטי אם נהיה טובים והגונים די הצורך. כל טענה כזאת היא פסבדו–משיחיות המכופפת לכאורה את ידו של אלוהים. תחת זאת, אפשר אולי לפרש את דברי הנביא כקריאה המופנית לבני–עמו לאמץ ולמסד בלב שלם את היסודות המכוננים של החוק המוסרי האוניברסלי כדי שיהיו ראויים לגאולה, כדי שיעמוד לזכותם, כמו לאבותיהם בסיני, התנאי ההכרחי הנדרש לבחירתם בידי האל. רק אז, כשיעמדו לבטח על קרקע מוסרית מוצקה, יוכלו לשאת עיניהם מעלה, לעבר הרוממות הנשגבה, לעבר התכלית הנעלה שהייתה משאת נפשו של העם היהודי במשך אלפי שנים. רק אז יתקיימו בהם דבריו של אותו הנביא: "ואשיבה שֹפטיך כבראשֹנה ויֹעציך כבתחלה אחרי כן יִקָרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".71
דוד נובק הוא פרופסור ללימודי היהדות בקתדרה על שם ג' ריצ'רד ודורותי שיף באוניברסיטת טורונטו. ספרו האחרון הוא זכויות שבברית: עיון בתיאוריה המדינית היהודית (פרינסטון, 2000).
הערות
1. ראה, למשל A.P. D’Entreves, Natural Law (New York: Harper and Row, 1965), pp. 17-47.
2. ראה צבי וולפסון, פילון: יסודות הפילוסופיה הדתית היהודית, תרגם משה מייזליש (ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ל), כרך א, עמ' 123-102.
3. פילון האלכסנדרוני, על החוקים לפרטיהם, תרגמה חוה שור, ספר רביעי, פסקה 61, בתוך פילון האלכסנדרוני, כתבים, ערכה סוזן דניאל נטף (ירושלים: מוסד ביאליק והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ס), כרך ג, עמ' 50; יוספוס פלביוס, נגד אפיון, תרגם אריה כשר (ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשנ"ז), ספר שני, משפט 168; וגם וולפסון, פילון, כרך א, עמ' 105-103.
4. ראה רמב"ם, משנה תורה, הלכות קידוש החודש יז, כד.
5. ראה יוסף אלבו, ספר העיקרים, א, ג.
6. ראה Leo Strauss, Natural Right and History (Chicago: University of Chicago, 1953), p. 81; cf. David Novak, “Natural Law and Judaism,” American Journal of Jurisprudence 43 (1998), pp. 117-119.
7. ראה David Novak, Natural Law in Judaism (Cambridge: Cambridge, 1998), pp. 27-61.
8. בראשית כט:כו.
9. בראשית לד:ז.
10. בבלי בבא קמא ק ע"א על שמות יח:כ; וגם בבלי בבא מציעא ל ע"ב; תשובות הרשב"א ג, שצג.
11. מכילתא, פרשת יתרו, שמות יט:ב וגם מכילתא לשמות כ:ב ולשמות יח:לז.
12. בבלי פסחים סח ע"ב בעניין ירמיה לג:כה.
13. ראה רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ט, א.
14. בבלי יבמות כב ע"א.
15. ספרי, פרשת דברים, פסקה שמג, מהדורת פינקלשטין (ניו יורק וירושלים: בית המדרש לרבנים באמריקה, תשנ"ג), עמ' 397-395, ובמקביל בבלי עבודה זרה ב ע"ב.
16. ראה רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ח, י.
17. בבלי גיטין כח ע"ב.
18. עמוס א:יא.
19. בראשית יט:לח.
20. בראשית טז:יב.
21. בבלי יבמות מז ע"א.
22. בבלי יומא סז ע"ב.
23. בראשית ד:י.
24. בראשית לט:ט.
25. ראה בבלי סוטה לו ע"ב.
26. איסור על גזילת רכוש מיוחס לדרישה בלשון רבים "לא תגנֹבו" בויקרא יט:יא. ראה בבלי סנהדרין פו ע"א.
27. בראשית מ:טו.
28. ראה בראשית מא:ח-יג.
29. בבלי יומא סו ע"ב.
30. משנה גיטין ט, ח.
31. ראה David Novak, The Image of the Non-Jew in Judaism: A Historical Constructive Study of the Noahide Laws (New York and Toronto: Edwin Mellen, 1983), pp. 11-14.
32. ראה Marvin Fox, Interpreting Maimonides (Chicago and London: University of Chicago, 1990), pp. 124-151.
33. בבלי סנהדרין לט ע"ב בעניין יחזקאל ה:ז, יא:יב.
34. להרחבה בעניין זה ראה David Novak, Natural Law in Judaism, pp. 82-89.
35. ראה pp. 125-128David Novak, The Election of Israel (Cambridge: Cambridge, 1995),.
36. ספרא, פרשת אחרי מות, פו, ע"א.
37. ראה רב סעדיה גאון, אמונות ודעות, מאמר שלישי, פרקים ב-ג.
38. תוספתא, עבודה זרה ח, ד; בבלי סנהדרין נו ע"א-ע"ב.
39. ראה בבלי סנהדרין סג ע"ב ותוספות לבבלי סנהדרין סג ע"ב החל מ"אסור".
40. ראה רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ח, ט-י.
41. בבלי עבודה זרה סד ע"א.
42. בבא בתרא ס ע"ב בעניין צפניה ב:א; ירושלמי בבא בתרא ב, יא.
43. בבלי סנהדרין נט ע"א.
44. בבלי סנהדרין נז ע"א.
45. בבלי סנהדרין עד ע"א. השווה בבלי קידושין מ ע"ב.
46. ראה בבלי יומא פה ע"א-ע"ב.
47. בבלי סנהדרין עד ע"א-ע"ב.
48. ראה בבלי פסחים כה ע"ב, שם נראה כי ניתן נימוק משפטי טבעי לאיסור לרצוח אפילו באיום של מוות.
49. ראה Arthur Marmorstein, The Old Rabbinic Doctrine of God (New York: Ktav, 1968), pp. 43-53.
50. ראה בבלי מגילה יג ע"ב בעניין דניאל ג:יב.
51. בבלי חולין יג ע"ב; ראה גם Moshe Halbertal and Avishai Margalit, Idolatry, trans. Naomi Goldblum (Cambridge, Mass.: Harvard, 1992), pp. 137-162, 180-213.
52. Emil L. Fackenheim, Encounters Between Judaism and Modern Philosophy (New York: Schocken, 1980), pp. 188-195.
53. ראה רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה א, ח-ט.
54. שמות כ:ב-ג.
55. שמות כ:ב; שמות כ:ג; רמב"ם, מורה נבוכים, ב יג.
56. רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג, פרק כט.
57. תשובות הרמב"ם, מהדורת בלאו (ירושלים: מקיצי נרדמים, תש"ך) כרך ב, תשובה רנו.
58. חנה ארנדט, אייכמן בירושלים, תרגם אריה אוריאל (ירושלים: בבל, 2000), עמ' 280.
59. רמב"ן לויקרא יט:ב.
60. ראה David Novak, Covenantal Rights: A Study in Jewish Political Theory (Princeton: Princeton, 2000), pp. 166-176 (להלן זכויות שבברית).
61. בראשית ט:א.
62. ראה David Michael Feldman, Birth Control in Jewish Law (New York: New York University, 1968), pp. 46-53.
63. בבלי יבמות סב ע"א; רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות טו, ו, ומגיד משנה משם והלאה.
64. ראה נובק, זכויות שבברית, עמ' 176-166.
65. ראה בבלי קידושין סח ע"ב; בבלי עבודה זרה לו ע"ב.
66. ראה David Novak, Jewish Social Ethics (New York: Oxford, 1992), pp. 22-24.
67. דברים ז:ו-ח.
68. Hermann Cohen, Ethik des Reinen Willens, 5th ed. (Hildesheim and New York: Georg Olms Verlag, 1981), p. 227.
69. ראה את ספרו: הרמן כהן, דת התבונה ממקורות היהדות, תרגם צבי ויסלבסקי (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב), עמ' 181-151, 360-355.
70. ישעיה א:כז.
71. ישעיה א:כו.
