הדפסה
גרסת PDF ה
הדרך למימושו של חזון אומת האיסלאם ארוכה ורצופה מכשולים ניכרים. אך אלה אינם יכולים לטשטש אמת פשוטה: כדי שהאומה הזאת תנתב את יחסי הרוב והמיעוט באירופה במסלול בטוח של התנגשות, אין זה הכרחי שרוב המהגרים המוסלמים - או אפילו חלק גדול מתוכם - ידמיינו עצמם כחלק ממנה ויפעלו בשליחותה; די במיעוט קטן אך נחוש ומתעצם בהתמדה.
המוסלמי האירופי העושה דרכו אל המסגד שונה מן היהודי האירופי העושה דרכו אל בית הכנסת; הוא מייצג פוטנציאל - ופוטנציאל היא מילת המפתח - של הישאבות אל קהילה מדומיינת, הרואה בחזונה את המערב כמוסלמי ואת האיסלאם כסדר עולמי חדש. החשש מפני האיסלאם אינו קסנופוביה גרידא; יש לו אחיזה מוצקה במציאות.
האתגר שמציבה כיום ההגות המוסלמית בפני החברה האירופית אינו פשוט, דווקא משום שזכרה של האנטישמיות, שעדיין לא עברה מן העולם, מהדהד בתודעתה. אירופה יודעת כמה קצר המרחק בין מאמרי עיתונות המתריעים מפני מיעוט זר המחלחל אל שורות האומה ובין התפרצות רצחנית נגד מיעוט זה; בין קריאות גנאי המופנות ברחוב כלפי אנשים רק משום שאמונתם והופעתם החיצונית שונה, ובין פוגרום ורדיפות של ממש. האיבה לאיסלאם ולמוסלמים, בצורתה חסרת ההבחנה, העיוורת, המתנשאת והשוביניסטית, היא תופעה שאירופה חייבת לגנותה ולפעול לתיקונה, אם אמנם למדה משהו מעברה.
אלא שמן ההיסטוריה קיבלו האירופים אזהרה נוספת: אין להתעלם מרעיונות מסוכנים, רק משום שמתי־מעט נאמנים להם באמת. כאשר אירופה עדה שוב להתעצמותה של תפיסת עולם הבזה לגבולות טריטוריאליים, המערערת על השיטה המדינית הליברלית והדוחה את מושגי זכויות האדם המערביים - יש מקום לדאגה. מוגבלת ומצומצמת בהשפעתה ככל שתהיה, אומת האיסלאם המדומיינת אינה אידיאה סתם; כלים רבי־עוצמה פועלים בשירותה. אם אירופה תעצום עיניה - אם תבחר לתייג כל ניתוח ביקורתי של האיסלאם ושל המוסלמים כשנאת זרים המקבילה לאנטישמיות - עלולה האומה המדומיינת הזאת לאסוף אליה עוד ועוד נאמנים, להתפשט, ובסופו של דבר לערער את יסודות הסדר שבתוכו היא פועלת.
אוריה שביט הוא היסטוריון של המזרח התיכון החוקר את האיסלאם באירופה במסגרת קרן 'מינרבה', קרן־בת של מכון מקס פלנק. ספרו מלחמות הדמוקרטיה: המערב והערבים מנפילת הקומוניזם ועד המלחמה בעיראק ראה אור השנה בהוצאת מרכז דיין. מאמרו האחרון בתכלת הוא "דמוקרטיה במזרח התיכון: הוראות הפעלה" (תכלת 24, קיץ התשס"ו/2006).
הערות
המחבר מבקש להודות לאורסולה אפיטשץ, לפליציה הרשפט ולדוד שביט.
1. לתיעוד ולניתוח של ביטויי אפליה, עוינות ואף אלימות כלפי מוסלמים ומוסדות מוסלמיים, שהתרחשו בשנים האחרונות באירופה, ובכלל זה בגרמניה, על רקע זהותם המוסלמית, ראה European Monitoring Center on Racism and Xenophobia, Muslims in the European Union: Discrimination and Islamophobia, 2006, www.libertysecurity.org/IMG/pdf_Manifestations_EN.pdf (להלן מוסלמים באיחוד האירופי).
2. בסקר שערך ה־Pew Global Attitudes Project במאי 2005 נמצא כי שיעורם של אלה המתייחסים בשלילה למהגרים המוסלמים הוא 51 אחוזים בהולנד, 47 אחוזים בגרמניה, 37 אחוזים בספרד ו־34 אחוזים בצרפת. ראה מוסלמים באיחוד האירופי, עמ' 35.
3. “Mekka Deutschland Die stille Islamisierung,” Der Spiegel, March 26, 2007. ברקע לאזהרה נוקבת זו עומדת שרשרת של סערות ציבוריות סביב סוגיות הקשורות לנוכחות המוסלמית בגרמניה. תכניות להקמת מסגדים חדשים, לדוגמה, מעוררות התנגדות נרחבת, בין השאר בנימוק שהן מנוגדות "לרצון רוב התושבים" ומעודדות את התבדלותם של המהגרים; ראה, למשל, הפולמוס סביב הקמתו של מסגד חדש בעיר קלן: “Heftiger Streit ber Moscheebau,” Frankfurter Allgemeine Zeitung, May 24, 2007. תכופות מתייחסות כותרות העיתונים הגרמניים לאנקדוטלי ולחריג כשיקוף נאמן של דיוקן המיעוט המוסלמי בכללותו. במרס 2007, למשל, סערה גרמניה לאחר ששופטת בפרנקפורט סירבה לאשר הליך של גירושים מהירים לצעירה ממוצא מרוקני שהוכתה בידי בעלה, ממוצא מרוקני אף הוא. השופטת, כריסטה דאץ־וינטר, קבעה שהקוראן מתיר לבעל להכות את אשתו. העיתונות הגרמנית הפופולרית תיארה את ההכרעה המשפטית כעדות נוספת להשפעתו הגוברת של האיסלאם בגרמניה, והזהירה מפני האפשרות שפסקי דין יינתנו מעתה "בשם הקוראן" במקום "בשם העם". בהתלהטות הרוחות נשכח שאת פסק הדין כתבה שופטת נוצרית, וכי רוב המנהיגים המוסלמים בגרמניה - כמו גם רוב הפוסקים המוסלמים החשובים - דוחים דחייה נחרצת הכאת נשים. ראה “Urteile im Namen des Volkes? Oder im Namen des Korans?” Bild, March 22, 2007.
4. המחקר נשען על ראיונות עם שמונה־עשר מוסלמים בני קהילות שונות ממדינת המחוז הסן בין דצמבר 2006 למאי 2007, וכן על תצפיות בדרשות ובסמינרים במרכזים קהילתיים ובמסגדים. למרואיינים, להוציא בעלי תפקידים רשמיים הובטח ששמותיהם המלאים לא ייחשפו.
5. ראה למשל, כנס של הארגון האירופי למלחמה בגזענות ,UNITED (European Network Against Nationalism, Racism, Facism, & in Support of Migrants & Refugees), היושב בהולנד, שנערך במאי 2005 בריאֵטי שבאיטליה, אשר נשא את הכותרת: "סילוק מחסומים: דיאלוג בין־תרבותי באירופה". אחד הדיונים שנערך בכנס נשא את השם "איסלאמופוביה ואנטישמיות: בניית דיאלוג", ונדונו בו, בין השאר, הדמיון בין הקהילה היהודית לקהילה המוסלמית באירופה, הדמיון בין קרבנות האיסלאמופוביה לקרבנות האנטישמיות, והאחריות הזהה של התקשורת לעוינות כלפי מוסלמים וכלפי יהודים. ראה www.unitedagainstracism.org/pages/repriet.htm#99.
6. לנוסח ההצהרה ראה www.coe.int/t/dcr/summit/20050517_decl_varsovie_en.asp.
7. Maleiha Malik, “Muslims Are Now Getting the Same Treatment Jews Had a Century Ago,” The Guardian, February 2, 2007.
8.Sergio DellaPergola, World Jewry Beyond 2000: The Demographic Prospects (Oxford: Oxford Center for Hebrew and Jewish Studies, 1999), p. 13 .
9. מוסלמים באיחוד האירופי, עמ' 8.
10. הנשיא הצרפתי ז'אק שיראק חתם ב־15 במרס 2004 על חוק האוסר את לבישתם של פריטי ביגוד או סמלים המבטאים בבירור זיקה דתית בבתי ספר. החוק נוסח במעורפל, אך נועד באופן ספציפי לאסור על חבישת כיסויי ראש בכיתות, בהמשך לפולמוס שהסעיר את צרפת מ־1989. לדיון בשורשיו של החוק ובוויכוח סביבו, ראה John Richard Bowen, Why the French Don’t Like Headscarves: Islam, the State, and Public Space (Princeton: Princeton University, 2007). בבריטניה התנהל במרוצת 2006 דיון ציבורי נוקב בסוגיית כיסויי ראש והרעלות. הדיון התלהט בעקבות הצהרותיו של ג'ק סטרו, חבר פרלמנט בכיר במפלגת הלייבור, אשר הצהיר שאינו רואה בעין יפה נשים הבאות לפגוש אותו כשהן חבושות ברעלה. לסיקור הנושא בעיתונות הפופולרית, ראה למשל, John Gaunt, “Why These ‘Leaders’ Are a Pain in the Burkas,” The Sun, October 17, 2006; Ulrika Jonsson, “Veil Row May Stifle Debate,” News of the World, October 8, 2006. כיסויי הראש עמדו במוקד פולמוס גם בשבדיה, שם הציעה שרת האינטגרציה והשוויון המגדרי, ניימַקוֹ סאבּוּני, לאסור על בנות מתחת לגיל חמש־עשרה לעטות כיסויי ראש בבתי הספר. היא נימקה את הצעתה בכך ש"אם הם רוצים לחיות כאן, להביא ילדים לעולם, להביא נכדים לעולם, הם חייבים לעשות מאמץ להתאים עצמם לחברה שבה הם חיים". Sarah Lyall, “From a Minority in Sweden: Fit In,” International Herald Tribune, January 13, 2007. חבישת כיסויי ראש, במיוחד בכיתות, היא נושא למחלוקת אף בגרמניה, והיא אינה מותרת בחלק מן המדינות הפדרליות, הנושאות באחריות לחינוך. התגובה השלילית ללבוש האיסלאמי באה לידי ביטוי גם בעיתונות ובספרות, בכלל זה בספרות ילדים, שם מוצג כיסוי הראש כביטוי לנחשלות ולהסתגרות המוסלמית. הספר הגרמני כיסוי ראש, למשל, מביא את סיפורה של נערה ממוצא תורכי, שנהנתה מחינוך ליברלי כשחיה אצל סבה בתורכיה, אך נדרשת לחבוש כיסוי ראש ולציית לאורח חיים מוסלמי דכאני ונוקשה כשהיא עוברת לחיות עם אביה, עם אמה החורגת ועם אחיה הפנאטיים בגרמניה: Patricia Mennen, Kopftuch (Germany: Ravensburger Buchverlag, 2006).
11. “Dutch Government Backs Burqa Ban,” BBC, November 17, 2006, http://news. bbc.co.uk/1/hi/world/europe/6159046.stm.
12. על פי ההירארכיה הגזעית השלילית של האידיאולוגיה הנאצית, ה"בעיה הצוענית" אינה בת־השוואה ל"בעיה היהודית" משום שהאיום הנשקף מן הצוענים לעם הגרמני קטן יותר. בנוסף, הנאצים הבחינו בין "טיפוסי צוענים" שונים. לסוגיה זו, ראה Michael Zimmermann, “Jews, Gypsies, and Soviet Prisoners of War: Comparing Nazi Persecutions,” in Roni Stauber and Raphael Vago, eds., The Roma: A Minority in Europe (Budapest: Central European University, 2007), pp. 44-45.
13. א"ב יהושע, "ניסיון לזיהוי והבנה של תשתית האנטישמיות", אלפיים 28 (תשס"ה), עמ' 30-11.
14. יהושע, "ניסיון לזיהוי והבנה של תשתית האנטישמיות", עמ' 24.
15. יהושע, "ניסיון לזיהוי והבנה של תשתית האנטישמיות", עמ' 24.
16. יהושע, "ניסיון לזיהוי והבנה של תשתית האנטישמיות", עמ' 27.
17. המושג "אומה מדומיינת" שעליו נשען יהושע, מזוהה כידוע עם חיבורו של בנדיקט אנדרסון קהילות מדומיינות, שראה אור ב־1991. המונח זכה לפרשנויות מפליגות, שחלקן סילפו את משמעותו. ראוי להדגיש שאנדרסון לא השתמש בביטוי כדי לציין ישות כוזבת, שאינה קיימת, אלא קהילה פוליטית ממשית שהיווסדותה קשורה ביכולתם של חבריה לדמיין עצמם כבני אומה אחת באמצעות טקסטים ודימויים משותפים. ואמנם, היהודים דמיינו עצמם בעידן המודרני כבני עם אחד אף בהיותם פזורים בין ארבע כנפות תבל. בנדיקט אנדרסון, קהילות מדומיינות: הגיגים על מקורות הלאומנות ועל התפשטותה, תרגם דן דאור (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ט), עמ' 96-95.
18. ראה אבו אל־אעלא אל־מודודי, אל־אסלאם ואל־ג'אהליה [האיסלאם והג'אהליה] (ביירות: מואססת אל־רסאלה, 1975), עמ' 17, 46-35; סיד קטב, מעאלם פי אל־טריק [סימני דרך] (דמשק: דאר דמשק, שנת ההוצאה לא צוינה), עמ' 6-3, 10-9, 22-21, 31-30. הספר ראה אור במקור ב־1964. לנוחות הקורא תועתקו השמות בערבית שלא לפי התעתיק המדעי.
19. בין אלה בולטים ארגון העולם האיסלאמי (ראבטת אל־עאלם אל־אסלאמי), שקם בסעודיה ב־1962 כארגון־הגג לפעולות דעוה - הפצת הדת - בעולם; וארגון הוועידה האיסלאמית, שהוקם ברבאט, מרוקו, ב־1969 לאחר שיהודי מעורער בנפשו ניסה להצית את מסגד אל־אקצה. הארגון שם לו למטרה לקדם את שיתוף הפעולה בין מדינות איסלאמיות, והצטרפו אליו 55 מדינות.
20.Yusuf al-Qaradawi, “Duties of Muslims Living in the West,” Islamonline.net, May 27, 2007 (להלן "חובות המוסלמים").
21. מוחמד חסין פדלאללה, תחדיאת אל־מה'אגר בין אל־אצאלה ואל־מעאצרה [אתגרי המהגר בין השורשיות למודרנה] (ביירות: דאר אל־מלאכ, 2000), עמ' 82.
22. פדלאללה, אתגרי המהגר בין השורשיות למודרנה, עמ' 106.
23. מוחמד אל־ע'זאלי, מסתקבל אל־אסלאם ח'ארג ארצ'ה: כיפ נפכר פיה? [עתיד האיסלאם מחוץ לארצו: כיצד לחשוב על אודותיו?] (עמאן: אוריינט פאבליק ריליישנס, פאבלישינג אנד טראנסליישן, 1984), עמ' 154.
24. חמדי חסן, "תפעיל אל־נשאט אל־אעלאמי פי דעם צורת אל־אסלאם ואל־מסלמין פי אורבא", בתוך אל־מסלמון פי אורובא [המוסלמים באירופה] (קובץ הרצאות מתוך כנס שנערך בווינה ב־14-12 במאי 2000, בחסות נשיא הרפובליקה האוסטרית, קהיר: דאר אל־ביאן, 2002, מהדורה ראשונה), עמ' 312.
25. מוחמד אל־ח'אני, "דור אל־מא'סאסת אל־ת'קאפיה אל־אסלאמיה באורובא פי תחצין אל־פרד אל־מסלם", בתוך הוית אל־מסלמין ות'קאפתהם פי אורובא [זהות המוסלמים ותרבותם באירופה] (קובץ הרצאות מתוך כנס של בכירים במרכזי התרבות האיסלאמיים באירופה, שנערך בשאטו־שינון, צרפת, ב־9-7 במאי 1993 (רבאט: מנשוראת אל־מנט'מה אל־אסלאמיה ללתרביה ואל־עלום ואל־ת'קאפה, 1995), עמ' 135.
26. אל־קרדאווי, "חובות המוסלמים".
27. קראראת ופתאוא אל־מג'לס אל־אורובי לל־אפתאא' ואל־בחות' [החלטות ופסקי הלכה של המועצה האירופית לפסיקת הלכות ולמחקרים] (קהיר: דאר אל־תוזיע ואל־נשר אל־אסלאמיה, 2002), עמ' 95.
28. פדלאללה, אתגרי המהגר בין השורשיות למודרנה, עמ' 334.
29. ראה, למשל, ג'עפר שיח' אדריס, "אל־דעוה... ווסאא'ל אל־אתסאל אל־חד'יתה", פורסם במקור באל־ביאן 146 (פברואר 2000), www.jaafaridris.com\Arabic\aarticles\dawa.htm.
30. הפורטל Islamonline.net פועל ממצרים ומנוהל מקטאר. עובדים בשורותיו כמאה איש, והוא מגדיר את מטרתו כ"יצירת אתר איסלאמי ייחודי וגלובלי". הפורטל משלב בין דיווח חדשותי מזווית "איסלאמית" למתן הדרכה דתית ופסקי הלכה בכל תחומי החיים. הוא טוען למיליון מבקרים ביום. הפופולרי בין הפורטלים המוסלמיים לפי חברת הדירוג Alexa.com הוא Islamway.com, המציע מבחר של דרשות, וכן מדריכים למוסלמים חדשים והנחיות להבאת לא־מוסלמים אל חיק האיסלאם. הפורטל, הפועל מסעודיה, מציג בכל רגע נתון את מספר המבקרים בו מכל אחת ממדינות העולם כעדות לרישות הגלובלי שלו ולאחדותם של כלל המוסלמים. רשת הטלוויזיה בלוויין אקרא, המשדרת תכניות הטפה, מוסר וקריאת קוראן מסביב לשעון, היא האהודה בין רשתות הלוויין המייעדות עצמן לשידורי דת בלבד. הרשת הוקמה ב־1998 בידי איל התקשורת הסעודי סאלח כאמל כחלק מרשת הלוויין הערבית ART, וכתשובה להאשמות שלפיהן הטלוויזיה הערבית בלוויין עסוקה יותר בבידור מאשר בחינוך לערכי הדת. לאחר שבתחילת דרכה נתפסו שידוריה כיבשושיים ומדעיים מדיי היא החלה לשדר גם הטפות עממיות יותר וזכתה לקהל אוהדים נאמן.
31. אפשר שבנקודה זו נעוץ הסבר חלקי לכוח המשיכה שיש לטיעונים אנטישמיים קלאסיים דווקא אצל הפוסקים והמטיפים המוסלמים הנאמנים ביותר לתפיסה הגלובלית של אומת האיסלאם. מה הופך מושגים כמו "היהדות העולמית" וספרים דוגמת הפרוטוקולים של זקני ציון למרכזיים כל כך בעולם האיסלאם של ימינו? אין ספק שלשנאה לישראל יש משקל בהקשר הזה, אולם לא פחות מכך, בדיון המוסלמי ב"יהדות העולמית" יש מידה של היקסמות: האומה הדתית־פוליטית היהודית נתפסת כאומה המיטיבה לפעול באופן גלובלי, ומשום כך מצטיירת בעיני המוסלמים כמודל לחיקוי. אל־קרדאווי, למשל, מציין בפסק ההלכה שלו על חובת המוסלמי במערב לפעול למען אומתו האיסלאמית, כי "בימינו אנו רואים כיצד היהודים תומכים ומסייעים לישראל מארבע כנפות עולם, ואנו אומרים למוסלמים בכל תבל, כי הגיעה השעה שהם יתמכו בזכויותיה של האומה המוסלמית". ראה אל־קרדאווי, "חובות המוסלמים".
32. לנתונים אלו ראה Peter Carstens, “Islam in Deutschland,” Frankfurter Allgemeine Zeitung, May 2, 2007.
33. לדוגמה, טארק רמדאן, חוקר איסלאם שנמנה עם הדוברים הבכירים של האיסלאם האירופי (ונהנה ממעמד מיוחד, בין השאר, בגלל ייחוסו המשפחתי - סבו הוא חסן אל־בנא, מייסד האחים המוסלמים), מציע לראות בחובת הדעוה המוטלת על המהגר המוסלמי חובה סבילה, המתבטאת בדרך הנאותה שבה הוא נוהג ביחסיו עם אחרים. ראה Tariq Ramadan, “Europeanization of Islam or Islamization of Europe?” in Shireen T. Hunter, ed., Islam, Europe’s Second Religion (Westport, Conn.: Praeger, 2002), p. 213. רעיונות דומים מעלה עמר חאלד, מטיף הטלוויזיה המצרי היושב כיום בברמינגהם, בריטניה, שהיה לאחת הדמויות הפופולריות בקרב מוסלמים בכלל. הוא קורא למהגרים המוסלמים לקחת חלק פעיל בחיי הקהילה המקומית, לסייע לזולת ללא קשר להשתייכותו הדתית, ולהועיל לאומת האיסלאם בכך שישפרו את דימויה במערב. הדרשה שנשא על "האינטגרציה באיסלאם", במקור בערבית, תורגמה לאנגלית ולגרמנית וזכתה לתהודה גדולה בקרב מהגרים מוסלמים בגרמניה. לנוסח הגרמני ראה: Amr Khaled, Integration im Islam ueber die Rolle der Muslime in Europa (Nuerenberg: Andalusia Verlag, 2005).
