ואפשר, כמובן, להזכיר גם שז'יז'ק אינו האינטלקטואל הראשון המדבר בשבחה של הפעולה הפוליטית הקיצונית, המתפרצת, חסרת המעצורים. הוא מעגן את תפיסת "האקט" שלו בתיאוריה הלאקאניאנית וברעיונותיו של הפילוסוף הצרפתי הרדיקלי אלן באדיו (אולי הסמן השמאלי בסצנה האינטלקטואלית בצרפת - תואר שאין להקל בו ראש),¹⁰⁵ אולם שירת ההלל שהוא נושא לנחישות, לאלימות ולהקרבה העצמית מזכירה גם את הזמירות שהשמיעו הוגי דעות אירופיים בולטים אחרים במחצית הראשונה, המקוללת, של המאה הקודמת, ואת התגייסותם הנלהבת למען המשטרים החשוכים ביותר שידעה האנושות - בשמאל אך גם בימין. ז'יז'ק עצמו מציין בהקשר הזה את שמו של הפילוסוף הגרמני הגדול מרטין היידגר, שסבר במשך תקופה מסוימת כי הביטוי הפוליטי האותנטי של האומה הגרמנית הוא חזונו של הפיהרר.¹⁰⁶ וקשה גם שלא לחוש בקרבה רעיונית מתוחה בין ההוגה הסלובני לקרל שמיט, התיאורטיקן הגרמני המבריק ו"משפטן הכתר" של הרייך השלישי, אשר העלה על נס את "ההכרעה" הטהורה, שאינה נזקקת ללגיטימציה ואינה מבטאת דבר מלבד רצון עירום לעוצמה.¹⁰⁷ ואמנם, ברי ששמיט וז'יז'ק כאחד מטפחים - זה ברעיון האקט וזה במושג ההכרעה - סוג של רומנטיקה פוליטית, אשר מכילה בקרבה מין שאיפה "ליצור את האם מן הבן ולזמן את האב מתוך הלא־כלום", כפי שהעיר באירוניה התיאולוג פאול טיליך.¹⁰⁸

רומנטיקה פוליטית היא אכן עניין מסוכן למדיי: אין ספק שיש לה קסם לא מבוטל והיא מרתקת לאין ערוך מן הפוליטיקה המשמימה והבנלית של הדמוקרטיה הליברלית, המבוססת על פשרות מאכזבות, פתרונות פרגמטיים והתדיינות בלתי פוסקת. מן הטעם הזה, היא מהווה מוקד משיכה קבוע לאינטלקטואלים בעלי השקפת עולם רדיקלית. תהא זו טעות קשה להקל ראש במשקלם הציבורי של אלה; השפעתם על פניה העתידות של החברה, כמחנכים וכמורי דרך, אינה מבוטלת.

לאור כל זאת, מטריד לגלות שז'יז'ק אכן התנסה בעבר בפעילות פוליטית של ממש. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים התגייסו חברי האסכולה הלאקאניאנית הסלובנית לעזרת המפלגה הליברלית־דמוקרטית בסלובניה. אף שהמצע הרפורמיסטי המתון של המפלגה לא הלם את השקפותיהם הרדיקליות, הם חשו שיש לתמוך בה כדי לבלום את עליית כוחו של הימין הלאומני. ז'יז'ק עצמו התמודד על אחד מארבעת המקומות של הוועדה הנשיאותית בבחירות שנערכו בשנת 1990. הוא הגיע למקום החמישי, כשקולות ספורים בלבד מפרידים בינו לבין עמדת הכוח הנחשקת. שנים ספורות לאחר מכן פנה אליו ראש ממשלת סלובניה והציע לו משרת שר. ז'יז'ק מספר על האירוע בבדיחות הדעת:

ראש הממשלה אמר: "אתה רוצה את משרד המדע? התרבות?"

אמרתי לו: "השתגעת? מי רוצה את הזבל הזה? אני מעוניין רק בשתי משרות: או שר הפנים או ראש המשטרה החשאית!"¹⁰⁹

האנקדוטה הזאת אינה נשמעת כה משעשעת לאחר שהעובדות על אמונותיו הפוליטיות של ההוגה הסלובני התבררו לנו לאשורן. ז'יז'ק ניחן באינטלקט מבריק ובאישיות כובשת, שופעת הומור וחיוניות, אולם הוא מחזיק בדעות בלתי נסבלות, המרחיקות אותו מגבולות הקונצנזוס הדמוקרטי. הממסד האקדמי והסצנה האינטלקטואלית במערב - וגם בישראל, כמובן - חפצים ביקרו ונוהגים בו בכבוד רב, אם לא בהערצה ממש. קשה להחליט אם יחס חיובי זה נובע מאי־הבנה או מקהות חושים מוסרית. ועם זאת, התעלמות מן התיאורטיקן הפופולרי תהא אף היא טעות קשה. כדאי להבין בדיוק מה רוצה מאיתנו סלבוי ז'יז'ק, ולו רק כדי שנוכל להציב לפני דבריו תמרור אזהרה בולט.

---

 אסף שגיב הוא עורך שותף בתכלת. מאמרו האחרון הוא "גלובליזציה: כתב הגנה" (תכלת 18, סתיו התשס"ה/2004).

הערות

 

1. שלמה זנד, האינטלקטואל, האמת והכוח: מפרשת דרייפוס ועד למלחמת המפרץ (תל אביב: עם עובד, 2000), עמ' 19. המונח "הון סמלי" הוטבע בידי הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה. ראה Pierre Bourdieu, Distinction: A Social Critique of the Judgment of Taste, trans. Richard Nice (Cambridge: Harvard, 1984).

2. Rebecca Mead, “The Marx Brother,” The New Yorker, May 5, 2003  (להלן "האח מרקס").

3. Sarah Kay, Žižek: A Critical Introduction (Cambridge: Polity, 2003), p. 1 (להלן ז’יז’ק: מבוא ביקורתי).  

4. Glyn Daly, Conversations with Žižek (Cambridge: Polity, 2004), p. 1 (להלן שיחות).

5.Scott McLemee,“Žižek Watch,” The Chronicle of Higher Education, February 6, 2004.

6. סלבוי ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים: הוליווד על ספת הפסיכולוג, תרגמה רוני ידור (תל אביב: ספריית מעריב, 2004); התבוננות מן הצד: מבוא לז'אק לאקאן דרך תרבות פופולרית, תרגמה רונה כהן (תל אביב: רסלינג, 2005); ברוכים הבאים למדבר של הממשי: חמש מסות על ה־11 בספטמבר ואירועים סמוכים, תרגמה רינה מרקס (תל אביב: רסלינג, 2002); הסובייקט שאמור להאמין: הנצרות בין פרברסיה לחתרנות, תרגמה דבי אילון (תל אביב: רסלינג, 2004). בנוסף יש להזכיר גם את על הסופר־אגו ורוחות רפאים אחרות, תרגמה דריה קסובסקי (תל אביב: רסלינג, 2000), המבוסס על הרצאה שנשא ז'יז'ק בסינמטק תל אביב; מטריקס: האחר הגדול והמציאות הווירטואלית, תרגם יאיר אור (תל אביב: רסלינג, 2003) ולאקאן עם היצ'קוק: מתוך 'כל מה שרצית לדעת על לאקאן אבל לא העזת לשאול את היצ'קוק', תרגמה רוני ידור (תל אביב: רסלינג, 2004).

7. ראה, למשל, דבורית שרגל, "להיות שם: עשר הערות על ריאליטי", רייטינג 275, 22 בספטמבר 2004, או יעל שוב, "קרוז קונטרול",TimeOut  תל אביב 102, 21-14 באוקטובר 2004.

8. ראה http://www.seruv.org/hebrew/article.asp?msgid=100&type=article. המובאה לקוחה מז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 128-124.

9. Jean-Michel Rabaté, “Lacan’s Turn to Freud,” The Cambridge Companion to Lacan, ed. Jean-Michel Rabaté (Cambridge: Cambridge, 2003), pp. 1-24.

10. מאמריו החשובים ביותר של לאקאן מקובצים בספר Jacques Lacan, Écrits: A Selection, trans. Alan Sheridan (London and New York: Tavistock and Norton, 1977) (להלן כתבים). מפאת סגנונו הקשה של הספר מומלץ לקרוא תחילה את הרצאותיו של לאקאן המכונסות בכרכים הנבחרים הבאים של ה"סמינרים":

The Seminar of Jacques Lacan, Book I: Freud’s Papers on Technique, 1953-1954, ed. Jacques-Alain Miller, trans. J. Forrester (New York: Norton, 1988); The Seminar of Jacques Lacan, Book II: The Ego in Freud’s Theory and in the Technique of Psychoanalysis, 1954-1955, ed. Jacques-Alain Miller, trans. Sylvana Tomaselli (New York: Norton, 1988)  (להלן סמינר 2); The Seminar of Jacques Lacan, Book III: The Psychoses, 1955-1956, ed. Jacques-Alain Miller, trans.Russell Grigg (New York: Norton, 1993); The Seminar of Jacques Lacan, Book VII: The Ethics of Psychoanalysis, 1959-1960, ed. Jacques-Alain Miller, trans. Dennis Porter (New York: Norton, 1992) (להלן סמינר 7); The Seminar of Jacques Lacan, Book XI: The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis, 1964, ed. Jacques-Alain Miller, trans. Alan Sheridan (London: Hogarth and Institute of Psycho-Analysis, 1977)  (להלן סמינר 11).

לסקירה כללית של התיאוריה הלאקאניאנית ראה למשל: אלן ואנייה, לאקאן, תרגם עמוס סקברר (תל אביב: רסלינג, 2003);Malcolm Bowie, Lacan (London: Fontana, 1991); Dylan Evans, An Introductory Dictionary of Lacanian Psychoanalysis (London: Routledge, 1996).

11. התיאוריה של המראה" הוצגה לראשונה כמאמר בשנת 1949, תחת הכותרת "שלב הראי כמעצב את תפקיד "שלב האני כפי שתפקיד זה נגלה לנו בניסיון האנליטי". לאקאן, כתבים, עמ' 7-1.

12. לתפיסה הלאקאניאנית של הדמיוני הייתה השפעה גדולה על התיאוריה של הקולנוע. ז'אן לואי בודרי, למשל, כתב מאמר נודע המפרש את חווית הצפייה בסרט - ובעיקר את הזדהותו של הצופה עם הדימויים והאירועים המוקרנים על האקרן, כמו גם עם המצלמה עצמה - בהתאם לדינמיקה של "שלב המראה". ראה Jean-Louis Baudry, “The Ideological Effects of the Basic Cinematographic Apparatus,” in Film Theory and Criticism: Introductory Readings, eds. Gerald Mast et al. (New York: Oxford, 1992), pp. 302-312.

13. לאקאן אינו מתייחס בנקודה זו לאב בשר ודם, אלא לפונקציה סימבולית, שאותה הוא מכנה "שם האב" (Nom-du-Père). האב הסימבולי מונע את מימוש המאוויים האדיפליים ומסמן את האיסור על גילוי עריות, תוך שהוא מציל בכך את הילד מן הפסיכוזה של ההזדהות הדמיונית עם האם.

14. לאקאן מבדיל בין "האחר הקטן" (autre), שהוא ההשתקפות הדמיונית של האחר בתוך האגו עצמו, לבין "האחר הגדול" (Autre), שהוא הסדר הסימבולי, או סובייקט מסוים (כמו שופט או שוטר), המייצג את הסדר הזה.

15. חשוב להדגיש שהשפה, עבור לאקאן, אינה חופפת לחלוטין לסדר הסימבולי; יש לה, מסתבר, גם פונקציה דמיונית. ה"אני" הדובר את השפה עשוי להיות הסובייקט הסימבולי, אך גם האגו הדמיוני. לאקאן מבחין בין "הדיבור הריק" של האגו, המבטא את ההונאה העצמית האופיינית של הדמיוני, ובין "הדיבור המלא", הסימבולי, שהוא גם "אמיתי" ומלא משמעות, משום שבאמצעותו הסובייקט מכיר באיווי שלו.

16.Ferdinand de Saussure, Course in General Linguistics, eds. Charles Bally and Albert Sechehaye, trans. Wade Baskin (Glasgow: Collis Fontana, 1974).

17. המסמן, 17. או פעולה חשוב להדגיש, עשוי להיות גם דבר מה לא־מילולי, כמו אובייקט סימפטומטית.

18. לאקאן, כתבים, עמ' 153.

19. העובדה שהסדר הסימבולי מבוסס על יחס שרירותי ולא־יציב בין מסמנים ומסומנים מקנה לו דינמיות מסוימת. אף היערכות סימבולית אינה יכולה להיחשב כקבועה או כהכרחית, מאחר שאין היא מעוגנת במציאות האובייקטיבית ה"אמיתית".

20. לאקאן מבחין 20. בין "איווי" (בצרפתית: désir), "צורך" ו"דרישה". צורך הוא אינסטינקט ביולוגי, דוגמת רעב או צמא. מאחר שהתינוק אינו מסוגל לספק את צרכיו בכוחות עצמו, הוא מביע אותם באמצעות דרישה מן האחר. הופעתו של האחר - והכוונה כאן היא בדרך כלל לדמות האם - בתגובה לדרישה זו נתפסת אצל התינוק כביטוי של אהבה. ברם, למרות שהאחר יכול לספק את הצורך הביולוגי, אין באפשרותו למלא לחלוטין את ההיבט הנוסף של הדרישה - את הציפייה לאהבה ללא תנאי. השארית הבלתי מסופקת הזו, הנוצרת כפער בין הצורך לדרישה, היא האיווי.

21. אחד מחידושיו העיקריים של לאקאן נעוץ בטענתו שהלא־מודע אינו רק מושבם של האינסטינקטים, כפי שטענו כמה מממשיכי דרכו של פרויד, אלא מהווה מערכת סימבולית "הבנויה כמו שפה". מן הטעם הזה הלא־מודע, בדומה לשפה, אינו תחום נפשי "פנימי" אלא תופעה אינטר־סובייקטיבית, המצויה גם שם "בחוץ".

22. לאקאן, כתבים, עמ' 55.

23. לאקאן, סמינר 11, עמ' 167.

24. לאקאן, סמינר 2, עמ' 141.

25.Chris Oakley, “Basta Cosil: Mikkel Borch-Jacobson on Psychoanalysis and Philosophy,” Return of the “French Freud”: Freud, Lacan and Beyond, ed. Todd Dufresne (New York: Routledge, 1997), p. 209.

26. תיאור מקיף של חייו ופועלו של לאקאן ושל המחלוקות הרבות שבהן היה מעורב ניתן למצוא בביוגרפיה המקיפה שכתבה אליזבת רודינסקו: Elisabeth Roudinesco, Jacques Lacan and Co.: A History of Psychoanalysis in France, 1925-1985, trans. Jeffrey Mehlman (London: Free Association, 1990).

27. לדיון בהשפעה הלאקאניאנית על חקר הספרות ראה למשל קובץ המאמרים Shoshana Felman, ed., Literature and Psychoanalysis: The Question of Reading: Otherwise (Baltimore: Johns Hopkins, 1982). לאקאן השפיע, כאמור, גם על תיאוריות מגדר, ובעיקר על הגותן של תלמידותיו ז'וליה קריסטבה ולוס אירגארי, שהתבלטו כפילוסופיות וכמבקרות פמיניסטיות מקוריות ואף הציעו ביקורת נוקבת על עמדותיו של מורן. ביקורת כזו מופיעה, למשל, בספרים הבאים מפרי עטן: לוס איריגארי, מין זה שאינו אחד (מבחר), תרגמה דניאלה ליבר (תל אביב: רסלינג, 2003); Julia Kristeva, Revolution in Poetic Language, trans. Margaret Waller (New York: Columbia, 1984).

28. ואנייה, לאקאן, עמ' 88.

29. Rex Butler, Slavoj Žižek: Live Theory (New York: Continuum, 2005), pp. 5-6.

30. יצחק בנימיני, מעורכי הוצאת הספרים "רסלינג", שפרסמה כמה חיבורים בעלי זיקה לאקאניאנית מובהקת, העיר את תשומת לבי לעובדה שלאקאן עצמו היה ככל הנראה בעל נטיות פוליטיות שמרניות, אף שהקפיד להתרחק בבגרותו מכל מעורבות בחיים הציבוריים.

31. "מטרתנו",. כותב ז'יז'ק, "היא לרומם את לאקאן למדרגת המחבר המספק את המפתח למפעל הענקים של האידיאליזם הגרמני, אולי שיאה של ההיסטוריה הפילוסופית כולה". Slavoj Žižek, The Indivisible Remainder: An Essay on Schelling and Related Matters (London: Verso, 1996), p. 95  (להלן השארית שאין לחלקה).

32. ראה למשל Victor E. Taylor and Charles E. Winquist, eds., Encyclopedia of Postmodernism (London: Routledge, 2001), p. 382.

33. Slavoj Žižek, Tarrying with the Negative (Durham, N.C.: Duke, 1993), pp. 13-18 (להלן להשתכן בשלילי), וראה גם הדיון הרלוונטי אצל עמנואל קאנט, ביקורת התבונה הטהורה, תרגמו שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך (ירושלים: מוסד ביאליק, 1954), עמ' 100-88.

34. .Slavoj Žižek, On Belief (London: Routledge, 2001), p. 135.

35. Slavoj Žižek and F.W.J. von Schelling, The Abyss of Freedom/Ages of the World (Michigan: University of Michigan, 1997), p. 14 (להלן תהום החירות).

36. ז'יז'ק, תהום החירות, עמ' 11.

37. הציטוט לקוח מן ה־jenaer Realphilosophie ראה Donald Phillip Verene, Hegel’s Recollection (Albany: suny, 1985), pp. 7-8. אותו קטע מופיע גם בתיהנו מהסימפטומים, עמ' 63 (תרגום שבו לא השתמשתי) וכן בספר Slavoj Žižek, The Ticklish Subject: The Absent Centre of Political Ontology (London: Verso, 1999), pp. 29-30  (להלן הסובייקט הרגיש).

38. המחיר, מסביר ז'יז'ק, הוא העמקת הקרע שלנו עם הממשי, עם ההוויה החיה שממנה הגחנו, בשל צמצום "השלמות של ההתנסות האורגנית" ל"נספח של הסיווג הסימבולי ה'מת'". באמצעות השימוש בלשון מפעיל האדם על הטבע סוג של אלימות; כאשר הוא קורא לדברים בשמות, הוא גוזל מהם את חיוניותם ומתעקש לשעבד אותם למסמנים, שאינם אלא קטגוריות פיקטיביות תלויות תרבות. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 64.

39. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 197.

40. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 197-196.

41. הריקנות של הסובייקט, טוען ז'יז'ק, היא מה שהגל מכנה בשם "אוניברסליות קונקרטית" - אוניברסליות המאגדת בתוכה את כל האפשרויות הקונקרטיות המתפרטות ממנה ומעניקה להן מובן משותף, מבלי לשלול מהן את מהותן הייחודית. בה בעת, מדובר גם ביכולתו של הקונקרטי להציג פן אוניברסלי. ראה ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 103-98.

42. Slavoj Žižek, The Sublime Object of Ideology (London: Verso, 1989), pp. 174-175 (להלן: האובייקט הנשגב).

43. ז'יז'ק, להשתכן בשלילי, עמ' 12-9, 42-39.

44. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 2.

45. הוגה הדעות הניאו־מרקסיסטי הבולט ארנסטו לקלאו מעיר ש"אם דקרט היה משלים עם הצד הנשכח של הקוגיטו, שאליו מתייחס ז'יז'ק, הוא היה מחשיב זאת מן הסתם לכישלון מוחלט של הפרויקט האינטלקטואלי שלו. ברור לי שאין אתה יכול לקשור את לאקאן לפילוסופים כמו דקרט והגל, באופן שבו רוצה ז'יז'ק, מבלי לרוקן את הפרויקטים התיאורטיים שלהם מתוכן". ראה Judith Butler, Ernesto Laclau, and Slavoj Žižek, Contingency, Hegemony, Universality: Contemporary Dialogues on the Left (London: Verso, 1999), p. 73 (להלן קונטינגנטיות, הגמוניה, אוניברסליות).

46. עמנואל קאנט, "תשובה לשאלה: נאורות מהי?", תרגם ידידיה פלס, בתוך הנאורות  -פרויקט שלא נשלם? שש מסות על נאורות ומודרניזם, ערך עזמי בשארה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997), עמ' 45.

47. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 34.

48. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 148.

49. ז'יז'ק מנסה להראות שבצורתו הקיצונית, האידיאליזם אינו עומד בסתירה מעגן טענה זו בעיסוק ההגליאני בנגטיביות, המוכיח, לדבריו, כי הגל היה גם הפילוסוף של הממשי - והממשי, כפי שז'יז'ק חוזר ומדגיש, אינו רק ה"חלל" הריק בסדר הסימבולי אלא גם, בה בעת, נוכחות מטריאלית גסה ומתועבת. ראה ז'יז'ק, השארית שאין לחלקה, עמ' 109.

50. במשמעותה המרקסיסטית, "אידיאולוגיה" אינה בדיוק "תודעה כוזבת". אידיאולוגיה, על פי מרקס, היא אמנם עיוות של המציאות, אולם איננה שקר. היא מכילה בתוכה תמיד איזה גרעין של האמת, שאותו היא מנצלת לצרכיה.

51. ז'יז'ק מצטט בעניין זה את חיבורו של הפילוסוף הגרמני פיטר סלוטרדייק, ביקורת התבונה הצינית, שיצא לאור בגרמנית בשנת 1983. במושג "תבונה צינית" מכוון סלוטרדייק לגישה רווחת, שנמנעת מלתרגם אמונות ביקורתיות למעשים, ומעדיפה לשמור על נאמנות פורמלית לסטטוס קוו. כך, למשל, נוהג הכומר הקתולי השוכב עם נערה ואז מסביר לה שהוא מצדד בשמירת הנורמות המוסריות שזה עתה הפר כבסיס לסדר החברתי. ראה Peter Sloterdijk, Critique of Cynical Reason, trans. Michael Eldred (Minneapolis: University of Minnesota, 1987).

52. ז'יז'ק, האובייקט הנשגב, עמ' 29.

53. ז'יז'ק, האובייקט הנשגב, עמ' 33.

54. לואי אלתוסר, על האידיאולוגיה, תרגמה אריאלה אזולאי (תל אביב: רסלינג, 2003).

55. Slavoj Žižek, “The Spectre of Ideology,” in The Žižek Reader, eds. Elizabeth Wright and Edmond Wright (Oxford: Blackwell, 1999), pp. 65-66 (להלן רוח הרפאים). למותר לציין כי טענה זו אינה זרה גם למסורת היהודית: ספר החינוך הפופולרי, שנתחבר במאה השלוש־עשרה, מדגיש את האפקט החיובי שיש לעשיית מצוות אפילו על נשמתו של רשע גמור, שכן, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". ראה ספר החינוך, מצווה ט"ז. וראה בהקשר זה גם בבלי פסחים נ ע"ב; סוטה כב ע"ב; סוטה מז ע"א; סנהדרין כה ע"ב.

56. ז'יז'ק משתמש במושג "אנטגוניזם" במובן המיוחס לו אצל הוגי הדעות הניאו־מרקסיסטיים ארנסטו לקלאו ושנטל מוף. ראה ארנסטו לקלאו ושנטל מוף, הגמוניה ואסטרטגיה סוציאליסטית: לקראת פוליטיקה דמוקרטית רדיקלית, תרגמה עידית שורר (תל אביב: רסלינג, 2004).

57. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 74-73; ראה גם ז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 27.

58. ז'יז'ק מזהה שארית זו עם המושג הלאקאניאני של "אובייקט קטן a ", אובייקט הפנטזיה, שהוא התגלמות העודפות הנותרת מן הממשי - או הריק השורר במקומו - בסדר הסימבולי (ראה ז'יז'ק, האובייקט הנשגב, עמ' 163). האובייקט הזה אינו ניתן להשגה ולכן אינו יכול לספק את האיווי (שמעצם טבעו אינו ניתן למימוש) - אך הוא מעורר אותו ומגרה אותו ללא הרף. ז'יז'ק מציע בהקשר זה אנלוגיה משעשעת: "ביצי הפתעה, אחד ממוצרי השוקולד הפופולריים ביותר הנמכרים בכל רחבי מרכז אירופה, הן קליפות ביצים ריקות, עשויות שוקולד ועטופות בנייר צבעוני; אחרי שמסירים את עטיפת הביצה ומפצחים את קליפת השוקולד, מוצאים בתוכה צעצוע פלסטיק קטן (או חלקים קטנים שמהם מרכיבים את הצעצוע). ילד הקונה ביצת שוקולד כזו מסיר תכופות בהתרגשות את עטיפתה ופשוט שובר את השוקולד מבלי לטרוח לאכול אותו, כשהוא מתעניין רק בצעצוע במרכז… האם אין הצעצוע הזה אובייקט קטן a בטהרתו, האובייקט הקטן הממלא את הריק המרכזי של תשוקתנו, האוצר החבוי, ה־agalma המצויה במרכזו של הדבר שאנו משתוקקים אליו? אותו ריק מטריאלי ('ממשי') במרכז מייצג, כמובן, את הפער הסטרוקטורלי (ה'פורמלי') שבעטיו שום מוצר אינו 'באמת זה', שום מוצר אינו מממש את הציפייה שהוא מעורר". ז'יז'ק, הסובייקט שאמור להאמין, עמ' 167-168.

59. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 74.

60. בדרכו המתחכמת, ובסתירה לדברים שהוא כותב במקומות אחרים, ז'יז'ק טוען גם כי הממשי הלאקאניאני אינו רק הרפרנט שאותו מכסה מסך הפנטזיה, אלא המסך עצמו, מכשול המעוות את האופן שבו אנו תופסים את הרפרנט. ראה ז'יז'ק, מטריקס, עמ' 28.

61. Slavoj Žižek, The Plague of Fantasies (London: Verso, 1997), pp. 183-184 (להלן מגיפה של פנטזיות).

62. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 102.

63. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 103.

64. ז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 88.

65. http://www.egs.edu/faculty/žižek/žižek-human-rights-and-its-discontents.html.

66. ראה למשלErnesto Laclau, ed., The Making of Political Identities (London: Verso, 1994), p. 1; Richard Rorty, Truth and Progress: Philosophical Papers (Cambridge: Cambridge, 1998), vol. iii, p. 229.

67. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 69.

68. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 60.

69. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 70.

70. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 70.

71. ז'יז'ק מדגיש שב"מלחמת המעמדות" אין הוא מתכוון לסכסוך היסטורי קונקרטי בין שני מעמדות ספציפיים, אלא לעימות בסיסי יותר, בין אלה הנענים לקריאת המהפכה החברתית ובין אלה המתעלמים ממנה. הזהויות הפרטיקולריות - בורגנות, פרולטריון, אצולה וכיוצא באלה - רק נוצקות לתוך התבניות האוניברסליות הללו. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 227.

72. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 75-74. שלא במקרה, ההתעלמות מן האנטגוניזם הרדיקלי הזה היא ממאפייניו הבולטים של הסדר ה'פוסט־אידיאולוגי', שאין אידיאולוגי ממנו. ז'יז'ק כותב: "אחת מהנחות היסוד השגורות של הגישה ה'פוסט־אידיאולוגית' היא שכיום פחות או יותר השארנו מאחור את הפילוגים הפוליטיים העמוקים (כמו מלחמת המעמדות וכיוצא בזה) והגענו לבגרות פוליטית, המאפשרת לנו להתמקד בבעיות אמיתיות (אקולוגיה, צמיחה כלכלית וכולי) ללא המטען העודף האידיאולוגי שלהן… (אבל) אפשר לטעון… שהדבר אשר הגישה ה'פוסט־אידיאולוגית' המפוכחת והפרגמטית פוטרת אותו כתוצר של 'מחלוקות אידיאולוגיות ישנות' הנובעות מאנטגוניזם בין מעמדות, כביטוי של 'יצרים פוליטיים' שאין לו כבר מקום במינהל החברתי הרציונלי של היום, הוא למעשה הממשי ההיסטורי עצמו". ראה ז'יז'ק, מגיפה של פנטזיות, עמ' 163.

73. ומה לגבי המדע? ז'יז'ק מתעקש כי "לאקאן רחוק… מעשיית רלטיביזציה של המדע אל תוך נראטיבים שרירותיים… המדע בהחלט 'נוגע בממשי', הידע שלו הוא 'ידע בתוך הממשי' - המבוי הסתום מצוי פשוט בעובדה שידע מדעי אינו יכול לשמש בתור האחר הגדול הסימבולי" (ז'יז'ק, מטריקס, עמ' 22). זוהי קביעה בעייתית, שאינה מתיישבת עם טענות אחרות שמעלה ז'יז'ק, אשר שומטות את הבסיס מתחת לחתירתו של המדע להשגת אמת פוזיטיבית על העולם. ראוי גם לזכור שעבור לאקאן ידע מדעי לא נסמך על מחקר אמפירי דווקא, אלא בעיקר על פורמליזציה מתמטית - גישה שלפיה המדע משתייך כמדומה דווקא לשיח הסימבולי. תפיסה זו השתקפה גם בניסיונו של לאקאן לנסח את התיאוריה הפסיכואנליטית שלו במונחים אלגבריים.

74. ז'יז'ק, רוח הרפאים, עמ' 75.

75. בטלר, לקלאו וז'יז'ק, קונטינגנטיות, הגמוניה, אוניברסליות, עמ' 101.

76. ז'יז'ק, הסופר־אגו, עמ' 47-37.

77. ראה למשל ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 342.

78. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 345-344.

79. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 362.

80. ז'יז'ק, מציין בהקשר הזה את תופעת ה־cutters, אנשים שיש להם דחף בלתי נשלט לחתוך את עצמם. ז'יז'ק רואה במעשים אלו "אסטרטגיה נואשת לחזור אל הממשי של הגוף", ומנגיד אותה לנוהג של עשיית כתובות קעקע, המבטא, לדעתו, את רצונו של הסובייקט להשתלב בסדר הסימבולי. ז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 18.

81. ז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 13.

82. ז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 20-19.

83. ז'יז'ק, הסובייקט שאמור להאמין, עמ' 153.

84. ז'יז'ק מסביר שהמאפיין העיקרי של הלאומיות ה"פוסט־מודרנית", שאותה הוא מזהה עם הגילויים הברוטליים של לאומנות וגזענות בבלקנים ובמקומות אחרים, הוא השעיית האיסורים המוסריים ופריקת העול של "התקינות הפוליטית" הליברלית. "במקרה זה יש להפוך על פיה את הקלישאה הגורסת כי הזדהות אתנית נלהבת מסייעת בהשבת מערך איתן של ערכים ואמונות לחברה הגלובלית החילונית המודרנית השרויה בהפכפכות מבלבלת... החברה הפוסט־מודרנית הרפלקסיבית, המתירנית וההדוניסטית לכאורה של ימינו, מוצפת באופן פרדוקסלי במידה הולכת וגוברת, בחוקים ובתקנות שנועדו לכאורה לרווחתנו (הגבלות על עישון ועל אכילה, חוקים נגד הטרדה מינית...) כך שההתייחסות להזדהות אתנית נלהבת אינה מרסנת אותנו כלל וכלל, אלא משמשת דווקא כקריאה משחררת: 'אתה יכול', 'מותר לך!' מותר לך להפר... את התקנות הנוקשות בדבר דו־קיום בשלום בחברה ליברלית וסובלנית; מותר לך לשתות ולאכול כרצונך, לעסוק במנהגים פטריארכליים האסורים על פי כללי התקינות הפוליטית הליברליים, ואפילו לשנוא, להילחם, להרוג ולאנוס...". ז'יז'ק, הסופר־אגו, עמ' 42-41.

85. בטלר, לקלאו וז'יז'ק, קונטינגנטיות, הגמוניה, אוניברסליות, עמ' 127; ראה גם ז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 163.

86. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 354.

87. דלי, שיחות, עמ' 163. האתיקה של הממשי קשורה כמובן ב"אתיקה של הפסיכואנליזה", שבה עסק לאקאן בהרחבה בסמינר של 1. לאקאן הבחין בין אתיקה זו, ש"מובעת דרך האוריינטציה של האדם ביחס לממשי", להגות המוסרית של אריסטו, קאנט ופילוסופים אחרים. האתיקה הפסיכואנליטית מבוססת, למשל, על עידוד הביטוי האותנטי של האיווי, גישה הנוגדת את האתיקה המסורתית משום שיש בה, לעתים, "כפירה רדיקלית באידיאל מסוים של טוב", לאקאן, סמינר 7, עמ' 230. אחד החיבורים הבולטים על "האתיקה של הממשי" הוא ספרה של אלנקה זופאנצ'יץ', עמיתתו של ז'יז'ק: Alenka Zupancic, Ethics of the Real: Kant and Lacan (New York: Verso, 2000).

88. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 57.

89. ז'יז'ק, תיהנו מהסימפטומים, עמ' 57.

90. מושג ה"אקט" של ז'יז'ק נשען במידה רבה על התפיסה הלאקאניאנית של "המעבר לאקט" (passage a l’acte). "מעבר לאקט" הוא פעולה אימפולסיבית, בדרך כלל אלימה, שמשמעה בריחה מן האחר הגדול, יציאה מן המערך הסימבולי, וחזרה לממשי, תוך התפרקות - ולו גם זמנית - של הסובייקט.

91. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 386.

92. מתוך ההרצאה "הסופר־אגו והאקט" שנשא ז'יז'ק בשנת 1999. ההרצאה מובאת ככתבה וכלשונה באתר האינטרנט

http://www.egs.edu/faculty/žižek/žižek-superego-and-the-act-1999.html.

93. ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 377.

94. ז'יז'ק, ברוכים הבאים, עמ' 89.

95. Slavoj Žižek, Did Somebody Say Totalitarianism? Five Interventions in the (Mis)use of a Notion (London: Verso, 2001), p. 91 (להלן: מישהו אמר טוטליטריזם?).

96. בטלר, לקלאו וז'יז'ק, קונטינגנטיות, הגמוניה, אוניברסליות, עמ' 326.

97.Slavoj Žižek, “Can Lenin Tell Us About Freedom Today?” Rethinking Marxism 2 (Summer 2001). את המאמר ניתן למצוא גם גם באתר:

http://www.egs.edu/faculty/žižek/žižek-can-lenin-tell-us-about-freedom-today.htm.

98. ז'יז'ק, מישהו אמר טוטליטריזם?, עמ' 247-246.

99. ז'יז'ק, מישהו אמר טוטליטריזם?, עמ' 3.

100. סלבוי ז'יז'ק, "המהפכה הפרברטית", תרגם יאיר אור, בתוך סטלין, על המטריאליזם ועל הלשון, תרגם רומן וטר (תל אביב: רסלינג, 2004), עמ' 21-20.

101. Slavoj Žižek, Iraq: The Borrowed Kettle (London and New York: Verso,2004),

 pp. 119-117(להלן הקומקום המושאל).

102.ז'יז'ק, "המהפכה הפרברטית”, עמ' 19.

103. ז'יז'ק, הקומקום המושאל, עמ' 84-83.

104. לביקורת ברוח זו ראה למשל Tony Myers, Slavoj Žižek (London: Routledge, 2003), p. 122.

105. על הקשר בין תפיסת האקט של ז'יז'ק למושג ה"אירוע" אצל באדיו ראה הדיון המקיף והשנון בפרק על "הפוליטיקה של האמת" אצל ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 170-127. ראה גם אלן באדיו, אתיקה - מסה על תודעת הרוע, תרגם עדי אפעל (תל אביב: רסלינג, 2005).

106. לדברי ז'יז'ק, היידגר היה "הפילוסוף שסיפק את ההגדרה הדפיניטיבית של האקט הפוליטי האותנטי". ראה ז'יז'ק, הסובייקט הרגיש, עמ' 143.

107. ראה קרל שמיט, תיאולוגיה פוליטית, תרגם רן הכהן (תל אביב: רסלינג, 2005). ז'יז'ק מקדיש לשמיט לפחות מאמר אחד, המתמקד, כמובן, במושג ההכרעה (decisionism) ובמקומו בעידן הפוסט־פוליטי של זמננו: Slavoj Žižek, “Carl Schmitt in the Age of Post-Politics,” The Challenge of Carl Schmitt, ed. Chantal Mouffe (London: Verso, 1999), pp. 18-37.

108.Paul Tillich, The Socialist Decision, trans. Franklin Sherman (New York: Harper and Row, 1977), p. 22.

109. מִיד, "האח מרקס".