הדפסה
גרסת PDF47. הקר, "זיקתם", עמ' 12.
48. הקר, "זיקתם", עמ' 32.
49. מיכאל איש שלום, בצלן של מלכויות (תל אביב: קרני, תשל"ו), עמ' 312.
50. פירוש אברבנאל לישעיה מג:ו.
51. אשכולי, התנועות המשיחיות, עמ' 331. רבי אברהם בן אליעזר הלוי כתב כמה חיבורים בעלי אופי משיחי ועסק בחישובי קץ לקראת שנת ש'. לדעת משה אידל אין קשר בין חישובי הקץ שערך ובין גירוש ספרד, שהרי התעניינותו בבעיית הקץ התחילה כבר בנעוריו עוד בהיותו בספרד, היינו, טרם הגירוש. משה אידל, "מבוא", בתוך אשכולי, התנועות המשיחיות, מהדורה שנייה (ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ח), עמ' 24-26. קביעתו של אידל עולה בקנה אחד עם טענתי, כי חישובי הקץ העיקריים, שהולידו תנועות עלייה לארץ, נערכו מכוחה של האמונה המשיחית בדבר קיומה של פוטנציה משיחית מדי מאה שנים באלף השישי. לא האירועים ההיסטוריים בלבד עוררו את עריכת חישובי הקץ; אלה היו רק תנא דמסייע לצדקת האמונה, חיזוק ואישור לאמיתות חישובי הקץ.
52. אידל, "מבוא", עמ' 24-34.
53. משה אידל, "שלמה מולכו כמאגיקון"', ספונות יח (תשמ"ה), עמ' 215.
54. במבוא מאת אידל לספרו של אהרן זאב אשכולי, סיפור דוד הראובני, מהדורה שנייה (ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ג), עמ' 33.
55. לדברי רבי אברהם הלוי "הדברים שאמרו במדרש הזוהר מהצרות הגדולות והשמדות שיהיו כשיגיע זמנו של משיח להיגלות, מבהילות את האדם... רק שהתשובה מבטלת הכל. וכפי הוראת שנת הפקידה אשר היא שנת ה' רפ"ד (1524) ראוי שישים כל אדם אל לבו הפלא הגדול שנעשה בירושלים... כי כאשר נתקבצו החכמים, רבותיי, וסדרו משמרות... ולבקש רחמים עליהם ועל כל אחיהם שבגולה מיד... באמרם 'ובא לציון גואל' - באותה נקודה ירדה אש מן השמים על השיקוץ שבירושלים ועשתה בו חורבן גדול, ויהי לאות ולסימן גאולה". ראה אשכולי, התנועות המשיחיות, עמ' 329.
56. יערי, איגרות, עמ' 165.
57. יערי, איגרות, עמ' 165. כדי לחזק את תפישתם שהקדוש ברוך הוא מתערב על מנת להחיש את הגאולה משתמשים הכותבים ברמיזה לשונית ממגילת אסתר המדברת על ההתערבות האלוקית שממנה החל מצבם של היהודים להתהפך לטובה: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". "המלך" הוא הקדוש ברוך הוא, על פי חז"ל.
58. דב רבין, "תולדות עדת ישראל בהורדונא", גרודנא, אנציקלופדיה של גלויות (ירושלים: אנציקלופדיה של גלויות, תשל"ג), עמ' 43.
59. Ignacy Schipper, Zydzi Polsko-Litewscy A Palestyna (Wieden: Moriah, 1917), p. 10.
60. טוביה פרשל, "עלייתו של רבי יעקב פולק לירושלים", שאול ישראלי, נורמן לם ויצחק רפאל, עורכים, ספר יובל לכבוד ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ד), כרך ב, עמ' תתשכד-תתשכט. השמועה כי "הגאולה התחילה" התפשטה באותן שנים באירופה והגיעה עד לפרנקפורט דמיין. רבי נפתלי הירץ טריוויש מפרנקפורט דמיין כותב כי "בשנת רצ"א (1531) בא אלי מכתב מבני יקירי הר"ר אליעזר טריוויש יצ"ו אשר העתיק כתבי קודש, הובאו מקאפו [בקרים] לק' בודקו [בודא] ומשם לקרקוב, אשר בני הנ"ל דר שם, על דבר הגאולה כי התחילה וכבר החלו בני-ברית עם קודש מירושלים עד שלוניקי תקנו תעניות ותשובה בה"ב בכל שבוע וסדרו בכל קהל וקהל לפחות עדה מניין אחת להתפלל. גם הנשים שפכו לבם בצום". יצחק (אריק) זימר, גחלתן של חכמים (באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, תשנ"ט), עמ' 251.
61. כך, על פי הזוהר, פרשת בראשית, פסקה תעח: "בשתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל".
62. בארץ מוצאם עסקו באריגת צמר ובצביעת בדים. בעיר הגלילית צפת הסמוכה למקורות מים מצאו מקום מתאים לתעסוקה זו. בצפת היה נוח יותר לקיים את קשרי מסחר הבגדים עם סלוניקי. חשוב לציין, כי גם המצב הביטחוני היה טוב יותר בצפת מאשר במקומות אחרים בארץ ישראל, כולל בירושלים. הצבא התורכי הגן על העיר ומנע התנפלויות עליה מצד שבטי הבדואים שבסביבה, ובשנת 1549 חיזקו השלטונות את ביטחון העיר והקיפוה בחומה. יש לציין כי גם לבניין חומות ירושלים שהחל בשנת 1536 יוחסה משמעות משיחית, על פי הפסוק "ובנו בני נכר חֹמֹתיך" - ישעיה ס:י.
63. יערי, איגרות, עמ' 184.
64. מלבד העניין העקרוני העיקרי שלשמו ביקש רבי יעקב בירב לחדש את הסמיכה, הקמת הסנהדרין הייתה אמורה לפתור בעיה הלכתית אקטואלית, הנתונה לשיפוטה של הסנהדרין בלבד: בין היושבים בצפת היו אנוסים מספרד ומפורטוגל, שביקשו לכפר על עברם כאנוסים. כפרה זו יכולה הייתה להיעשות באמצעות עונש מלקות, שרק מוסד הסנהדרין מוסמך להטיל.
65. ישעיה בן אברהם הורוביץ, שני לוחות הברית השלם (חיפה: יד רמה, תשנ"ז), חלק שני, מסכת שבועות, סימן ט, יג, דף רן-רנא.
66. רפאל צבי יהודה ורבלובסקי, "תיקון תפילות לרבי שלמה הלוי, 'אלקבץ'", ספונות ו (תשכ"ב), עמ' קנב-קנה.
67. חישוביהם בעניין זה התבססו בעיקר על הפסוק בספר דניאל הרומז למועד הקץ: "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" ועל מאמר התלמוד המייחס משמעות משיחית לנוטריקון שבברכת יעקב לבניו: "לא יסור שבט מיהודה ומחֹקק מבין רגליו, עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" (בראשית מט:י). לדעת מחשבי הקיצין, שני המקורות הללו מצביעים על התאריך "שלש מאות שלשים וחמשה" שנים באלף השישי - שנת של"ה. על הציפיות המשיחיות לקראת שנת של"ה ראה בהרחבה במאמרו של דוד תמר, "הציפייה באיטליה לשנת הגאולה של"ה", ספונות ב (תשי"ח), עמ' סא-פח.
68. לפי מסורת מקובלת, אמור סדר תהליך הגאולה להקביל באופן הפוך לסדר תהליך החורבן; היינו, אם ערב החורבן גלתה הסנהדרין ממקומה הקבוע בלשכת הגזית שבהר הבית ונדדה ממקום למקום עד שהגיעה לתחנתה האחרונה, בטבריה - אזי הגאולה אמורה להתחיל בה, בטבריה; ומכאן ואילך תלך ותתפשט עד שתגיע לירושלים ולבניין בית המקדש: "וקבלה היא שבטבריה עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש". רמב"ם, משנה תורה, הלכות סנהדרין יד, יב.
69. תמר, "הציפייה לגאולה", עמ' סג-סה.
70. מרדכי פכטר, מצפונות צפת (ירושלים: זלמן שזר, תשנ"ד), עמ' 103-105. כמו כן ראה אוריאל הד, "תעודות תורכיות על יהודי צפת במאה הט"ז", מחקרי ארץ ישראל ב (תשט"ו), עמ' קסט, קעד-קעה.
71. על תחזית זו חוזרים גם מקורות מאוחרים יותר. כך, למשל, קובע המקובל רבי נפתלי בכרך בעל ספר עמק המלך כי בשנת ת"ז (1647) תישלם זכותו של ישמעאל על ארץ ישראל, שהלה זכה בה בזכות קיום מצוות המילה. אבל ממועד זה ואילך תחזור ותתממש זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, והיא תצא אל הפועל בידי המשיח לעת קץ: "ועוד היום אנו מצפים לאל ה' ויאר לנו יערה עלינו רוח הקודש ממרום... וייקח ארץ ישראל מיד ישמעאל שנאמר עליו 'והרביתי אותו למאוד מאוד לגוי גדול אשימנ"ו', עולה גימטריה ת"ז. רוצה לומר, עד אותו זמן של אשימנ"ו יהיה [ישמעאל] לגוי גדול. וישתלם זכותו של מצות מילה... ובשנת ת"ח יקח משיח [את] המלוכה ממנו [מישמעאל].... והוא סוד 'זא"ת מנוחתי עדי עד'". ראה עמק המלך (אמשטרדם: עמנואל בנבנישתי, ת"ח), דף לג ע"ב. וכן עיין שם על שנת ת"ח גם בדף סח ע"א, עט ע"ג.
72. זוהר חלק ת"א, דף קלט ע"ב, מדרש נעלם. המאמר נמצא בכתב היד הקדום ביותר של הזוהר, מן המאה הי"ד. ראה גרשם שלום, שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו (תל אביב: עם עובד, תשכ"ז), כרך א, עמ' 70.
73. שמעון ברנפלד, ספר הדמעות (ברלין: אשכול, תרפ"ה), כרך ג, עמ' קמ.
74. אברהם נויבאור, סדר החכמים וקורות הימים (אוקספורד: קלרינדון, תרמ"ח), עמ' 149. על הציפייה לשנת ה' אלפים ת' ראה גם במאמרו של יוסף הקר "הייאוש מן הגאולה והתקווה המשיחית בכתבי ר' שלמה לבית הלוי משאלוניקי", תרביץ לט (תש"ל), עמ' 195-213.
75. הורוביץ, שני לוחות הברית, כרך ב, מסכת סוכה, סימן פה, עמ' תעח-תעט.
76. הורוביץ, שני לוחות הברית. כרך א, תולדות אדם, סימן רסא, עמ' פו. תמוה שחוקרי השל"ה לא הבחינו כלל במקור זה ולא ייחסו משמעות משיחית לעלייתו לארץ ישראל.
77. הורוביץ, שני לוחות הברית, כרך א, תולדות אדם, סימן רצא, עמ' צז. מן הדברים עולה שאת הדברים כתב השל"ה כבר בעת מגוריו בירושלים.
78. את האיגרת כתב השל"ה בצפת, טרם עלותו להתגורר בירושלים. יערי, איגרות, עמ' 210-211.
79. יערי, איגרות, עמ' 216. אין בידינו מספרים מדויקים של האוכלוסייה הספרדית בירושלים, אבל באיגרתו של השל"ה הוא מזכיר שיש בירושלים יותר מחמש מאות "בעלי בתים חשובים מספרדים, ובכל יום ויום מתרבים ברוך ה'". אם כוונתו של השל"ה רק לראשי משפחות עשירות, הרי מדובר לפחות בכאלפיים בני האליטה הספרדית, מלבד עניים רבים מבני עדה זו שחיו בירושלים. לגבי האשכנזים אין לנו שום נתון מספרי. יערי, איגרות, עמ' 220.
80. את האיגרת שלח השל"ה למחותנו רבי שמואל בן רבי משולם פייבש ריש מתיבתא דקהילת קודש [ראש הישיבה בקהילת] קראקא. אברהם דוד נשא דברים בנושא "איגרת רבי ישעיה הורוביץ בעל השל"ה מירושלים אחרי שנת שפ"ב" באוניברסיטת בר-אילן ביום ה' בטבת תשס"א (31.12.00). מאמרו של דוד בנושא זה יופיע בקובץ על יד, סדרה חדשה, כרך טו. תודתי לאברהם דוד על שאפשר לי לעשות שימוש במאמר טרם פרסומו. במאמרו אין דוד עוסק בקשר שבין הציפייה המשיחית לשנת ת"ח ובין עלייתו של השל"ה לארץ ישראל.
81. דוד, "איגרת רבי ישעיה הורוביץ".
82. דוד, "איגרת רבי ישעיה הורוביץ".
83. ראה דוד, "איגרת רבי ישעיה הורוביץ". קטע זה מתוך המכתב השלם, שחשף אברהם דוד, נדפס בזמנו על ידי יש"ר מקנדיאה בהקדמה לספר נובלות חכמה, שצ"א (1631).
84. ראה רבי חיים ויטאל, עץ חיים (ירושלים, תשל"ג), הקדמה על שער ההקדמות.
85. על פי סברתם של יעקב אלבוים ואליוט וולפסון הסיבה העיקרית לעלייתו של השל"ה הייתה רצונו להעמיק בלימוד תורת הקבלה בנוסחה הלוריאני ללא המגבלות שהיו מוטלות על לימודה בחוץ לארץ. ראה יעקב אלבוים, "תורת ארץ ישראל ב'שני לוחות הברית' לרבי ישעיהו הורוביץ", אביעזר רביצקי, עורך, ארץ ישראל בהגות היהודית בעת החדשה (ירושלים: בן צבי, תשנ"ח), עמ' 94. וכן אליוט וולפסון, "השפעת האר"י על השל"ה", מחקרי ירושלים י (תשנ"ב), עמ' 430. אולם נראה כי גם פעילות זו הייתה מכוונת לתכלית משיחית - מימוש הגאולה בשנת ת"ח, שאותה רצה השל"ה להבטיח באמצעות חשיפת כתבי האר"י הקדוש.
86. השליטים המקומיים בתקופת השלטון העותומני סחטו מהיהודים כספים בהיקף שלא היה לו אח ורע בכל מקומות מושבותם של היהודים באותה עת. וכך כותב רבי שמואל די-אוזידה: "מה שראינו אנחנו בזמננו זה כי בכל מקום אשר תחת ממשלת המלך יר"ה אין לך מדינה שיהיה בה ריבוי מסים וארנוניות על היהודים כארץ ישראל, ובפרט מן הפרט ירושלם ואלמלא כי מכל גלילות ישראל שולחים שם מעות לפרוע המסים וארנוניות שלהם לא היו יכולים יהודים לדור בה מרוב המסים". רבי שמואל די-אוזידה, לחם דמעה (ונציה: דניאל זניטי, ש"ס), פירוש על ספר איכה, איכה א:א.
87. יש להניח שתופעת הגידול המהיר של יהודי ירושלים משנת 1620 ואילך החרידה את שלוותם של המוסלמים עד כדי כך שביקשו להגביל את מכסת התושבים היהודים בעיר ולשם כך אף קבעו תקנה לסלק מירושלים את היהודים העולים אליה: "מה שתבע השלטון ליושבי ירושלם תוב"ב שכל הבא לדור בה מזה ג' שנים שיפנה וילך לו. ושוב אמר שכל מי שבא מזה עשר שנים [שיפנה וילך לו]". חששם של המוסלמים משובם של היהודים לירושלים היה, לדעת מחבר הספר 'חרבות ירושלם', אחת הסיבות העיקריות לרדיפות ולגירוש היהודים מהעיר: "בקום עלינו אדם ויתלקטו אליו אנשים ריקים ופוחזים... ונועצו לב יחדיו לכרות את שם ישראל מעיר הקודש... בראותם קיבוץ גלויות אחינו ממזרח ומערב מצפון ומתימן עלו לירושלם". אליעזר רבלין, חרבות ירושלם (ירושלים: סלומון, תרפ"ח), עמ' 49.
88. בין השאר העלילו על היהודים שהפרו את האיסור לבנות בתי כנסת. הפרת האיסור הזה שימשה עילה להטיל עוד ועוד קנסות על היהודים ששילמו כדי למנוע את הריסת בתי הכנסת. רבלין, חרבות ירושלם, עמ' 51.
89. רבלין, חרבות ירושלם, עמ' 14.
90. ראה מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל (תל אביב: עם עובד, תשכ"ו), עמ' 333, 341.
91. מינה רוזן, חרבות ירושלם (תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תשמ"א), עמ' 87. המובאות הן שילוב של פסוקי נחמה מנבואות ירמיהו (לב:טו) וזכריה (ח:ה).
92. רוזן, חרבות ירושלם, עמ' 81-82.
93. רוזן, חרבות ירושלם, עמ' 82-83.
94. שלום, שבתי צבי, כרך א, עמ' 83-161.
95. יהודה ליבס, "המשיחיות השבתאית", פעמים 40 (תשמ"ט), עמ' 4-20.
96. בן-ציון דינור ייחס לעלייה זו חשיבות עצומה, משום שהיא פתחה לדעתו תקופה של עליות "ריאליסטיות", שהן הבסיס ליישוב החדש בארץ ישראל. ראה דינור, במפנה הדורות (ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב), עמ' 19-68.
97. מאיר בניהו, "ה'חברה הקדושה' של רבי יהודה חסיד ועלייתה לארץ ישראל", ספונות ג-ד, תשי"ט-תש"ך, עמ' קלא-קפב. כידוע המיר שבתי צבי את דתו והתאסלם. בעקבות ההמרה התפתחה בקרב מאמיניו תפישה תיאולוגית שלפיה המרתו נועדה להעלות את "הניצוצות הקדושים" מתוך האיסלאם; הואיל ורק ירידה של המשיח עצמו אל "הקליפות" יש ביכולתה להעלות את "הניצוצות". במקביל התפתחה תפישה, כי לאחר שימלא המשיח את ייעודו הוא יתגלה מחדש, כעבור ארבעים שנה מן ההמרה; דהיינו בשנת 1706.
98. תלמידי הגר"א, שעלו לירושלים כמאה שנים מאוחר יותר, מתייחסים בכתביהם באופן חיובי ביותר לרבי יהודה חסיד ומכנים אותו בתוארי כבוד מופלגים. תלמידי הגר"א היו ערים לעובדה שחלק מהעולים בתקופה זו היו שבתאים. ראה כתב שד"רות לבניין החורבה משנת תקצ"ז (1837) - פנחס בן צבי גרייבסקי, עורך, מגנזי ירושלים (ירושלים: ציון, תר"ץ), ב.
99. ייתכן שהציפייה לשנת ת"ק כמועד גאולה פוטנציאלי עמדה לנגד עיניהם של העולים מחבורת רבי יהודה חסיד מלכתחילה ולא רק בדיעבד. אפילו שבתאי מובהק, דוגמת נחמיה חיון, מתייחס בתקופת דמדומים זו לציפייה לשנת ת"ק: "ידוע תדע מה אמרו ז"ל 'כל היום דוה' - שהגלות היה כל אלף החמישי. וכשבאנו לאלף השישי, ת"ק שנה של אלף השישי הראשונים נקראים 'לילה'... והת"ק שנה האחרונים הם 'יום'... והגאולה היא בבוקר". ראה זלמן שז"ר, התקווה לשנת הת"ק (ירושלים: מאגנס, תש"ל), עמ' 29. הציטוט הוא מתוך נחמיה חיון, דברי נחמיה, דף ס ע"א. על נושא זה ארחיב במקום אחר, על בסיס תעודות חדשות שחשפתי בארכיון קהילת ליוורנו שבאיטליה.
100. פירוש אור החיים, ויקרא ו:ב.
101. בספרו יושר לבב כותב עמנואל חי ריקי בעניין זה: "לפי דברי רשב"י בתקמ"א ושני שלישים לפ"ק יהיה כבר נכון הר בית ה'". ראה עמנואל חי ריקי, יושר לבב (אמשטרדם, תק"ב), דף לז ע"ב. חיבור כתב היד עצמו הושלם בארם צובא (העיר חלב) בשנת תצ"ז (1737).
102. מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 64, הערה 76.
103. מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 39.
104. פקידי קושטא כותבים באיגרת מיום כ"ט בכסלו תק"א (1741): "תהלות לשמו הגדול נתוספו כמה ספסלי ונתייסדו כמה ישיבות חדשות בעיר הקודש, לא הייתה כזאת מיום גלות הארץ... הכל מעלין לארץ ישראל וריבוי העם הייתה סיבה לריבוי ההוצאה כפלי כפלים... מחמת ריבוי הדיורים בעיר הקודש אשר לא היה כזה מיום גלות הארץ... נתייקרו המזונות בעיר הקודש". מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 40, הערות 8, 9.
105. רבי חיים בן עטר הקים בירושלים בשנת תק"ב (1742) את ישיבת 'כנסת ישראל' שתלמידיה עסקו בין היתר בלימוד תורת הנסתר ובקבלה מעשית.
106. אדם טלר, "מסורת סלוצק על ראשית דרכו של הבעש"ט", עמנואל אטקס, דוד אסף ויוסף דן, עורכים, מחקרי חסידות (ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ט), עמ' 38-15.
107. מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 180. על המניע המשיחי בעליית החסידים וזיקתם לפעילותו המיסטית של המגיד רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב בחג השבועות של שנת תקל"ז ראה מור אלטשולר, משנתו של ר' משולם פייבוש הלר ומקומה בראשית התנועה החסידית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה (ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשנ"ה).
108. מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 182.
109. מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 263-274.
110. הקדמת בני הגר"א לשולחן ערוך - אורח חיים (שקלוב, תקס"ג). וכן ראה מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 275-306.
111. אריה מורגנשטרן, משיחיות ויישוב ארץ ישראל (ירושלים: בן צבי, תשמ"ה).
112. בבלי סנהדרין צט ע"א. וכן: מורגנשטרן, משיחיות ויישוב, עמ' 38.
113. זוהר, פרשת בראשית, פסקה קיז, תרגום "הסולם".
114. מורגנשטרן, משיחיות ויישוב, עמ' 55, הערה 92.
115. מורגנשטרן, משיחיות ויישוב, עמ' 58, הערה 104.
116. מורגנשטרן, משיחיות ויישוב, עמ' 75, הערה 39. וכן עמ' 66-83.
117. המכתב נמצא בארכיון כתבי היד של ד"ר מנפרד ליהמן ז"ל בניו יורק. תודתי למשפחה על הרשות לפרסמו.
118. מורגנשטרן, משיחיות ויישוב, עמ' 133.
119. מורגנשטרן, משיחיות ויישוב, עמ' 156-159. בטרמינולוגיה הקבלית "הקמת השכינה מעפרה" משמעותה פעילות הכנה משיחית והיא מסמלת את הגאולה.
120. יערי, איגרות, עמ' 353-354.
121. בבלי סנהדרין צח ע"א. הפסוק הוא מיחזקאל לו:ח.
122. יערי, איגרות, עמ' 341.
123. מורגנשטרן, משיחיות ויישוב, עמ' 193, הערה 179.
124. ישראל קלויזנר, הכתבים הציוניים של הרב קלישר (ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ז), עמ' יג. וכן מורגנשטרן, גאולה, עמ' 182-185.
125. יעקב כ"ץ, "דמותו ההיסטורית של הרב צבי הירש קלישר", שיבת ציון ב-ג (תשי"א-תשי"ב), עמ' 28. וכן מורגנשטרן, גאולה, עמ' 182-185.
126. צבי קרגילה, "איגרת ר' שמואל ב"ר ישראל פרץ העלר בעניין ביזת צפת בשנת תקצ"ד (1834)", קתדרה 27 (תשמ"ג), עמ' 112-114.
127. יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה (ירושלים: בן צבי, תשל"ז), כרך א, עמ' 395.
