8.Claire Hirshfield, “The British Left and the ‘Jewish Conspiracy’: A Case Study of Modern Anti-Semitism,” Jewish Social Studies (Spring 1981), pp. 105-107.

9.Sharman Kadish, Bolsheviks and British Jews: The Anglo-Jewish Community

10 ־Gisela Lebzelter, Political Anti-Semitism in England, 1918-1939 (London: Holmes & Meier, 1978), pp. 13-28. לונדון טיימס התייחס ברצינות רבה לפרוטוקולים של זקני ציון, עד שפיליפ גרייבס, כתב העיתון באיסטנבול, גילה באוגוסט 1921 שהם מזויפים. ראה נורמן כוהן, הכשר לרצח עם: תולדות ה"פרוטוקולים של זקני־ציון" (תל אביב: עם עובד, 1967), עמ' 55-56, 128-133.

11. ראה Harry Defries, Conservative Party Attitudes to Jews, 1900-1950 (London: Frank Cass,2001); Rory Miller, "The Conservative Party and the Jews: A Matter of Taste-Not Ideology", The Jewish Journal of Sociology, vol.45,nos.1 and 2 (2003), pp.51-63־

12. ראה William F. Mandle, Anti-Semitism and the British Union of Fascists (London: Longmans Green, 1968); Richard Thurlow, Fascism in Britain: A History, 1918-1985 (Oxford: Blackwell, 1987)  

. 14ג'יימס ג' מקדונלד, 14. שליחותי בישראל 1948-1951: שגריר ראשון של ארצות־הברית לישראל (ירושלים: אחיאסף, 1951), עמ' 33-36.

15.Richard Crossman, A Nation Reborn: The Israel of Weizmann, Bevin, and Ben-Gurion (London: Hamish Hamilton, 1960), pp. 69-72  (להלן אומה נולדת מחדש).

16. קרוסמן אומה נולדת מחדש, עמ' 69-72

17.“Anti-Jewish Riots in Britain,” Jewish Chronicle, August 8, 1947 . ראה גם דיווחים מ־15, 22 ו־29 באוגוסט. מרבית העיתונים הבריטיים אכן גינו את האירועים האלימים הללו.

18.Benny Morris, The Road to Jerusalem: Glubb Pasha, Palestine, and the Jews (London: Tauris, 2002), p. 23 (להלן הדרך לירושלים).

19. מתוך נאום של גלאב מ־6 במאי 1949, צוטט בספרו של מוריס,. הדרך לירושלים, עמ' 23.

20. מוריס, הדרך לירושלים, עמ' 81-82.

21.Arnold J. Toynbee, A Study of History (London: Oxford University, 1954), vol. 8, p. 290, and vol. 12, p. 628. ראה גם יעקב הרצוג, עם לבדד ישכון (ירושלים: משרד החינוך, תשל"ד). בדיון באוניברסיטת מקגיל במונטריאול בשנת 1961, הפריך הרצוג כליל את טענותיו של טוינבי.

22.Robert S. Wistrich, Hitler’s Apocalypse: Jews and the Nazi Legacy (New York: St. Martin’s, 1985), p. 228.

23.The News Line, June 11, 18, and 30, 1982; July 10, 1982 .

24.Labor Herald, June 25, 1982, p. 7 .

25.Roald Dahl, Literary Review (August 1983). המאמר הודפס שוב ב־Time Out רב התפוצה, 18-24 באוגוסט, 1983 (להלן ביקורת ספרותית).

26. דאל,. ביקורת ספרותית.

27.New Statesman, August 26, 1983 .

28. ראה את 28 עמודי מאמר הניתוח הביקורתי Trevor Asserson and Elisheva Mironi, The BBC and the Middle East: A Critical Study, www.bbcwatch.com/old.html, וכן דו"ח נוסף של אֶסֶרסון, בן 39 עמודים, על מלחמת עיראק www.bbcwatch.com/fullReport3.htm. שני הפרסומים הצביעו על הטיה פרו־פלסטינית עקבית וחד־משמעית בשידורים.

29. ראה"Friends Survive Bomb Terror,” BBC News, October 14, 2002,; http://news.bbc.co.uk/1/hi/england/2328233.stm; “US Urges Tunisia to Pursue Reform,” BBC News, December 2, 2003,http://newsvote.bbc.co.uk/mpapps/pagetools/print/news.bbc.co.uk/1/hi/world/africa/3257342.stm; and Lisa Mitchell, “Mood of Defiance in Istanbul,” BBC News, November 21, 2003, http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/europe/3228422.stm.

30Bret Stephens, “Anti-Semitism in Three Steps,” Jerusalem Post, July 3, 2003 ..

31..Tzvi Fleischer, “Beeb Outdoes Itself,” The Review, September 2003, p. 8

במאמר זה שולל וילסון את "זכות הקיום" של ישראל, מכנה אותה מדינה "תוקפנית" וטוען ש"היא מעולם לא הייתה מדינה" ובכל מקרה נידונה לכישלון.

 .33ראה מאמר המערכת הראשי בגרדיאן, “The Battle for the Truth: What Really Happened in Jenin Camp,” Guardian, April 17, 2002. לאחר פרסום דו"ח האו"ם, מערכת הגרדיאן העמידה פנים שממצאי הדו"ח איששו "את מה שכתבנו באפריל האחרון", כלומר ש"ההרס בג'נין נראה כמו פשע והריח כמו פשע". אמירה זו אינה נכונה. ראו את דברי התירוץ וההצטדקות של העיתון בגיליון מיום 2 באוגוסט, 2002.

34.Janine di Giovanni, “Inside the Camp of the Dead,” Times, April 16, 2002 .

35.Phil Reeves, “Amid the Ruins of Jenin the Grisly Evidence of a War Crime,” Independent, April 16, 2002. כפי שהעובדות מוכיחות, מדובר בהשוואה מגוחכת. לפחות 100 אלף צ'צ'נים נהרגו מאמצע שנות התשעים ואילך במלחמה מול הרוסים. בין השנים 1991-1995 נהרגו בבוסניה 250 אלף בני אדם. ואולם בג'נין שני הצדדים דיווחו על כ־80 הרוגים לכל היותר.

36.Greg Barrow, “Jenin Report Reflects UN Dilemma,” BBC News, August 1, 2002, http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/2166871.stm.

37. ראה. Independent, January 27, 2003 (יום הזיכרון הלאומי לשואה בבריטניה). עורך העיתון, סיימון קלנר, הוא יהודי.

38.“Independent Cartoon Sparks Protests over ‘Anti-Semitism,’” Jewish Chronicle, January 31, 2003.

39. מאמר. המערכת “Cartoon Jews,” Jerusalem Post, December 1, 2003.

40. Julie Burchill, “Good, Bad, and Ugly,” Guardian, November 29, 2003 (להלן "הטוב, הרע והמכוער"). ברצ'יל הבהירה שהיא אינה מקבלת את "העלילה המודרנית שלפיה אנטי־ציונות שונה לגמרי מאנטישמיות".

41. ברצ'יל, "הטוב, הרע והמכוער".

42. Yaakov Lappin, “Corrie Compared to Anne Frank,” Jerusalem Post, May 9, 2005. ב"מדריך התיאטרון האנגלי", השווה פיליפ פישר את ההצגה על רייצ'ל קורי להמחזת חיי ניצול השואה פרימו לוי, שגורש לאושוויץ בשנת 1944: "כמו 'פרימו' של סר אנתוני שר, הצגת היחיד 'שמי רייצ'ל קורי', שאורכה 90 דקות, היא סיפור מרגש בצורה יוצאת דופן על כבוד וסבל אנושיים. קורי, נערה צעירה, ניחנה בנאיביות ובממד של קדושה. היא הלכה אל מותה אפופת אושר מלאכי, כמו קדושה מעונה".

43.“The Only Gaffe the Prime Minister’s Wife Made Was to Apologize,” Independent,;June 19, 2002; Michael White, “Cherie Blair Apologizes for Remarks,” Guardian, June 19, 2002. שני העיתונים הגנו, כצפוי, על שרי בלייר. לזווית ראייה שונה מעט, ראה Jonathan Freedland, Mirror, June 20, 2003, וכן Trevor Kavanagh, Sun, June 20, 2003. קוואנו גינה בתוקף את ההערות של בלייר והוקיע את "המתאבדים שטופי המוח שרוצים למחוק את ישראל ממפת המזרח התיכון…", ראה “Cherie Blair’s Suicide Bomb Blunder,” Times, June 19, 2002, וגם “What Cherie Really Thinks,” Daily Telegraph, June 19, 2002, מאמר שהזכיר לגב' בלייר ש"תקווה" ולא "ייאוש" היא שמניעה את המתאבדים - התקווה להגיע לגן עדן אם הם ירצחו יהודים, התקווה להרוס את ישראל והתקווה שמשפחותיהם יקבלו מענק של 25 אלף דולר מממשלות עיראק וסעודיה.

44.Michael Freund, “Fired MP Nominated to House of Lords,” Jerusalem Post, May 10, 2005.

45. דוגמה נוספת היא זו של עומר שייח, טרוריסט פקיסטני־אנגלי, בוגר ה'לונדון סקול אוף אקונומיקס'. שייח היה הרוח החיה מאחורי עריפת ראשו האכזרית של העיתונאי היהודי־אמריקני דניאל פרל בקראצ'י בפברואר 2002. טרוריסט זה, שהטפות לשנאת יהודים וציטוטים ממיין קמפף ומן הקוראן משמשים אצלו בערבוביה, הוא במקורו בחור אנגלי מחונך היטב ממשפחת מהגרים בני המעמד הבינוני, שגדל על ברכי התרבות הבריטית והאיסלאם הרדיקלי כאחד. שייח עבר תהליך של הקצנה בעקבות טבח הבוסנים באמצע שנות התשעים, הקצנה שקיבלה חיזוק לאחר שהות קצרה במחנה אימונים אפגני של אל־קאעידה ושהייה נוספת בפקיסטן - בית גידול רב־עוצמה של הפונדמנטליזם האיסלאמי וחממה לטיפוח "אנטישמיות ללא־יהודים". כעת הוא נמצא בראוואלפינדי, פקיסטן, וממתין לביצוע עונש המוות שנגזר עליו. על התפנית שעבר עומר שייח מן ה"אנגלי המושלם" לקנאי המוסלמי שתכנן את הרצח הברוטלי של פרל ראה ברנאר אנרי לוי, מי רצח את דניאל פרל, תרגם מיכה פרנקל (תל אביב: בבל, תשס"ד)

46. דומיניק תומס, לונדוניסטאן: קול הג'יהאד, ראה Dominique Thomas, Le Londonistan: la voix du jihad (Paris: Michalon, 2003), pp. 129־146; אלכסנדר דל־ולה, מתקפת הטוטליטריזם האיסלאמי על הדמוקרטיות, ראה Alexandre Del Valle, Le totalitarisme islamiste à l’assaut des démocraties (Paris: Éditions des Syrtes, 2002), pp. 227-247.

47. על האידיאולוגיה הסלפית. (הפונדמנטליסטית) של עומר בכרי, ראה תומס, לונדוניסטאן, עמ' 187-197. על עמדתו כלפי ישראל והיהודים, ראה Robert S. Wistrich, “Muslims, Jews, and September 11: The British Case,” in Paul Iganski and Barry Kosmin, eds., A New Anti-Semitism? Debating Judeophobia in Twenty-First-Century Britain (London: Profile, 2003), pp. 169-191 (להלן "מוסלמים, יהודים ו־11 בספטמבר"). מטרת־העל של ארגון אל־מוהאג'ירון היא ייסוד הגמוניה איסלאמית כלל עולמית על חורבות המערב והקמת ח'ליפות איסלאמית אחת מאוחדת לפי חוקי האיסלאם.

48.Farrukh Dhondy, “An Islamic Fifth Column: Muslim Americans and Englishmen Join the Jihad,” Wall Street Journal, December 26, 2001.

49. הודעה למוסלמים מה־2 באוקטובר 2000 על 49. פלסטין ועל השלטון האיסלאמי. ראה ויסטריך, "מוסלמים, יהודים ו־11 בספטמבר," עמ' 181.

50.“UK Muslims Urged to Fight Israel,” BBC News, October 14, 2000.

51. ראה דה־ולה, מתקפת הטוטליטריזם, עמ' 243-245. על טינתם של מוסלמים צעירים בבריטניה כלפי "הכובש היהודי" בפלסטין, ראה Fuad Nahdi, “Tel Aviv First, Then Manchester: We Have Seen the First British Suicide Bombers—But Not the Last,” Guardian, May 2, 2003. נהדי כותב שהמוסלמים זועמים על "התרחבות ההתנחלויות היהודיות הלא חוקיות", על "הגזענות הקולוניאלית", "חוקי החלוקה לאזורים בסגנון האפרטהייד", השליטה היהודית על המקומות המקודשים לאיסלאם ועל סוגיית הפליטים. כהרגלו, תיאור מעוות זה אינו מכיר כלל באחריות מוסלמית, ערבית או פלסטינית למצב.

52. ראה ויסטריך, "מוסלמים, יהודים. ו־11 בספטמבר," עמ' 178-179. כאשר שימשתי יועץ מדעי של תכנית התעודה "מאשימים את היהודים" של ערוץ 4 הבריטי ששודרה ב־27 ביוני 2003, הזדמן לי לקרוא את תעתיקי הראיונות עם אל־פייסל ואשתו. צפיתי גם בחלק מהקלטות ובשאר חומר העדויות של המשפט. ברצוני להודות למפיק הסרט, רוג'ר בולטון, שאפשר לי גישה לחומר זה.

53.“Muslim Cleric Guilty of Soliciting Murder,” Guardian, February 24, 2003 .

54. ראהKen Livingstone, “This Is About Israel, Not Anti-Semitism,” Guardian, March 4, 2005, וכן “Zionists Want Their Pound of Flesh,” February 24, 2005, www.mpacuk.org/content/view/369. כותרת המאמר השני שונתה מאוחר יותר, ככל הנראה בגלל תלונות הקוראים, ל־“Zionists Out for Revenge!”.

55.David Leigh and David Pallister, “Iraq Oil Cash Funded MPs’ Campaigns,” Guardian, February 17, 2004.

56.Richard Alleyne, “Jewish MP Pelted with Eggs at War Memorial,” Daily Telegraph, April 11, 2005.

57.Ya’akov Lappin, “Speakers at London Rally Call for Israel’s Destruction,” Jerusalem Post, May 22, 2005 (להלן "קריאה להרס"). בירגין הבהיר מאוחר יותר שהוא התכוון לישראל "כפי שהיא קיימת היום" ושלטעמו יש להחליפה ב"מדינה דמוקרטית וחילונית שתאפשר לקדם את השלום".

58. לפין, "קריאה להרס".

59.Robin Shepherd, “Blind Hatred,” Jerusalem Post, September 29, 2004 .

60. ראהNeil Tweedie, “Oxford Poet ‘Wants US Jews Shot,’” April 13, 2002, www.telegraph.co.uk,http://news.telegraph.co.uk/news/main.jhtml?xml=/news/2002/04/13/npauli13.xml&sSheet=/news/2002/04/13/ixnewstop.html.

61.Yaakov Lappin and Talya Halkin, “Israel Fumes at UK Academics’ Boycott,” Jerusalem Post, April 22, 2005; Fania Oz-Salzberger, “Israelis Need Not Apply: The British Boycott of Haifa University Is Based on a Libel,” Wall Street Journal, May 8, 2005.

62.Anat Koren, “Israeli Hate Campaign Hits London’s Streets,” Supplement, London Jewish News, September 2002. הסיסמאות הקוראות "אל תקנו ב'מרקס אנד ספנסר'" מזכירות סיסמאות נאציות דוגמת "אל תקנו אצל היהודים" משנת 1933.

63. ראה מאמר המערכת. “I Wish Eighty or Ninety Jews Would Die with Each Bomb,” jewishcomment.com, October 11, 2003, www.jewishcomment.com/cgibin/news.cgi?id=11&command=shownews&newsid=569 (להלן "שמונים או תשעים").

64. ”שמונים או. תשעים". שוטרת עצרה לבסוף את האדם שצעק: "אתם היהודים מנסים  לתפוס אדמות בכל העולם. בקרוב מאוד כל המדינות יהיו בבעלותכם אם לא יעצרו אתכם!"

65. ”יועצי בלייר: בטל יום השואה בשל רגשות המוסלמים",. הארץ, 11 בספטמבר 2005.

66.“The New Anti-Semitism,” CST (London, 2002), pp. 12-13 . ראה גם את דו"ח CST (London, 2004), שממצאיו הראו עלייה חדה ומבהילה עד כדי 532 תקריות אנטישמיות בשנת 2004, המספר הגבוה ביותר של תקריות שנרשם אי פעם.

67.“Teaching Union Responds to Rise in Anti-Semitism,” Jewish Chronicle, July 18, 2003.

68.Paul Callan, “Why Are Jews the Victims Once Again?” Daily Express, May 26, 2003.

69. ראה. Jennifer Golub, “British Attitudes toward Jews and Other Minorities,” Working Papers on Contemporary Anti-Semitism 14 (New York: American Jewish Committee, 1993). רק 7 אחוזים מהבריטים באותה תקופה האמינו שליהודים יש השפעה "רבה מדיי" או שהם מתנהגים באופן שיכול לעורר עוינות כלפיהם.

70. ראה. ICM Remembrance Day Poll, January 2004, www.icmresearch.co.uk/reviews/ 2004/jc–jewish–poll–jan–2004.asp. ראה גם Douglas Davis, “Poll: 18% of Britons ‘Moderately Anti-Semitic,’” Jerusalem Post Online, January 23, 2004, www.jpost.com/servlet/Satellite?pagename=JPost/JPArticle/Printer&cid=1074841785670; “British Consider Israel ‘Biggest Threat to World Peace,’” www.ananova.com/news/story/sm_835022.html.

71.Jonathan Sacks, “A New Anti-Semitism?” in Iganski and Kosmin, eds., A New Anti-Semitism? p. 46.