מכל הדוקטרינות של היהדות, מעטות עשויות להפתיע כמו רעיון "המוצא המטריליניאלי" - התפיסה שלפיה בן לאֵם גויה ולאב יהודי הוא גוי, ואילו בן לאם יהודייה ולאב גוי הוא יהודי. הלכה זו, המקובלת על כל הפרשנים המסורתיים, עומדת לכאורה בסתירה לחוקים אחרים של ההלכה, המכריעים בדרך כלל בסוגיות שונות על פי ייחוסו של האב. האב ורק האב הוא שקובע, למשל, את מעמדו של הילד ככוהן או כלוי, כבן לשבט יהודה או לשבט בנימין, כצאצא לבית חשמונאי או לבית דוד. לאמיתו של דבר, הגניאולוגיה נקבעת על פי האב בכל דבר ועניין, מלבד בשאלה החשובה מכולן: שאלת יהדותו של הילד. במבט ראשון נראה העניין צורם כל כך, עד שאפילו דמות רבנית חשובה כמו הרב יחיאל יעקב ויינברג, בן המחצית הראשונה של המאה העשרים, הביע את תמיהתו ושאל: "מדוע הילד הולך אחרי אמו? התשובה אינה ברורה".¹

העיקרון המטריליניאלי מעורר סקרנות לא רק מנקודת ראותה של ההלכה, אלא גם מן הזווית של ההיסטוריה היהודית. שעיה כהן, חוקר מאוניברסיטת הרווארד, מציין בספרו ראשית היהודיוּת כי "בכל רחבי העולם העתיק, ההורה המשמעותי היה, כמובן, האב. והילדים שנולדו במסגרת הנישואין נחשבו לילדיו שלו ולא לילדי האם".² ברוח זו, מוסיף כהן, קבע המחזאי היווני הקלסי אייסכילוס כי "זו שקוראים לה 'אם' אינה הורה ממש, אלא אומנת לעובר המתהווה; מוליד רק הבועל, והיא כנכרייה שומרת על הנבט בחסות האל".³ "מהן הסיבות, אפוא", שואל כהן, "לעיקרון המטריליניאלי הרבני?"⁴

לפי אחד ההסברים המקובלים, העיקרון המטריליניאלי נסמך על הוודאות בדבר זהותה של האם לעומת הספק הקיים, לכאורה, בדבר זהותו של האב: זהותה של האם אינה מוטלת בספק, ולכן מוטב להסתמך עליה לצורך הכרעת הייחוס. ואולם, מציין כהן, הסבר זה לוקה בשני פגמים. ראשית, הרבנים נסמכים על ייחוסה של האם רק בעניין קביעת היהדות; אילו הייתה ודאות הייחוס ההורי הסוגיה המרכזית, היינו מצפים לראות את הקריטריון המטריליניאלי ממלא תפקיד גם בשאלות אחרות הקשורות במוצא. שנית, כפי שמוכיחות כמה הכרעות הלכתיות בולטות, הגורם המכריע בעניין ייחוסו של הילד הוא תמיד זהותו של האב, גם כשזו נקבעת על סמך דברי האם בלבד: "הרתה אישה לא־נשואה והצהירה שאבי ילדהּ הוא כוהן", הוא מציין, "רבן גמליאל ורבי אליעזר קובעים כי יש להאמין לדבריה [ולהכריז שהילד כוהן]; הרתה אישה כתוצאה מאונס, מניחים שלצאצאהּ אותו מעמד כמו רוב אוכלוסיית המקום שבו בוצע מעשה האינוס".⁵ דוגמאות אלו מוכיחות, כאמור, כי גם כאשר אין ודאות בנוגע לאבהות על הילד ויש להסתמך על עדותה של האם כדי לקבעה, עדיין מוצאו של האב הוא הגורם המכריע, ולא מוצאה של האֵם.⁶ בסופו של דבר, אומר כהן, יתקשה ההיסטוריון המצוי לקשור את עקרון המוצא המטריליניאלי לגורמים היסטוריים או חברתיים רגילים. היהדות הרבנית, הוא מוסיף, "בוודאי הונעה לכך בידי צורך חברתי כלשהו"; אף על פי כן, "מרבית הראיות אינן תומכות בסברה זו".⁷

כדי לעמוד אל נכון על משמעותו של עקרון המוצא המטריליניאלי, יש לחפש אפוא מֵעֵבֶר לגורמים היסטוריים או סוציולוגיים. בהמשך הדברים בכוונתי להציע הסבר תיאולוגי לעיקרון זה ולהראות שלא זו בלבד שאין הוא סותר את הדין העברי בכללותו, הוא אף נובע בבירור מהבנה נכונה של טבע היהודיוּת. למעשה, עקרון המוצא המטריליניאלי נותן בידינו תובנות יקרות ערך באשר לתפיסת ההורות היהודית - ואפילו באשר לטבעה של הדת היהודית עצמה.

מעצם ההתייחסות למוצא - בין שהוא נקבע לפי האֵם ובין שלפי האב - נגזרת הנחה בעלת השלכות מרחיקות לכת: שהיהדות היא מלכתחילה עניין של מוצא ולא של אמונה; ששורשי הזהות היהודית הם גניאולוגיים ולא תיאולוגיים. על פי רעיון הבחירה היהודי, הזהות הרוחנית קשורה קשר בל יינתק בזהות המשפחתית. מי שנולד להורים יהודים הוא יהודי, בן־בריתו של האל, ואחת היא אם הוא מקיים את מצוות התורה אם לאו. במובן זה שונה היהדות שוני מהותי מן הנצרות, למשל, שבסיס החברות בה הוא אמוני ולא משפחתי.

בהתייחסו לנקודות הדמיון והשוני התיאולוגִיוֹת בין היהודים לנוצרים, ציין הוגה הדעות הנוצרי ריצ'רד קנדל־סולֶן:

באופן מסורתי ראו היהודים את עצמם כעמו הנבחר של אלוהים, צאצאי האבות והאמהות. ומכאן שהדרך הרגילה להיעשות יהודי הייתה להיוולד לאם יהודייה… מרבית היהודים הם בני העם הנבחר מלידה, ועל כן הם זכאים לזכויות הברית וכפופים לחובותיה. הנוצרים, לעומת זה, תופסים את עצמם כאחווה שאפשר להצטרף אליה רק באמצעות הכאה על חטא ולידה מחדש לתוך הקהילה המשיחית (כלומר, באמצעות רחצה!). מכאן שאיש אינו יכול להיוולד נוצרי… אדם נעשה נוצרי מתוך אמונתו בישו כַּמשיח ובאלוהים, ובאמצעות הטבילה בשם האב, הבן ורוח הקודש.⁸

הנצרות היא אפוא אמונה, בעוד היהדות היא גם משפחה. ואף שהיהדות כוללת מערך שלם של רעיונות, אמונות, ערכים ומחויבויות, הרי "במובן מסוים", כפי שמדגיש התיאולוג היהודי מיכאל וישוגרוד, "זהו מבנה־על ולא מסד. היהדות מיוסדת על זהותם המשפחתית של בני העם היהודי כצאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב".⁹ בבחירת שליחיו עלי אדמות, הטיל אלוהים חובות דתיות על משפחה ביולוגית מסוימת, ומשום כך לגבי היהודי כל היהודים האחרים אינם רק אחים לאמונה אלא גם אחים ואחיות ממש. מסיבה זו ההלכה קובעת שמעצם היוולדו לאם יהודייה נעשה אדם ליהודי, ואין ביכולתו להסיר מעליו את חובות הברית או להתיר את יהדותו. אמונה אמנם אפשר לנטוש, אך קשרי משפחה אי־אפשר לנתק לעולם.

אך מדוע בחר אלוהים במשפחה ולא הסתפק בעדה של חסידים המאוגדים יחדיו באמונתם? מדוע קרבת הדם היא המדד למחויבות רוחנית?

ראשית, העניין קשור בגישת היהדות לקיום האנושי על פני האדמה. האדם, כידוע, מתקיים לא רק קיום רוחני אלא גם קיום חומרי, ולפיכך על כל אמונה או דת לתת מענה גם לשאלה הבאה: כיצד אמור האדם, כיצור גשמי, להתייחס אל האלוהות הלא־גשמית? אפשרות אחת היא לדחוק באדם להתעלות מעל למישור הארצי, לחמוק מן הגוף הכולא את נשמתו, וכך לכונן יחסים בין רוחו ובין האל הנצחי. אך זאת אינה דרכה של היהדות. התלמוד עומד על כך שדווקא קיומו החומרי של האדם, על כל דחפיו ותשוקותיו, הוא המאפשר לו לשרת את האל בכל היבטי אנושיותו ולעבוד אותו בדרך שישות רוחנית גרידא אינה מסוגלת לה:

ואמר ר' יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, "ריבונו של עולם! מה לילוד אשה בינינו?" אמר להן, "לקבל תורה בא". אמרו לפניו, "חמודה גנוזה… אתה מבקש ליתנה לבשר ודם!"… אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, "הַחְזֵיר להן תשובה"… אמר לפניו, "רבונו של עולם! תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה?… 'זכור את יום השבת לקדשו'. כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות?… שוב, מה כתיב בה? 'כבד את אביך ואת אמך'. אב ואם יש לכם? שוב, מה כתיב בה? 'לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב'. קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?" מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא.¹⁰

היהדות, כפי שמוכיח הקטע הזה, גורסת שהתורה מיועדת לאדם בכל הווייתו ושהיא אינה תובעת שינטוש את התשוקות, הנטיות או החולשות האנושיות שבהן ניחן מטבעו; עליו לקבל באהבה את אנושיותו במלואה, ולהקדיש את כל חייו - גוף ונפש כאחד - לָאלוהִי. הרב יוסף דוב סולובייצ'יק מציין שהקדושה נוצרת בידי "אדם, בידי בשר ודם".¹¹ אף שיש דתות המתמקדות בממד הרוחני בלבד, אצל היהודים, כותב סולובייצ'יק, "הארץ וחיי הגוף הם קרקע המציאות ההלכתית".¹²