שיטה יחסית, כישלון מוחלט

אמוץ עשהאל

רק שינוי שיטת הבחירות יבלום את השחתתה של הפוליטיקה הישראלית


בחירות אזוריות אכן צפויות לפגוע קשות במפלגות אידיאולוגיות כמרצ או האיחוד הלאומי, ועל התנועות הללו יהיה למצוא דרכים אחרות להיאבק על דרכן. מפלגה דוגמת ש"ס עשויה אמנם לשרוד בחירות מקומיות, אך גם היא תיאלץ לפנות אל קהל רחב יותר מציבור הבוחרים המובהק שלה. אלו גם אלו ייאלצו להשלים עם כך שמרכז הכובד הפוליטי, להבדיל מן המחאה, אינו יכול להימצא בקצוות. מכאן גם עוצמת ההתנגדות העיקשת, האנוכית והאפקטיבית של מפלגות השוליים לשינוי שיטת הבחירות.
למרבה המבוכה, כושר ההרתעה שפיתח הלובי האנטי־רפורמיסטי הותיר את רישומו בהתנהלותם של פוליטיקאים בכירים במפלגות המרכזיות, שחלקם הגדול מסרב לנקוט עמדה פומבית בשאלת שינוי שיטת הבחירות.38 ברור שאישים אלו מודעים היטב לכוחם של המתנגדים ומעדיפים להיכנע בדעה צלולה לתכתיביהם מאשר להתמודד חזיתית עם הסכנה החמורה שמציבה שיטת הבחירות היחסית לעתידה של הפוליטיקה הישראלית.
מובן שכל שינוי בשיטת הבחירות יהיה קשה לתכנון וליישום, ואף על פי כן - לא מדובר בהמצאת הגלגל, אלא באימוץ אחד הדגמים המונהגים בהצלחה במדינות רבות מזה עשרות ואף מאות שנים. "ישראל שונה", טוענים בתוקף חסידי השיטה הקיימת, אך לאמיתו של דבר ישראל אינה שונה, אלא משונה - משום שהשוני שלה איננו טבעי אלא מלאכותי.
 
שינוי אמיתי בשיטת הבחירות עלול להימשך שנים, אולם אין מנוס ממנו. ישראל תהיה חייבת לעבור שידוד מערכות פוליטי מקיף, שבסופו ייבחרו לפחות מחצית מחברי הכנסת בבחירות אישיות ואזוריות. בכנסת שאלה יהיו חבריה החדשים תנשוב רוח רעננה, משום שהיא תתברך במחוקקים שיראו לנגד עיניהם את צורכי בוחריהם, ולא את תכתיבי מרכז המפלגה. מחוקקים אלו יעבירו חלק ניכר מזמנם במחוזות הבחירה שלהם, במחיצת מצביעים שעמם יקיימו מגע תדיר ובלתי אמצעי. מחוקק שישאב את כוחו מאזור הבחירה שלו יהיה רגיש פחות ללחציהם של עסקני מפלגות ותנועות רדיקליות למיניהן. יקשה עליו להתנגד - מתוך פופוליזם ואופורטוניזם - ליזמה מסוגה של תכנית הייצוב הכלכלית של שנת 1985, או להשמיע דברים בוטים נגד עצם קיומה של המדינה. המצביע המקומי יצפה מן המחוקק המייצג אותו לסדר יום אחר, ויתבע ממנו דין וחשבון שונה מזה שדורש מרכז המפלגה. העסקן המושך בחוטי השיטה היחסית שואל את נבחר הציבור "מה עשית למען הפלת הממשלה?" או למצער "מה עשית כדי לתת לי דריסת רגל בשירות הציבורי?" ואילו הבוחר האזורי ישאל אותו: "איך הנעת את הממשלה לסייע לקהילה שלי ולשפר את מצבו של מקום מגוריי?"
יתרה מזאת: כנסת שתיבחר על יסוד שיטה אישית ואזורית תשפר את איכות המנהיגות והשלטון בישראל. זירה ציבורית כזו תמשוך אליה אנשים צעירים, מקוריים ומוכשרים, מן הסוג הנרתע כעת מכניסה לפוליטיקה בגלל סיאובם של המנגנונים המפלגתיים. בתוך כך תשתפר גם איכות החקיקה עצמה, משום שהעשייה הפרלמנטרית תיחשב לשליחות ציבורית מכובדת לא פחות מתפקידים ממשלתיים.
בחירות אזוריות תפחתנה גם את מידת פיצולה של הכנסת, הואיל ומפלגות קטנות ותנועות שחרתו על דגלן נושא אחד בלבד תתקשינה לכבוש מחוזות בחירה שלמים. בתנאים אלו, המערכת הפוליטית תהיה גם חשופה פחות לרדיקליזם שהשחית את הוויכוח הטריטוריאלי לאחר מלחמת ששת הימים, החריף את המשבר הכלכלי בשנות השמונים, והקצין, בשנים האחרונות, את עמדות המחוקקים הערבים כלפי המדינה. בכנסת שתיבחר על בסיס אזורי תאבדנה תנועות השוליים מיכולתן להפעיל מניפולציות על בית המחוקקים באמצעות מרכזי המפלגות. במקום ללחוץ על מרכז אחד, יהיה על הרדיקלים לכתת רגליהם ממחוז בחירה אחד למשנהו, וללמוד שם על בשרם שרוב האנשים, רוב הזמן, מעדיפים סדר יום מתון ומעשי על פני מה שהרמנס תיאר כ"השקפות עולם" שלעולם לא תעמודנה למבחן "העובדות העקשניות של הניסיון האמיתי".
הקטנת מספר המפלגות תתרום, אגב כך, לייצובה הכללי של המערכת הפוליטית. הקמתן של קואליציות יציבות תהיה קלה יותר, משום שלמפלגות הגדולות יהיה סיכוי טוב לזכות, כל אחת בתורה, ברוב פרלמנטרי, וגם אם לא יעלה הדבר בידן עדיין יהיה מספר חברות הקואליציה קטן יותר, והניגודים שביניהן חריפים פחות. הממשלות, והשרים המרכיבים אותן, תכהנה למשך זמן רב יותר; יהא באפשרותן לעסוק בתכנון לטווח ארוך יותר, ולהוציא אותו אל הפועל באופן עקבי יותר; שיתוף הפעולה בין המשרדים יהיה פשוט יותר, משום שהקואליציות תהיינה הרמוניות יותר. המערכת הזאת תוליד בהדרגה מנהיגות ושלטון טובים יותר, ואלה ישיבו את הבוחרים אל הקלפיות, משום שהכבוד והאמון של הציבור בפוליטיקה ובפוליטיקאים ישתקמו.
הפרידה משיטת הבחירות היחסית המונהגת בישראל תהיה קשה, ובתור שכזו תדרוש מנהיגות שתהיה מוכנה להתעמת עם הלובי החזק של מתנגדי הרפורמה האלקטורלית. אך העימות הזה הוא מחויב המציאות. המשבר שבו נתונה כיום הפוליטיקה הישראלית חמור לא פחות מן הקטסטרופה שאיימה על המשק באמצע שנות השמונים. אך לעומת המשבר דאז, שאיים על קיבתה של המדינה, המשבר הנוכחי מאיים על לבה, על עוצמתה ועל עצם עתידה של מדינת היהודים, וזאת בשל שיטת בחירות ייחודית ובעייתית מאוד, שאומצה בסערת מלחמה וללא דיון ציבורי כלשהו. הטיפול בתחלואי הזירה הפוליטית יחייב מנהיגות נחושה, מן הסוג שחילץ את המשק הישראלי מסף תהום ב־1985. מנהיגי ישראל היום, ברובם תוצרים אופייניים של שישים שנות בחירות יחסיות, אמנם אינם מפגינים להיטות מיוחדת לשאת בעול זה ולשלם את מחירו הפוליטי, אולם המצב הקיים אינו מותיר להם ברירה. הרפורמה האלקטורלית שישראל משוועת לה היום, כמו התכנית הכלכלית של 1985, היא בלתי נמנעת, כשם שהיא מעשית, ברורה ודחופה, וכל מה שנדרש כדי להוציא אותה אל הפועל - הוא מנהיגות.
 

אמוץ עשהאל, לשעבר העורך בפועל של הג'רוזלם פוסט, הוא עמית חבר במרכז שלם
 
 
הערות
 
המחבר מודה לסאם ליפסקי ולפיטר אדלר מ'קרן פראט' על הסיוע שהושיטו לו בניהול המחקר שהיה דרוש להכנתו של מאמר זה, וכן לשאול סינגר, עמיתו הוותיק בג'רוזלם פוסט, ולגד יעקבי המנוח, שכיהן כשר בממשלות ישראל והיה במשך שנים מראשי התומכים בשינוי שיטת הבחירות, על עצותיהם בדרך לחיבור מאמר זה.
1. בוועידת פילדלפיה נידונה השיטה היחסית במסגרת הוויכוח על זכויות המדינות המייסדות של ארצות־הברית. בסופו של דבר סוכם על יצירת שיטת שני הבתים, שבה בית נבחרים אחד משקף את גודל האוכלוסיות של המדינות ואילו השני מתעלם ממנו.
2. לביבליוגרפיה נבחרת ראה Carl J. Friedrich, Constitutional Government and Democracy: Theory and Practice in Europe and America (Boston: Little, Brown, 1941), p. 633 (להלן ממשלה חוקתית ודמוקרטיה).
3 .ג'ון סטיוארט מיל, ממשל של נציגים, תרגם יוסף אור (תל אביב: עם עובד, תשי"ח). ראה גם פרידריך, ממשלה חוקתית ודמוקרטיה, עמ' 278; Douglas Jay Amy, Real Choices/New Voice: The Case for Proportional Representation Elections in the United States (New York: Columbia, 1993); Harry Eckstein and David E. Apter, Comparative Politics: A Reader (New York: Free Press, 1963), p. 254; Ian Shapiro, The State of Democratic Theory (Princeton: Princeton, 2003), pp. 110-112.
4. מיל, ממשל של נציגים, עמ' 137.
5. מיל, ממשל של נציגים, עמ' 138.
6. מיל, ממשל של נציגים, עמ' 130.
7. Walter Bagehot, The English Constitution (London: Oxford, 1927), p. 136(להלן החוקה האנגלית).
8. בגהוט, החוקה האנגלית, עמ' 137.
9. בגהוט, החוקה האנגלית, עמ' 140.
10. Anton Kaes, Martin Jay, and Edward Dimendberg, eds., The Weimar Republic: Sourcebook (Berkeley: University of California, 1994), pp. 92-96, 105-109.
11.Dieter K. Buse and Juergen C. Doerr, eds., Modern Germany: An Encyclopedia of History, People, and Culture, 18711990 (New York: Garland, 1998), p. 271  (להלן גרמניה המודרנית).
12.Ferdinand A. Hermens, “The Dynamics of Proportional Representation,” in Eckstein and Apter, Comparative Politics, pp. 254–280  (להלן "הדינמיקה של ייצוג יחסי").
13. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 261.
14. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 262.
15. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 263.
16. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 261.
17. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 269.
18. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 271.
19. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 275.
20. הרמנס, "הדינמיקה של ייצוג יחסי", עמ' 275.
21. בבחירות הכלליות של 1919 זכה האגף המתון של הסוציאל־דמוקרטים ב־37.9 אחוזים מן הקולות, ואילו הנוצרים הדמוקרטים זכו ב־19.7 אחוזים. מחקרים סטטיסטיים מלמדים שבשיטה רובנית היו הסוציאל־דמוקרטים זוכים ברוב מוחלט. מאוחר יותר טען הרמנס שהתחלואים התיאורטיים שאותם זיהה בשיטה היחסית, החל בדחיית הצעירים וכלה בקידום מנהיגים בלתי ראויים, פגעו בפועל ברפובליקת ויימאר. ראה פרדיננד אלויס הרמנס, חוקה ומשטר, תרגם שריה שפירא (תל אביב: מדף, תשכ"ז), עמ' 169-168. בוסה ודואר כתבו שהייצוג היחסי הקל על מפלגות קטנות להיכנס לרייכסטג, ואף "ייתכן שהחריף את הפיצול המפלגתי והעצים את כוחה של הפקידות המפלגתית לקבוע את רשימות המועמדים". ראה בוסה ודואר, גרמניה המודרנית, עמ' 192.
22. נתון זה כולל אחת־עשרה ממשלות מיעוט ששרדו במצטבר שמונה שנים - כשני שלישים מכל שנות קיומה של רפובליקת ויימאר.
23. על פי השיטה הבריטית היו הסוציאל־דמוקרטים מכפילים את מספר המושבים שלהם ברייכסטג ב־1930, במקום לרדת מ־153 ל־143 מתוך 577 מושבים. ראה בוסה ודואר, גרמניה המודרנית, עמ' 192.
24.בעשור האחרון לבדו התחלפו בתפקידי ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ ושר האוצר תשעה־עשר אנשים, עשרים ושבע פעמים.
25. בכנסת הנוכחית הגיעו הדברים לידי כך ש־65 מחוקקים (29 מקדימה, 12 מש"ס, 6 מיהדות התורה, 11 מישראל ביתנו ו־7 מגיל) נכנסו לרשימותיהם לא באמצעות הליך דמוקרטי שבו היה מעורב ציבור בוחריהם, אלא בזכות החלטתו של מנהיג אחד. הדיווחים האחרונים על רצונם של אהוד ברק ובנימין נתניהו לבחור בעצמם חלק ממחוקקי העבודה והליכוד, מלמדים שמגמה זו אינה עומדת להשתנות בזמן הקרוב.
26. מועצת המדינה הזמנית, פרוטוקול הדיונים, ישיבה כד (1948), עמ' 17-16.
27 .על התפתחות אופי הדמוקרטיה הישראלית ראה דן הורוביץ ומשה ליסק, מישוב למדינה: יהודי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי כקהיליה פוליטית (תל אביב: עם עובד, תשל"ז); Asher Arian, Politics in Israel: The Second Generation (Washington, D.C.: Chatham, 1989); Peter Medding, The Founding of the Israeli Democracy, 19481967 (New York: Oxford, 1990); Ehud Sprinzak and Larry Diamond, eds., Israeli Democracy Under Stress (Boulder, Colo.: L. Rienner, 1993).
28. ב־1984 עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק על בסיס הדגם שאותו העדיף בן־גוריון, ושעל פיו היו נבחרים מאה ועשרים חברי כנסת במאה ועשרים אזורים. שאר הצעות החוק שעברו קריאה ראשונה הציעו מגוון נוסחאות לשיטה מעורבת, תוך התחשבות ברגישויות של מתנגדי השיטה היחסית בישראל. ב־1958 הציע יוסף סרלין מהציונים הכלליים לחלק את המדינה לשלושים אזורים שבכל אחד מהם ייבחרו שלושה מחוקקים, בעוד ששלושים נוספים ייבחרו בבחירות ארציות. ב־1972 עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק על בסיס נוסחה זו. ב־1987 עברה בקריאה ראשונה הצעה של המערך לבחירת שמונים מחוקקים בעשרים אזורים, וארבעים נוספים בבחירות ארציות. ב־1988 עברה בקריאה ראשונה הצעה של מרדכי וירשובסקי (רצ) שכללה שתי חלופות: האחת - בחירת שמונים מחוקקים בעשרים אזורים וארבעים נוספים ברשימות ארציות, והשנייה - בחירת שישים מחוקקים בשישים אזורים ושישים על בסיס ארצי.
29. ח"כ גדעון סער (ליכוד) הגיש הצעת חוק פרטית לבחירת שישים מחוקקים בשישים אזורים, אך בריאיון אתי הודה שהמהלך הוא חסר סיכוי ושאין הוא יותר ממחאה גרידא. יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, פרופ' מנחם בן־ששון (קדימה), אמר בריאיון שערכתי עמו כי הוא מעוניין שאף יותר משישים חברי כנסת ייבחרו אזורית, אך בה בעת הודה שהוא מתקשה למצוא תמיכה מספקת גם להצעות שאפתניות פחות מזו.
30. הסקר הקיף שבעים ושמונה פוליטיקאים שכיהנו בכנסת הנוכחית עד חורף 2007, ושמפלגותיהם אינן מתנגדות באופן אוטומטי לשינוי שיטת הבחירות, וכן ארבעה ממנהיגי הסיעות המתנגדות לכל שינוי בשיטה היחסית. הסקר נערך באמצעות פגישות, ראיונות טלפוניים, פקסים ודואר אלקטרוני.
31. שלושים ושישה מחוקקים בלבד בכנסת הנוכחית הצהירו על תמיכתם בשינוי שיטת הבחירות, בעוד שמחצית מחברי הכנסת הנוכחית מתנגדים לו, ובהם שמונה־עשר נציגים מקדימה, הליכוד, העבודה, ישראל ביתנו וגיל. עשרים וארבעה חברי כנסת אחרים מן הסיעות המרכזיות סירבו לנקוט עמדה גלויה.
32. ח"כ סילבן שלום (ליכוד) בדואר אלקטרוני מן ה־6 בפברואר, 2007.
33. בדנמרק (5.2 מיליון תושבים) נבחרים 135 מתוך 179 חברי ה"פולקטרינג" בשבעה־עשר אזורים; באוסטריה (8.06 מיליון) נבחרים 62 חברי ה"בונדסראט" בתשעה מחוזות, ואילו 183 חברי ה"נאציונאלראט" נבחרים בעשרים וחמישה אזורים; בפינלנד (5.2 מיליון) נבחרים 200 חברי ה"ריקסדאגן" בחמישה־עשר אזורים; בשבדיה (9 מיליון) נבחרים 310 מתוך 349 חברי ה"ריקסדאג" בעשרים ושמונה אזורים. בניו־זילנד (3.8 מיליון) נבחרים 61 מתוך 120 חברי בית הנבחרים על בסיס אזורי, ו־59 מהם נבחרים מתוך רשימות ארציות. ראה
 Michael Gallagher and Paul Mitchell, eds., The Politics of Electoral Systems (Oxford: Oxford, 2005); Arthur Banks, Thomas Muller, and William Overstreet, eds., Political Handbook of the World 2005-2006 (Washington, D.C.: CO Press, 2006).
34. חברי הכנסת זהבה גלאון (מרצ), מיכאל מלכיאור (עבודה), יצחק אהרונוביץ ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו), לימור לבנת וישראל כץ (ליכוד) טענו שישראל קטנה מדיי עבור שיטת בחירות אזורית, ולא משנה באיזו מתכונת תיערך.
35. ריאיון טלפוני עם ח"כ מלכיאור, ב־26 בפברואר, 2007. לדברי מלכיאור, בבחירות אזוריות הוא חושש שהוא ייוצג, כתושב ירושלים, בידי הרב מנחם פורוש "ואין שום סיכוי שהוא ידאג לצרכיי".
36. חשש זה הובע על ידי השרה רוחמה אברהם וחברי הכנסת זאב אלקין (קדימה), לימור לבנת (ליכוד), ואלכס מילר (ישראל ביתנו).
37. חבר הכנסת יוסף שגל (ישראל ביתנו, בדואר אלקטרוני מן ה־19 במרס, 2007) הביע דאגה ששיטה אזורית תביא להזנחת הטיפול בבעיות לאומיות לטובת העיסוק בנושאים מקומיים. לעומתו טען יושב ראש הקואליציה, אלי אפללו (קדימה, בדואר אלקטרוני מן ה־19 במרס, 2007), כי חבר כנסת שייבחר בשיטה האזורית דווקא יועיל לעניין הלאומי בכך שיעלה על סדר היום את בעיות הפריפריה, שאינן זוכות לתשומת לב הולמת בשיטה הנוכחית.
38. בין אלה בולטים אישים בכירים כגון אהוד אולמרט, בנימין נתניהו, דליה איציק ושמעון פרס (טרם בחירתו לנשיא). במיוחד בלטה תגובתה המתחמקת של לשכת אולמרט (דואר אלקטרוני מן ה־13 במאי, 2007) שבה נאמר כי ראש הממשלה "עוקב מקרוב אחר הרעיונות לשינוי שיטת הממשל" וכי "כאשר יוצגו אלו בפניו בצורה מסודרת יוכל להביע את דעתו". אולמרט יודע כמובן היטב שהסיכוי להבאת נושא שינוי שיטת הבחירות לפני הכנסת הנוכחית הוא אפסי.
 






הומאניזם אמיתי יותר

ליאון קאס

המדע העניק לנו מתנות רבות, אבל הוא אינו יכול להבטיח שלא נאבד בגללן את נשמתנו

החרדים: כתב הגנה

אהרן רוז

רואי השחורות לא רואים מעבר לשחור

דמוקרטיה ללא ברק בעיניים

מרלה ברוורמן

קיסר או קאטו

אסף שגיב

האם איראן היא המודל היחיד למדינה יהודית?

דניאל פוליסר

היה מי שחלם על משהו אחר


כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2025