ה

המסקנות ברורות כשמש: במובנים חשובים רבים, פצצת הזמן הדמוגרפית היא נפל. היא תוצר של ניפוח מספר הפלסטינים המתגוררים בפועל בשטחים ושל שיטות חיזוי לגידול עתידי שאבד עליהן הכלח. כעת לא נותר אלא לתהות מדוע הסתמכה ישראל על תחזיות אוכלוסין של הרשות הפלסטינית כקו מנחה לשרטוט גבולות העתיד של המדינה היהודית. מדוע לא הבחינו בטעויות סטטיסטיות אלו?

התשובה הרשמית היא שבשנים 1994 ו־1995, כאשר ישראל העבירה את ניהול השטחים לידי הרשות הפלסטינית, לא הוטלה על שום משרד ישראלי האחריות לפקח על נתוני הלמס"פ. כשהוועדה לביקורת המדינה של הכנסת זימנה לא מכבר את אנשי הלמ"ס לשלושה דיונים שהוקדשו לנושא, העלו אלו את הטענה שמעקב אחר האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית ובעזה אינו עוד בסמכותה של הלשכה, הן מסיבות תקציביות והן משום שהסכמי אוסלו אוסרים במפורש על גופים ישראליים לבצע מדידות כאלה. יתר על כן, הפער בין נתוני הלמס"פ ונתוני הלמ"ס נגלה לראשונה בשנת 1997, בתקופה שהתהליך המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית עוד התנהל בצורה תקינה, יחסית, ולא היה מקום להטיל ספק בנתונים.

באחדים מן המקרים, הדיווחים בדבר ירידה ברוב היהודי היו פרי רשלנות לשמה. אף שידוע שמפקדי האוכלוסין של ישראל ושל הפלסטינים כוללים את ערביי ירושלים, מתבססים הנתונים של משרד החוץ האמריקני ושל סוכנות הביון המרכזית של ארצות־הברית על חיבור שני המפקדים, והדבר גרם לספירה כפולה של 220 אלף הערבים המתגוררים במזרח העיר. סיבה נוספת לסילופים נעוצה כנראה בפוליטיזציה של הסוגיה הדמוגרפית בישראל וברשות. אנשי אקדמיה ישראלים אשר חקרו את הנושא היו מחויבים לרעיון ההפרדהבין האוכלוסייה היהודית והערבית, והמלצותיהם ניתנו ברוח זו. מחקרו של הגיאוגרף ארנון סופר ישראל, דמוגרפיה 2020-2004: לאור תהליך ההתנתקות,²⁰ שזכה לתהודה רבה, קיבל, למשל, את דיווחי האוכלוסין של הלמס"פ ביחס לגדה המערבית ולעזה, כמעט הכפיל את מספרם האמיתי של ערביי ירושלים, ניפה את עולי ברית־המועצות לשעבר שאינם מסווגים מבחינה דתית מתת־הקטגוריה "יהודים ואחרים", הכליל עובדים זרים בקטגוריה "ערבים ואחרים" (אף שהלמ"ס אינה מחשיבה אותם כחלק מאוכלוסיית ישראל) ומנה את המהגרים הלא־חוקיים מן הרשות הפלסטינית לישראל מבלי להפחית אותם מנתוני הלמס"פ. אין להתפלא אפוא על מסקנות המחקר, שצפו עתיד ודאי של מיעוט יהודי ממערב לנהר הירדן.

העובדה שנתוני הלמס"פ מצוטטים תדיר בפי ארגונים לאומיים ובינלאומיים מוסיפה להם כמובן נופך נוסף של אמינות. הסיוע הבינלאומי לשטחים, לדוגמה, מבוסס בחלקו על אומדני אוכלוסין של הרשות הפלסטינית. ב־15 במרס 2006 הופיע ג'יימס וולפנזון, הנציג האמריקני של מדינות הקוורטט, בפני ועדת קשרי החוץ של הסנאט והפציר בה להמשיך את הסיוע האמריקני לפלסטינים, בטענה שבין 4 ל־4.5 מיליון פלסטינים החיים בשטחים נמצאים על סף משבר הומאניטרי.²¹ למרבה ההפתעה, שום סנאטור לא הטיל ספק בנתונים או במקורם, אף שהמספרים שהציג וולפנזון היו גבוהים אפילו מאלו של הלמס"פ או של הדמוגרפים הישראלים.

ועם זאת, ישנם סימנים המעידים כי הנטייה לקבל נתונים מנופחים ללא עוררין הולכת ודועכת. מאז חתימת הסכמי אוסלו העניקה ארצות־הברית לפלסטינים 1.5 מיליארדי דולרים, שרובם לא הופנו לרשות הפלסטינית אלא לתכניות הומאניטריות שתקציבן מחושב בדרך כלל לפי נפש. אף שקשה לסגת ממדיניות סיוע שנמשכה עשור שלם, לנוכח ניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני שקלו כמה ממשלות מחדש את גישתן בסוגיה. לדוגמה, התת־ועדה לענייני המזרח התיכון ומרכז אסיה של בית הנבחרים האמריקני, בראשותה של איליאנה רוס־לטינן, הזמינה את מחבריו של מאמר זה להציג הוכחות לניפוח אומדני האוכלוסין בידי הרשות הפלסטינית. לנוכח הנתונים המתוקנים, אשר מוכיחים כי מספר הפלסטינים קטן בהרבה מן המדווח, עשויים ארצות־הברית ותורמים אחרים לבחון מחדש את גודל הסיוע שלהם.²²

אולם נראה שהתשובה היסודית יותר לשאלה מדוע התקבלו הנתונים השגויים בלי שהוטל בהם ספק נעוצה ככל הנראה בהיסטוריה עצמה: זה יותר ממאה שנים נתונים היהודים במאבק דמוגרפי נגד הערבים. בשל החרדה שמאבק כזה מעורר, נוטים רבים מהם להאמין לתרחישים הגרועים ביותר, ומקהלה של חוקרים שמחה לאשש את חששותיהם.

ו

האם ניצבים היהודים בישראל בפני איום דמוגרפי? התשובה היא עדיין "כן" מסויג. אולם תפיסת האיום הזה נטתה להגזמה רבה. כפי שמראים המספרים האמיתיים, גידול האוכלוסין הערבי איננו כוח עליון שיגזור על היהודים במוקדם או במאוחר מעמד של מיעוט. ההפך הוא הנכון: הבנה מעמיקה יותר של תהליכים דמוגרפיים ושל הכוחות הייחודיים המניעים אותם תאפשר לקובעי המדיניות בישראל להשפיע בדרכים שונות על המגמות הדמוגרפיות באזור לטווח הרחוק. הם יכולים, לדוגמה, לעודד עלייה יהודית ולקדם שוויון כלכלי וחברתי בין אזרחיה היהודים והערבים של ישראל. חשוב מכך, ישראל חייבת להבין שמנקודת מבט דמוגרפית, יש לה די זמן לבחון את האפשרויות העומדות בפניה ולקבל את ההחלטות הנכונות.

כך או כך, ברור שהנתונים המתוקנים מנטרלים נשק פסיכולוגי רב עוצמה במלחמת התעמולה הערבית נגד המדינה היהודית. הפלסטינים נופפו בחרב הדמוגרפית כדי לאיים על ישראל ולעורר ביטחון בניצחונם הבלתי נמנע. אולם כעת נכון לטעון בבירור שהיהודים אינם מהווים רוב פגיע כל כך ושאחיזתם באזור איננה רופפת. נהפוך הוא: מעמדם של היהודים כרוב נותר יציב ואיתן. ישראל עומדת בפני רגע מכריע בתולדותיה. עליה לאמץ קו מחשבה חדש ואמיץ אשר יבטיח כי המדינה היהודית תישאר בגדר מציאות גם לאחר שתדאג לזכויותיהם ולרווחתם של הפלסטינים ושל הערבים הישראלים. אבל כל זה יתאפשר רק על יסוד נתונים נכונים ואמינים.

בנט צימרמן, רוברטה זייד ומייקל וייז הם מחבריו של פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית ובעזה, מחקר שפרסם לא מכבר מרכזמבגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. מחקרם תחזית לישראל ולגדה המערבית לשנה 2025 הוצג לראשונה בכנס בקיסריה למדיניות וב'אמריקן אנטרפרייז אינסטיטוט' בוושינגטון.

 הערות

1. נחום ברנע, "אולמרט קורא לנסיגה חד־צדדית מרוב השטחים", ידיעות אחרונות, 5 בדצמבר, 2003.

2. אילן מרסיאנו, "שרון הותקף בסיעתו והשיב: צריך לסיים את הכיבוש", ידיעות אחרונות, 26 במרס, 2003

3. Bennett Zimmerman, Roberta Seid, and Michael L. Wise, “The Million Person Gap: The Arab Population in the West Bank and Gaza,” Mideast Security and Policy Studies 65  (February 2006), www.biu.ac.il/BesaMSPS65.pdf  (להלן "פער המיליון").

4. צימרמן, זייד ווייז, "פער המיליון", עמ' 13-12. 

5. צימרמן, זייד ווייז, "פער המיליון", עמ' 15-14; ועדת הבחירות המרכזית של הרשות הפלסטינית, "ועדת הבחירות המרכזית רושמת מעל 67 אחוזים מבעלי זכות הבחירה", הודעה לעיתונות, 14 באוקטובר, 2004.

6. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית (למס 6."פ), "אינדיקטורים דמוגרפיים של השטחים הפלסטיניים, 2015-1997"; משרד הבריאות הפלסטיני, "מצב הבריאות ברשות הפלסטינית", דו"חות שנתיים 2003-1997.

7. משרד החינוך וההשכלה הגבוהה של הרשות הפלסטינית, סטטיסטיקה של החינוך הכללי ברשות הפלסטינית, דו"ח 2003-2004 ודו"ח 2004-2005, www.mohe.gov.ps/stats/statistics/tab22.htm; צימרמן, זייד ווייז, "פער המיליון", עמ' 21-20. 

9. אוריה שביט וג'לאל בנא, "טרנספר מרצון", מוסף הארץ, 5 באוקטובר, 2001.

10. השינויים הדמוגרפיים בשטחים היו מעורבים: חלקה של עזה בסך הכל האזורי גדל מ־9.5 אחוזים בשנת 1967 ל־11.5 אחוזים בשנת 2004, ואילו חלקה של הגדה המערבית קטן משישה־עשר לחמישה־עשר אחוזים.

11. ארנון סופר ויבגניה ביסטרוב, ישראל, דמוגרפיה 2020-2004: לאור תהליך ההתנתקות (חיפה: קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, 2005).

 12. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שנתון סטטיסטי לישראל 2005 56 (ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2005), עמ' 140-141.

13. למ"ס, שנתון סטטיסטי, עמ' 140; "שינויים בסכומי קצבאות הילדים", המוסד לביטוח לאומי, ינואר 2005, www.btl.gov.il/btl_indx.asp?name=elad&type=g. ירידה במספר ההריונות במגזר הבדווי, למשל, התרחשה בעת ובעונה אחת עם שינוי מדיניות זה.

14. צימרמן, זייד ווייז, "פער המיליון", עמ' 12-13. שיעורי פריון חושבו לכל שנה משנת 1997 ועד 2003 על בסיס רישום הלידות של משרד הבריאות הפלסטיני - "דו"חות שנתיים, מצב הבריאות ברשות הפלסטינית", והם חושבו על פי אוכלוסייה נוכחת בלבד בגדה המערבית ובעזה.

15. Charley J. Levine, “Interview: Sergio DellaPergola,” Hadassah Magazine (June-July 2006), www.hadassah.org/news/content/per-hadassah/archive/2006/06_jun/interview.. דלה־פרגולה אמר כי "מעט מאוד דמוגרפים חזו זרם של מיליון יהודים מרוסיה, אפילו שנים ספורות לפני שזרם זה החל בשנות התשעים". 

16.Ruth Eglash, “Persuading Israelis Abroad to Come Back Home,”  Jerusalem Post, March 23, 2006 . המאמר מצטט נתונים שפרסם משרד העלייה והקליטה לגבי השנים 2003, 2004 ו־2005. 

 17.  "תחזית לישראל ולגדה המערבית 2025", הרצאה שנשאו בנט צימרמן,   רוברטה זייד ומייקל ל' וייז בכנס הרצליה השישי, 23 בינואר, 2006, www.pademographics.com/Forecast%20for%20Israel%202025; "תחזיות אוכלוסייה בישראל לשנים 2025-2010", שנתון סטטיסטי, עמ' 109-105; "מגמות דמוגרפיות בישראל", אחמד חליחל, מנהל מחלקת דמוגרפיה בלמ"ס, הרצאה בטכניון, מכון שמואל נאמן, 8 ביוני, 2005.

18. מאזן ההגירה החיובי בשנים 2004-2001 עמד על 86,200 נפש, למ"ס, שנתון סטטיסטי, לוח 2.2, עמ' 31.

19. אומדני פריון ותמותה, תחזית אוכלוסין עולמית של האומות המאוחדות, גרסה מתוקנת ל־2004. נתוני הפריון תואמים את נתוני הלמס"פ המובאים בהערת שוליים 101 בדו"ח מרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים, שקופית מס' 5.

20. סופר וביסטרוב, ישראל, דמוגרפיה 2020-2004, עמ' 17-12.

21. www.senate.gov/~foreign/testimony/2005/WolfensohnTestimony 

050630.pdf

.wwwa.house.gov/international_relations/109/zim030806.pdf .22