2 .Isaiah Berlin, “Empirical Propositions and Hypothetical Statements,” Mind (1950), pp. 289-312; (1949-1950), “Logical Translation,” Proceedings of the Aristotelian Society pp.157-188.

3. ישעיה ברלין, "רעיונות פוליטיים במאה העשרים", ארבע מסות על חירות, תרגם יעקב שרת (תל אביב: רשפים, תשל"א), עמ' 61-97; “Socialism and Socialist Theories,” Chambers Encyclopedia, vol. 12 (London: Newnes, 1950), pp. 638-650.

4. מייקל איגנטייף, ישעיה ברלין: ביוגרפיה, תרגמה כרמית גיא (תל אביב: עם עובד, תש"ס), עמ' 9.

5., איגנטייף, ישעיה ברלין: ביוגרפיה, עמ' 9.

6. בין גיחות הארעי של ברלין לנושאים צדדיים, יצוינו למשל מסותיו "ה'תמימות' של ורדי", נגד הזרם, ערך הנרי הרדי, תרגם אהרן אמיר (תל אביב: עם עובד, תשמ"ו), עמ' 385-395; "מחויבות אמנותית: מורשה רוסית", תחושת המציאות, ערך הנרי הרדי, תרגמה עתליה זילבר (תל אביב: עם עובד, תשנ"ח), עמ' 190-232, וכן מסות הדיוקן שהוא כתב על איינשטיין, צ'רצ'יל, רוזוולט, וייצמן, בן־גוריון, אלדוס הקסלי, ג"ל אוסטין ואחרים, רובן קובצו באסופה רשמים אישיים, ערך הנרי הרדי, תרגם אהרן אמיר (תל אביב: עם עובד, תשמ"ג).

7. ישעיה ברלין, הקיפוד והשועל: מסה על השקפת טולסטוי על ההיסטוריה, תרגם יעקב שרת (תל אביב: רשפים, תשל"ט), עמ' 10. את ההנגדה הציורית בין "שועלים" ל"קיפודים" נטל ברלין, כפי שהוא עצמו מצהיר במשפט הפתיחה של מסה זו, מהמשורר היווני הקדמון ארכילוכוס, שכתב: "דברים הרבה יודע השועל, אך הקיפוד יודע דבר גדול אחד". ראה ברלין, הקיפוד והשועל, עמ' 9.

8., למעשה אין צורך בחיות מטפוריות נוספות כדי לעמוד על שטחיותה של האבחנה בין "קיפודים" ל"שועלים", שהרי ישנם סוגים רבים של "קיפודים" וסוגים רבים של "שועלים"; ההבדלים בין "קיפוד" ל"קיפוד" וההבדלים בין "שועל" ל"שועל" אינם גדולים ומשמעותיים פחות מן ההבדלים בין כל "קיפוד" לכל "שועל". סטיבן לוקס, למשל, הצביע על כך שאפשר לחלק את ה"קיפודים" של ברלין לפחות לארבע מחלקות נפרדות: "פוזיטיביסטים", "אוניברסליסטים", "רציונליסטים" ו"מוניסטים". Steven Lukes, “An Unfashionable Fox,” in The Legacy of Isaiah Berlin, Mark Lilla, Ronald Dworkin, and Robert Silvers, eds. (New York: New York Review of Books, 2001), pp. 43-57.

9. יעקב טלמון, ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית (תל אביב: דביר, תשט"ו).

10.Max Horkheimer and Theodore W. Adorno, Dialectic of Enlightenment, trans. John Cumming (New York: Seabury Press, 1972).

11. קרל פופר, החברה הפתוחה ואויביה, תרגם אהרן אמיר (ירושלים: שלם, תשס"ג).

12. ישעיה ברלין, שורשי הרומנטיקה, ערך הנרי הרדי, תרגמה עתליה זילבר (תל אביב: עם עובד, תשס"א), עמ' 34-36.

13. ישעיה ברלין, "המהפכה הרומנטית", תחושת המציאות, ערך הנרי הרדי, תרגמה עתליה זילבר (תל אביב: עם עובד, תשנ"ח), עמ' 163.

14.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 165.

15.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 165.

16.יתרה מזאת, אנטיגונה מציגה למעשה התנגשות בין שלושה ערכים מוחלטים, שכן קבורת האח (פוליניקס) מתחייבת לא רק מהערך המוחלט של הנאמנות המשפחתית, אלא גם מהערך המוחלט של כיבוד צו האלים. לפנינו אפוא התנגשות כפולה: א. בין החובה המשפחתית לבין החובה האזרחית; וב. בין החובה הדתית לבין החובה האזרחית. והתנגשות כפולה זו בין שני ניגודי ערכים אינה מגולמת רק בעימות הדרמטי בין אנטיגונה לקריאון, אלא גם בדילמה הפנימית של כל אחד משניהם, שהרי שניהם משתייכים לאותה משפחה, לאותה עיר ולאותה דת. כלומר, שלושת הערכים המתנגשים נתפסים כערכים מוחלטים, שלושתם כאחד, הן בעיני אנטיגונה והן בעיני קריאון.

17."'סירוב [לשחוט את בתי איפיגניה] משמע כיליון", זועק אגממנון של אייסכילוס, "וכיליון לא פחות יבוא עליי אם אשחט את בתי, חמדת המשפחה, וליד המזבח בדם נערה אטמא ידי אב. כיצד אפשר כעת להיוושע?" אייסכילוס, אגממנון, תרגם אהרן שבתאי (תל אביב: שוקן, תש"ן), עמ' 41-42. "כיצד אפשר כעת להיוושע"? מוסרית, אי־אפשר. הערכים המוחלטים אינם מתיישבים.

18. נתן שפיגל, תולדות האתיקה העתיקה (ירושלים: מאגנס, תשמ"ה), עמ' 43.

19. ראה למשל את האסופה Cleanth Brooks, ed., Tragic Themes in Western Literature (New Haven: Yale, 1955), הכוללת מאמרים על היסודות הטרגיים אצל שייקספיר, ראסין, דוסטויבסקי, איבסן, ג'ורג' ברנרד שוו ות"ס אליוט.

20.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 169.

21.ברלין, שורשי הרומנטיקה, עמ' 29.

22.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 178

23.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 177.

24.הסינים וההודים מחזיקים, לשיטתם, בידע נצחי שלם ומושלם. התורה הטאואיסטית על "חמשת היסודות" של הטבע ועל שני הכוחות ההפכיים־משלימים ("יִן" ו"יאנג") הפועלים בַכל, והתורה הקונפוציאנית המסדירה את כל היחסים המשפחתיים והחברתיים, השתלבו בידי הסינים לכלל פילוסופיה יודעת־כל ופותרת־כל. שאנקארה, פאטאנג'לי ופילוסופים הינדואיסטים אחרים עיגנו את פולחני הבראהמינים במטפיזיקה יודעת־כל (שבמרכזה "המוחלט" הטרנסצנדנטלי, הבראהמן, שממנו בוקע כל עולם התופעות ה"יחסי") ובפרקטיקה מדיטטיבית פותרת־כל, אשר מי שמתַרגל אותה כהלכה ובהתמדה מגיע ל"הארה" שלמה, שפירושה חכמה מושלמת ואושר מושלם. כל היבט של החיים, אפילו הסקס, הוא מושא לתרגול טכני, בדרך לביצוע מושלם.

25.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 180-181.

26.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 182.

27.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 182.

28.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 186.

29.ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 187.

30.ברלין עצמו השגיח בכך, אך במקום לעמוד על ההבדל בין האקזיסטנציאליזם לבין הרומנטיקה, הוא טען שהאקזיסטנציאליזם לא היה אלא המשכה המודרני של הרומנטיקה. ראה ברלין, "המהפכה הרומנטית", עמ' 186.

31.דוגמאות אחדות מן השירה האנגלית: שירו של קולרידג' “Frost at Midnight” (1798), שירו של ביירון “Darkness” (1816), שירו של שלי “To Night” (1821) ושיריו של קיטס“Sleep and Poetry” (1816), “In Drear־Nighted December” (1817), “Bright Star” (1819), “Why Did I Laugh Tonight?” (1819), “To Sleep” (1819).

32.ההוויה אינה תבונה קוסמית (כפי שטענו פילוסופים מאפלטון עד הגל) אלא אגו קוסמי, לטענת יוהן גוטליב פיכטה, ראה Johann Gottlieb Fichte, The Vocation of Man, trans. Roderick Chisholm (Indianapolis: Bobbs Merrill, 1956) Roderick ־ או רצון קוסמי, לטענת ארתור שופנהאואר, ראה ארתור שופנהאואר, העולם כרצון וכדימוי, תרגם יוסף האובן (תל אביב: ירון גולן, 2004). אצל שופנהאואר קיבל מושג זה, של רצון קוסמי, אופי מפלצתי; זהו כוח מוחץ, לא תבוני ולא מוסרי, שאפשר רק להיכנע לו או לנסות לחמוק ממנו על ידי עיקור־נפש עצמי, כמעשה הבודהיסטים.

33.עמנואל קאנט, "תשובה לשאלה: נאורות מהי?" הנאורות - פרוייקט שלא נשלם? ערך עזמי בשארה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז), עמ' 45.

34.לכן הפכה השירה בידי הרומנטיקנים לפרדיגמה של כל כתיבה ספרותית. הסיפורת נדרשה להיות פיוטית, ואפילו הפילוסופיה הפכה בידי פרידריך שלגל לצורת מבע פיוטית, פרגמנטרית, שירה רעיונית.

35.מושג "הנשגב" קיבל את משמעותו מעוררת האימה, שנעשתה מרכזית בתקופה הרומנטית, מידי אדמנד ברק, ראה Edmund Burke, A Philosophical Enquiry into the Origin of Our Ideas of the Sublime and Beautiful: And Other Pre-Revolutionary Writings, ed. David Womersley (London: Penguin, 1998), וכן עמנואל קאנט, ביקורת כוח השיפוט, תרגמו שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך (ירושלים: ביאליק, תשכ"ט).

36.Avishai Margalit, “The Crooked Timber of Nationalism,” in The Legacy of Isaiah Berlin, p. 150 (להלן, "בול העץ העקום").

37.Richard Wollheim, “Berlin and Zionism,” in The Legacy of Isaiah Berlin, p. 168.

38.ישעיה ברלין, "הענף הכפוף: על עליית הלאומנות", האנושות - בול עץ עיקש, עורך הנרי הרדי, תרגם עדי אופיר (תל אביב: עם עובד, תשנ"ד), עמ' 230.

39.ברלין, "הענף הכפוף: על עליית הלאומנות", עמ' 238.

40.כדברי אבישי מרגלית: "היסוד הרגשי הוא היסוד החשוב ביותר של הלאומיות, בעיני ברלין; הוא חשוב יותר ממערכת האמונות שמזינה את הלאומיות". כלומר: הלאומיות על פי ברלין היא אמוציה, לא השקפת עולם. ראה מרגלית, "בול העץ העקום", עמ' 150.

41.לפני שלושת אלפים שנה - אם נקודת הציון היא הקמתה של ממלכת דוד. אפשר לבחור נקודות ציון קדומות יותר (תקופת השופטים או אף תקופת האבות, אם תקופת האבות אינה בדיה מקראית), או נקודות ציון מאוחרות יותר (תקופת יאשיהו וישעיהו בן־אמוץ, או תקופת שיבת ציון בהנהגת עזרא ונחמיה), ואפשר לשאול, כמובן, מי יצר את מי - עם ישראל את המקרא, או המקרא את עם ישראל. כך או אחרת, הגדרתו העצמית של עם ישראל המקראי (והיהודי לדורותיו) הייתה ונשארה הגדרה לאומית - לא שבטית, לא גזעית, לא אזרחית־מדינית, לא קהילתית, וגם לא דתית במובן הבלתי לאומי שיש לשאר הדתות.

42.מגילת אסתר ג:ח.

43.בהקשר זה ראוי להזכיר את טענותיו של ההיסטוריון אנתוני סמית, המציין את העברים בני תקופת המקרא, יחד עם הארמנים, ואולי גם היפנים והקוריאנים של ימי הביניים, כ"תצורות חברתיות" קדם־מודרניות המתקרבות מאוד להגדרה המודרנית המקובלת של "לאומים". ראה Anthony D. Smith, Nationalism and Modernism: A Critical Survey of Recent Theories of Nations and Nationalism (London: Routledge, 1998), p. 190.

44.כוש, מצרים וכנען יצאו מחלציו של חם, לפי בראשית י:ו-יד.

45.בנדיקט אנדרסון, קהיליות מדומיינות: הגיגים על מקורות הלאומיות ועל התפשטותה, תרגם דן דאור (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ט), עמ' 36-37.

46.Ernest Gellner, Thought and Change (London: Weidenfeld and Nicholson, 1964),

47."אדם המזהה את עצמו כשייך די צורכו לקהילה יהודית, ראוי להיחשב יהודי גם אם אמו אינה יהודיה ואינה גיורת" (“We should make a man to be a Jew, if he were in most respects identified with a Jewish community, despite the fact that his mother may be an (unconverted non-Jewess”, כתב ברלין לבן־גוריון. ראה מי יהודי? קובץ תשובות של חכמי ישראל (תל אביב: בית בן־גוריון), עמ' 80. ברלין היה אחד מחמישים אנשי הרוח היהודים שאליהם שיגר בן־גוריון מכתב שבו ביקש מהם לחוות את דעתם בשאלת מעמדו הלאומי של אדם שנולד לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה (שאלה שזכתה בדיעבד לכותרת "מיהו יהודי?"), לאחר התפטרותם של השרים הדתיים מממשלתו בקיץ 1958 במחאה על החלטתו של שר הפנים לרשום מבקשי אזרחות כ"יהודים" על סמך הצהרתם בלבד, בלא לדרוש מהם להציג הוכחות לדבר, כפי שנדרש עד אז. תשובתו של ברלין מאלפת, לענייננו, משום שהיא מעידה על כך שהזהות היהודית הייתה תלויה בעיניו בהשתייכות תודעתית, לא ביולוגית־עובדתית.

48.מתוך 13 מיליון היהודים החיים כיום, 5.7 מיליון חיים בארצות־הברית, 5 מיליון במדינת ישראל, והשאר (2.3 מיליון) פזורים בין מדינות אחרות. האנגלית היא שפתם של 6.5 מיליון יהודים (אמריקנים, קנדים, אנגלים, אוסטרלים, ניו זילנדים ודרום אפריקנים), כלומר, 50 אחוז מן היהודים החיים כיום הם דוברי אנגלית, 38.5 אחוז הם דוברי עברית, ושאר היהודים (11.5 אחוז) הם דוברי שפות אחרות (שהבולטות שבהן הן רוסית, צרפתית וספרדית).

49.האימפריה ההלניסטית, האימפריה הרומית, הכנסייה הקתולית, האימפריה הקרולינגית ושושלות המלוכה הרב־לאומיות.

50.ברית- המועצות, הגוש המזרחי, האו"ם, ברית נאט"ו, איחוד אירופה, הגלובליזציה.

51.ישעיה ברלין, "הלאומיות: הזנחתה בעבר ועוצמתה בהווה", נגד הזרם, עמ' 443.

52.ברלין, "הענף הכפוף: על עליית הלאומיות", עמ' 228.

53.ברלין, "הענף הכפוף: על עליית הלאומיות", עמ' 235.

54.כפי שמעירה איילין קלי: "התנגדותו [של ברלין] לחזונות הגאולה מולידי העריצות של תנועת הנאורות, גרמה לו להזדהות-יתר עם הקונטרה־נאורות של ויקו, הרדר והאמאן; הסימפטיה שהוא רחש לחריגים אלו, סימאה את עיניו מלהבחין בכך שהאי־רציונליזם שלהם אינו עולה בקנה אחד עם הפלורליזם הליברלי שלו עצמו". Aileen Kelly, “A Revolutionary Without Fanaticism,” in The Legacy of Isaiah Berlin, p. 4. וכפי שמנסח זאת מרק לִילָה: "מהותה של הקונטרה־נאורות הייתה עוינותה כלפי כל מה שכלול במושג נאורות, ולפיכך שללה הקונטרה־נאורות את הערכים המוסריים והפוליטיים שעליהם הגן ברלין עצמו" Mark Lilla, “Wolves and Lambs,” in The Legacy of Isaiah Berlin, p. 38. הווי אומר: ברלין היה ליברל, ובתור שכזה הוא היה ממשיכהּ של תנועת הנאורות (שאותה הוא גינה), ולא ממשיכהּ של הקונטרה־נאורות (שאותה הוא הילל).

55.'ר האוזהר, מבוא לקובץ מסותיו של ברלין נגד הזרם, עמ' 11.

56.Norman Podhoretz, “A Dissent on Isaiah Berlin,” Commentary (February 1999), p 34.

57.רמין יהנבגלו, שיחות עם ישעיה ברלין, תרגמה נורית לוינסון (תל אביב: רשפים, תש"ס), עמ' 51.

58. יהנבגלו, שיחות עם ישעיה ברלין, עמ' 51.

59. יהנבגלו, שיחות עם ישעיה ברלין, עמ' 135.

60.ישעיה ברלין, "שני מושגים של חירות", ארבע מסות על חירות, עמ' 170-220.

61.Ronald Dworkin, “Do Liberal Values Conflict?” in The Legacy of Isaiah Berlin, p. 75.