הדפסה
גרסת PDFבהקשר זה בולט נאומו של מאיר וילנר, נציג המפלגה הקומוניסטית, באסיפה שאישרה את נוסח מגילת העצמאות, שבו אמר כי "כולנו מלוכדים בהערכת היום הגדול ליישוב ולעם היהודי, יום ביטול המנדט והכרזת המדינה היהודיתהעצמאית" [ההדגשה שלי – י"ח]. פרוטוקול מועצת העם ומועצת המדינה הזמנית (ירושלים: מדינת ישראל, 1948), כרך א, עמ' 13.
9. בנוסף, ההכרזה עושה שימוש בווריאציות של המונח "מדינתו של העם היהודי" שלוש פעמים. המונח "מדינת היהודים" אינו מופיע כלל.
10. ראה לדוגמה יעקב טלמון, "מדינת היהודים של הרצל מקץ 70 שנה", בעידן האלימות (תל אביב: עם עובד, 1974), עמ' 143-184; ישעיהו ליבוביץ', "מקצה 40 שנה", פוליטיקה 20, סתיו 1988, עמ' 19.
11. זו לשונו המקורית של החוק. על פי תיקון שהתקבל בשנת 2000, מטרות בתי הספר הן בין השאר "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו... ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה, ולחנך לכבדם".
12. Mordechai Bar-On, “Zionism Into Its Second Century: A Stock-Taking,” in Keith Kyle and Joel Peters, eds., Whither Israel? The Domestic Challenges (New York: Royal Institute of International Affairs and I.B. Tauris, 1993), p. 34.
על פי בר-און, המונח "מדינת היהודים" בכל זאת מתיישב עם חוק השבות, הקשור ליכולתה של המדינה לקיים רוב דמוגרפי יהודי.
13. עמוס עוז, "עגלה מלאה ועגלה ריקה?" עמ' 5.
14. יומן הרצל, 19 בינואר 1896, בתוך Theodor Herzl, Briefe und Tagebuecher (Berlin: Propylaeen, 1983-1996), vol. ii, p. 289 (להלן מכתבים ויומנים). השווה תיאודור הרצל, עניין היהודים: ספרי יומן, תרגם יוסף ונקרט (ירושלים: מוסד ביאליק, 1997), כרך א, עמ' 265.
15. יומן הרצל, 10 ביולי, 1896, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 399. ראה גם הרצל, עניין היהודים, עמ' 359.
16. מהדורות מאוחרות יותר של הגרסה האנגלית שונו ל-The Jewish State כדי להתאים לנוסח של הגרמנית והצרפתית.
17. התומכים העיקריים בהתיישבות יהודית שהרצל רצה לגייסם לטובת רעיון המדינה היהודית הריבונית היו הברון מוריס דה-הירש והברון אדמונד דה-רוטשילד, שניהם מפריז. על מרכזיותה של יהדות אנגליה ראה תיאודור הרצל, מדינת היהודים: ניסיון של פתרון מודרני לשאלת היהודים, תרגם מרדכי יואלי (ירושלים: הספריה הציונית, 1978), עמ' 63.
18. רק ב-1915, אחת-עשרה שנים לאחר מותו של הרצל, הותאמה הכותרת היידית לזו הגרמנית, והייתה לדער אידענשטאט.
19. בשנות חייו של הרצל יצאו לאור גם שלוש מהדורות אחרות של הספר, ברוסית, ברומנית ובבולגרית: יברייסקויה גוזודארסטבו (רוסית, 26 ביולי, 1896); סטאטול אבריילור (רומנית, 1896);ואברייסקה דרז'אבה (בולגרית, 1896). שם הספר ברוסית ובבולגרית הוא "המדינה היהודית"; ואילו ברומנית הוא "מדינת היהודים".
20. ראה לדוגמה הרצל לסולומון ג'וזף סולומון, 12 במאי, 1896; והרצל לצדוק קאהן, 26 ביולי, 1896. שני המכתבים מופיעים בהרצל, מכתבים ויומנים, כרך ד, עמ' 103, 124.
21. יומן הרצל, 30 באוגוסט, 1899, בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך ב, עמ' 139.
22. יומן הרצל, 30 באוגוסט, 1899, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ג, עמ' 53. השווה הרצל, עניין היהודים, כרך ב, עמ' 139.
23. תיאודור הרצל, מדינת היהודים, תרגם מיכאל ברקוביץ' (ורשה: תושיה, 1896), עמ' 67.
24. במקור כתוב "אשכנזים" במקום "גרמנים". אחד העם, "מדינת היהודים וצרת היהודים", עמ' 138.
25. יוסי ביילין, מותו של הדוד מאמריקה: יהודים במאה העשרים ואחת (תל אביב: ידיעות אחרונות, 1999), עמ' 48-45. לעומת זאת, הרצל אומר במפורש שהוא אינו חפץ בהתבוללות כפתרון ליהודים מכיוון ש"אישיות העם שלנו הנה, מבחינה היסטורית, מפורסמת מדי... ונעלה מדי, מכדי שנבקש את אבדנה". הרצל, מדינת היהודים, עמ' 21.
26. השווה תום שגב, "הפוסט-ציוני הראשון", הארץ, 3 באפריל, 1996; ריאיון עם רחל אלבוים-דרור, כל העיר, 22 במרס, 1996.
27. חוקרים שחקרו לאחרונה את התקפותיו של אחד העם על הרצל לא יכלו שלא להבחין בהשפעתן של מטרותיו הפוליטיות על הדרך שבה שפט את מעשיו של הרצל. ראה סטיבן זיפרשטיין, הנביא החמקמק: אחד העם ומקורות הציונות (תל אביב: עם עובד, 1998), עמ' 168-169; יוסף גולדשטיין, אחד העם: ביוגרפיה (ירושלים: כתר, 1992), עמ' 243.
28. במקרה של מעריציו הצעירים של אחד העם ב'סיעה הדמוקרטית', מדובר במפלגה פוליטית אופוזיציונית לכל דבר.
29. דוגמת דבריו המפורסמים של מרטין בובר, מיד לאחר מותו של יריבו, כי "טעות לראות בהרצל אישיות יהודית... בהרצל לא התקיים דבר מן הטבע היהודי האלמנטרי". Martin Buber, “Herzl und die Historie,” Ost und West, August 1904.. הודפס אצל Martin Buber, Die Juedische Bewegung: Gesammelte Aufsatze und Ansprachen (Berlin: Judicher Verlag, 1920), עמ' 152-173, בפרט עמ' 166, 169.
30. יומן הרצל, 21 בנובמבר, 1895, בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 258. ראה גם תיאודור הרצל, "יהדות", בתוך תיאודור הרצל, כתבי הרצל, ערכו א' ביין ומ' שרף (ירושלים: הספריה הציונית, 1961), כרך ז, עמ' 33; הרצל, "'היהדות הלאומית' של ד"ר גידאמאן", בתוך הרצל, כתבי הרצל, כרך ז, עמ' 48; הרצל, "היהודים כעם קולוניאלי", בתוך הרצל, כתבי הרצל, כרך ז, עמ' 339; הרצל, "ציונות", בתוך הרצל, כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 43.
31. Protokoll des 1 Zionistenkongresses in Basel, August 29-31, 1897 (Prague: Barissa, 1911), p. 16. והשווה פרוטוקול של הקונגרס הציוני הראשון, תרגם חיים אורלן (ירושלים: ראובן מס, 1947), עמ' 12.
המילה הגרמנית שתורגמה פה כ"יהדות" היא Judenthum, שניתן לתרגמה גם כ"יהודיות". כפי שעולה מן הדיון כאן, הרצל לא היה מבחין בין שני המונחים.
32. יומן הרצל, 24 בדצמבר, 1895, בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 264.
33. יומן הרצל, 10 ביוני, 1895, בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 101.
34. Theodor Herzl, “Die Menora,” Die Welt, December 31, 1897 (להלן "המנורה", גרסה גרמנית). השווה הרצל, "המנורה", תיאודור הרצל, כתבי הרצל, ערכו א' ביין ומ' שרף (ירושלים: הספריה הציונית, 1961), כרך ז, עמ' 188.
35. הרצל, "המנורה", גרסה גרמנית. השווה כתבי הרצל, כרך ז, עמ' 189-190.
36. הרצל לחיים ס' שור, 30 בינואר, 1900, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ה, עמ' 302-303.
37. יומן הרצל, 2 ביוני, 1895; 23 בנובמבר, 1895; 29 במרס, 1896; 6 בספטמבר, 1897; 10 בינואר, 1901. בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 61, 259, 288, 487; כרך ב, עמ' 261.
38. Theodor Herzl, “Der Congress,” in Die Welt, August 26, 1898, הודפס מחדש בכתבי הרצל, כרך ז, עמ'227-230; הרצל לציוני אמריקה, 5 ביולי, 1901, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ו, עמ' 241-242. השווה כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 108-109.
39. Theodor Herzl, “The Jewish State,” in The Jewish Chronicle, July 10, 1896. השווה כתבי הרצל, כרך ז, עמ' 14; נאום הפתיחה בפני הקונגרס הציוני השני, 28 באוגוסט, 1898, הודפס מחדש בכתבי הרצל, כרך ז, עמ' 234-235; נאום הפתיחה בפני הקונגרס הציוני הרביעי, 13 באוגוסט, 1900, הודפס מחדש בכתבי הרצל, כרך ח, עמ' 74. השווה לכינוי שנתן הרצללשיבת היהודים לארץ ישראל: "השעה הקדושה". הרצל לציוני אמריקה, 5 ביולי, 1901, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ו, עמ' 241-242. ראה כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 108-109. ראה גם את יחסו למעמד האישה ביהדות המסורתית, בנאום בפני קבוצת נשים וינאית ביום 12 בינואר, 1901. הודפס מחדש כמאמר "הנשים והציונות", כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 97.
40. Michael Berkowicz, “Herzl and Hebrew,” in Meyer Weisgal, ed., Theodor Herzl: A Memorial (New York: New Palestine, 1929), p. 74; שלמה הרמתי, "בשנה הבאה בעברית", הארץ, 26 במרס, 1996.
41. יומן הרצל, 18 באוגוסט, 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 241. השווה הרצל, 18 באוגוסט, 1895, בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 225. בפעם הראשונה שבה הרצל מתייחס לתוצאות הציונות כ"מתת אלוהים", הוא עוצר את עצמו מיד כדי להסביר: "כשאני אומר אלוהים, אינני מתכוון לפגוע בחופשיים בדעותיהם. מצדי הם יכולים להשתמש ב'רוח העולם'...". יומן הרצל, 12 ביוני, 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 124. השווה הרצל, 12 ביוני, 1895, בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 125-126.
42. יומן הרצל, 14 ביוני, 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 128-129. השווה עניין היהודים, כרך א, עמ' 129. ראה גם יומן הרצל, 15 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 175, 189. מצד שני, בפעילותו הפוליטית, הוא הדגיש שאיננו "אדם דתי", אלא "אדם חופשי בדעותיו". ראה הרצל לגידמן, 21 ביולי, 1895, ויומן הרצל, 26 בנובמבר, 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 218, 286. השווה הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 206, 263.
43. הרצל, "המנורה", גרסה גרמנית. השווה כתבי הרצל, כרך ז, עמ' 188-189.
44. Theodor Herzl, “Judenthum,” in Oesterreichische Wochenschrift, November 13, 1896 (להלן "יהדות", גרסה גרמנית). השווה הרצל, "יהדות", כתבי הרצל, כרך ז, עמ' 38-39.
45. להצהרתו של הרצל בפני הוועדה המלכותית הבריטית בעניין הגירת זרים, 7 ביולי, 1902, שבה העיד בנוגע ליהודי הטריטוריה הלאומית היהודית המוצעת, ראה Theodor Herzl, Zionist Writings: Essays and Addresses, trans. Harry Zohn (New York: Herzl Press, 1973), vol. 2, p. 186 (להלן כתבים ציוניים). השווה כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 170.
46. הרצל לפלוני, 9 ביוני, 1903, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ז, עמ' 148-149. השווה הרצל, מכתבים (תל אביב: הוצאה מדינית, 1937), כרך ה, עמ' 278.
47. תיאודור הרצל, מדינת היהודים, עמ' 55.
48. לדיון בעניין תיאוריית המרכזים של הרצל, ראה Yoram Hazony, The Jewish State: The Struggle for Israel’s Soul (New York: Basic Books and The New Republic, 2000), pp 110-113 (להלן חזוני, המדינה היהודית).
49. Theodor Herzl, Der Judenstaat (Wien: Breitenstein, 1896), p. 62 (להלן המדינה היהודית). השווה תיאודור הרצל, מדינת היהודים, עמ' 55. ראה גם יומן הרצל, 15 ביוני, 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 130; ובתוך הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 131. במכתב, הרצל מסביר שהחליט שלא לפתח נקודה זו במדינת היהודים לאחר שרב (הרב מוריץ גידמן) אמר לו שדיון נוסף בנושא עלול לפגוע בחסידים. ראה הרצל לאהרן מרקוס, 8 במאי, 1896, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ז, עמ' 607-608.
50. יומן הרצל, 31 באוקטובר, 1898, בתוך הרצל, עניין היהודים, כרך ב, עמ' 53-55.
51. Theodor Herzl, “A ‘Solution of the Jewish Question,’” in The Jewish Chronicle, January 17, 1896 (להלן "פתרון"); הרצל, מדינת היהודים, עמ' 61 ואילך. השווה כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 1-12. ראה גם יומן הרצל, 7 ו-11 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 83, 113-114.
52. הרצל, מדינת היהודים, עמ' 23. ובדומה לזה, דגל אגודת היהודים ייהפך לדגל המדינה החדשה. יומן הרצל, 12 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 122.
53. הרצל, המדינה היהודית, עמ' 71-69. השווה הרצל, מדינת היהודים, עמ' 63-64.
54. במבט לאחור, אנו יודעים שהתחושות של הרצל היו נכונות; הטלת ההגבלות על ההגירה לאנגליה סימנה את תחילתה של "נטישת היהודים", שהגיעה לשיאה במדיניותו הקשה של המערב במהלך השואה.
55. ראה את דבריו של הרצל בפני הוועדה המלכותית. הרצל, כתבים ציוניים, כרך ב, עמ' 186. השווה הרצל, כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 170.
56. כמעט כל התנאים היהודיים שפורטו בטיוטת הצ'רטר שהוגשה לממשלה הבריטית ב-13 ביולי נכללו בטיוטות של צ'רטרים שהרצל ועמיתיו כבר עבדו עליהן במשך חודשים. ראה לדוגמה את טיוטת הצ'רטר של גרינברג להתיישבות יהודית בסיני, מיום 10 בפברואר, 1903. הארכיון הציוני המרכזי, 842 H.
57. הרצל לנורדאו, 13 ביולי, 1903, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ז, עמ' 208.
הממשלה הבריטית לא התחייבה לפרטי התכנית, אך משרד החוץ הסכים לשקול בחיוב הצעות ל"מושבה או התיישבות יהודית" שמטרתה תהיה לאפשר ליהודים "לקיים את מנהגיהם הלאומיים". גם הרעיון של מושל יהודי וחקיקה יהודית ב"ענייני דת ותחומים המוגבלים לענייני פנים" התקבלו כסבירים. סר קלמנט היל לליאופולד גרינברג, 14 באוגוסט, 1903. Michael Heymann, ed., The Uganda Controversy (Jerusalem: Hasifria Hatzionit, 1997), vol. 2, pp. 124-125. עקב התנגדות בתוך ההסתדרות הציונית למשא ומתן כלשהו עם בריטניה על התיישבויות מחוץ לארץ ישראל, הושעו דיונים אלו עם הבריטים עד ל-1914, כשהוברר שבריטניה עשויה לפלוש לארץ.
58. Theodor Herzl, Opening Address at the Sixth Zionist Congress, August 23, 1903. Stenographisches Protokoll des 6 Zionistenkongresses in Basel, August 23-28, 1903 (Wien: Industrie, 1903).
59. הרצל, "יהדות", גרסה גרמנית.
60. הרצל, המדינה היהודית, עמ' 75. השווה הרצל, מדינת היהודים, עמ' 67-68.
61. יומן הרצל, 15 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 134.
62. הרצל, מדינת היהודים, עמ' 21.
63. יומן הרצל, 9 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 95.
64. הרצל לקרל פרידריך המֶן, 11 באוקטובר, 1899, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ה, עמ' 226-227. ראה גם הרצל לאמיל אייזנר, 25 בספטמבר, 1900, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ו, עמ' 46.
65. הרצל, 26 במרס, 1898, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 512-513. הרצל מציין גם סגנון "ניאו-יהודי" בתיאטרון. ראה רישום מיום 25 באפריל, 1897, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 449.
66. יומן הרצל, 8 ביוני, 1895; 10 ביולי, 1898. בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 87, 528-529.
67. יומן הרצל, 11 ו-14 ביוני, 1895, בתוך מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 104. השווה עניין היהודים, כרך א, עמ' 107, 164.
68. ההדגשה שלי – י"ח. הרצל לגידמן, 16 ביוני, 1895, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 135.השווהעניין היהודים, כרך א, עמ' 135.
69. Protokoll des 2 Zionistenkongresses in Basel, August 28-31, 1898 (Wien: Industrie, 1898), p. 239. השווה פרוטוקול סטנוגרפי מהקונגרס הציוני השני בעיר בזל, 28-31 באוגוסט, 1898 (ורשה: דפוס שולדבערג, תרנ"ט), עמ' 212-213.
70. הרצל, המדינה היהודית, עמ' 75-76; ראה הרצל, מדינת היהודים, עמ' 68. הרצל, 15 ביוני, 1895, עניין היהודים, כרך א, עמ' 180. ובדומה לזה: "בנו את מדינתכם בצורה כזאת שהזר ירגיש בנוח בקרבכם". הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ג, עמ' 43. השווה הרצל, 26 באוגוסט, 1899, עניין היהודים, כרך ב, עמ' 131.
71. ראה לדוגמה יומן הרצל, 10 באוגוסט, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 223.
72. יומן הרצל, 8 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 86. ראה גם יומן הרצל, 6, 7, 9, 13, 15 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 78, 80, 94, 154, 172.
73. יומן הרצל, 7 ביוני, 1895, בתוך מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 72. השווה עניין היהודים, כרך א, עמ' 79.
74. Max I. Bodenheimer, Prelude to Israel, trans. Israel Cohen (New York: Thomas Yoseloff, 1963), p. 140.
75. כפי שאמר לצירים בקונגרס הציוני: "על הקונגרס שלנו לחיות לעולם, לא רק עד שניגאל מסבלותינו עתיקי היומין, אלא אפילו במידה רבה יותר אחרי כן". נאום בפני הקונגרס הציוני הראשון, 29 באוגוסט, 1897. Protokoll des 1 Zionistenkongresses, p. 19. השווהאורלן (מתרגם), פרוטוקול של הקונגרס הציוני הראשון, עמ' 15.
76. יומן הרצל, מאי 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 44.
77. ההדגשה שלי – י"ח. הרצל לגידמן, 16 ביוני, 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 135. השווה הרצל, 16 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 135.
78. יומן הרצל, 15 ביוני, 1895, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ב, עמ' 130. השווה הרצל, עניין היהודים, כרך א, עמ' 131.
79. הרצל, המדינה היהודית, עמ' 57; ראה הרצל, מדינת היהודים, עמ' 50.הרצל, 14 ביוני, 1895, עניין היהודים, כרך א, עמ' 165; הרצל לאגודת הסטודנטים התיאולוגית של המוסד החינוכי התיאולוגי היהודי של וינה, 7 בדצמבר, 1901, בתוך הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ו, עמ' 379.
80. הרצל, המדינה היהודית, עמ' 57. ראה הרצל, מדינת היהודים, עמ' 50-51; יומן הרצל, 14 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 165.
81. הרצל, מדינת היהודים, עמ' 40.
82. יומן הרצל, 15 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 131.
83. הרצל, המדינה היהודית, עמ' 16. ראה הרצל, מדינת היהודים, עמ' 13.
84. יומן הרצל, 6 ו-15 ביוני, 1895, בתוך עניין היהודים, כרך א, עמ' 76, 80, 180.
85. הרצל, המדינה היהודית, עמ' 36. ראה הרצל, מדינת היהודים, עמ' 31-32.
86. הרצל, "פתרון". והשווה תיאודור הרצל, "פתרונה של בעיית היהודים", כתבי הרצל, כרך ז, עמ' 1-12; Theodor Herzl, “Zionismus,” in Leon Kellner, ed., Theodor Herzl’s Zionistische Schriften (Berlin: Judischer Verlag, 1920), pp. 255-266; "ציונות", כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 42-52.
87. "היו גם רגעים נוספים נוגעים ללב ומרגשים, כמו למשל כשהגענו בליל ירח לעיר הקודש, ירושלים. קווי המתאר של הקירות העתיקים עטופים ריח כסוף עלו השמימה. ובבת אחת הבנו, שמלבד הזיקה המיסטית רטטה כנראה גם כמיהה ארצית בתפילה העתיקה של היהודים לשוב לירושלים. זו עיר מפוארת, השוכנת גבוהה וגאה בהרים. וכאשר עמדנו ביום אחר על הר הזיתים, ראינו את נוף העיר כולה מתחתינו, כמו שמביטים מהג'ניקולו על רומא, ואמרנו לעצמנו בלבנו, שירושלים תוכל לחזור להיות יפה ומפוארת בזמנים שאנו מתכוננים לקראתם". Herzl, “Zionismus,” p. 263.
88. ארנסט פאוול, הרצל: במבוך הגלות – ביוגרפיה, תרגמה ברוריה בן-ברוך (תל אביב: זמורה, 1997), עמ' 264-265.
89. על מעמדה של הדת בהסתדרות הציונית, ראה חזוני, המדינה היהודית, עמ' 137-143; אהוד לוז, מקבילים נפגשים: דת ולאומיות בתנועה הציונית במזרח אירופה בראשיתה, 1882-1904 (תל אביב: עם עובד, 1985), עמ' 248-250, 289-290.
90. נאום הפתיחה בפני הקונגרס הציוני השלישי, 15 באוגוסט, 1899. Protokoll des 3 Zionistenkongresses in Basel, August 15-18, 1899 (Wien: Eretz Israel Verein, 1899), p. 8. השווה כתבי הרצל, כרך ח, עמ' 6; לדיון על קשריו של הרצל עם היהדות הדתית, ראה לוז, מקבילים נפגשים, עמ' 192-194; Michael Berkowitz, Zionist Culture and West European Jewry Before the First World War (Chapel Hill: University of North Carolina, 1966), p. 15.
91. Joseph Adler, “Religion and Herzl: Fact and Fable,” Herzl Year Book 4 (New York: Herzl Press, 1961-1962), pp. 298-300; פאוול, הרצל: במבוך הגלות, עמ' 329.
