הדפסה
גרסת PDFמול רוסיה ניצב כוח אחר, קוטבי לה, הדורש את רעתה - "אטלנטיקה", הברית האנגלוסקסית, שבראשה עומדת ארצות־הברית. דוגין סבור כי היריבות בין השתיים מבוססת על ניגוד טבעי: רוסיה האירואסיאתית היא ישות יבשתית ("טֶלוּלוֹקְרטית" בז'רגון של שמיט ודוגין), ואילו אטלנטיקה היא אימפריה ימית ("טָאלָסוֹקְרטית").29 בעקבות תיאורטיקנים גיאופוליטיים אחרים טוען דוגין כי המאבק המתמשך בין ציוויליזציות יבשתיות לימיות מניע למעשה את ההיסטוריה העולמית.30 העימות הוא מהותי: אימפריות יבשתיות מכבדות בדרך כלל שוני וגיוון תרבותי, ואילו מעצמות ימיות שואפות להטיל את מרותן על סביבתן באמצעות כפיית הומוגניות פוליטית, כלכלית ותרבותית. אטלנטיקה, לדוגמה, מבקשת לאכוף על העולם כולו את הדגם האמריקני, שבו היא רואה את פסגת ההישגים של המין האנושי, בשעה שדוגין מזהה בו את כל מה שנקלה ומגונה:
כיום קיים בעולם כוח - גדול ורציני - העומד בדרכנו. הוא פירק לגורמים את מולדתנו והטיל על היבשת את קורי העכביש של נוכחותו האפלה; זוהי הציוויליזציה של המערב הרחוק, בצדו השני של האוקיאנוס. ארצות־הברית; במדינה הזאת הכל הפוך - שם שולטים חוקי המַרְאָה - החלש והחולה זוכה לכבוד, המעוות והסוטה - נמצא במרכז תשומת לבו של הכלל. שם מותר לך להיות חלש, חולני, מנוול ופחדן, והכוח, הרצון והתבונה - אסורים; שם הכל מומר בכסף… שם שולטים השקר והעָרמה, מוצרי מזון מהיר מזויפים… כל אשר מקורו באמריקה מהול ברעל. כל מה שנאמר שם - שקר ומגיפה… זה יהיה הצעד הראשון במלחמה הגדולה של היבשות - אירואסיה נגד אמריקה; לברית שלנו יש אויב אבסולוטי: ארצות־הברית של אמריקה. זוהי תחילתה וסופה של שנאתנו.31
כדי לבלום את התפשטות השפעתה המסרטנת של אטלנטיקה, נדרשת רוסיה להבטיח את מעמדה הדומיננטי ביבשת. תפיסתו של דוגין את מקומה של רוסיה במרחב האירואסיאתי היא אימפריאלית במובהק. לא זו בלבד שהוא חותר לשקם את תפארתו הטריטוריאלית של הגוש הסובייטי, הוא מבקש גם לספח אל הגוש הזה אזורים שלא השתייכו אליו בעבר - ובהם הבלקנים, טיבט ומונגוליה. נוסף על כך, הוא מציע מערכת של בריתות אסטרטגיות עם שכנות רבות־עוצמה. בניגוד לאבות התנועה האירואסיאתית, הוא רואה באירופה היבשתית בעלת ברית פוטנציאלית, וקורא לארצו לחבור לגרמניה - מושא הערצתו האמיתי - במערב. במזרח הוא מזהה שותפה פוטנציאלית בדמותה של יפן, שבאמצעותה אפשר יהיה אולי להגביל את התעצמותה של סין, המתחרה ברוסיה על הבכורה באירואסיה. בדרום משליך דוגין את יהבו בעיקר על איראן: הוא מרעיף שבחים רבים על הרפובליקה השיעית, הניצבת נחושה מול האמריקנים, ומברך גם על תכניתה להתחמש בנשק גרעיני.32 אפילו ישראל נתפסת בעיניו כגורם המסוגל להשתלב בקואליציה האירואסיאתית - לצד מדינות ערב - ובלבד שתנתק עצמה מפטרוניתה האמריקנית.33
תכלית ההתחברויות והבריתות הללו היא חד־משמעית: מלחמה. סימונה של אמריקה כאויב אבסולוטי, המתואר כמחלה ממארת ומידבקת, מעניק לאידיאולוגיה האירואסיאתית של דוגין צביון תוקפני במיוחד; עבורו, "התנגשות הציוויליזציות" אינה עימות תרבותי ורוחני גרידא, אלא מאבק מניכאי בין בני אור לבני חושך, המתנהל גם - ואולי בעיקר - בשדה המערכה. אם רוסיה חפצת חיים, אם היא נכונה למלא את השליחות הנשגבה שיועדה לה, אין היא יכולה להתחמק מן ההתנגשות הקטסטרופלית הזאת. אדרבה, מצהיר דוגין, עליה לשוש לקראתה. הנפיל האירואסיאתי המתעורר חייב לגבור על הענק האטלנטי המנוון, להכריע אותו ארצה - ולתבוע את חלקו בסדר החדש שייכון על הריסות העולם הישן:
הדוב הרוסי התיר את כבליו, הוא קרע את כתונת המשוגעים שלו, זחל מתוך המאורה אל אוויר העולם, וכעת, ממש כמו דוב משוטט, הוא ינוע בכל שטחה של היבשת האירואסיאתית. ואיש לא יעצור אותו עכשיו. לא הגיס החמישי, לא סוכני ההשפעה, לא המומחים, לא מערכת הערכים האירופית ולא מגני זכויות האדם. שום דבר לא יכול לעצור אותו, פרט לכוח הרצון שלו. הרוסים התעוררו, כולם מבינים זאת… היו מקרים שבהם היינו מגיעים כך גם עד פריז. היינו עוברים מחצית מאירופה, ומביטים עליה בשלווה, כעל שטח ששייך לנו. אנחנו עשויים לשוב ולעשות כן. אני מבין שזהו נושא לא־נוח. אבל, מצד שני, מה אפשר לעשות בשעה שההסלמה בין שתי מעצמות־העל מתגברת?34
ה
פרסום הספר יסודות הגיאופוליטיקה ב־1997 עורר עניין רב, והביא את דוגין לתשומת לבם של גורמים רבי־כוח בצמרת הרוסית. בהמלצתו של האוליגרך אלכסנדר טָרָנְצֶב, שעמו השכיל להתיידד, אימצו אנשי המטה הכללי של הצבא הרוסי את דוגין. משנתו האנטי־אמריקנית, הקוראת להחזיר את העטרה האימפריאלית הרוסית ליושנה, קלעה היטב לטעמם של הגנרלים המתוסכלים, שנלאו מממשלו של ילצין ומיחסו המתרפס למערב. ספרו החדש שולב אפילו בתכנית הלימודים של האקדמיה הצבאית כחומר קריאה מומלץ לדור הבא של הקצונה הגבוהה. שנה לאחר מכן כבר הפך דוגין ליועץ פוליטי בכיר ליושב ראש הפרלמנט הרוסי, גֵנָדִי סֵלֶזְנִיוֹב, יוצא המפלגה הקומוניסטית שעמד בראש 'המרכז לניתוחים גיאופוליטיים' - מכון מחקר שמטרתו המוצהרת היא גיבוש המלצות בנושאי ביטחון פנים. קרנו של סלזניוב החלה לשקוע בתחילת 2001, אולם דוגין כבר נהנה ממעמד וממוניטין שעליהם יכול היה רק לחלום שנים ספורות קודם לכן.
ואמנם, מינויו של ולדימיר פוטין לנשיאות רוסיה והרוח החדשה שהביא עמו למסדרונות הקרמלין בישרו גם על נסיקה של ממש ביוקרתו של האינטלקטואל הפרובוקטיבי. מאמציו של דוגין להתערות בסביבתו של הנשיא נשאו פרי. הוא יצר קשרים הדוקים עם הסיעה ה"ביטחוניסטית" הנִצית שאנשיה, יוצאי השירותים החשאיים והצבא, לחשו על אוזנו של פוטין. ראש וראשון לאלה הוא איגור סֵצִ'ין, איש קג"ב לשעבר המשמש עוזרו הקרוב ביותר של פוטין זה חמש־עשרה שנה ומאייש כיום את תפקיד המשנה לראש הממשלה. עם חברי הסיעה נמנים גם ניקולאי פטרושב, לשעבר ראש שירות הביטחון הפדרלי וכיום מזכיר מועצת הביטחון הרוסית; סרגיי איוואנוב, סגן ראש הממשלה וחבר במועצת הביטחון; ובוריס גריזלוב, יושב ראש הפרלמנט ויושב ראש מפלגת השלטון - כולם אנשים שאי־אפשר להמעיט במידת השפעתם על סדר היום של רוסיה ועל מהלכיה בעולם.
בעידודם של מקורבי פוטין עשה דוגין את הצעד הבא, המתבקש, בקריירה הציבורית הפורחת שלו, ובאפריל 2001 הקים תנועה בשם 'יֶבְרָזְיָה' (אירואסיה). יברזיה הפכה במאי 2002 למפלגה פוליטית וחודשים ספורים לאחר מכן, בנובמבר, ל'תנועה האירואסיאתית הבינלאומית'.35 בניגוד לארגונים שבהם השתתף בעבר, התנועה האירואסיאתית רחוקה מלהיות גוף קיקיוני. בוועד המנהל שלה חברים אנשים רמי דרג: אלכסנדר סוקולוב, שהיה שר התרבות עד בחירתו של דמיטרי מדבדב לנשיאות; אלכסנדר טוֹרְשִין, סגן יושב ראש הבית העליון בפרלמנט הרוסי; אסְלָמְבֶּק אסְלָחָנוב, שהתמודד בעבר לנשיאות צ'צ'ניה ושימש יועצו של הנשיא פוטין לענייני קווקז, וכיום הוא ציר בדוּמה הרוסית; טַלְגָט טָג'וּדִין, המופתי של רוסיה; פרופ' איגור פָּנָרִין, דיקן הפקולטה ליחסים בינלאומיים באקדמיה הדיפלומטית של משרד החוץ הרוסי; גנרל־לוטננט ניקולאי קְלוֹקוֹטוֹב, ראש החוג לאסטרטגיה באקדמיה של המטה הכללי הרוסי; ומיכאיל לֵאוֹנְטְיֶיב, איש תקשורת פופולארי הנחשב לעיתונאי החביב על פוטין.
במאמציו לזכות בחסדי החוג הפנימי של הנשיא זנח דוגין את הקריאה לביזור הכוח הפוליטי, שאותה השמיע בימים שבהם הזדהה עם חוגי הימין החדש, לטובת האדרת דמותו של המנהיג היחיד. בכנס ההקמה של תנועתו הכריז כי שלטונו של פוטין מסמל את ניצחון הרעיונות האירואסיאתיים: "אנו תומכים בנשיא באופן טוטלי ורדיקלי. לכן, אנחנו מרכז טוטלי ורדיקלי".36 בשלהי כהונתו השנייה של פוטין, כאשר שאלת היורש העתידי עלתה על סדר היום הציבורי, הצהיר דוגין בנאמנות ללא דופי: "פוטין הוא בכל, פוטין הוא הכל, פוטין הוא אבסולוטי, פוטין אינו ניתן להחלפה".37 ברי שהוגה הדעות הנאציונל־בולשביקי אינו מהסס לפאר את הנשיא במונחים השאובים ישירות מן הלקסיקון הטוטליטרי. נימה פאשיסטית מובהקת שולטת גם במניפסט של 'ברית הנוער האירואסיאתי' פרי עטו:
מטרתך: להפוך לאדון; עליך להיות יפה, גאה, חכם ואמיץ… אתה יותר מאדם. אתה מוכרח להפוך ליותר מאדם… מטרתנו - שלטון אבסולוטי; אנו ברית של אדונים, מפקדיה החדשים של אירואסיה… משמעת היא היסוד של ברית הנוער האירואסיאתי. זהו הנתיב אל האדנות ואל השלטון… בלא המשמעת האדם הוא לא־כלום, פסולת. כאשר תלמד לציית, תדע גם לפקד…38
בשנים האחרונות הצטננה קמעא התלהבותו של דוגין מפוטין. מפעם לפעם הוא אפילו יצא בביקורת על הנשיא, בטענה כי זה מוקף ביועצים פרו־מערביים ואינו נוקט מדיניות תקיפה די הצורך נגד ארצות־הברית ובעלות בריתה במרחב האירואסיאתי, ובהן אוקראינה, המדינות הבלטיות וגיאורגיה.39 ברם, נראה שהמשבר האחרון בקווקז השיב להוגה הדעות את האמונה במנהיגו. עמדתו של דוגין בפרשה הייתה מיליטנטית מאוד מלכתחילה: בריאיון שהעניק ב־8 באוגוסט 2008 לתחנת הרדיו אֵחוֹ מוֹסְקְבִי טען כי גיאורגיה מבצעת רצח עם בחבל הבדלני דרום אוסטיה, וכי על רוסיה להכות אותה מכה ניצחת.40 בהפגנה שערכו יומיים לאחר מכן מחוץ למשרד ההגנה בבירה, השמיעו פעילי התנועה האירואסיאתית ומנהיגם קריאות קצובות: "טנקים לטביליסי!"; "תהילה לרוסיה! תהילה לאימפריה!"41 ב־18 באוגוסט, כאשר ברור היה שהגיאורגים ניגפו מפני הצבא הרוסי, דרש דוגין לכונן משטר צבאי בגיאורגיה, ומאז שוך הקרבות הוא חוזר ותובע את "ראשו" של מיכאיל סאקשווילי כדי לשפוט אותו בבית דין בינלאומי בעוון פשעים נגד האנושות.42 כך או כך, תמיכתו בקברניטיה של רוסיה חזרה והתמצקה לנוכח מדיניותם האגרסיבית. בריאיון שפורסם בלוס אנג'לס טיימס ב־4 בספטמבר 2008 הסביר כי "פוטין ומדבדב עברו את נקודת האל־חזור. הם הוכיחו שהרצון וההחלטה להפוך את המילים למעשים אינם הפיכים. תמיכתי בהם היא כעת אבסולוטית". ואם שכח מאן דהוא מה צופן העתיד לרוסיה, טרח דוגין והזכיר לו: "אנו רחוקים עדיין מן הסוף. זוהי רק ההתחלה של עימות אמיתי, וכנראה גם רציני ומסוכן מאוד, בינינו ובין האמריקנים".43
