הדפסה
גרסת PDFהטיעונים הגנטיים שמעלים הסאמים מורכבים מעט יותר מאלה של המקדונים, מאחר שאיש אינו מתכחש לעובדה שאבותיהם שכנו בסקנדינביה במשך אלפי שנים. טיעונים אלו נשענים בעיקר על מחקרים המראים כי הפלוטיפים ייחודיים לסאמים נמצאו בשכיחויות נמוכות ביותר באוכלוסיות אירופיות אחרות. בעיני הלאומנים הסאמים, המחקרים הללו מצביעים על כך שהסאמים היו התושבים הקדומים ביותר של צפון סקנדינביה. כפי שקובע אתר הפרלמנט הסאמי השבדי, "מעולם לא הייתה סיבה לפקפק בכך שהעם הסאמי היה כאן מאז ומעולם".28
דוגמה נוספת לתנועה לאומית חדשה יחסית, המנצלת מחקר גנטי כדי לבסס את תביעותיה הטריטוריאליות, מספקים לנו הפלסטינים. מבחינה תרבותית, דתית ולשונית, הם מהווים חלק מן העם הערבי שהגיע ככובש ללבנט במאה השביעית לספירה. עדיין לא ברור עד כמה ניתן לראות בפלסטינים של ימינו, שהנם מוסלמים ברובם המכריע, את צאצאיה של האוכלוסייה הנוצרית הכבושה, שבחלקה המירה כידוע את דתה לדתם של השליטים החדשים, ובאיזו מידה הם גם צאצאי הערבים והמוסלמים שהגיעו לאזור בתקופות שונות, אם ככובשים ואם כמהגרים המבקשים לנצל הזדמנויות כלכליות.29
מאחר שהערבים הפלסטינים הם חלק מקבוצה אתנית המתגאה בכך שהשתלטה על המזרח התיכון ככוח כובש, הם נתקלים בקשיים מסוימים כאשר הם טוענים לראשוניות היסטורית בארץ ישראל. הלאומנים הפלסטינים מנסים להתגבר על הבעיה בדרכים שונות ומשונות. הם משמיעים, למשל, את הטענה שהציוויליזציות השונות שאכלסו את המזרח הקדום - הפיניקים, האשורים, הכשדים, הארמים, העברים, הכנענים, הנבטים וכיוצא באלה - נוסדו בידי שבטים שהגיחו ממדבריות ערב, ולכן האזור כולו היה בעצם ערבי ממילא מקדמת דנא.30 טיעון אחר קובע בפשטות כי הפלסטינים הם העם המקורי והנצחי שישב בכפרי הארץ לכל אורך ההיסטוריה שלה, ורק זהות כובשיה - מן המצרים הקדומים ועד הציונים - השתנתה בחילופי העתים.31
טקטיקה נוספת שאותה נוקטים הפלסטינים היא שלילת זכות הראשונים של היהודים בטענה כי אין הם צאצאיהם האמיתיים של העברים הקדומים. ברוח זו הסביר ג'וזף מסעד, מרצה באוניברסיטת קולומביה, ש"הטענה המשמשת את הציונים… כאילו היהודים אשר חיו באירופה בשלהי המאה התשע־עשרה הם צאצאיהם של העברים הפלסטינים הקדומים, היא מגוחכת… הרי אבסורדי לסבור כי מוצאם מן העברים של המאה הראשונה, לנוכח העובדה שהם נראים כמו אירופים אחרים ודוברים שפות אירופיות".32 חלק מן התועמלנים הפלסטינים עושים שימוש נרחב בציטוטים מספרו של ארתור קסטלר, השבט השלושה־עשר, כדי להוכיח שרוב היהודים האשכנזים הם למעשה צאצאיהם של הכוזרים, עם ממוצא תורכי שהתגייר בחלקו במאות השמינית והתשיעית, ולפיכך אינם שֵמים כלל.33 לפי השקפה זו, היהודים פשוט דחקו את עצמם למזרח התיכון בלי שתהיה להם כל זכות היסטורית על ארץ ישראל.
ההתקדמות שחלה במדע הגנטיקה הפריכה את הטענה שמוצאם של האשכנזים מן הכוזרים, אבל חיזקה טיעונים אחרים המערערים על הקשר בין העם העברי העתיק ליהודים של העת המודרנית. לאומנים פלסטינים ציטטו בהתלהבות נתונים גנטיים חדשים שהוכיחו, כדבריו של ג'וזף מסעד, ש"הפלסטינים של ימינו הם הצאצאים של העברים הקדומים".34 על פי הנראטיב הזה, מקצתם של העברים נעשו נוצרים במאות הראשונות לספירה, ומקצתם נעשו מוסלמים דוברי ערבית לאחר הכיבוש הערבי. על סמך הטענה שהם צאצאיהם האמיתיים של הכנענים ושל היהודים הקדמונים, שהמירו את דתם אך מעולם לא עזבו את הארץ, תובעים הלאומנים הפלסטינים זכות, הנסמכת על גנטיקה, לרשת את המולדת העברית העתיקה.
מחקרים על הפלוטיפים של כרומוזום Y מצביעים על דפוסים גנטיים דומים מאוד אצל יהודים אשכנזים וספרדים, ועל זיקתם, חזקה פחות ועם זאת ברורה, לאוכלוסיות מזרח תיכוניות אחרות.35 צוות המחקר אשר גילה, לכאורה, את השורשים הים־תיכוניים של המקדונים, בדק גם, ברוח דומה, את קווי הדמיון בין האללים של הפלסטינים לאלה של היהודים בחלבוני HLA המצויים על פני השטח של התאים. מסקנתם של החוקרים הייתה כי "יהודים ופלסטינים חולקים מאגר גני HLA דומה מאוד... מה שתומך בהשערה כי מוצאם המשותף הוא בכנענים הקדומים".36 בהתאם לממצאים אלה, טוענים עתה כמה מחסידי הנראטיב הלאומי הפלסטיני כי היהודים והפלסטינים הם צאצאים לאותם אבות קדמונים, אלא שהראשונים עזבו את הארץ בנסיבות שונות ואילו האחרונים נותרו בה, וניאותו להמיר את דתם - תחילה, תחת השלטון הביזנטי, לנצרות, ולאחר מכן, עם הכיבוש הערבי, לאיסלאם.37 מכאן נובע שלשני הלאומים זכויות על הארץ, אולם לתביעתם של הפלסטינים תוקף רב יותר, עקב ישיבתם הרצופה באדמת האבות.
בכל אחד מן המקרים שצוינו, המחקרים הגנטיים העניקו לכאורה תימוכין מדעיים לטיעוני הראשוניות ההיסטורית שמעלות קבוצות לאומיות. ככלות הכל, אם דמו של אלכסנדר הגדול זורם בעורקיהם של המקדונים, אך לא בעורקי היוונים, אזיי נדמה שזכותם לשלוט באזור שבו התקיימה פעם מלכות בית פיליפוס זוכה לחיזוק משמעותי.
האם נתונים גנטיים יכולים לשאת על גבם את נטל ההוכחה הזה? לשאלה זו נתייחס מיד; אך תחילה חשוב להכיר בעובדה שלא כל מחקר גנטי ראוי להיחשב כמדע טוב ומהימן. לחלק גדול מן הנתונים והפרשנויות המוצגים במסגרת מלחמות הגנים תקפות מפוקפקת. כמות הטיעונים הלאומניים המתהדרים באצטלה מדעית יכולה רק לגדול נוכח זמינותם של נתונים גנטיים נוספים; לפיכך, עלינו לעמוד על הבעיות הטמונות בשיטותיהם ובמסקנותיהם של המחקרים האלה, אם ברצוננו להעריך באופן שקול את עמדותיהן של הקבוצות האתניות המתחרות.
ד
הערכתם של מחקרים גנטיים, שהנם מורכבים מעצם מהותם, הנה אתגר לא פשוט עבור הדיוטות. להלכה, תהליך ההערכה האקדמית שמבצעים בעלי מקצוע בתחום, כדי לאפשר לכתבי עת מדעיים להחליט אילו חיבורים יואילו לפרסם, אמור להבטיח כי הממצאים הרואים אור יהיו חפים מפגמים בולטים. אלא שהתהליך הזה אינו מושלם, והוא מניב לעתים ספרות מדעית לקויה, אם בשל הנתונים שהיא מציגה ואם בשל הפרשנויות שהיא מציעה. כל אחד מן המחקרים שעליהם נשענים המקדונים, הסאמים והפלסטינים מדגים מקצת הבעיות שמהן סובל תחום המחקר הזה.
כדאי לזכור שטיעוני המקדונים נשענים על מחקר יחיד המוכיח כי אצל היוונים מצוי אחוז לא־פרופורציונלי של אללים של סמן גנטי מסוים בהשוואה לדפוס הים תיכוני הטיפוסי יותר המופיע אצל המקדונים עצמם.38 מחברי המחקר הזה הפגינו יהירות מדעית מופרזת, בכך שקבעו כי ניתן לאשש את הזהות התרבותית, ההיסטורית והגנטית של המקדונים על סמך תוצאות עבודתם. ואולם, כלל יסוד, שאין חיוני ממנו למתודה המדעית, מחייב זהירות יתרה בהסקת מסקנות על בסיס מחקר יחיד. אחרי הכל, הטענה שכמה מאבותיהם של היוונים בני־זמננו הגיעו דווקא מאפריקה התת־סהרית היא קביעה יוצאת דופן, המצריכה נתונים מוצקים יותר, שניתן לחזור ולאששם באופן בלתי תלוי.
הפגם העיקרי במחקר המקדוני נובע מכך שמחבריו נשענו על סמן יחיד - הגן HLA-DRB1 - כדי לקבוע את הקרבה הגנטית בין מספר רב של קבוצות אתניות מאפריקה, מן המזרח התיכון ומאגן הים התיכון. בהתייחס לעבודתה של קבוצת חוקרים זו, הצהירו לואיג'י לוקה קָוַואלִי־סְפוֹרצָה, מן המומחים המובילים בעולם בתחום, ועמיתיו כי "שימוש בתוצאות של ניתוח סמן אחד יחיד, ובמיוחד סמן שכפי הנראה עבר תהליך ברירה, לצורך התוויה מחדש של אילנות יוחסין, הוא נוהג לא מהימן ולא מקובל בגנטיקה של אוכלוסיות".39 מהו מספר הסמנים ההולם? המומחים גורסים שכדי להבחין בדיוק של תשעים אחוזים בין קבוצות המקיימות זיקה כלשהי - אפילו רופפת - זו לזו, יש צורך בבחינה של 60 סניפּים, ובין 100 ל־160 סניפּים להשגת דיוק של 99 עד 100 אחוזים.40 הגם שניתן להסתפק בבדיקת מספר קטן יותר של הפלוטיפים, בשל תכונותיהם הייחודיות (כל הפלוטיפ כולל מספר רב של סניפּים או של מוטציות אחרות), אי־אפשר לבסס מחקר כלשהו על בחינת אחד מהם בלבד. כפי שמסכמים קוואלי־ספורצה ועמיתיו, "מן הראוי שהתהליך הרגיל [של הערכה אקדמית]" ימנע פרסום חיבורים מסוג זה.41
ואמנם, כאשר ניסתה קבוצת מחקר נוספת לשחזר את התפלגויות האלל HLA-DRB1 בקרב המקדונים, היא מצאה שהקרובים להם מבין כל העמים היו דווקא היוונים.42 כפי שניתן לצפות, הממצאים הראו שהמקדונים והיוונים קרובים יותר מבחינה גנטית לאוכלוסיות אירופיות אחרות מאשר לקבוצות צפון אפריקניות ותת־סהריות. אף שתוצאות אלו לא מנעו מן הלאומנים המקדונים להכריז שאילן היוחסין שלהם עולה באיכותו על זה של היוונים, הן ביטלו למעשה את המחקר המוקדם יותר ושללו מן המקדונים את האישוש המדעי לטיעוניהם.
לגנטיקה הסאמית הוקדשו עבודות מחקר בהיקף רחב בהרבה - אולם גם הן יוצרות מכלול בעיות משלהן. מחקרים על דנ"א מיטוכונדריאלי אכן מרמזים על זיקתם של הסאמים לאוכלוסיות אירופיות עתיקות. על פי הגישה הרווחת בקרב הבלשנים, התפשטות הפינו־אוגרית - כלומר, השלב שבו הקבוצה הדוברת את שפת האם התפרקה, והלשונות הנגזרות ממנה החלו להיבדל זו מזו - התרחשה לפני 4,000 עד 6,000 שנה. פירוש הדבר שדוברי פינו־אוגרית הגיעו לסקנדינביה זמן מה לאחר תום תקופת הקרח.43 ההסבר הסביר ביותר לכך הוא שעם נסיגת הקרחונים, אוכלסה אירופה מחדש בידי ניצולים שמצאו קודם לכן מקלט בדרום היבשת ושהתפשטו בהדרגה לכיוון צפון־מזרח. הסאמים נושאים שיעור גבוה יותר של סמני דנ"א מיטוכונדריאלי השייכים לקבוצה זו בהשוואה לרוב העמים האירופיים, נתון התומך בעמדתם הנחרצת בדבר היותם אוכלוסייה ילידית, ששכנה באזור אלפי שנים לפני הגעתן של הקבוצות ההודו־אירופיות מן המזרח.44
ואולם, מבדיקת הסמנים של כרומוזומי ה־Y של הסאמים עולה כי הם קשורים גנטית גם באוכלוסיות דוברות פינו־אוגרית אחרות, דוגמת האסטונים והפינים, שהגיעו לסקנדינביה לאחר ההודו־אירופים.45 לפיכך, בעוד שאילן היוחסין האימהי של הסאמים מצביע על ראשוניותם בצפון אירופה, בחינת אילן היוחסין האבהי שלהם מניבה ממצא שונה בתכלית ומראה כי בני הקבוצות ההודו־אירופיות, שעמן הם מתנצחים היום בנושא הריבונות הטריטוריאלית, הקדימו אותם בהתיישבות באזור.46 המסקנה המתבקשת היא שהגנטיקה של הסאמים, בדומה לזו של רוב הקבוצות האתניות בימינו, משקפת התערבבות של אוכלוסיות שהתרחשה לאורך אלפי שנים. אפשר, עם זאת, להיות סמוכים ובטוחים כי הלאומנים הסאמים יבררו את הממצאים התומכים ביותר בגישתם, ונחרצוּתם בסוגיה לא תתרופף כהוא זה נוכח הנתונים הגנטיים.47
הגנטיקה ההשוואתית של הפלסטינים והיהודים מדגימה מלכודות אחרות שאליהן עלולים ליפול חוקרים - ואלה המשתמשים בממצאיהם לצרכים פוליטיים. עלינו לזכור שכדי לבדוק שונוּת גנטית בסמנים בעלי עניין בקרב אוכלוסיות, יש לבחור בקפידה את המדגמים הנחקרים. מאחר שמספר הנבדקים במדגמים כאלה בדרך כלל מצומצם יחסית, לבחירתה של קבוצה מייצגת יש משקל קריטי לגבי הסקתן של מסקנות מבוססות. לדוגמה, המחקר שהשווה סמני HLAבקרב פלסטינים ויהודים בדק 165 פלסטינים, 94 יהודים מרוקאים וכן 80 יהודים אשכנזים ו־80 "לא אשכנזים", אך לא ברור אם החוקרים נמנעו - כנדרש - מלכלול במדגם אנשים מאותה משפחה מורחבת, מאותו שבט ומאותו אזור, דבר שהיה עלול להטות את התוצאות לעבר פרופיל גנטי ספציפי.48 נוסף על כך, לא ברור אם החוקרים טרחו לדגום אוכלוסיות מקומיות שיש סבירות גבוהה כי הן מן הוותיקות באזור, כגון שומרונים, נוצרים פלסטינים ונוצרים דוברי ארמית. מפתיע הדבר שמחקרים גנטיים רבים מספקים מידע מועט בלבד על אודות דרך בחירת הנבדקים שלהם ומאפייניהם. בסוגים מסוימים של מחקר רפואי אין חשיבות רבה לשאלה האם הפרט הנחקר מייצג אוכלוסייה רחבה יותר. ואולם, כאשר מבקשים להציג מסקנות מכלילות על קבוצות אתניות שלמות, הקפדה מתודולוגית היא בעלת חשיבות עצומה.
יתר על כן, בהתחשב בכך שהמאבקים הנוכחיים סביב הבסיס הגנטי של התביעות הפלסטיניות לראשוניוּת (או לפחות לשוויוניוּת) היסטורית מושתתים על מחקרים המצביעים על דמיון בין הגנום הפלסטיני לגנום היהודי, עלינו לחזור ולשאול "בהשוואה למה?" לדוגמה, כאשר חוקרים באוניברסיטה העברית דיווחו על "חפיפה משמעותית" בין הפלוטיפים של כרומוזומי Y של פלסטינים ובין אלה של יהודים, הם השוו את שתי הקבוצות למדגם שנלקח מצפון ויילס.49 ברי שיהודים וערבים נראים דומים למדיי אם משווים אותם לוולשים. ואולם, כאשר אותם חוקרים השוו את שתי הקבוצות המקומיות למדגם שכלל כורדים, ארמנים, תורכים, סורים, ירדנים, לבנונים ובדואים, התמונה שהתקבלה הייתה שונה בתכלית. אף שנתגלו קווי דמיון מסוימים בין האוכלוסיות המזרח תיכוניות (ממצא מוצק למדיי שקיבל אישור בעבודות מחקר אחרות), "נמצא שהיהודים היו קרובים יותר לקבוצות מצפון הסהר הפורה (לכורדים, לתורכים ולארמנים) מאשר לשכניהם הערבים".50 יהיה בוודאי מי שהדבר יעורר בזיכרונו את הסיפור המקראי על אודות מוצאו של אברהם מאור כשדים; ואמנם, אין לפסול את האפשרות שהסיפור משקף תנועת אוכלוסייה קדומה. לחילופין, ייתכן שהיהודים, הכורדים, הארמנים והתורכים של אנטוליה נושאים כולם סמנים גנטיים אופייניים לאוכלוסיות ילידיות עתיקות של הסהר הפורה, בעוד שהפלסטינים והבדואים הם במידה רבה צאצאיהם של הכובשים הערבים, שלהם מאפיינים גנטיים נבדלים משלהם. כל אלה הן בגדר השערות ניסיוניות בלבד, עד שתאושרנה או תופרכנה על ידי נתונים גנטיים נוספים.
מה נוכל לומר, אם כן, על הטיעון שלפיו מדע הגנטיקה "מוכיח" כי הפלסטינים הם צאצאיהם של השבטים העבריים הקדומים, או, לחילופין, של הכנענים, יושביה ה"מקוריים" של הארץ?51 הנתונים הגנטיים הקיימים אינם מעניקים שום סימוכין לקביעה זו. אמת, במטענים הגנטיים של היהודים ושל הפלסטינים נתגלו מאפיינים משותפים, שכמותם ניתן למצוא ברוב קבוצות הלבנט; אך המחקרים גילו גם שוני ניכר בין שתי הקבוצות, והן קרובות לאוכלוסיות מזרח תיכוניות אחרות (הפלסטינים - לערבים אחרים, והיהודים - לעמים מצפון הסהר הפורה) יותר משהן דומות זו לזו. האמונה כי הפלסטינים הם־הם צאצאיהם של השבטים העבריים נותרת אפוא חסרת בסיס מדעי כלשהו.
