ג

להגיע לגיל ארבעים בלי לגעת אי פעם במכחול או לשחק בעיפרון; לראות בעיניים שכבר בָּשְלו את המסתורין הגדול במלאכת ציורן של תמונות מכל סוג; להביט בהשתאות בציורי הגיר של אמן המדרכות; ואז למצוא את עצמך פתאום צולל לתחום עניין ומעש חדש ועמוק, עם צבעים ופָּלֶטות ובדים, ולא לומר נואש לנוכח התוצאות - הרי זו חוויה מדהימה ומעשירה. אני מקווה שגם אחרים יזכו להתנסות בה. אשמח אם שורות אלו יניעו אחרים לנסות את שניסיתי אני, ואם מקצתם, לפחות, ימצאו עצמם נהנים מתחביב חדש וכובש שישמח את לבם, בלי שיהיה כרוך בפגיעה אלימה באדם או בחיה.

אני מקווה שאיני חוטא כאן ביוהרה יתרה: שכן אין נושא שבו אני מרגיש צנוע יותר, ובה בעת גם טבעי יותר. איני מתיימר להסביר כיצד לצייר, אלא רק כיצד להפיק מכך הנאה. אל נא תשפטו את מאמציי אלה בעין ביקורתית ומתנשאת. קנו לכם קופסת צבעים ונסו בעצמכם. אם דרוש לכם דבר מה להעביר בו את זמנכם הפנוי, להסיח את דעתכם משגרת היום־יום, להאיר את חופשותיכם - אל נא תיחפזו להסיק שלא כאן יימצא מבוקשכם; אפילו בגיל מתקדם כארבעים. חבל מאוד יהיה לשרך רגליים או לדשדש בשעות הפנאי במשחק גולף או ברידג', בבטלה, בשוטטות, בהעברת משקל מרגל לרגל, בתהייה מה לעשות לכל הרוחות - כגורלם, של כמה אומללים אולי - כשבכל הזמן הזה, אילו רק ידעתם, מצוי בהישג ידכם עולם חדש ומופלא של מחשבה ומלאכה, גן שטוף שמש בוהק באור ובצבע, שהמפתח אליו טמון בכיס חולצתכם. עצמאות במחיר שווה לכל נפש, מִתקן תענוגות נייד ומתמיד, מזון ואימון רוחני חדש, הרמוניות וסימטריות ישנות בשפה שונה בתכלית, עניין נוסף בכל מראה שכיח, עיסוק לכל שעה בְּטֵלה, מסע בלתי פוסק של גילוי מהפנט - כל אלה הם פרסים יקרי ערך. ודא היטב לפני שתחליט שאין הם שלך. שהרי אם תנסה ותיכשל, לא ייגרם נזק רב. גן הילדים יחטוף את מה שהסטודיו ידחה. ואז תמיד תוכל לצאת ולהרוג איזו חיה, להשפיל יריב על מסלול הגולף, או לעשוק חבר על פני שולחן הביליארד. מצבך לא יורע משום בחינה שהיא. נהפוך הוא - הוא ישתפר פלאים. ותדע מעל ומעבר לכל ספק שזה מה שצריך אתה באמת לעשות בשעות הרגיעה שלך.

מאידך גיסא, אם תפנה - אפילו בשלב מאוחר בחיים - לתור בשטח זר שמידתו אינסופית, דע שהתכונה הראשונה הדרושה לכך היא תעוזה. אין די זמן לגישה השקולה. שנתיים של שיעורי רישום, שלוש שנים של העתקת חיתוכי עץ, חמש שנים של תבניות גבס - כל אלה נועדו לצעירים. להם יש די והותר כוח לשאת בזה. התשתית היסודית הזאת נועדה למי שהדחף התעורר בו בשחר נעוריו, למי שמסוגל להפוך את הציור לייעוד מרכזי בחייו. האמת והיופי, המאפיינים את הקו והצורה שמפיק מכחולו של האמן האמיתי בכל תג ותו ביצירתו, מוכרחים להתבסס על חניכה ממושכת, קשה ושקדנית, ועל נוהג שגרתי כל כך שנעשה לטבע שני. אל לנו להיות שאפתנים מדיי. איננו יכולים לייחל ליצירות מופת. די לנו בסיבוב מהנה בקופסת צבעים. ולשם כך לא נחוצה לנו אלא תעוזה.

כעת אספר על ניסיוני האישי. כשעזבתי את הימייה בסוף מאי 1915 נשארתי חבר בקבינט ובמועצת המלחמה. במעמד זה ידעתי הכל ולא יכולתי לעשות דבר. החלפת הפעילות הביצועית המאומצת של ימי העבודה בימייה בחובותיו המצומצמות של היועץ הותירה אותי ללא אוויר. כמו מפלץ־ים שנשלה מן המעמקים, או צוללן שעלה מהר מדיי אל פני המים, חישבו עורקיי להתפוצץ מנפילת הלחץ. חוסר מנוחה עז פקד אותי, ולא היה בידי כל אמצעי להקל אותו; היו לי עמדות נחרצות, ושום סמכות להוציאן אל הפועל. נאלצתי לצפות בזניחתן האומללה של הזדמנויות גדולות, וביישומן העלוב של תכניות אשר השקתי בעצמי והאמנתי בהן בכל לבי. היו לי שעות ארוכות של פנאי נדיר בתכלית, שבמהלכן יכולתי להרהר בהתפתחותה המפחידה של המלחמה. בְּרגע שבו כל עצב מעצַבּיי שולהב לפעולה, נכפה עליי להישאר בחזקת צופה בטרגדיה, משקיף שהוצב למרבה האכזריות בשורה הראשונה. ואז באה לעזרי מוזת הציור - בחסדהּ ובאצילותה, שהרי היא לא חבה לי דבר - ושאלה, "האם תמצא תועלת בצעצועים האלה? יש אנשים שמוצאים בהם הנאה".

ניסויים אחדים שערכתי ביום ראשון בכפר בקופסת צבעים של ילדים הניעו אותי לרכוש בבוקר המחרת מערכת שלמה לציור בשמן.

לאחר רכישת הצבעים, כַּן הציור והבד, הצעד המתבקש הבא היה להתחיל. אבל איזה צעד! הפָּלֶטָה נצצה בחרוזי צבע; הבד נפרש נקי ולבן; המכחול הריק היה תלוי באוויר, הרֵה ייעוד, מהסס. ידי כמו נבלמה בידי וטו אילם. אבל השמים הרי היו אז כחולים לגמרי, אפילו כחולים־חיוורים. לא היה כל ספק שצריך למרוח בחלקו העליון של הבד צבע כחול מעורב בלבן. לא היה צורך בכל הכשרה אמנותית כדי להבין זאת. נקודת המוצא הזאת הייתה פתוחה לכל. וכך, בזהירות רבה, ערבבתי מעט צבע כחול על הפָּלֶטָה במכחול דק מאוד, ואז, בעדינות אין קץ, סימנתי סימן בגודל של אפון בערך על המגן הצחור, הנעלב. זו הייתה קריאת תיגר, קריאת תיגר מכוונת; אבל מאופקת כל כך, הססנית כל כך, משותקת כל כך, עד שבעצם כמעט לא הייתה ראויה לתגובה. ברגע ההוא נשמע רעם קולה המתקרב של מכונית בשביל הגישה. וממרכבה זו ירדה בזריזות ובקלילות לא אחרת מאשר אשתו המחוננת של סר ג'ון לֵייבְרי.³ "ציור! אבל למה אתה מהסס? תן לי מכחול - את הגדול". טבילה בתוך הטרפנטין, נעיצה לתוך הכחול והלבן, שכשוך גועש על הפָּלֶטָה - ששוב לא עמדה בניקיונה - ואז כמה משיכות וצליפות רחבות ועזות של כחול על הבד הנרתע באימה גלויה. הכל יכלו לראות שאינו מסוגל להכות חזרה. שום גורל אכזר לא השיב בנקמה על מפגן האלימות הזה. הבד גיחך מול עיניי בחוסר אונים. הקסם נגוז. העכבות הוסרו. אחזתי במכחול הגדול ביותר והתנפלתי על קרבני בחמת זעם מטורפת. מעולם לא חשתי שוב יראת כבוד כלפי הבד.

כולם מכירים את התחושה הזאת שפוקדת אותך כשאתה עומד רועד על המקפצה, את ההלם כשאויב־אוהב מתגנב מאחוריך ומשליך אותך אל תוך הזרם, ואת הלהט הנלהב שמרטיט אותך כשאתה מגיח חסר נשימה מן המצולות. הפתיחה הנועזת הזאת, ההיזרקות היישר אל לב העניין, היא כשלעצמה חלק גדול מאוד מאמנות הציור. אבל זה לא הכל.

בשמן לצייר
קשה ביותר
אבל טוב שבעתיים
מלצייר במים.⁴

אין בכוונתי להמעיט בערכם של צבעי המים; אבל באמת דבר לא ישווה לצבעי שמן. השמן הוא מדיום שמעמיד לרשותך כוח אמיתי, אם רק תגלה כיצד להשתמש בו. יתר על כן, קל יותר להתקדם באמצעותו מאשר בצבעי מים. ראשית, קל יותר לתקן טעויות. הנפה אחת של סכין הפָּלֶטָה "מרימה" מהבד את הדם והדמעות של הבוקר ומאפשרת לך להתחיל מבראשית; לאמיתו של דבר, הבד רק משביח תחת החותם הקודם. שנית, אפשר לגשת אל הבעיה מכל כיוון. אין צורך בהתקדמות המסורבלת כלפי מטה, מלובן הדף אל הגוון הכהה ביותר. תוכל להכות בכל מקום שמתחשק, להתחיל, אם תרצה, בארגון מרכזי מתון של גוני ביניים, ואז לזרוק פנימה את הצבעים הקיצוניים ברגע הפסיכולוגי המתאים. ולבסוף, הצבע עצמו הוא חומר שנעים כל כך להתעסק בו (אם אינו מגיב בכעס). אפשר, אם רוצים, לבנות אותו שכבה על גבי שכבה. אפשר לנסות ולנסות בלי הפסקה. אפשר לשנות תכניות בהתאם לתביעות הזמן ומזג האוויר. וזכור, תמיד אפשר לגרד הכל.

לצייר סתם כך, הרי זו הנאה גדולה. הצבעים יפים לעין, ונעים ללחוץ אותם מן השפופרת. עצם היכולת להתאימם, ולוּ באורח גס, לְמה שרואות עיניך, מרתקת ומכשפת בעליל. אם לא ניסית - עשה זאת לפני שתמות. ככל שנשתחרר בהדרגה מקשיי הבחירה של הצבעים הנכונים ומריחתם במקומות הנכונים ובדרך הנכונה, נידרש להביא בחשבון שיקולים רחבים יותר. נתחיל לראות, למשל, שמלאכת הציור דומה ללחימה בקרב; והניסיון לצייר ציור, אני מניח, דומה לניסיון להילחם בקרב. למעשה, הוא מלהיב יותר מלחימה מוצלחת. אבל העיקרון זהה. מדובר בבעיה המזכירה את הקושי שבפיתוחו של טיעון ארוך, מבוסס ומורכב, אשר בין שחלקיו מעטים ובין שהם רבים מספור, שולטת בו אחדות רעיונית אחת. וסבורים אנו - אף שלא לי לומר זאת - שיצירת ציור מופת דורשת בוודאי תבונה נעלה. חייבת להיות בה ראייה חובקת־כל שמציגה את ההתחלה ואת הסוף, את המכלול ואת כל חלקיו, כרושם מיידי יחיד שזִכרוֹ נשמר במחשבה. כשמסתכלים בציוריו הגדולים של טרנר⁵ - בדים שרוחבם וגובהם יארדים שלמים - ורואים שכולם עשויים מקשה אחת ומייצגים רגע יחיד בזמן, שכל פרט מאינספור פרטיהם, מזערי, מרוחק ושולי ככל שיהיה, מוצג בטבעיות ובקנה המידה והיחס ההולמים אותו, בלא מאמץ, בלא סילוף - איננו יכולים שלא לחוש בנוכחותה של התגלות אינטלקטואלית המשתווה באיכותה ובעוצמתה להישגים הגדולים ביותר של מפעלות המלחמה או של החקירות המדעיות והפילוסופיות.

בכל קרב נזקק המפקד העליון בדרך כלל לשני דברים: ראשית, לתכנית טובה עבור צבאו, ושנית, לכוח עתודה חזק. שניים אלה הכרחיים גם לצַיָּר. כדי לתכן תכנית יש לתור היטב את הארץ שבה עתיד הקרב להיערך. שדותיה, הריה, נהרותיה, גשריה, עציה, פרחיה, אווירהּ - כל אלה תובעים ומתַגמלים בחינה קפדנית מנקודת מבט מיוחדת. מדהים לגלות מה רבים הפרטים בנוף, ובכל אובייקט ואובייקט בו, שמעולם לא הבחנת בהם קודם לכן. וזהו תענוג ועניין חדש ועצום, המקנה טעם נוסף לכל טיול ולכל נסיעה. צבעים רבים כל כך על צלע ההר, שכל אחד מהם נראה שונה בצל ולאור השמש; השתקפויות זוהרות כל כך בבריכה, שכל אחת מהן בהירה בדרגה אחת ממקורהּ; אורות יפים כל כך שמזהיבים או מכסיפים משטחים או קווי מתאר, כולם בצבעים מרהיבים בחיוורונם, ורוד, כתום, ירוק או סגול. מצאתי את עצמי מבחין אינסטינקטיבית, אגב צעידה, בגונו ובתוויו של עלה, בצללי הרים חולמניים, בתחרה המרהיבה של ענפי החורף, בצלליות החיוורות של אופקים רחוקים. חייתי יותר מארבעים שנה ומימיי לא הבחנתי במשהו מכל זה, מלבד באופן כללי, כפי שעשוי אדם להביט בהמון ולומר "מה רבים האנשים פה!"

אני חושב שהתחושה המועצמת הזאת של צפייה בטבע היא אחת ההנאות העיקריות שנפלו בחלקי באמצעות הניסיון לצייר. אוהבי אמנות רבים רכשו מן הסתם את ההנאה הזאת בלי לשלוח ידם בציור בעצמם. אבל נדמה לי שדבר לא יגרום לך לצפות במהירות כזאת או בעמקות כזאת כמו הצורך להתמודד עם הקושי שבייצוג הדבר הנצפה. ושים לב: אם אמנם תצפה באותו דבר עצמו באופן מדויק ומעודן, ואם אמנם תנצור את שראו עיניך, ולוּ בהתאמה סבירה, תתבטא התוצאה על הבד בצייתנות מפליאה. אפילו אם תלכוד ותבטא כראוי ארבעה או חמישה מאפיינים מרכזיים בלבד, אלה כשלעצמם יפצו על הרבה כישלונות וחצאי הצלחות. השב תשובה מלאה ונכונה על חמש שאלות גדולות מכל מאות השאלות שבדף הבחינה, וגם אם לא תזכה בפרס, לפחות לא תובס כליל.

אבל לשם גיבוש תכניתו צריך הגנרל לא רק להכיר את שדה הקרב, אלא גם ללמוד את הישגיהם של מצביאים גדולים מן העבר. עליו לאסוף את התצפיות בשדה המערכה ולהשוותן לאירועים דומים שטופלו בידי מפקדים מפורסמים. אז מוצאות להן הגלריות של אירופה עניין חדש לענות בו - ומבחינתי, לפחות, מדובר גם בעניין מעשי להפליא: "כך, אפוא, צִייר זה מפל. בדיוק, והנה שם אותו אור שראיתי בשבוע שעבר במפל ההוא". וכן הלאה. אתה רואה את הקושי שהביך אותך אתמול; ונוכח באיזו קלות התגבר עליו צייר דגול או אפילו סתם אמן מיומן. לא זו בלבד שתצפיתך בטבע משתפרת ומתפתחת באופן מוחשי, גם ביצירות המופת של האמנות אתה מביט כעת בעין מנתחת ומבינה.

העולם כולו נפתח לפניך על כל אוצרותיו. הדברים הפשוטים ביותר ניחנו ביופי משלהם. כל גַן צופן בחובו אינספור בעיות מרתקות. כל אדמה, כל פלך, מסַפרים סיפור משלהם. אדמות רבות שונות זו מזו מבחינות רבות כל כך, וכל אחת מציגה גרסאות מענגות של צבע, אור, צורה וצלילוּת. מובן אפוא כי הצופה החמוש בקופסת צבעים אינו יכול להשתעמם, אינו יכול לשבת במנוחה, אינו יכול "לקחת את הזמן". אלי הטוב, מה רבים הם הדברים הראויים להתפעלות ומה מועט הזמן הקצוב לכך! הנה בפעם הראשונה מתחיל אדם להתקנא במתושלח. אין ספק שלפני כן הקל ראש בהזדמנויות שנקרו לפניו.

אבל המצביאים הגדולים הצטיינו בדרך כלל גם בשמירת כוחות העתודה שלהם לשימוש בשעת הצורך. ככלות הכל, אחרי שהוטלו למערכה כוחות העתודה האחרונים, תם תפקידו של המצביא. אם אלה אינם מכריעים את הקרב, אין לו עוד דבר לתת. לא נותר אלא להפקיד את האירוע ביד המזל והכוחות הלוחמים. אבל אלה האחרונים, בהעדר הוראות מלמעלה, נוטים להסתבך בערבוביה עגומה, להיבלל יחדיו באנדרלמוסיה נוראה, בלא סדר או תכנית - ולפיכך גם בלא תוצאה. המון האדם כשלעצמו מאבד כל ערך. גם המכחול העבה ביותר, הצבעים הבוהקים ביותר, אינם מסוגלים עוד לעשות כל רושם. שדה המערכה הציורי נעשה לים של בוץ, מצועף בחסדו של ערפל המלחמה. ניכר שאירעה בו מפלה גדולה. המצביא אמנם צולל בעצמו פנימה ומגיח מגואל, כפי שקורה לעתים, אך הוא לא יציל את היום.

כוחות העתודה בציור הם הפרופורציות או היחסים. וכאן פוסעת אמנותו של הצייר בנתיב שבו עוברות כל ההרמוניות הגדולות של המחשבה. בקצה אחד של הפָּלֶטָה נמצא הלבן, באחר השחור; ואף אחד מהם לעולם אינו משמש בצורה "נקייה". בין שני הקצוות הקשיחים צריכה להימצא כל הפעילות, צריכה להיווצר כל העוצמה הדרושה. השחור והלבן כשלעצמם, בעמדם זה כנגד זה, אינם מעוררים רושם רב; ואף על פי כן אין ניגוד טהור כניגודם. אחרי שניסית ונכשלת שוב ושוב, נפלא להיווכח באיזו קלות וביטחון יכול האמן האמיתי לייצר כל אפקט של אור וצל, של שמש ואפלה, של ריחוק וקרבה, באמצעות הבעה נאותה של היחסים בין המישורים והשטחים השונים שבהם הוא מטפל. נדמה שהדבר מבוסס על תחושה של פרופורציה, אשר אומנה ללא ספק בידי הניסיון, אבל במהותה היא בעצם ביטוי צונן למעלות רוחניות. ויש להניח שאותה עֵין הרוח אשר מסוגלת לסקור ולהעריך ולהכתיב את ערכו של ציור גדול באמת במבט מקיף אחד, בהבזק אחד של תפיסה בו זמנית והומוגנית, תהא מסוגלת - לאחר היכרות כלשהי עם הטכניקה המסוימת - לְחַוות דעה מוצקה גם על כל פעילות נעלה אחרת של התבונה האנושית. עניין זה בוודאי היה נכון בנוגע לאמנים האיטלקים הגדולים.

כתבתי זאת כדי להראות עד כמה מגוּונים הם התענוגות המזומנים למי שייכנס חדור תקווה ורצינות לנתיבות הציור; כמה יתעשר בראייתו היום־יומית, כמה יתבצר בעצמאותו, כמה ישמח בשעות הפנאי שלו. אחת היא אם תרגיש שנפשך מתענגת על תפיסת ההרמוניה או על ההתבוננות בה, או שהיבטיהן השונים של בעיות נהדרות מגרים את שכלך, או שתסתפק בהנאה שמסב לך הניסיון להביט ולתאר את הדברים המשמחים שמול עיניך - את נופי האפשרויות מגביל רק קוצרם של החיים. בכל יום תוכל להתקדם. כל צעד עשוי להניב פירות. ולפנייך ישתרע שביל הולך ומתארך, הולך ועולה, הולך ומשתפר. אתה יודע שלעולם לא תגיע לסוף המסע. אבל הידיעה הזאת אינה מייאשת אלא רק מוסיפה להנאת הטיפוס ולתהילה שבצדהּ.

נסה זאת אפוא לפני שיהיה מאוחר, ואל תלעג לי. נסה זאת כל עוד גילך מאפשר לך להתגבר על הקשיים הראשוניים. לְמד די מן השפה בעודך בשיאך, כדי שיהא ביכולתך לפתוח את הספרות החדשה הזאת בפני מלֹאת ימיך. טע לך גן שתוכל לשבת בו כשייתמו ימי העידור. אפשר שיהיה זה רק גן קטן, אבל תוכל לחזות בצמיחתו. שנה אחר שנה יפרח ויבשיל. שנה אחר שנה ייעשה מטופח יותר. העשבים השוטים ייעקרו. עצי הפרי ייגזמו ויכוּונו. הפרחים יפרחו בצירופים מרהיבים מאין כמוהם. השמש תזרח שם גם באמצע החורף, ואור וצל ישחקו על השביל גם בימים בהירים של יוּני.

עליי להודות שאני אוהב צבעים בהירים. אני מסכים עם רסקין,⁶ שהוקיע את בני האסכולה האמנותית אשר "אוכלים עפרונות צפחה וגיר ומבטיחים לכל שהם טעימים וטהורים יותר מתותים ושזיפים". לא אעמיד פנים שאיני משוחד בנוגע לצבעים. אני שמח בשמחתם של הצבעים הבוהקים וצר לי באמת ובתמים על החוּמים המסכנים. כשאגיע לגן עדן אני מתעתד לבלות חלק ניכר ממיליון שנותיי הראשונות שם בציור, וכך להגיע אל לב העניין. אבל תידרש לי שם פָּלֶטָה עולצת יותר מזו שניתנה לי פה למטה. כתום ושָני יהיו מן הסתם הצבעים הכהים והקודרים ביותר בה, ומעליהם יהיה טווח שלם של צבעים חדשים ונפלאים שישובבו את העין השמימית.