הדפסהמאלף במיוחד הוא תיאורו של דסוזה לדרך שבה השתמש רייגן בסקרי דעת הקהל. שלא כמו מרבית הפוליטיקאים, המניחים לסקרים לקבוע את עמדותיהם בנושאי מפתח, השתמש רייגן בנתוני הסקרים כדי לקבוע היכן וכיצד עליו להפעיל את כוח השכנוע הגדול שלו על מנת להניע את רוב הבוחרים לתמוך בעמדתו. כפי שדסוזה כותב, רייגן הכיר בכך ש"דעת הקהל בכל נושא היא בדרך כלל גולמית ובלתי מעוצבת.גישתו הייתה לא להתייעץ בבוחרים על מה שיש לעשות בכל מצב, אלא להניח שהוא משקף את הערכים המשותפים של העם. בכל מצב נתון, הוא עשה כמיטב שיפוטו ופעל. רק אז פנה לשכנע את הציבור...". בדרך זו היה רייגן מנהיג שהנהיג, בניגוד ל"מנהיגים" נבחרים רבים, שפשוט הולכים בעקבות דעת הקהל ההפכפכה.
הערכים שעמדו ביסוד תהליך קבלת ההחלטות של רייגן מסבירים גם את יחסיו הייחודיים עם הבוחר האמריקני. הוא התקומם נגד אלה שתפשו את אמריקה כ"מערכת" מרושעת, מעוותת או חסרת היגיון, המוחצת את האזרח הקטן. רייגן החזיק בדעה חיובית לגבי בני ארצו. הוא סבר שהם מגלמים את הערכים שהוא היה שותף להם, ערכי החירות, ההגינות, היזמה, וההבחנה בין טוב לרע. הוא האיץ בהם להתגאות בערכים שלהם ולחיות על פיהם. הם, מצדם, יכלו להיווכח שהוא מיישם ערכים אלה בפועל בביצוע תפקידו, ורובם ראו זאת בעין יפה. אפשר שתרומתו הגדולה ביותר של רייגן לארצות-הברית הייתה בכך שעודד את אזרחיה להאמין, ביחד איתו, שהערכים האמריקניים המסורתיים הם טובים. הוא החדיר בתומכיו את האומץ להתייחס ברצינות לערכיהם שלהם, באומר ובמעש.
רונלד רייגן ניחן במגוון בלתי שגרתי של כשרונות פוליטיים - ערכים מסורתיים, דעות מוצקות, ביטחון עצמי, נחישות ויכולת שכנוע. אלה אפשרו לו לעשות למען ארצו יותר ממה שנראה אפשרי בעיני רבים. עם זאת, כמו כל המנהיגים הדמוקרטיים הגדולים, רייגן לא ייזכר רק בזכות הישגיו או בזכות כשרונותיו האישיים, אלא בעיקר בזכות יכולתו להמריץ את בני ארצו לגלות את מידותיהם הטובות ולפעול על פיהן. מורשתו של רייגן מתוארת בצורה הטובה ביותר במילותיו של ריצ'רד רורטי, אחד האינטלקטואלים השמאלנים המובילים באמריקה, בהרצאה שנשא באוניברסיטת הרווארד בשנת 1997:
גאווה לאומית היא למדינות מה שכבוד עצמי הוא לפרט: תנאי הכרחי לשיפור עצמי. יותר מדי גאווה לאומית יכולה להוליד חרחור מלחמה ואימפריאליזם, בדיוק כפי שיתר כבוד עצמי יכול להביא להתנשאות. ואולם, בדיוק כשם שמעט מדי כבוד עצמי מקשה על אדם להפגין אומץ לב מוסרי, כך גאווה לאומית לקויה הופכת ויכוח נמרץ ויעיל על סוגיות לאומיות לבלתי אפשרי... אלה המקווים לשכנע אומה להתאמץ יותר צריכים להזכיר לבני ארצם את הדברים שבהם יוכלו להתגאות.
במדינות חופשיות, אין מחסור באנשים שיתארו את החברה שלהם במונחים השליליים ביותר. הם מחדירים בחבריהם האזרחים ספקנות עצמית, שיותר מכל דבר אחר מערערת את יכולתה של האומה לשמר חירות מבית, ולעמוד איתנה נגד יריבים עריצים מחוץ. זה מה שקרה לארצות-הברית ולמדינות מערביות אחרות לפני דור אחד, ובשנים האחרונות אף למדינת ישראל. המורשת שהותיר רייגן לדמוקרטיות בעולם כולו היא שחברה הבנויה על חופש ועל אמונה מוסרית מוצקה יכולה להיות מקור גאווה לכל אזרחיה, ושגאווה מוצדקת כזאת היא המפתח להתמודדות עם אתגרים, יהא טיבם אשר יהא, העומדים על דרכן של דמוקרטיות. האמריקנים שינו את פני החברה שלהם כאשר חזרו להאמין בערכיהם, במסורותיהם ובהישגים שלהם. יש לקוות שמדינת ישראל, המתחבטת כעת בספקות עצמיים באשר לחשיבותם של ערכיה ומסורותיה, תשכיל לעשות כן אף היא.
יצחק קליין הוא חוקר בתחום המדיניות הציבורית, ועורך עמית בתכלת.
