הדפסה
גרסת PDFו
אלכסנדר דוגין, שמונה לאחרונה לראש 'המכון למחקרים שמרניים' באוניברסיטת מוסקבה, אינו האידיאולוג הרשמי של ממשל פוטין:44 תפיסותיו מורכבות מדי, סגנונו בוטה מדי ואופיו מרדני ועצמאי מדי. עם זאת, אין הוא הוגה דעות קיקיוני. עם חוג מקורביו נמנים פוליטיקאים, גנרלים, אנשי רוח, עיתונאים, מנהיגים דתיים ובעלי ממון; כלי התקשורת מחזרים לפתחו וחשוב מכל - ההשקפות שהוא מקדם חלחלו ללב הממסד ולשדרות המרכזיות של הציבור הרוסי. דוגין עצמו אינו חושש להתפאר בהישגיו:
רעיונותיי - שולטים, השיח שלי - שולט. כן, השלטון אינו מודה מניין הוא שואב [את רעיונותיו]… כן, ביני ובין השלטון קיימים חוגים שלמים של אנשים… שמוסיפים לרעיון המרוכז של הגיאופוליטיקה האירואסיאתית, לטרדיציונליזם השמרני וליתר האידיאלים שאני מפתח… ויוצרים גרסה מהולה יותר. בסופו של דבר הגרסה הזאת מגיעה אל השלטון, המתבסס עליה כעל דבר מובן מאליו. משום כך, לדעתי, פוטין נעשה יותר ויותר לדוגין, או לפחות מיישם את התכנית שאני בונה במשך כל חיי.45
אין אלה דברי רהב גרידא; דיוקנה הנוכחי של רוסיה מזכיר יותר ויותר את חזונו של דוגין. אופיו האוטוריטרי של המשטר הנוכחי, הכלכלה האטטיסטית שהוא מנהיג ומדיניות החוץ האגרסיבית והאימפריאלית שהוא נוקט - בכל אלה יש כדי לאשש את תקוותו של הוגה הדעות הרדיקלי כי מולדתו אמנם מתקדמת בכיוון הרצוי לקראת מימוש ייעודה ההיסטורי.
ואמנם, בעוד שבשנות התשעים חש דוגין תסכול לנוכח הדמוקרטיזציה של המדינה הרוסית, הרי שכיום הוא יכול לרוות נחת מן ההיפוך המוחלט של המגמה. מדיניות הפנים של פוטין משילה בהדרגה מעל רוסיה את רוב הסממנים המזוהים עם "החברה הפתוחה" המערבית. הארגון הבינלאומי 'פרידום האוס', המפרסם מדי שנה מדד שבו הוא מדרג מדינות בהתאם למידת החירות הדמוקרטית שהן מתירות לאזרחיהן, מגדיר משנת 2005 את הפדרציה הרוסית כ"לא־חופשייה" ומציב אותה מתחת לתימן, לג'יבוטי ולאוגנדה - ולא בכדי.46 פוטין ואנשיו אינם מהססים לנקוט יד קשה נגד כל גילוי של התנגדות פעילה מבית - החל בהערמת קשיים על רשימות מפלגתיות יריבות המבקשות להתמודד בבחירות וכלה ברדיפת פוליטיקאים ואקטיביסטים שסר חנם בעיני הקרמלין, או שלא היו אהודים עליו מלכתחילה.47 הודות למהלכים אלו, ולפופולאריות הציבורית העצומה שממנה הוא נהנה ממילא, פוטין אינו צריך לחשוש מפני אופוזיציה אמיתית בפרלמנט; המפלגה הקומוניסטית בראשות גֶנאדי זוּגַנוֹב והמפלגה האולטרה־לאומנית בראשות ולדימיר ז'ירינובסקי מונות יחדיו כעשרים אחוזים בלבד מצירי הדוּמה, ואיש אינו מחשיב אותן כאיום של ממש על חוגי השלטון.
ההנהגה הפוליטית זוכה לשיתוף פעולה מלא גם מצד הרשות השופטת. המונח "צדק בַּסְמָנִי" - על שמו של רובע מוסקבאי שבו שוכן בית דין - הפך כיום לביטוי שגור, המציין את ההטיה הברורה של מערכת המשפט לטובת התביעה, המצייתת להנחיות הממשל.48 תופעה זו אינה נסתרת מעיני איש, אך רק מעטים מעזים לדבר עליה בפומבי; אחת מהן היא ילנה ודיבינה, שופטת בכירה בבית המשפט הפדרלי לבוררות, שסיפרה, במהלך עדות שמסרה בבית משפט ביוני 2008, כי הייתה נתונה ללחצים מצד הקרמלין וכי נאמר לה, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שפסיקה בניגוד לאינטרסים של השלטון תעלה לה במשרתה.49 שופטים אחרים אינם ממהרים לגלות אומץ לב ציבורי כזה ומעדיפים לשמש זרוע מבצעת של אנשי הנשיא.
התקשורת הרוסית ידעה אף היא ימים יפים יותר; לאחר שנים ספורות שבהן נהנתה מחירות משכרת, היא גויסה שוב ברובה לשירותו של המשטר. ארגוני הכתבים הבינלאומיים מכריזים בפה מלא כי רוסיה היא אחת המדינות הגרועות בעולם בתחום חופש העיתונות.50 ואמנם, הממשל הרוסי אינו בוחל בשום אמצעי כדי להדק את אחיזתו במדיה: השתלטות מלאה על ערוצי הטלוויזיה, סגירת עיתוני אופוזיציה באמצעות לחץ כלכלי ומשפטי, מאסר כתבים "סוררים" והגשת תביעות נגדם בתואנות מתואנות שונות. ובכך כנראה אין די: בתקופת שלטונו של פוטין נרצחו 133 עיתונאים - הידועים שבהם הם פול חְלֶבְּנִיקוֹב ופעילת זכויות האדם אנה פּוֹלִיטְקוֹבְסְקָיָה - בנסיבות שרב בהן הנסתר על הגלוי. לאחר שהשתלטו על התקשורת המשודרת והכתובה, נותר לנשיא ולדורשי שלומו יעד גדול נוסף: האינטרנט. ואמנם, בתחילת שנת 2008 יצא קונסטנטין רִיקוֹב, חבר הדוּמה מטעם 'רוסיה המאוחדת', בהכרזות כי יש ליצור רשת אינטרנט רוסית ריבונית, שתשמש לגיוס אידיאולוגי ופטריוטי של הנוער.51 והנה, באוקטובר השנה הצהיר שר התקשורת החדש, איגור שֵׁגוֹלֶב, כי הפרויקט ליצירת אינטרנט רוסי, "המוגן מפני השפעות הרסניות חיצוניות", אמנם יצא לדרך.52
בד בבד עם הדה־דמוקרטיזציה של הפוליטיקה הרוסית, עלתה גם כלכלת המדינה על מסלול התואם את המרשם שבו דוגל דוגין. הכלכלה הרוסית הריכוזית מתנהלת על פי העקרונות הקורפורטיביים של השמרנות המהפכנית (או "הדרך השלישית"). כל הגופים הגדולים במשק - התעשייה הצבאית, חברות האנרגיה והתאגידים העוסקים בניצול המרבצים הטבעיים - נתונים בידי אנשי הממשל או בידי נאמניהם. האוליגרכים שהעזו לצאת נגד פוטין, דוגמת מיכאיל חודורקובסקי, שעמד בראש ענקית הנפט 'יוקוס', סולקו מהדרך.53 (דוגין עצמו הצדיק תופעה זו בטענה שבהירארכיה החברתית המסורתית מעמד הסוחרים כפוף תמיד למרותו של מעמד הלוחמים.54) הציבור עצמו אינו מתקומם נגד הסדר הכלכלי שאכף פוטין; לאחר התוהו ובוהו שאפיין את שנות התשעים, הוא זוכה סוף־סוף לרווחה וליציבות, הודות לזינוק במחירי הנפט והגז ולרגיעה בצ'צ'ניה.
אולם אם יש לדוגין סיבה לחוש התרוממות רוח פטריוטית של ממש הרי שהיא נעוצה במדיניות החוץ והביטחון של המשטר הנוכחי. מאז תפס פוטין את מקומו של ילצין זנחה מוסקבה את השאיפה להשתלב במערב המשגשג ואימצה מדיניות נִצית מובהקת. בתקופה זו, בשנים 2000-2007, תפח תקציב הביטחון של רוסיה פי 55.4.6 היא אף הודיעה כי בכוונתה ליישם בשנים הקרובות תכנית כוללת למודרניזציה של הצבא, בעלות של חמישה טריליון רובל, ולהצטייד בטילים בליסטיים בין־יבשתיים חדשים, בצוללות גרעיניות ובנושאות מטוסים.56 בה בעת, רוסיה עושה כל שביכולתה כדי להטיל את מוראה על שכנותיה הפרו־מערביות; היא הפגינה כבר את רצינות כוונותיה בפלישה לגיאורגיה - והיא נוקטת כלפי אוקראינה, פולין והמדינות הבלטיות לשון איומים תוקפנית שכמותה לא העזה להשמיע אפילו בימי המלחמה הקרה. דוברים מטעם הקרמלין אינם מהססים להעלות מפעם לפעם את האפשרות של מלחמה גרעינית כדי להבהיר למערב הזחוח שיום הדין, שנדחה כמדומה עם נפילת הגוש הקומוניסטי, עשוי להימצא בעצם ממש מעבר לפינה. החלטתה של רוסיה להתנער מאמנת ה־CFE (המגבילה פרישת ציוד צבאי באזור המשתרע בין האוקיאנוס האטלנטי להרי אורל), ולחדש את הטיסות ארוכות הטווח של מפציציה האסטרטגיים ברחבי העולם, מקנה להצהרות הלוחמניות של מנהיגיה ממשות עוכרת שלווה.57
קשה לחלוק על ההתרשמות שרוסיה חובקת כיום את החלום האירואסיאתי בהתלהבות רבה. פוטין עצמו הצהיר על כך בריש גלי, במאמר שפרסם בסוף שנת 2000 תחת הכותרת: "רוסיה חשה עצמה תמיד כמדינה אירואסיאתית".58 בנאום שנשא באותה שנה באוניברסיטה בקזחסטאן הזכיר פוטין את גומילוב ואמר:
רבים מכנים את לב ניקולאייביץ' גומילוב "האירואסיאתי הדגול של עידננו". הוא היה היסטוריון, אתנוגרף, משורר ואדם בעל ידע אנציקלופדי ממש. לב ניקולאייביץ' שפט הכל על פי המידה הנעלה של ההיסטוריה… המטען המאלף שנושאים עמם הרעיונות האירואסיאתיים חשוב היום במיוחד…59
הרעיונות האירואסיאתיים - מבית המדרש של גומילוב ושל ממשיכו, דוגין - עשויים אמנם לשפוך אור על מהלכיה של מוסקבה בזירה הבינלאומית. עוינותה המופגנת של רוסיה לארצות־הברית, המאמצים שהיא משקיעה בהגברת השפעתה על אירופה, ובעיקר על גרמניה,60 קשריה המתהדקים עם איראן וניסיונותיה להפגין שוב נוכחות במזרח התיכון מעידים על נחישותם של מעצבי המדיניות בקרמלין לכונן ברית אנטי־אמריקנית - או "אנטי־אטלנטית", בלשונו של דוגין - שבה תמלא רוסיה את התפקיד המוביל.
בהתאם למגמה זו, עובר גם הזיכרון הקולקטיבי הרוסי רוויזיה יסודית. לאחר שנים שבהן הפנתה רוסיה עורף לעברה הסובייטי, היא מטפחת שוב נוסטלגיה גלויה לסדר האימפריאלי הקומוניסטי. מהפך זה משתקף היטב בהתבטאויותיו של פוטין. באפריל 2005, בנאומו השנתי לאומה הרוסית, קבע הנשיא כי "קריסתה של ברית־המועצות הייתה הקטסטרופה הגיאופוליטית הגדולה ביותר במאה העשרים".61 הקו שהתווה פוטין בדברים אלו כבר בא לידי ביטוי מעשי בתחום החינוך. ספרי הלימוד החדשים להיסטוריה ולמדעי החברה, הנלמדים בבתי הספר ברוסיה, מציגים נראטיב היסטורי חדש־ישן: סטאלין, כך נכתב בהם, היה מנהיג משכמו ומעלה; הטיהורים הנרחבים שערך בשנות השלושים נועדו לענות על הצורך החיוני ב"רענון הדרגים"; ברז'נייב הבטיח את יציבותה ואת פריחתה של ברית־המועצות, שהייתה "דגם החברה האידיאלית בעיני מיליוני אנשים ברחבי העולם"; גורבצ'וב וילצין המיטו חורבן על המעצמה; ואילו פוטין - אין זה פלא - חתום על כל מפנה לטובה שחל ברוסיה מאז שנת 62.2000
הנה כי כן, אלכסנדר דוגין יכול להיות מרוצה. האידיאולוגיה שפיתח תחת תוויות שונות - "טרדיציונליזם", "הדרך השלישית", "נאציונל־בולשביזם" ו"התנועה האירואסיאתית" - הופכת לנגד עיניו לקו הרשמי של ממשלתו, והוא יכול ללא ספק להכריז בגאווה ש"פוטין נעשה יותר ויותר לדוגין". אינטלקטואל השוליים לשעבר והפילוסוף של "המרכז הרדיקלי" בהווה מסמן את הנתיב שבו מתקדמת המדינה הרוסית האדירה, ולנו לא נותר אלא להיזכר בדבריו של ישעיה ברלין, הוגה דעות מן העבר השני של המתרס הרעיוני, שהזהיר פעם כי "מושגים… המטופחים בדממת חדר העבודה של הפרופסור עלולים להחריב ציוויליזציה".63
יגאל ליברנט הוא מתרגם ותלמיד לתואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות על שם כהן באוניברסיטת תל אביב.
הערות
1. הדברים נאמרו במסיבת העיתונאים שקיים מיכאיל קמינין, נציג רשמי של משרד החוץ הרוסי, ב־5 בפברואר, 2008, www.mid.ru/brp_4.nsf/sps/17568BA16D3AB9CCC32573E600594626.
2. להלן מקצת מספריו של דוגין, שראו אור במסגרת ההוצאה שלו, "ארקטוגיה": אוֹסְנוֹבִי גֵאוֹפּוֹלִיטִיקִי: גֵאוֹפּוֹלִיטִיצֶ'סְקוֹיֶה בּוּדוּשֶׁיֶה רוֹסִיאִי, מִסְלִיט פְּרוֹסְטְרָנְסְטְבוֹם [יסודות הגיאופוליטיקה: עתידה הגיאופוליטי של רוסיה, לחשוב באמצעות המרחב] (מוסקבה: ארקטוגיה, 1997); אָבְּסוֹלוּטְנָיָה רוֹדִינָה [המולדת האבסולוטית] (מוסקבה: ארקטוגיה, 1998); טַמְפְּלִיֶרִי פְּרוֹלֵטָרִיאָטָה [הטמפלרים של הפרולטריון] (מוסקבה: ארקטוגיה, 1997); קוֹנְסֶרְבָטִיבְנָיָה רֶבוֹלוּצְיָה [המהפכה השמרנית] (מוסקבה: ארקטוגיה, 1994); וראה גם פּוֹפְּקוּלְטוּרָה אִי זְנָקִי וְרֵמֵנִי [תרבות הפופ וסממני הזמן] (מוסקבה: אמפורה, 2005); קוֹנְסְפִּירוֹלוֹגְיָה [מדע הקונספירציה] (מוסקבה: אמפורה, 2005); גֵאוֹפּוֹלִיטִיקָה פּוֹסְטְמוֹדֶרְנָה [הגיאופוליטיקה של הפוסט־מודרניזם] (מוסקבה: אמפורה, 2007); אוֹבְּשֵׁסְטְבוֹבֵדֶנְיֶה דְלָה גְרָזְ'דַן נוֹבוֹי רוֹסִיאִי [מדעי החברה לאזרחי רוסיה החדשה] (מוסקבה: אמפורה, 2007).
3. ויקטור פלווין, דור ה־P, תרגמה נטשה מוזגוביה (תל אביב: בבל, 2002), עמ' 17.
4. ראה לדוגמה מידע על אודות התקציב הצבאי הרוסי באתר www.globalsecurity.org, המרכז מידע בנושאי ביטחון גלובליים, www.globalsecurity.org/military/world/russia/mo-budget.htm.
5. התנועות הלאומניות הבולטות ברוסיה הפוסט־סובייטית רבות מספור, בעיקר עקב הפילוגים הבלתי פוסקים בשורותיהן. המפלגה הלאומנית הרדיקלית ביותר היא, כמובן, 'המפלגה הליברל־דמוקרטית' בראשותו של ולדימיר ז'ירינובסקי. בין התנועות החוץ־פרלמנטריות שחרתו על דגלן אידיאולוגיה לאומנית אפשר לציין את 'המפלגה הנאציונל־בולשביקית' בראשותו של אדוארד לימונוב (שדוגין שימש כסגנו), 'התנועה נגד ההגירה הבלתי חוקית' בראשות אלכסנדר בֶּלוֹב (פוֹטקין) ו'האיחוד הלאומי הרוסי' בראשות אלכסנדר בַּרְקָשׁוֹב.
6. ריאיון שהעניק דוגין לאתר האינטרנט השמרני פְּרָבָיָה.רוּ [ימין.רו], 22 בפברואר, 2006, www.pravaya.ru/ludi/451/6742.
7. שמה הטרום־מהפכני של סמטת בּוֹלְשׁוֹי פָּלָשֵׁבְסְקִי בצפון־מערב מוסקבה.
8. אלכסנדר דוגין, "רנה גנון: טְרָדִיצְיוֹנָלִיזְם קָק יָאזִיק" ["רנה גנון: הטרדיציונליזם כשפה"], בתוך פילוסופיה טְרָדִיצְיוֹנָלִיזְמָה [הפילוסופיה של הטרדיציונליזם] (מוסקבה: ארקטוגיה, 2002).
9. גנון טיפח זיקה מיוחדת אל המסורת ההרמטית, שהתגבשה בשלהי העידן הקלאסי וזכתה להתעניינות מחודשת בחוגים אזוטריים במערב מאז תקופת הרנסנס. ההרמטיציזם התבסס על אוסף כתבים מטפיזיים ומאגיים אשר יוחסו לדמות אגדית בשם הרמס טריסמגיסטוס, שזוהה גם עם אל החכמה המצרי תות. אחד היסודות המרכזיים במסורת זו, שגנון אימץ במשנתו, הוא האמונה כי בקוסמוס שולט סדר הירארכי של אלים, מלאכים, אלמנטים, שדים וכיוצא בזה. עם זאת, כל הריבוי הזה, והעולם בכללו, אינם אלא אספקטים של העיקרון האלוהי האחד, ה־Nous. באופן זה שילב ההרמטיציזם בין הפוליתיאיזם הפגאני ובין הפנתיאיזם המיסטי.
10. יחסו של גנון ליהודים ראוי לדיון נפרד. ככלל, היחס הזה היה נגוע באלמנטים אנטישמיים קלאסיים: בעיני גנון, יהודי התפוצות היו נציגים של "נוודות מעוותת", והוא טען כי משיח האופל - האנטי־כריסטוס - יגיח בסופו של דבר משבט דן. עם זאת, הקבלה והיהדות האורתודוקסית זכו ליחס של כבוד בהגותו. גנון תלה את האשם בהשחתת היהודים בגלות ובחילון, שהפכו אותם - או לפחות את המפורסמים שבהם, כגון מרקס, פרויד ואיינשטיין - לסוכני האופל.
11. לביוגרפיה של גנון, שחי בשנים 1951-1886, ראה Robin Waterfield, Rene Guenon and the Future of the West: The Life and Writings of a 20th-Century Metaphysician (Wellingborough: Crucible, 1987).
12. דמות נוספת מן הזרם הטרדיציונליסטי שהשפיעה עמוקות על דוגין היא הוגה הדעות והסופר האיטלקי יוליוס אֵבוֹלָה (1974-1898). משיכתו של דוגין לפאשיזם, למיליטריזם ולאתוס ההקרבה ההרואית טבועה ללא ספק בחותמו של אבולה, שהיה לזמן מה מקורבו של מוסוליני והעריץ בגלוי את הנאציונל־סוציאליזם - ובעיקר את האס־אס.
13. להערכת פועלם ומורשתם של המהפכנים השמרנים ראה למשל דוד אוחנה, מסדר הניהיליסטים: לידתה של תרבות פוליטית באירופה, 1870-1930 (ירושלים: מוסד ביאליק, 1993); Roger Woods, The Conservative Revolution in the Weimar Republic (London: Macmillan, 1996); Martin Travers, Critics of Modernity: The Literature of the Conservative Revolution in Germany, 1890-1933 (New York: Peter Lang, 2001).
14. דוגין, הטמפלרים של הפרולטריון, עמ' 128.
15. ראה בהקשר זה את המאמרים הבאים מתוך גיליון מיוחד של כתב העת האמריקני טלוס, העוסק בהרחבה בהגותו של הימין החדש האירופי: Antonio Tonini, “The European New Right: From Nation to Empire and Federalism,” Telos 126 (Winter 2003), pp. 101-112; Frank Adler, “On the French Right—New and Old: An Interview with Alain de Benoist,” Telos 126 (Winter 2003), pp. 113-131; Alain de Benoist, “Schmitt in France,” Telos 126 (Winter 2003), pp. 133-152.
16. לפרטים ביוגרפיים על אודות ז'אן טיריאר ולריאיון מקיף עמו ראה http://home.alphalink.com.au/~radnat/thiriart/index.html.
17. Robert Cottrell, “Paris Shrugs Off Mickey Mouse’s Cultural Imperialism,” The Independent, February 12, 1991 .
18.“ France’s New Right in Search of Old European Roots,” The Economist, September 1, 1979, p. 33.
19. לימונוב, יליד 1943, גורש מברית־המועצות בשנות השבעים וחי שנים מספר בניו יורק ולאחר מכן בפריז, לפני שחזר למולדתו ב־1991 והחל בקריירה פוליטית לאומנית רדיקלית. את תיעובו לבורגנות ולסדר הליברלי הביע עוד בתקופת שהותו במערב, שאותה ניצל, בין היתר, להתרועעות עם דמויות שוליים מסצנת הפאנק.
20. קראולי (1947-1875) הוא אחת הדמויות הידועות והססגוניות בהיסטוריה המודרנית של תורת הנסתר והמאגיה. במסגרת הקריירה העשירה והאקסצנטרית שלו הוא עסק בכישוף לבן ושחור, בפולחני פריון, בפרקטיקות שונות של "הרחבת התודעה" - וביחסי ציבור בלתי פוסקים לעצמו. בין היתר, הוא עמד גם בראש 'מסדר אבירי ההיכל המזרחיים' (Ordo Templi Orientis) והנחיל לו את הכלל המקודש שבו דגל כל חייו: "עשה כרצונך - זה כל החוק".
21. דוגין, יסודות הגיאופוליטיקה.
22. ניקולאי טרובצקוי, יֶבְרוֹפָּה אִי צֵ'לוֹבֵצֵ'סְטְבוֹ [אירופה והאנושות], בתוך קְלָאסִיקָה גֵאוֹפּוֹלִיטִיקִי [הקלאסיקה של הגיאופוליטיקה], ערך קיריל קורוליוב (מוסקבה: ACT, 2003).
23. אישים בולטים נוספים בתנועה האירואסיאתית היו הגיאוגרף והכלכלן פיוטר סאוויצקי, המשפטן ניקולאי אלכסייב, ההיסטוריון גאורגי ורנדסקי והפילוסוף לב קרסאבין. ספרים רבים שלהם ושל הוגים אירואסיאתים אחרים ראו אור בהוצאת "אַגְרָף" המוסקבאית, בסדרת "ההיסטוריה החדשה" ביזמתו של דוגין: פיוטר סאוויצקי, קוֹנְטִינֵנְט יֶבְרָזְיָה [יבשת אירואסיה] (מוסקבה: אגרף, 1997); ניקולאי אלכסייב, רוּסְקִי נָרוֹד אִי גוֹסוּדָרְסְטְבוֹ [העם הרוסי והמדינה] (מוסקבה: אגרף, 1998); גאורגי ורנדסקי, רוּסְקָיָה אִיסְטוֹרִיאוֹגְרַפְיָה [ההיסטוריוגרפיה הרוסית] (מוסקבה: אגרף, 2003); ראה גם ניקולאי אלכסייב, אוֹצֶ'רְקִי פּוֹ אוֹבְּשֶׁי תֵאוֹרִיאִי גוֹסוּדָרְסְטְבָה: אוֹסְנוֹבְנְִיֶה פְּרֶדְפּוֹסִילְקִי אִי גִיפּוֹטֵזִי גוֹסוּדָרְסְטְבֵנוֹי נָאוּקִי [מסות לגבי התיאוריה הכללית של המדינה: ההנחות וההיפותזות הבסיסיות של מדע המדינה] (מוסקבה: זרצלו, 2008); לב קרסאבין, Saligia: Noctes Petropolitanae (מוסקבה: ACT, 2004).
24. תאריך המפתח, בהקשר הזה, הוא 1480, השנה המסמנת את דעיכת כוחה של אורדת הזהב ברוסיה ואת עליית הנסיכות המוסקבאית של איוואן השלישי, סבו של הצאר איוואן הרביעי (ה"איום").
25. ספריו החשובים של גומילוב הם: אִיסְטוֹרִיָה נָרוֹדָה הוּנו [תולדות העם "הונו"] (מוסקבה: ACT, [1960] 2004); אוֹטְקְרִיטִיֶה חָזָרִיאִי [גילוי הממלכה הכוזרית] (מוסקבה: ACT, [1966] 2008). ראו אור באנגלית: Lev Gumilev, Searches for an Imaginary Kingdom: The Legend of the Kingdom of Prester John (Cambridge: Cambridge University, 1988); Ethnogenesis and the Biosphere (Moscow: Progress, 1990).
26. ראה לדוגמה אלכסנדר יאנוב, "אוּצֵ'נִיֶה לְבָה גוּמִילוֹבָה" ["משנתו של גומילוב"], סְווֹבּוֹדְנָיָה מִסְל 17 (1992), עמ' 116-104; בוריס רִיבָקוֹב, "אוֹ פְּרֵאוֹדוֹלֵנִיאִי סָמוֹאוֹבְּמָנָה" ["התגברות על הונאה עצמית"], ווֹפְּרוֹסִי אִיסְטוֹרִיאִי 3 (1971), עמ' 159-153; יקוֹב לוּרְיֶה, "דְרֶבְנָיָה רוּס וְו סוֹצִ'ינֵנִיַח לְבָה גוּמִילוֹבָה" ["רוסיה העתיקה בחיבוריו של לב גומילוב"], זְבֶזְדָה 10 (1994), עמ' 177-167; לב קְלֶין, "גוֹרְקִיֶה מִסְלִי 'פְּרִיבֵרֵדְלִיווֹגוֹ רֵצֵנְזֵנְטָה' אוֹב אוּצֵ'נִיאִי ל"נ גוּמִילוֹבָה" ["מחשבותיו העגומות של 'מבקר קטנוני' לגבי משנתו של ל"נ גומילוב"], נֵוָוה 4 (1992), עמ' 246-228.
27. המונח "גיאופוליטיקה" נטבע בידי איש מדע המדינה השוודי רודוף קיילן (1922-1864) בתחילת המאה העשרים. כדיסציפלינה - שתוקפה שנוי במחלוקת - הגיאופוליטיקה מזוהה בין היתר עם רעיונותיהם של פרידריך ראצל, אריק אובסט וקרל האוסהופר הגרמנים והלפורד מקינדר וג'יימס פיירגרייב האנגלים. ביסודה של הגיאופוליטיקה ניצבת הטענה שמיקום גיאוגרפי (וכל הגורמים הנלווים לו) הוא היבט חשוב - ואולי אף מכריע - בגיבוש זהותה ודרכי פעולתה של ישות פוליטית. קרל האוסהופר (1946-1869), שלהגותו נודעת השפעה רבה על דוגין, גרס לדוגמה כי המדינות הן יחידות אורגניות במהותן, המתחרות ביניהן על השליטה במרחב. האוסהופר, שהיה גם מורו של רודולף הס, טבע בהקשר זה את המונח "לֵבֶּנְסְרָאוּם" (מרחב מחיה), שמילא תפקיד מרכזי באידיאולוגיה האימפריאליסטית של הנאצים.
28. עמדתו של דוגין ביחס ליהודים מורכבת ומתאפיינת בסתירות פנימיות. במובנים מסוימים, הוא ציוני רדיקלי: הוא מגנה את היהודים הגלותיים, שבחרו בקיום תלוש וניסו להיטמע בסביבתם, ומשבח את הציונים, שחזרו למולדתם ההיסטורית; הראשונים התנכרו לטבע, ואילו האחרונים כוננו מחדש את הזיקה המקודשת אל האדמה (וראויים בשל כך להיחשב לאירואסיאתים אמיתיים). אולם לצד זאת, דוגין מבקר את התפיסה האתניציסטית הסתגרנית של הזהות היהודית, הנסמכת יתר על המידה על קטגוריות ביולוגיות, ומותח בהקשר זה קו מקשר בין הציונות לנאציזם. הוא גם מציג את היהדות כ"אחר" המוחלט של התרבויות האריות, שאותן הוא מזהה בנצרות, בפגאניזם ובשיעה. לטענת מרלן לרול, שכתבה מאמר מקיף על השקפת עולמו של דוגין, עמדות אלו מסגירות לכל הפחות אנטישמיות מוסווה. ראה Marlene Laruelle, “Alexander Dugin: A Russian Version of the European Radical Right?” Occasional Papers Series 294 (Washington, D.C.: Woodrow Wilson International Center for Scholars, Kennan Institute, 2006), www.wilsoncenter.org/topics/pubs/OP294.pdf (להלן "דוגין: גרסה רוסית").
29. טֶלוּלוֹקְרטיה - שלטון היבשה. מקורו של המונח בשילוב המילים טֶלוס (Tellus,ארץ בלטינית) וקרטיה (שלטון ביוונית); טָאלָסוֹקְרטיה - שלטון הים. המונח נגזר מן המילה טלסה (Thalassa, ים ביוונית).
30. בעניין זה מושפע דוגין במיוחד מרעיונותיהם של הלפרוד מקינדר, קרל האוסהופר וקרל שמיט. מקינדר (1947-1861) ראוי לאזכור כמי שהציע עוד ב־1904 את ההבחנה בין "אי העולם" היבשתי, המקיף את אירואסיה ואפריקה, ל"פריפריה" הימית, שבה נכללות שתי האמריקות, האיים הבריטיים ואוקיאניה. מקינדר סבר כי באי העולם עשויה לצמוח ביום מן הימים אימפריה יבשתית אדירה שתהא מסוגלת לגבור בקלות יחסית על יריבותיה הימיות. אף שמקינדר לא היה נאצי, תיאורטיקנים גיאופוליטיים גרמנים דוגמת האוסהופר ושמיט אימצו כמה מטיעוניו ועשו בהם שימוש בשירות האידיאולוגיה ההיטלראית. ראה מאמרו הקלאסי של מקינדר, Halford John Mackinder, “The Geographical Pivot of History,” The Geographical Journal 170:4 (December 2004), pp. 298-321.
31. אלכסנדר דוגין, "יֶבְרָזִייְסְטְבוֹ: גְלוֹבָּלְנִי אַסְפֶּקְט" ["אירואסיאתיות: האספקט הגלובלי"], פורסם באתר של 'ברית הנוער האירואסיאתי', www.rossia3.ru/katehizis.html.
32. בשל המשקעים הקשים שהותירו מלחמת אפגניסטאן והטרור הצ'צ'ני ברוסיה, נוהג דוגין להבחין בין האיסלאם השיעי, שאליו הוא מתייחס בחיוב, ובין הפונדמנטליזם הסוני, שאותו הוא שולל ואף קושר לציוויליזציה האטלנטית (שהרי ארצות־הברית טיפחה התארגנויות מחתרתיות של האיסלאם הרדיקלי ככוח אנטי־סובייטי בימי המלחמה הקרה). לרול, "דוגין: גרסה רוסית", עמ' 8.
33. לפירוט על השקפתו של דוגין בנוגע למזרח התיכון ראה Dmitry Shlapentokh, “Alexander Dugin’s Views on the Middle East,” Space and Polity 12:2 (August 2008),
pp. 251-268.
pp. 251-268.
34. מתוך ריאיון בלעדי לפורטל www.km.ru, ב-3 בספטמבר, 2008, www.km.ru/magazin/view.asp?id=F8C55186A7D94839A14BEEC11F2F94CE.
35. ניסיונו האחרון של דוגין להשתלב בפוליטיקה הפרלמנטרית היה הצטרפותה של סיעת 'יֶבְרָזְיָה' שבראשותו לרשימת 'רוֹדִינָה' (מולדת) בהנהגת דמיטרי רוגוזין. האחרון החל את הקריירה הפוליטית שלו בתור פעיל בארגוני נוער קומוניסטיים, ובמהרה הפך לאחד מראשי מנגנוני השלטון. הוא תמך בילצין בזמן הפוטש של אוגוסט 1991 וקצר את פירות ההצלחה: משנת 1993 הוא עמד בראש תנועה פוליטית לאומנית־סוציאליסטית מתונה יחסית, וכבר בשנת 1997 נבחר לציר בדוּמה הרוסית. בבחירות לדוּמה ב־2003 כבר הנהיג רוגוזין רשימה מאוחדת של סיעות לאומניות; אין זה מפתיע אפוא שמפלגתו של דוגין מצאה שם את מקומה. ברם, כעבור זמן קצר בלבד הודיע דוגין על פרישת סיעתו מתוך רשימתו של רוגוזין, בטענה שחברים בה גזענים, אנטישמים וניאו־נאצים מן 'האיחוד הלאומי הרוסי'. נראה שדוגין, שלאורך כל הקריירה שלו דווקא לא בחל בקשרים עם תנועות מסוג זה, חש שסר חנה של 'רודינה' בעיני הממסד הפוטיניסטי. ואמנם, לאחר שהרשימה נעשתה לשנייה בגודלה במדינה, היא הפכה לאיום על מפלגת השלטון. זמן קצר לאחר פרישתו של דוגין, הפכה אכן 'רודינה' למוקצית מחמת מיאוס בעיני התקשורת הממסדית המגויסת, ונאסר עליה להתמודד בבחירות כמעט בכל המחוזות. ההצהרות השערורייתיות של רוגוזין וחבריו רק הפכו אותם למטרה קלה ונוחה ב"מלחמתה" של ממשלת רוסיה בגזענות ובתנועת הפאשיסטיות. בחלוף הזמן, רוגוזין אולץ לפרוש והרשימה התפלגה. והנה, ברגע שסולק האיום האלקטורלי, הסתיימה לפתע מלחמתה של ממשלת רוסיה בגזענות: שרידיה של 'רודינה' צורפו למפלגת הבת של מפלגת השלטון 'רוסיה הצודקת', ורוגוזין עצמו משמש היום כנציג של רוסיה במטה נאט"ו.
36. גְרִיגוֹרִי נֵחוֹרוֹשֶׁב, "'יֶבְרָזִייְצִי' רֵשִׁילִי אוֹפֵּרֵצָה נָה וְלָדִימִירָה פּוּטִינָה" ("'האירוסאסייתים' החליטו להיתמך בידי ולדימיר פוטין"), נֵזָבִיסִימָיָה גָזֵטָה, 24 באפריל, 2001, www.ng.ru/events/2001-04-24/2_support.html.
37. שולחן עגול במרכז התקשורת של העיתון אִיזְבֵסְטְיָה, 13 בספטמבר, 2007, הופיע באתר אֵחוֹ מוֹסְקְבִי [ההד של המדינה], 26 בספטמבר, 2007, www.inosmi.ru/translation/236828.html.
38. אלכסנדר דוגין, "יֶבְרָזִייְסְטְבוֹ: לִיצְ'נִי אַסְפֶּקְט" ["אירואסיאתיות: האספקט האישי"], פורסם באתר של 'ברית הנוער האירוסיאתי', www.rossia3.ru/katehizis.html.
39. כך, לדוגמה, קונן דוגין עוד ב־2004 על שיועציו ה"אטלנטיסטיים" של הנשיא אינם מאפשרים לו לקבל את ההחלטה ה"פטריוטית" בעניין דרום אוסטיה. ראה אלכסנדר דוגין, "קְרוֹבָבִיֶה שַׁחְמָטִי קַוְוקָזָה" ["שחמט הדמים של הקווקז"], קוֹמְסוֹמוֹלְסְקָיה פְּרָבְדָה, 6 באוגוסט, 2004, www.kp.ru/daily/23334/31008.
40. טקסט מלא של הריאיון מופיע באתר של תחנת הרדיו אֵחוֹ מוֹסְקְבִי, www.echo.msk.ru/programs/personalno/532383-echo.
41. אנדרי רומנוב, "'טָנְקִי נָה טְבִּילִיסִי!' וְו מוֹסְקְבֶה פְּרִיזִיבָיוּט אוּנִיצְ'טוֹזִ'יט גְרוּזִינְסְקִי רֵזִ'ים" ["'טנקים לטביליסי!' במוסקבה קוראים להשמיד את המשטר הגרוזיני"], סוכנות הידיעות הרוסית נוֹבִי רֵגִיאוֹן, 11 באוגוסט, 2008, www.nr2.ru/moskow/190499.html.
42. Megan Stack, “Russian Nationalist Advocates Eurasian Alliance Against the U.S.,” Los Angeles Times, September 4, 2008 (להלן "לאומן רוסי מטיף לברית אירואסיאתית").
43. סטאק, "לאומן רוסי מטיף לברית אירואסיאתית".
44. תפקיד האידיאולוג הראשי של הממשל, המכונה בעגה הרשמית "ראש המנהלת האידיאולוגית במחלקה הפוליטית" של מפלגת 'רוסיה המאוחדת', מאויש מפברואר 2008 בידי איוואן דֵמִידוֹב, חסידו המוצהר של דוגין. ראה www.lenta.ru/news/2008/02/22/promote.
45. מתוך ריאיון ששודר ב־1 בנובמבר, 2007, בתכנית "טָאיְנִי רוּסְקוֹי פּוֹלִיטִיקִי" ["סודות הפוליטיקה הרוסית"], המשודרת בערוץ הטלוויזיה המקוון rossia.ru (להלן "דוגין: ריאיון"), http://rutube.ru/tracks/260804.html?v=cdeeb6bbd1342776835f55e14a3f500c.
46. בשנת 2008 קיבלה רוסיה ציון משוקלל של 5.5 במדד החירות, שנע בין 1 (חופש מוחלט) ל־7 (העדר חופש). לשם השוואה, הציון שקיבלה ישראל הוא 1.5. www.freedomhouse.org/uploads/Chart116File163.pdf.
47. בין היריבים הפוליטיים הנרדפים של השלטון אפשר להזכיר את גארי קספארוב, מיכאיל קסיאנוב, בוריס נמצוב ואדוארד לימונוב (שותפו של דוגין בהקמת המפלגה הנאציונל־בולשביקית) הפעילים היום בגוש האופוזיציה החוץ־פרלמנטרי 'דְרוּגָיָה רוֹסִיָה' ('רוסיה האחרת'). חלק מיריביו של פוטין ממשיכים לסבול מנחת זרועו של השלטון, ואחרים - שהוחלשו - בחרו להשתלב בממסד. ראה הערה 35.
48.Catherine Belton, “Shock and Then Boredom in Court,” Moscow Times, June 1, 2005 .
49. Peter Finn, “Hopes for Court Reform Stir in Russia,” Washington Post, June 9, 2008.
50. בשנת 2008 הציב הארגון 'כתבים ללא גבולות' את רוסיה במקום ה־141 במדד חופש העיתונות והעניק לה את הציון 47.5, אחרי צ'אד, סודאן ובנגלדש (ישראל ניצבת במקום ה־46 וציונה 8.83), www.rsf.org/article.php3?id_article=29031.
51. וְסֵווֹלוֹד יָגוּזִ'ינְסְקי, "וְו נֵדְרַח גוֹסְדוּמִי רַזְרָבָּטִיוְוָיֶטְסָה זָקוֹן אוֹ 'סוּבֵרֵנוֹם רוֹסִייְסְקוֹם אִינְטֶרְנֵטֶה'?" ["בנבכי הפרלמנט מתפתח חוק 'האינטרנט הריבוני הרוסי'?"], סוכנות הידיעות הרוסית נוֹבִי רֵגִיאוֹן, 24 בינואר, 2008,www.nr2.ru/policy/160614.html.
52. ולדיסלב מֵשֵׁריאקוֹב, "קְרִיזִיס: מִינִיסְטְר שֵׁגוֹלֶב פּוֹפְּרוֹסִיל אַיי־טִי אוֹטְרַסְל נֶה פַּנִיקוֹבַט" ["המשבר: השר שגולב ביקש מאנשי ענף האיי־טי שלא להיכנע לפניקה"] CNews, ב-23 באוקטובר, 2008, www.cnews.ru/news/top/index.shtml?2008/10/23/324367.
53. עד לפני חמש שנים היה האוליגרך מיכאיל חודורקובסקי האיש העשיר ברוסיה, הודות לשליטתו בתאגיד הנפט הענק 'יוקוס'. אולם תמיכתו במפלגות אופוזיציה והתייצבותו נגד פוטין עלו לו במחיר יקר. הוא נעצר באוקטובר 2003, הועמד לדין באשמת זיוף, הורשע ונכלא למשך שמונה שנים. בד בבד, הממשלה הרוסית השתלטה על 'יוקוס' ונקטה מהלכים שהביאו לצניחה חדה בערכה של החברה. להערכת רוב המשקיפים מן התקשורת המערבית, מעצרו והרשעתו של חודורקובסקי היו קנוניה פוליטית ומהווים עדות חותכת לשליטתו המוחלטת של הקרמלין במערכת המשפט הרוסית.
54. "דוגין: ריאיון".
55. אלכסנדר חְרַמְצִ'יכִין, "נָה פּוֹבֵסְטְקֶה דְנְיָה - סוֹזְדָנִיֶה נוֹבוֹי אָרְמִיאִי" ["השאלה על סדר היום - יצירת צבא חדש"], נֵזָבִיסִימָיָה גָזֵטָה, 2 באוגוסט, 2008, www.ng.ru/armament/2008-02-08/1_army.html.
56.Mark Tran, “Russia Plans Major Military Build-Up,” Guardian, February 8, 2008 .
57. ראה בהקשר זה Bruno Waterfield, “Russia Threatens Nuclear Attack on Ukraine,” Daily Telegraph, February 17, 2008.
58. ולדימיר פוטין, "רוסיה חשה עצמה תמיד כמדינה אירואסיאתית", 13 בנובמבר, 2000, http://eurasia.com.ru/docs/putin1.html.
59. מתוך נאום שנשא הנשיא פוטין באוניברסיטה על שם לב גומילוב באסטנה, קזחסטאן, ב־10 באוקטובר, 2000, http://gumilevica.kulichki.net/matter/Article26.htm.
60. בהקשר זה אפשר להזכיר את היחסים הקרובים - קרובים מדי - בין הקרמלין לגרהרד שרדר, הקנצלר הקודם של גרמניה. שרדר, שפיתח ידידות עם פוטין, דיבר בזכות "שותפות אסטרטגית" בין שתי המדינות וגילה תמיכה נלהבת בהנחת צינור בים הבלטי, שיספק גז ישירות מרוסיה לגרמניה. לאחר ההפסד שנחל בבחירות ב־2005, קיבל שרדר תפקיד בכיר בתאגיד הענק הרוסי 'גזפרום' - מינוי שעורר עליו ביקורת ציבורית עזה בארצו ומחוצה לה.
61. "Putin Deplores Collapse of USSR,” BBC News, April 25, 2005, http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/4480745.stm.
62. מודי קרייטמן, "רבותי, ההיסטוריה משוחזרת", ידיעות אחרונות, 1 באוגוסט, 2007.
63. ברלין מתייחס באמירה זו לתובנה של היינריך היינה. ראה ישעיה ברלין, "שני מושגים של חירות", בתוך ארבע מסות על חירות, תרגם יעקב שרת (תל אביב: רשפים, 1987), עמ' 171.
