השיבוט ועתיד האנושות

ליאון קאס

מדוע יש להביא לאיסור מוחלט על שכפול גנטי של בני אדם


דחיפותם של המאבקים הפוליטיים הגדולים שנערכו במאה העשרים, נגד משטרים טוטליטריים מימין ומשמאל, הסתירה מעיני רבים אמת עמוקה ואפלה יותר לגבי התקופה הנוכחית: כל החברותבנות-זמננו נעות במהירות באותו כיוון אוטופי. כולן קשרו את גורלן עם המפעל הטכנולוגי המודרני, כולן צועדות בלהיטות לקצב תופי הקִדמה ומניפות בגאווה את נס המדע המודרני, וכולן שרות בקול את המנונו של בייקון: "הכנע את הטבע, שחרר את האדם". בראש תהלוכת הניצחון צועדת הרפואה המודרנית, שכל יום נוסף במלחמתה במחלה, בניוון ובמוות מגביר את כוחה, בעיקר הודות להישגים מדהימים שאפשרו הידע והטכנולוגיה הביו-רפואיים, הישגים שללא ספק עלינו להיות אסירי תודה עליהם.

אך כשאנו מתבוננים בהתקדמות הנוכחית ובזו הצפויה בטכנולוגיות הפוריות והתורשה, במדע המוח, בפסיכו-פרמקולוגיה ובהתפתחותם של איברים מלאכותיים ושל שבבי מחשב שניתן להשתילם במוח אנושי, אנו מבחינים עתה בבירור בשימושים חדשים בעוצמה הביו-טכנולוגיתהמרחיקים לכת אל מעבר ליעדים הרפואיים המסורתיים של ריפוי החולי והקלת הסבל. הטבע האנושי עצמו שוכב על שולחן הניתוחים, מוכן לשינוי, לשכלול פיזי ופסיכולוגי ולעיצוב-מחדש סיטוני. במעבדות המשוכללות ביותר של האקדמיה והתעשייה מגבירים הבוראים החדשים בבטחה את כוחם ומשחיזים חרש את מיומנויותיהם, בעוד נושאי בשורתם מנבאים בלהט בחוצות את חזון העתיד הפוסט-אנושי. הגיע הזמן שיתעורר כל מי ששמירת אנושיותנו יקרה לו.
אחדים מן הכוחות המחוללים את השינוי כבר כאן. הגלולה. ההפריה החוץ-גופית. עובּרים משומרים. רחם פונדקאי. שיבוט. מיון גנטי. מניפולציה גנטית. איסוף אברים להשתלה. חלקי חילוף מכניים. יצורי כלאיים. שתלים מוחיים. ריטאלין לצעירים. ויאגרה לקשישים. פרוזאק לכולם. וכדי לעזוב את עמק הבכא הזה, תוספת קטנה של מורפיום בליווי מוסיקת מעליות.
כבר לפני שנים ראה אלדוס הקסלי את הנולד. בספרו שובה הלב וטורד המנוחה עולם חדש, מופלא (שיצא לאור בשנת 1932, ומקריאה לקריאה גובר הרושם שהוא מטביע בקוראיו) הציג לעיני כל ובבהירות רבה את משמעותו של עתיד אפשרי זה.1 שלא כברומנים עתידניים מבהילים אחרים מן המאה שעברה, דוגמתספרו המיושן כבר של אורוול, 1984, הקסלי מצייר לפנינו חברה עתידית מעוּותת שדיוקנה אינו סותר את טבע האדם, אלא דווקא הולם אותו. למעשה, זוהי חברה שמניעות אותה שאיפותינו האנושיות ביותר והמתקדמות ביותר. בהביאו שאיפות אלה למימושן המוחלט, הקסלי מאפשר לנו להבחין באותן הרָעותהגלויות פחות, אך לעתים קרובות ממאירות יותר, השלובות לבלי הפרד בהשגתו המוצלחת של טוב חלקי.
הקסלי מתאר עתיד המתרחש בעוד שבע מאות שנה, ובו מתנהלים החיים האנושיים בהכוונתו המיטיבה של הומניטריאניזם שלרשותו עומדים האמצעים היעילים של מניפולציה גנטית, תרופות פסיכו-אקטיביות, לימוד בעזרת היפנוזה ושעשועי היי-טק. סוף-סוף עלה בידי המין האנושי לסלק את המחלה, התוקפנות, המלחמה, החרדה, הסבל, האשמה, הקנאה והצער. אולם הניצחון הזה מושג במחיר כבד של הומוגניזציה, בינוניות, התעסקות בעניינים טפלים, התקשרויות רדודות, טעם קלוקל, סיפוק מלאכותי וחיים נטולי אהבה או געגועים. העולם החדש המופלא זכה בשפע, בחיי קהילה נעימים, ביציבות חברתית ובשביעות רצון כמעט מוחלטת, אלא שתושביו הם יצורים שיש להם דמות אנוש רגילה אך אנושיות מגומדת. הם צורכים, נואפים, נוטלים "סומה", משתעשעים ב"מסירות צנטריפוגליות" ומפעילים את המכונות הדרושות כדי שכל זה יהיה בגדר האפשר. הם אינם קוראים, כותבים, חושבים, אוהבים או מקיימים מערכת של שלטון עצמי. האמנות והמדע, המוסר והדת, המשפחה והידידות, זמנן חלף עבר. החשוב מכל הוא בריאות הגוף וסיפוק מיידי: "לעולם אל תדחה למחר דבר שאתה יכול להתענג עליו היום". האדם החדש והמופלא הוא כל כך נטול אנושיות עד שאינו מודע אפילו למה שאבד לו.
הרומן של הקסלי הוא, כמובן, מדע בדיוני. הפרוזאק עדיין איננו ה"סומה" שהקסלי מתאר, שיבוט באמצעות העברת גרעין התא או חלוקה של תאים עובריים אינו בדיוק "בוקנובסקיפיקָציה", שידורי רשת אם-טי-וי ומשחקי המציאות המדומה אינם דומים ממש לשעשועים החושניים המוצגים בספר, והמין הבטוח והנהנתני שלנו עוד איננו נטול אהבה וריקני באופן כה מוחלט כמו זה המתואר ברומן. אך הדמיון עוכר שלווה, ובייחוד משום שטכנולוגיות ההנדסה הביולוגית והנפשית שלנו אולי מצויות עדיין בינקותן, אבל ברור מאוד כיצד הן עלולות להיראות כשיגיעו לבגרות מלאה. יתר על כן, השינויים התרבותיים שכבר נגרמו על ידי הטכנולוגיה צריכים להדאיגנו עוד יותר מן התסריט של הקסלי.
ברומן של הקסלי הכל מתנהל בהכוונתה של מדינה עולמית כל-יכולה אך שוחרת טוב. אלא שאבדן צלם האנוש שהוא מתאר אינו מחייב משטר שרירותי או אכיפה חיצונית. נהפוך הוא, דווקא משום שחברת העתיד תספק את מאוויינו הנחשקים ביותר – בריאות, ביטחון, נוחות, שפע, הנאה, שלוות נפש ואריכות ימים – אנו עלולים להגיע לאותה שפלות אנושית מתוך בחירה חופשית גרידא. אין צורך בשליטי עולם. תנו לנו רק את הטכנולוגיה שתענה על צרכינו, חברה ליברלית דמוקרטית, אנושיות רחומה, פלורליזם מוסרי ושוק חופשי ואנו כבר נוביל את עצמנו אל עולם חדש ומופלא ללא כל עזרה ואף מבלי שהחלטנו ביודעין כי לשם מועדות פנינו. אם לא שמתם לב, הרכבת כבר יצאה מן התחנה והיא מאיצה את מהירותה, אך נראה שאיש אינו אחראי למתרחש.
ישנם בינינו, כמובן, כאלה שמצב העניינים הזה משמח אותם עד מאוד: כמה מדענים וביו-טכנולוגים, היזמים העומדים מאחוריהם וקהל מריע ומוחא כף של מעריצי המדע הבדיוני, עתידנים וקנאי חירותהפרט. ישנם חלומות שצריך להגשים, סמכויות שיש להפעיל, כבוד שניתן לזכות בו והרבה כסף שאפשר להרוויח. אך רבים מאיתנו מודאגים, ולא משום שאנו בורים במדע או חוששים מן הבלתי ידוע, כפי שטוענים חסידי המהפכה בניסיון להצדקה עצמית. ההפך הוא הנכון: יעדה של הרכבת ברור לנו מאוד והוא אינו לרוחנו. אנו יכולים להבחין בין שימוש פקחי באמצעים ובין בחירה חכמה במטרות ואנו ממאנים להפקיד את עתידו של המין האנושי בידי אלה שאינם יודעים את ההבדל. כל מי שהאנושות יקרה לו לא יריע לעתיד פוסט-אנושי.
אולם עם כל דאגתנו, לא עשינו עד כה דבר כדי למנוע זאת. אנו טומנים את ראשינו בחול כי אנו נהנים מן הברכות שהרפואה ממשיכה להרעיף עלינו, או שאנו מתרצים את חוסר המעש שלנו בהצהרה שהנדסת האדם היא בלתי נמנעת ושאיננו יכולים לעשות שום דבר בעניין. כך או כך, אנו משתפים פעולה בתהליך של ניוון משפיל ומבחינה מסוימת אשמתנו גדולה מזו של קנאי הביולוגיה, שגם אם הם שוגים, אי-אפשר לפקפק בנחישותם לחתור להגשמת האידיאלים שהם מעלים על נס. הכחשה וייאוש, שתיהן גישות לא יאותבכל מצב, נעשות מגונות מבחינה מוסרית כשהנסיבות תובעות מאיתנו לשמור על עולם שיבטיח שגשוג אנושי. בני הדורות שקדמו לנו נענו לאתגר של זמנם, התעלו על עצמם והצילו את עתידה של האנושות מן האבדן האכזרי של צלם האדם בידי העריצות הנאצית והסובייטית. משימתנו, הקשה יותר, היא למצוא דרכים לשמור על העתיד הזה מפני הדה-הומניזציה הרכה של "הבריאה מחדש" הביו-טכנית, על כוונותיה הטובות ויוהרתה העיוורת, ולעשות זאת מבלי לערער את יסודות המדע הביו-רפואי או לדחות את תרומתו האמיתית לרווחת האדם.
למען האמת, לא תהיה זו מלאכה קלה עבורנו ואנו יודעים זאת. אך ההיענות לאתגר מחייבת אותנו להכיר את הקשיים. כי ישנם, באמת, היבטים רבים של החיים המודרניים שבכוחם להכשיל את הניסיונות להכפיף את המפעל הביו-רפואי לשליטה אנושית. ראשית, אנו במערב מאמינים באוטומטיות טכנולוגית: גם אם אין אנו שוטים עד כדי כך שנראה בכל חידוש קִדמה, אנו סבורים, מתוך גישה פטליסטית, כי אי-אפשר למנעו ("אם אפשר לעשות את זה, הדבר ייעשה, אם תרצו ואם לא"). שנית, אנו מאמינים בחירות: חירותם של המדענים לחקור, חירותם של הטכנולוגים לפתח, חירותם של היזמים להשקיע ולהרוויח וחירותם של האזרחים הפרטיים להשתמש בטכנולוגיות הקיימות כדי לספק כל העדפה אישית שהיא, כולל הרצון לפרות ולרבות בכל דרך אפשרית. שלישית, המפעל הביו-רפואי מעמיד את עצמו על כן גבוה של מוסר ושל אנושיות רחומה, כשהוא חורט על דגלו את הערכים העליונים של החיים המודרניים – ריפוי מחלות, הארכת החיים והקלת סבל – שאיפות שקשה לתפישות מוסריות אחרות להתחרות בהן ("מה שהציבור רוצה הוא לא להיות חולה", אומר ג'יימס ווטסון, "ואם נעזור לו לא להיות חולה, יתמוך בנו").






פמיניזם עם שתי רגליים שמאליות

מרלה ברוורמן

החיים היפים על פי הנרי ג'יימס

ראסל רנו

מאחורי הפרוזה התובענית של הסופר המודרני הגדול מסתתר מסר ערכי צלול ואקטואלי להפליא

רוקד סולו בבוץ הלבנוני

אילן אבישר

'ואלס עם באשיר', סרטו של ארי פולמן

להציל את הקופסה הכחולה

יואל גולובנסקי, אריאל גלבוע

מערכת המשפט הישראלית כבר אינה מאמינה בהתיישבות יהודית

הומאניזם אמיתי יותר

ליאון קאס

המדע העניק לנו מתנות רבות, אבל הוא אינו יכול להבטיח שלא נאבד בגללן את נשמתנו


כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2021