 |
 |
| עמוד הבית | אודות |
ארכיון |
צור קשר | Azure |
שנה בצל השפיטהדוד חזוניבית המשפט העליון החל להוציא פסיקות מהפכניות בקצב שלא נודע כמוהו בעבר לאן כל זה מוליך? תומכי בית המשפט העליון מתארים את המהפכה כניצחון רב-היקף של שלטון החוק בתחומים שסבלו עד כה מהפקרות משפטית. ויש בכך מן האמת. רבים הם תחומי החיים בישראל הלוקים ביישום לא-שוויוני או לא-עקבי של החוק, ולבית המשפט העליון מגיעות תשבחות על עמדתו בעניין זה. יחד עם זאת, אי-אפשר להתעלם מהעקביות האידיאולוגית יוצאת הדופן המאפיינת את החלטותיו של בית המשפט בעת האחרונה. למרות שהפסיקות נשענות על מגוון של נימוקים משפטיים נייטרליים כביכול, מן התחום הטכני ועד לספירה הפילוסופית, הכרעת השופטים נופלת פעם אחר פעם באותו כיוון: נגד המסורות התרבותיות הפרטיקולריות והצרכים ההיסטוריים הייחודיים של המדינה היהודית, ולטובת חזון אוניברסלי המושתת על תפישה של סובלנות ושוויון בלתי מוגבלים. וכך, שני פסקי הדין הנוגעים למדיניות הביטחון ממעיטים בחשיבות נסיבות קיומה של מדינה במצור, המתמודדת עם אויב מורכב, לטובת השקפה המבטיחה "כבוד וחירות" לכל, לרבות האויב; פסקי הדין בעניין פלונית וברנר-קדיש פוטרים כלא-רלוונטיות את הנורמות החברתיות המושרשות ביותר בנושא התא המשפחתי, לטובת חירויות אישיות מופשטות המתפרשות באופן הרחב ביותר; פסק הדין בעניין 'נשות הכותל'מכריע לטובת שוויון בזכות הביטוי הדתי, על חשבון נהגים בני-דורות אשר שיקפו את המציאות בארץ עתירת מקומות קדושים רגישים; ופסק דין קציר נותן גם הוא קדימות לשוויון אישי בין אזרחים יהודים וערבים, על חשבון צרכיה הייחודיים של מדינה שמטרתה הייתה להבטיח מקום אחד בעולם שיהיה בית לאומי ליהודים.
וכך, מה שיכול היה להיראות כעלייה משמעותית אך נייטרלית מבחינה אידיאולוגית במידת התערבותו של בית המשפט העליון, על מנת להחיל את שלטון החוק באותם תחומים של חיי הציבור שבהם שרר עד כה ריק חוקי, מצטייר בפועל כניסיון ממוקד להוביל את המדינה בכיוון מסוים. ואכן, אין להתעלם מן העובדה ש"התכליות הכלליות" של החוק מתגלות תמיד כאוניברסליות באופיין, ולעולם אינן כוללות אפילו את אותם העקרונות שנהנו תמיד מקונצנזוס רחב במדינה, דוגמת התפישות המסורתיות של מוסד המשפחה, או הצורך בהגנה על ריבונות יהודית וביטחון באמצעות התיישבות יהודית.
הנשיא ברק עצמו מרמז על הכיוון הזה, באמרת אגב קצרה שהוא משחיל לקראת סוף פסק דין קציר. לאחר שסיים את החלק המעשי של החלטתו, הוא מוסיף את המילים הבאות:
אנו עושים כיום צעד ראשון בדרך קשה ורגישה. מן הראוי לצעוד בדרך זאת עקב בצד אגודל, שלא נמעד ולא ניכשל, אלא נתקדם בה בזהירות ממקרה למקרה, לפי הנסיבות של כל מקרה. עם זאת, גם אם הדרך תהיה ארוכה, חשוב שנדע תמיד, לא רק מאין באנו, אלא גם לאן אנו הולכים.
מהו טבעו של מסע זה, ולאן הוא מוליך? ברק אינו מגלה. אולם, לאור השיטות והמגמות המסתמנות בהחלטותיו החשובות ביותר של בית המשפט העליון בשנה האחרונה, לא קשה כל כך לנחש.
דוד חזוני,
בשם העורכים |
|
|||||||||||
|
כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2026 |
||||||||||||
הדפסה
גרסת PDF
