הדפסהביקורת מהותית על תפישות אלו, המעמידות את רצונותיו ותחושותיו של הפרט כיסודות המכוננים הקובעים מהי הלכה ומי הם גורמי הסמכות, עולה מן התפישה היהודית הידועה בעניין הדרך לעבודת האל, תפישה המתבטאת באין-ספור אמרות חז"ל ובכתביהם של רבים מהוגי הדעות של היהדות לדורותיהם: אהבת ה' ויראת ה'. האהבה היא האמונה חסרת הסמכות, זו הנובעת מלבו של המאמין ומרגשותיו כלפי ה'. היראה, לעומתה, היא כולה סמכות, והיא תגובת המאמין לגדלותו ולעוצמתו של האל. הסמכות היא גורם מרכזי בקשר בין האדם לאל והיא מתבטאת בברית שהיא קבלת עול (דהיינו, סמכות) מלכות שמים. המתח הפנימי שבין היראה לאהבה הוא תמצית הדינמיקה של היהודי המאמין. טול מן האמונה את היראה, והפכת אותה לרגש חד-כיווני, לאמונה שאין עימה דיאלוג, ובה האדם הוא תכלית הקיום, והאל הוא רק מושא האמונה, שהאדם - ברצותו מקיימו וברצותו מבטלו. זוהי הדרך לעבודה זרה מחד, או לחוסר אמונה מאידך. הכפפת הסמכות לרצון הפרט, לעמדותיו ולערכיו הפרטיים, כשיטתם של ספראי ושגיא, אינה שונה במהותה מהכפפת ההלכה לאהבה; בכך היא מעקרת את יסוד היראה, שבלעדיו אין אמונת ישראל יכולה לעמוד.
צודק שגיא כשהוא מעמיד את שיקול הדעת של פוסק ההלכה במרכז; אך הגרסה שלו לשיקול הדעת ההלכתי מחמיצה את העיקרון המנחה המרכזי של ההלכה. ההלכה היא המימוש המעשי של התורה, אמצעי לביטוי המתח בין אהבת ה' ליראתו. לאותו מימוש מעשי, להלכה, יש שני צדדים: מחד, הצהרתו של הבורא על חובות האדם, היא התורה שבכתב שנכפתה עלינו כגיגית, המשדרת את הערכים והרעיונות שכלפיהם חייבת ההלכה להתכוון; ומאידך, פנייתו של האדם אל האל, המתבטאת בתורה שבעל פה, שהיא בעצם תגובתו של האדם המתאמץ להתקרב לבוראו, ללכת בדרכיו ולהפנים את עקרונותיו. ההלכה נמצאת במקום המפגש שבין העולמות, בין אהבה ליראה, בין דברי האל, שהם התורה שבכתב, ובין דברי האדם שהם התורה שבעל פה.
אכן, הטקסט אינו מתבאר מתוך עצמו והוא צריך לאדם שיפרשנו, אך בה בעת אין האדם כופה על הטקסט את מערכת ערכיו ה"חוץ-הלכתיים" - גישה ההופכת את ההלכה לעוד מערכת חוקים מעין-שרירותית, מערכת שכלליה אינם תלויים במטרותיה, והיא אינה מכוּונת על ידי אידיאל כלשהו שמקורו בתורה עצמה. תחת זאת מוטל על האדם לפרש את הטקסט תוך מפגש עם ערכיו-שלו, ומתוך נכונות לשנות אותם ולציית לערכים שיתהוו מתוך המפגש הזה. אין כאן בועה מנותקת של ערכים בספר בלבד, ולא ערכים שמקורם באדם בלבד, אלא ערכים הנובעים מן המפגש בין האדם והספר, שבו יש לפוסק תפקיד אחראי ויצירתי. זהו סוד יכולתה של ההלכה לענות על צורכי השעה, כמאמר הפסוק: "יגדיל תורה ויאדיר".
הרב יוסף יצחק ליפשיץ הוא ראש ישיבת רבי יצחק יחיאל ועמית בכיר במרכז שלם בירושלים.
