 |
 |
| עמוד הבית | אודות |
ארכיון |
צור קשר | Azure |
מי רצה במלחמת ששת הימים?מיכאל אורןמבט ראשון בארכיונים מגלה כמה מהסודות של 1967 המסמכים הדיפלומטיים הישראליים מן התקופה שקדמה ל-5 ביוני 1967 מספקים ראיות מכריעות נגד הטענה כאילו ישראל הייתה מעוניינת במלחמה עם הערבים. כמו כן, עשרות אלפי המסמכים ששוחררו עד כה אינם מכילים כל איזכור לרצון הצמרת הישראלית להסיט את דעת הקהל מן המצב הכלכלי, להדיח שליטים ערבים או לכבוש את הגדה המערבית, את סיני או את רמת הגולן. להפך: התמונה המצטיירת היא של מדינה ומנהיגות מלאות חששות עמוקים מפני עימות צבאי, ועושות כל שבכוחן כדי למנוע עימות כזה, כמעט בכל מחיר. המפתח העיקרי להגשים שאיפה זאת, סברו הישראלים, נמצא אצל האמריקנים. אולם, ממשל ג'ונסון, על אף עמדתו האוהדת כלפי ישראל, היה מוגבל ביותר על ידי ריסונים פוליטיים פנימיים ומעורבותו הכושלת בווייטנאם. מגבלות אלה מנעו מהאמריקנים לנקוט פעולות שייתכן כי היו מספיקות כדי להחזיר את מצב הדברים בסיני ובמצרי טיראן לקדמותו, ולגדוע באיבו את המירוץ שפתח בו נאצר לעבר מלחמה. יתרה מכך: אין מקום לטענה שישראל שגתה בשיקוליה להשתמש בכוח. משעה שהועמדה מול מצור כלכלי חמור, בריתות צבאיות בין שכנים חמושים למכביר שמטרתן המוצהרת לנקוט תוקפנות נגד ישראל, ומאות אלפים של חיילי אויב שרוכזו לאורך גבולותיה - היה זה חוסר אחריות ממדרגה ראשונה אם ישראל לא הייתה מכינה את עצמה למכת מנע. גם אין למצוא פגם בנכונותה של ישראל להשתמש באיום בכוח כדי להניע את ארצות-הברית להתערבות במישור הדיפלומטי. הפעולות הספורות שג'ונסון אכן נקט - חזרה על הבטחותיה של ארצות-הברית מ-1957 בנושא טיראן, הצעת המשט בים סוף והפניות למנהיגים הערבים - ננקטו בזיקה ישירה לאותן אזהרות ישראליות. במבחן הסופי, ישראל עיכבה כל פעילות צבאית מצדה עד לחלוף ההזדמנות האחרונה בהחלט ליישוב דיפלומטי של הסכסוך, חרף הידיעה שכל יום נוסף של המתנה עלול לגבות מחיר יקר במשאבים, במוכנות ובמוראל, ואף להגביל את יכולת התמרון של ישראל במצב של מלחמה בלתי נמנעת.
כשברשותנו עתה התיעוד הארכיוני, נראה כי ההיסטוריונים החדשים יעמדו בפני משימה קשה ביותר כאשר ינסו להוכיח שב-1967 היו לישראל כוונות עוינות. אך למעשה, הקרב ההיסטוריוגרפי על מלחמת ששת הימים בקושי החל. נוסף על הארכיונים הישראליים יש צורך ללקט חומר ממספר מקורות ראשיים ומשניים אחרים, ולהתייחס לסוגיות נוספות השנויות במחלוקת. החוקרים יידרשו להתמודד עם סדרה של נושאים רגישים למדי, ביניהם כיבוש הגולן, מנוסתם של פליטים משטחי יהודה ושומרון, סוגיית סיפוחה של ירושלים ושורשיו של תהליך השלום. לכן יש להתייחס למה שנכתב כאן כאל מסקנות ביניים בלבד - הגם שאינן מהוות את הסיבוב הראשון בקרב, ודאי יש בהן משום יריית פתיחה.
ד"ר מיכאל אורן הוא עמית בכיר במרכז שלם. הוא חוקר כעת את תולדות מלחמת ששת הימים.
הערות
1. Ilan Pappe," A Post-Zionist Critique of Israel and the Palestinians, Part II: The Media," in Journal of Palestine Studies (Spring 1997), pp. 37-43.
2. אבי שליים, מתוך דברים שנאמרו בכנס באוניברסיטת תל אביב בנושא היסטוריוגרפיה ישראלית-ערבית, אפריל 1989.
3. לסקירה ביקורתית של "ההיסטוריה החדשה" ראה Michael B. Oren, “Out of the Battleground: The New Historiography of the Arab-Israel Conflict," The Radical History Review, 1989, pp. 85-97.
4. חיים הנגבי, "היכן פעמי המשיח?", מוסף מעריב, 14 ביוני, 1998.
5. Michael Shalev, Labour and the Political Economy of Israel (Oxford: Oxford, 1992),p. 200.
6. יואב פלד ויגאל לוי, "1967 וסוציולוגיה ישראלית", תיאוריה וביקורת, חורף 1993, עמ' 124.
7. Avi Shlaim, "Israeli Interference in Internal Arab Politics," in Giacomo Luciani and Ghassan Salame, Eds., The Politics of Arab Integration (London: Croom Helm, 1988), p. 235.
8. הגרסה המקובלת של תולדות מלחמת ששת הימים מובאת בכמה מקורות מהימנים. ראה, למשל, Ze’ev Schiff, A History of the Israeli Army, 1874 to the Present (New York: Macmillan, 1985); Eric Hammel, Six Days in June: How Isreal Won the 1967 Arab-Israeli War (New York: Scribners, 1992); Walter Z. Laqueur, The Road to War (London: Weidenfeld and Nicolson, 1968); and Nadav Safran, From War to War: The Arab-Israeli Confrontation, 1948-1967 (New York: Cambridge, 1969).
9. יתרה מכך: בדרך להשגת יעדיו ידע נאצר שהוא יכול לסמוך על תמיכתה של ברית-המועצות, שבעיני מנהיגיה נחשבו העליונות המצרית והאחדות ערבית מילים נרדפות לשליטה סובייטית במזרח התיכון.
10. Richard B. Parker, The Politics of Miscalculation in the Middle East (Bloomington: Indiana, 1993), pp. 5, 14; and The Six Day War (Gainesville: University Press of Florida, 1997), p. 42; Anwar Sadat, In Search of Identity (New York: Harper & Row, 1977), pp. 171-172.
11. תיאוריות בדבר מניעיהם של הסובייטים בהפצת המידע המודיעיני הכוזב מצויות בשפע. ראה, למשל, Parker, Six Day War, pp. 35-41, 48-49; Anthony Nutting, Nasser (New York: E.P. Dutton, 1972), pp. 397-398; Michael Bar-Zohar, Embassies in Crisis: Diplomats and Demagogues Behind the Six Day War (Upper Saddle River: Prentice-Hall, 1970), p. 2; Safran, From War to War, pp. 276-277; Ali Abdel Rahman Rahmi, Egyptian Policy in the Arab World: Intervention in Yemen 1962-1967, A Case Study (Washington, D.C.: University Press of America, 1983), pp. 232-235; Michael Brecher, Decisions in Israel’s Foreign Policy (New Haven: Yale, 1975), pp. 395-361, and Michael Brecher, Decisions in Crisis: 1967 and 1973 (Berkeley: UCLA, 1980), p. 36 .
12. הבטחתה של ארצות-הברית לישראל מתועדת היטב בארכיון הלאומי של ארצות-הברית (להלן USNA) ובמסמכי אייזנהאואר. ראה, למשל, USNA 674.84.A/2-757 New York to Secretary of State and Eisenhower Presidential Library, Dulles Papers, Subject Series, Telephone Calls, Box 6: Dulles to Lodge, February 10, 1957.
אחת הדמויות המובילות במאבק למנוע את אייזנהאואר מהטלת סנקציות על ישראל היה הסנטור הדמוקרטי לינדון ביינז ג'ונסון.
13. נאצר שקל פעמים רבות לגרש את כוח החירום של האו"ם משטח מצרים. הגנרל מוחמד פאוזי כתב על כך: "גם הנשיא גאמל עבד אל-נאצר וגם המרשל ע'מר הבהירו לי עוד לפני 1967 שהם רצו להיאחז בכל מצב בינלאומי או אזורי שיאפשר להיפטר מהכוח [כוח החירום של האו"ם]... הזדמנות זו התעוררה כאשר מצרים הכריזה שהיא מוכנה לצאת לקרב נגד ישראל אם זו האחרונה תתקוף את סוריה...". ראה מוחמד פאוזי, מלחמה שלוש השנים (קהיר: דאר אל-מוסתקבל אל-ערבי, 1980), עמ' 69 [ערבית]; ראה גם מוחמד חסניין חייקל, הפיצוץ (קהיר: מארכז אל-אהרם, 1990), עמ' 456-444 [ערבית]; עבד אל-לטיף אל-בג'דאדי, זכרונות (קהיר: אל-מקטב אל-מיסרי אל-הדית, 1977), עמ' 219-167 [ערבית]; Abdel Magid Farid, Nasser: The Final Years (Reading: Ithaca, 1994), p. 73; Indar Jit Rikhye, The Sinai Blunder (London: Frank Cass, 1980), p. 159.
14. מאיר עמית, "קשרים חשאיים לקראת שלום: ההזדמנות שהוחמצה", בתוך חגי כרמית, מודיעין לשלום (תל אביב: ידיעות אחרונות, 1998), עמ' 317-283.
15.ארכיון המדינה, 4/4078 תיקי משרד החוץ, מגעים עם ארצות-הברית בעניין סגירת מצרי טיראן, 17 במאי, 1967.ראה גם Gideon Rafael, Destination Peace: Three Decades of Israeli Foreign Policy (London: Weidenfeld and Nicolson, 1981), pp. 136-137; ו-Charles W. Yost, “How It Began,” Foreign Affairs, January 1968, pp. 304-320.
16. ארכיון המדינה, 4/4078 הרמן למשרד החוץ, 16 במאי, 1967; אבן להרמן, 16 במאי, 1967. למרות שהפרוטוקולים מישיבות הממשלה עדיין מסווגים, העיון בספרו של איתן הבר מאפשר לקבל מושג כלשהו על תוכנן. ראה איתן הבר, היום תפרוץ מלחמה: זיכרונותיו של תת-אלוף ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של ראש ממשלה לוי אשכול וגולדה מאיר (תל אביב: ידיעות אחרונות, 1987), עמ' 152-147.
17. הבר, היום, עמ' 153.
18. William J. Burns, Economic Aid and American Policy Toward Egypt, 1953-1981 (Albany: SUNY, 1985), pp. 150-153.
19. ארכיון המדינה, 4/4078 ארגוב לתקוע, 14 במאי, 1967; וושינגטון למשרד החוץ, "ארצות-הברית ובעיית החדירה הסובייטית במזרח התיכון", 16 במאי, 1967.
20. ארכיון המדינה, 4/4078 אבן למרטין (קנדה), 19 במאי, 1967.
21. ארכיון המדינה, 4/4078 הרמן לאבן, 19 במאי, 1967.
22. ארכיון המדינה, 4/4078 וושינגטון למשרד החוץ, 16 במאי, 1967; וושינגטון למשרד החוץ, 17 במאי, 1967; וושינגטון למשרד החוץ, שיחה עם אוסטין, ראש מחלקת מזרח התיכון של מחלקת המדינה, 18 במאי, 1967; וושינגטון למשרד החוץ, פגישה בין רוסטו לאת'רטון, 21 במאי, 1967. Abba Eban, Personal Witness: Israel Through My Eyes (New York: Putnam, 1992), pp. 361-362.
23.מכתב מג'ונסון לאשכול המצוטט ב- Eban, Personal Witness, p. 361, וב- Lyndon Baines Johnson, The Vantage Point: Perspectives of the Presidency, 1963-1969 (New York: Holt, Rinehart & Winston, 1971), p. 290; ראה גם William B. Quandt, Peace Process: American Diplomacy and the Arab-Israeli Conflict since 1967 (Washington, D.C.: Brookings Institution, 1993), p. 28.
24. Theodore Draper, Israel and World Politics: Roots of the Third Arab-Israeli War (New York: Viking, 1967), p. 60
25. Draper, Israel and World Politics, pp. 60-61.
26. ארכיון המדינה, 4/6444 צפון אמריקה, מברקים: תל אביב למשרד החוץ, 20 במאי, 1967; Samir A. Mutawi, Jordan in the 1967 War (Cambridge: Cambridge, 1987),
pp.88-89; דו"ח יומי של הבי-בי-סי, המזרח התיכון, אפריקה ומערב אירופה, מס' A-1, 14 במאי, 1967.
27. ארכיון המדינה, 4/4078 ממשלת ישראל למשרד החוץ, 19 במאי, 1967.
28. ארכיון המדינה, 4/4078 ממשלת ישראל למשרד החוץ ("זהו מברק חשוב ביותר"), 19 במאי, 1967. ראה גם Eban, Personal Witness, pp. 360-361.
29. ארכיון המדינה, 4/4078 וושינגטון למשרד החוץ, 19 במאי, 1967.
30. ישראל פסלה הצעה דומה כבר ב1956-, וסירובה הנחוש הפעם היה מסיבות דומות: מצרים היא שאיימה על קיומה של מדינת ישראל, ולא להפך, והשתמשה ברצועת עזה כבסיס לחדירת מחבלים. בנוסף לכך, כוחות האו"ם לא היו יכולים לעצור חדירת מחבלים, אך היו פוגעים בחופש הפעולה הישראלי - וכל זאת בנוסף לעובדה כי האו"ם נתפש בישראל כארגון עוין.
31. ארכיון המדינה, 4/4078 ארגוב לאבן, 18 במאי, 1967; אבן להרמן, 19 במאי, 1967; הרמן לאבן, 20 במאי, 1967; שיחת הרמן עם באטל, 21 במאי, 1967; 6/6444 צפון אמריקה, מברקים, משרד החוץ לשגרירויות, 21 במאי, 1967.
32. ארכיון המדינה, 4/4078 אבן להרמן, 19 במאי, 1967; 30/5937 מזכרים סודיים לקראת מלחמת ששת הימים (קבצי אבן), הרמן למשרד החוץ, פגישה עם אברון, רוסטו, דייביס, 19 במאי, 1967.
33. Quandt, Peace Process, pp. 28-29; Johnson, Vantage Point, p. 291.
34. ארכיון המדינה, 4/4078 וושינגטון למשרד החוץ, 19 במאי, 1967; מזכירי אבן, שיחה עם ברבור, 19 במאי, 1967; הרמן לאבן, 19 במאי, 1967; אבן להרמן, 18 במאי, 1967; הרמן לאבן, 18 במאי, 1967; ממשלת ישראל למשרד החוץ, שיחה בין ראש אמ"ן לשגריר ברבור, 17 במאי, 1967. 4/6444 משרד החוץ לשגרירויות (המתארים את המגעים הסודיים של ישראל עם נציגי לבנון בנושא הטרור הסורי), 19 במאי, 1967.
35. ארכיון המדינה, 4/4078 ממשלת ישראל למשרד החוץ, 18 במאי, 1967.
36. הבר, היום, עמ' 155, 162-161.
37. Henry M. Christman, ed., The State Papers of Levi Eshkol (New York: Funk & Wagnalls, 1969), p. 88.
38. Parker, Six Day War, p. 281.
39. סגירת המצרים בוצעה לפי תכנית מוכנה שנשקלה על ידי נאצר פעמים רבות בתחילת שנות השישים. ראה Parker, Miscalculation, pp. 90-91; הייקל, הפיצוץ, עמ' 519-514; אבד אל-מוחסין קמיל מורטגי, רב אלוף מורטגי מעיד על האמת (קהיר: דאר אל-וואטן אל-ערבי, 1976), עמ' 68-65. [ערבית].
40. הבר, היום, עמ' 165.
41.Robert Stephens, Nasser: A Political Biography (London: Penguin, 1971), pp. 479-480. נאומו של נאצר צוטט בדו"ח יומי של הבי-בי-סי, המזרח התיכון, אפריקה ומערב אירופה, מס' B-4, 26 במאי, 1967. 42. הבר, היום, עמ' 190-188.
43. Dan Kurzman, Soldier of Peace: The Life of Yitzhak Rabin (New York: Harper Collins, 1998), p. 204. ב1967- מנה כוח האדם בצה"ל (חיילים בשירות סדיר וחיילי מילואים) רק 250,000 נפש מתוך אוכלוסייה יהודית של כשני מיליון. Trevor N. Dupuy, Elusive Victory: The Arab-Israeli Wars, 1947-1974 (New York: Harper & Row, 1978), p. 337.
44. הבר, היום, עמ' 169-163.
45. ארכיון המדינה, 4/4078 ארגוב לאבן, 18 במאי, 1967; אבן להרמן, 19 במאי, 1967; אבן להרמן, 20 במאי, 1967; שיחת הרמן עם באטל, 21 במאי, 1967. 6/6444 משרד החוץ לשגרירויות, 21 במאי, 1967. כך, לדוגמה, ב24- במאי נפגש שלמה ארגוב, איש משרד החוץ, עם השגריר האמריקני בישראל וולוורת ברבור: ארגוב: אלמנט הזמן הוא בעל חשיבות צבאית טקטית. הפרישה המצרית בשארם אל-שייח' ובדרום היא חדשה ולא הספיקה עדיין להתארגן לגמרי. חלק מהכוח עדיין לא הגיע ליעדו. ברבור: האם זה אומר שתפעלו בהקדם? ארגוב: זה כל מה שהתבקשתי למסור. ארכיון המדינה, 30/5937 מזכרים סודיים: משרד החוץ ראש הממשלה למשרד החוץ, 24 במאי, 1967.
46. ארכיון המדינה, 30/5937 הודעת ג'ונסון לאשכול, 22 במאי, 1967; 4/4078 משרד החוץ ללונדון ופריס, 23 במאי, 1967; ראה גם Eugene V. Rostow, Peace in the Balance: The Future of American Foreign Policy (New York: Simon & Schuster, 1972), pp. 259-260.
47. או, כדברי ראסק, "להתיר לישראלים את הרסן". The Department of State during the Administration of President Lyndon B. Johnson, November 1963-January 1969, vol. 1: Administrative History, pp. 220, 233, 245.. הרעיון של המשט הבינלאומי פותח לראשונה בזמן משבר סואץ ב1956-, עם כי מפאת ישראל. בסוף לא הוצא לפועל. ראה: USNA, 974.7301/9-1056: Dulles Conversation with Eban; Public Record Office (British Archives), FO 371/11191501/2008: Shepherd Minute, October 28, 1956; ארכיון המדינה, 10/2409 תיקי משרד החוץ: איתן לניו יורק, 13 באוקטובר 1956.
48. ארכיון המדינה, 30/5937 פריס למשרד החוץ, פרוטוקול של פגישת אבן עם דה-גול, 25 במאי, 1967; אבן הסביר את נכונותה של ישראל לשתף פעולה עם יזמת השיירה, אך התרה בדה-גול ש"אם הברירה היא בין לחימה וכניעה, אנחנו נילחם".
49. ארכיון המדינה, 7/4078, תיקי משרד החוץ: מלחמת ששת הימים, אבן לוושינגטון, הוראות לשיחות עם הממשל, 23 במאי, 1967.
50. ארכיון המדינה, 7/4078, אבן לוושינגטון, הוראות לשיחות עם הממשל, 23 במאי, 1967.
51. ארכיון המדינה, 4/4078 וושינגטון למשרד החוץ, 23 במאי, 1967; ניו יורק למשרד החוץ, פגישת רפאל עם גולדברג, 23 במאי, 1967.
52. ארכיון המדינה, 4/4078 וושינגטון למשרד החוץ, 23 במאי, 1967; ניו יורק למשרד החוץ, 22 במאי, 1967; הרמן לרפאל, 23 במאי, 1967; הרמן לאבן, 23 במאי, 1967. עד לערב הגעתו של אבן, חוסר התיאום בין העמדה הישראלית לעמדה האמריקנית יצר חיכוך. ניתן היה להבחין בסימני המתח במזכר ששיגר אברון אחרי פגישה נוספת עם רוסטו: "אולי לא פעלתי בהתאם לנורמות דיפלומטיות, אך בסיום שיחתנו הייתי חייב לומר לו שלמרות שהגענו לכלל הסכמה על היעד הסופי, אירועים בימים האחרונים חשפו פערים חמורים בנוגע לדרך". לדעת אברון, האמריקנים נשאו בחלק מן האחריות למצב הדברים משום שבתחילה היססו לפעול נוכח גילויי התוקפנות המצרית, על אף אזהרותיה החוזרות ונשנות של ישראל. "המציאות היום, לצערי, מוכיחה שאנחנו צודקים מההתחלה". ארכיון המדינה, 4/4078 אברון למשרד החוץ, 22 במאי, 1967.
53. הבר, היום, עמ' 190-186. ראה גם Rafael, Destination Peace, p. 145; Parker, Six Day War, pp. 135-136. Abba Eban, An Autobiography (New York: Random, 1977), pp. 348-349; Yitzhak Rabin, The Rabin Memoirs (New York: Little, Brown, 1979), pp. 86-89; Robert Slater, Rabin of Israel: A Biography (London: Robson, 1993), p. 134.
54. ארכיון המדינה, 30/5937סיכום שיחה בין שר החוץ אבן לבין תת-מזכיר רוסטו בערב ה25- במאי, 1967. Quandt, Peace Process, pp. 38-39. השגריר הרמן, לעומת זאת, היה פחות אופטימי ביחס לכוונות האמריקניות: "במהלך שנים-עשר הימים האחרונים ארצות-הברית לקחה על עצמה את התפקיד לרסן אותנו מלפעול להגן על זכויותינו וביטחוננו. הנשיא בעצמו התבטא שחסימת המצרים הייתה בלתי חוקית וכי מה שעמד על הפרק היה אינטרס ישראלי חיוני. הם עצרו בעדנו על ידי מתן הרושם שהם מטפלים בעניין ביחד איתנו ושהם יעמדו לצדנו. הם ידעו שנצטרך בסופו של דבר להילחם כדי להגן על אותו אינטרס חיוני, אך כתוצאה מההתערבות שלהם ומן הביטחונות שניתנו, נצטרך להילחם כעת בתנאי לחימה שונים לגמרי... למעשה, בדברים שנאמרו לאבן הערב לא נאמר דבר מוחלט ומוגדר, לא הוכן לוח זמנים ספציפי או מחייב, ומעל הכל, לא התקבלה התחייבות מוחלטת שלפיה ארצות-הברית מקבלת על עצמה אחריות מחייבת ביחס לעקבה". ארכיון המדינה 30/5937 הערות מארוחת הערב של יום חמישי במחלקת המדינה, 26 במאי, 1967. הערותיו של הרמן כוונו כלפי כמה אישים בכירים: פוי קוהלר, מומחה לענייני ברית-המועצות; לוצ'יאן בטל, השגריר האמריקני לשעבר במצרים, שהיה מופקד באותה תקופה על ענייני המזרח התיכון במחלקת המדינה; והמנכ"ל לענייני האו"ם, ג'וזף סיסקו.
55. ארכיון המדינה, 5937/30 וושינגטון למשרד החוץ, מזכירי אבן על שיחה עם ראסק, 26 במאי, 1967; ראה גם Dean Rusk, As I Saw It (New York: Penguin, 1990), p. 385.
56. ארכיון המדינה, 30/5937 אבן לאשכול, פגישה עם מקנמרה ויושב ראש ה-JCS ווילר, 26 במאי, 1967.
57. ארכיון המדינה, 30/5937 אבן לאשכול, פגישה עם מקנמרה ויושב ראש ה-JCS ווילר, 26 במאי, 1967.
58. ברשימות המקוריות של אותה פגישה, שהוכנו בידי האמריקנים ונשלחו לישראלים, הודגש המשפט הזה. ראה להלן, הערה 59.
59. ארכיון המדינה, 30/5937 אברון למשרד החוץ, דו"ח על פגישה בת שעה וחצי בין שר החוץ אבן לנשיא ג'ונסון בבית הלבן, 27 במאי, 1967. למרבה העניין, התיק מכיל גם את הפרוטוקול האמריקני הרשמי של הפגישה - Secretary of State to U.S. Embassy, Tel Aviv - וזה מאשר את הגרסה הישראלית במלואה.
60. Douglas Little, "The United States and Israel, 1957-1968: The Making of a Special Relationship,” International Journal of Middle East Studies, November 1993, p. 578. לאיזכורים נוספים של פגישת אבן-ג'ונסון, ראה ארכיון המדינה, 30/5937 הרמן למשרד החוץ, 27 במאי, 1967; Rafael, Destination Peace, p. 145; Quandt, Peace Process, p. 514, n. 53; Eban, Autobiography, pp. 389-394.. אבן התעתד לקיים שתי פגישות נוספות לפני שעזב את ארצות-הברית: פגישה שנייה עם מקנמרה ושיחה עם גולדברג בניו יורק. בשני המפגשים לא התגלה כל שינוי בעמדה האמריקנית. 61. מקורות מצריים מתארים את המתקפה המתוכננת בפירוט. ראה מורטגי, מעיד, עמ' 81. פאוזי, מלחמת שלוש השנים, עמ' 94-93, 126-113; בג'דאדי, זכרונות, עמ' 274; הייקל, הפיצוץ, עמ' 583-573. ראה גם הבר, היום, עמ' 186.
62. אסם דראג', קציני יוני מדברים: איך חיילי מצרים מתו בתוקפנות של 1967 (קהיר: אל-מנר אל-ג'דיד, ללא תאריך). [ערבית] באותה עת החמיר נאצר את פקודות הבטחון הפנימי בצבאו, כדי למנוע הדלפות מודיעיניות בעתיד.
63. הבר, היום, עמ' 192.
64. ארכיון המדינה, 30/5937 הרמן למשרד החוץ, 27 במאי, 1967; הרמן לאבן, 27 במאי, 1967; הרמן לאבן, 27 במאי, 1967; מכתב ג'ונסון לאשכול, 27 במאי, 1967; 22/3977 יחסים עם ארצות הברית: משרד החוץ לוושינגטון, 28 במאי, 1967.
65. ארכיון המדינה, 30/5937 אברון למשרד החוץ, 29 במאי, 1967.
66. Christman, ed., Levi Eshkol, pp. 101-102; חנוך ברטוב, דדו: 48 שנה ועוד 20 יום (תל אביב: מעריב, 1978), עמ' 94.
67. הבר, היום, עמ' 198-193.
68. בעניין תוכנית הדחייה של או ת'אנט, ראה Parker, Miscalculation, pp. 227-231; Rikhye, Sinai Blunder, pp. 67-79; Mahmoud Riad, The Struggle for Peace in the Middle East (New York: Quartet Books, 1981), p. 20; Rafael, Destination Peace, pp. 147-148; Brian Urquhart, A Life in Peace and War (New York: Harper & Row, 1987), pp. 210-211; Gen. Odd Bull, War and Peace in the Middle East: The Experiences and Views of a UN Observer (London: Lee Cooper, 1973), pp. 109-111
69. Avigdor Dagan, Moscow and Jerusalem:Twenty Years of Relations Between Israel and the Soviet Union (London: Abelard-Shuman, 1970), pp. 218-220 70. Draper, Israel and World Politics, p. 98 71. דו"ח יומי של הבי-בי-סי, המזרח התיכון, אפריקה ומערב אירופה, מס' C-1, 1 ביוני, 1967; David Kimche and Dan Bawly, The Sandstorm: The Arab-Israeli War of June 1967: Prelude and Aftermath (London: Secker and Warburg, 1968), p. 101.
72. דו"ח יומי של הבי-בי-סי, המזרח התיכון, אפריקה ומערב אירופה, מס' B-6, 31 במאי, 1967; לתיאורים של המצב בגבולות, ראה ארכיון המדינה, 5/6444 צפון אמריקה, מברקים: משרד החוץ לשגרירויות, 29 במאי, 31 במאי, 3 ביוני, 4 ביוני, 1967; 6/6444 צפון אמריקה, מברקים: משרד החוץ לשגרירויות, 30 במאי, 31 במאי, 4 ביוני, 5 ביוני, 1967. ראה גם Eban, Autobiography, pp. 402-403.
73. ב-1967 היו ברשות צה"ל בסך הכל 1,300 מרכבות ו286- מטוסים צבאיים. Dupuy, Elusive Victory, pp. 183, 337. לגבי כוח האדם של צה"ל, ראה הערה 43.
74. דו"ח יומי של הבי-בי-סי, המזרח התיכון, אפריקה ומערב אירופה, מס' B-4, 29 במאי, 1967.
75. ארכיון המדינה, 6/6444 משרד החוץ לשגרירויות, 30 במאי, 1967, משרד החוץ לשגרירויות, הערכה מודיעינית, 31 במאי, 1967; בעניין בקשת ג'ונסון לנאום פייסני מאת אשכול, ראה 30/5937 אברון למשרד החוץ, 27 במאי, 1967; הרמן לאבן, 28 במאי, 1967; 6/6444, משרד החוץ למשרד ראש הממשלה, 30 במאי, 1967.
76. ארכיון המדינה, 30/5937 וושינגטון למשרד החוץ, שיחת הרמן עם רוסטו, 27 במאי, 1967;Quandt, Peace Process, pp. 34-35 ; הבר, היום, עמ' 192; Rusk, As I Saw It, p. 385; Johnson, Vantage Point, pp. 295-296; Parker, Miscalculation, pp. 238-239; and Parker, Six Day War, p. 218.
77. ארכיון המדינה, 30/5937 משרד החוץ לשגרירויות, הערכה מודיעינית, 30 במאי, 1967; 5/6444 אברון למשרד החוץ, שיחה עם את'רטון, 31 במאי, 1967; וושינגטון למשרד החוץ, שיחת אברון עם רוסטו, 31 במאי, 1967.
78. ארכיון המדינה, 5/6444 משרד החוץ לשגרירויות, 30 במאי, 1967; משרד החוץ ללונדון, 30 במאי, 1967; 4/4078 הרמן למשרד החוץ, שיחה עם רוסטו, 30 במאי, 1967.
79. ארכיון המדינה, 5/6444 משרד החוץ לשגרירויות, 31 במאי, 1967.
80. עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ (תל אביב: מעריב, 1975), עמ' 264. ראה גם הבר, היום, עמ' 183.
81. הבר, היום, עמ' 212-204.
82. משה דיין, אבני דרך: אוטוביוגרפיה (ירושלים: עידנים, 1976); אריה בראון, חותם אישי: משה דיין במלחמת ששת הימים ואחריה (תל אביב: ידיעות אחרונות, 1997), עמ' 39-29, 40, 47, 54, 72; שבתי טבת, משה דיין: ביוגרפיה (ירושלים: שוקן, 1977), עמ' 576-575, 580-578; הבר, היום, עמ' 246-244; חנוך ברטוב, דדו, עמ' 96.
83. היסטוריה בעל-פה עם מאיר עמית, 9 בפברואר, 1999.
84. הבר, היום, עמ' 218; Parker, Six Day War, pp. 124-125.
85. אלה היו שגריר ארצות-הברית למצרים לשעבר צ'רלס יוסט ואיל נפט מטקסס בשם רוברט ב' אנדרסון, ארכיון המדינה, 5/6444 שיחת אברון עם רוסטו, 28 במאי, 1967; גבע למשרד החוץ, 29 במאי, 1967; 30/5937 וושינגטון למשרד החוץ, 31 במאי, 1967; הייקל, הפיצוץ, עמ' 684-680; Parker, Miscalculation, pp. 235-241; Quandt, Peace Process, p. 47.
אנדרסון, מזכיר האוצר לשעבר בממשלת אייזנהאואר, שימש שליח הנשיא בניסיון נפל לסייע בהשגת הסכם בין ישראל למצרים ב-1956. ראה Michael B. Oren, “Secret Efforts to Achieve an Egypt-Israel Settlement Prior to the Suez Campaign,” Middle Eastern Studies, 26:3, 1990, pp. 352-370.
86. ארכיון המדינה, 30/5937 אברון למשרד החוץ, 31 במאי, 1967; שיחה עם קרים; Quandt, Peace Process, pp. 46-47; Eban, Autobiography, p. 405; Brecher, Decisions in Israel's Foreign Policy, p. 420. ראה גם: Bar-Zohar, Embassies in Crisis, pp. 160-175; Parker, Miscalculation, pp. 119-120; Parker, Six Day War, pp. 149-150; Laura Kalman, Abe Fortas: A Biography (New Haven: Yale, 1990), p. 301.
87. הבר, היום, עמ' 220-219.
|
|
|||||||||||
|
כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2025 |
||||||||||||
הדפסה
