לשמור על אנושיות החיים: המדע, הדת והנשמה

ליאון קאס

את התשובות לשאלות הנוקבות על מהות האדם אי-אפשר למצוא במעבדה


אם בעבר מכר ד"ר פאוסטוס את נשמתו לשטן בתמורה להבטחה שיצליח בחיפושו אחר האמת, הרי עתה ניסה לבטל את העסקה וטען כי הפך למדען ולפיכך אין לו נשמה בתפקידו כמחפש האמת. אך את השטן לא מרמים. בבוא השעה הוא הוכיח כי החיפוש, שנערך מאחורי גבה של הנשמה, הוביל לאמת שאינה אלא הגיהינום.
—אריך הלר1
 
שני פנסיונרים, מקס וג'ייק, טרודים ללא הרף בשאלה איך ייראו החיים בעולם הבא. השאלה מעסיקה אותם עד כדי כך שהם מחליטים שהראשון מביניהם אשר ילך בדרך כל בשר יזדרז וימצא דרך כלשהי להעביר את המידע לזה שנותר בחיים. אחרי שנים אחדות של דיונים מעין אלה מת מקס, וג'ייק מתחיל לחכות ליד הטלפון. חולף יום, חולף שבוע, חודש, חצי שנה - ואף מילה ממקס. ג'ייק כבר מתחיל לאבד תקווה - "אולי העולם הבא לא קיים בכלל", הוא תוהה - אבל אז מצלצל הטלפון:
"הלו, ג'ייק? כאן מקס!"

"מקס, איפה לכל הרוחות היית? דאגתי נורא".

"אני ממש מצטער, ג'ייק, אבל היה ממש קשה להגיע לטלפון".

"טוב, לא חשוב, מקס. ספר, איך שם?"
"אז תשמע. קודם כל, בלילה ישנים פה כמו שצריך - אחת־עשרה, שתים־עשרה שעות. אני קם עם הזריחה, מתמתח קצת, מטייל, אוכל ארוחת בוקר טובה. אחרי ארוחת הבוקר אני נח קצת, משוטט להנאתי, מתפעל מהנוף - ותיכף מגיע זמן ארוחת הצהריים. יופי של ארוחה אבל קצת מכבידה, אז בצהריים אני ישן קצת. אני קם רענן, עושה טיול קצר לאגם, נכנס קצת למים, עושה סקס, ולפני שמרגישים כבר מגיע זמן ארוחת הערב. אני אוכל קצת, מטייל קצת, נהנה מהשקיעה ואז נרדם וישן שתים־עשרה שעות".

"מקס, מקס, זה נשמע בדיוק כמו מיאמי. זה בטח לא נשמע כמו גן עדן".

"גן עדן? ג'ייק, מי דיבר על גן עדן? אני במונטנה, אני באפלו".
 
לא פשוט לשמור על אנושיותם של החיים בימים אלו. האתגרים היסודיים ביותר הניצבים כיום בפני האנושות צצים ממקור בלתי צפוי - דווקא מכיוון המדע והטכנולוגיה הביו־רפואיים הנפלאים וההומאניים שלנו. הכוחות שהם מעניקים לנו לצורך שינוי מנגנוני הגוף והנפש משרתים כבר עתה מטרות שמעבר לריפוי, ובעתיד הקרוב ינוצלו אולי לשינוי טבע האדם עצמו. עוד בימי חיינו הביאו טכנולוגיות ביו־רפואיות חדשות אלו לשינוי מרחיק לכת ביחסים הטבעיים בין מין לרבייה, בין זהות אישית להתגלמות בגוף, ובין היכולת האנושית להישגים האנושיים. גלולות למניעת היריון, הפריה חוץ־גופית, רחם פונדקאי, שיבוט, הנדסה גנטית, החלפת איברים, חלקי חילוף מכניים, תרופות משפרות־ביצועים, שתלים ממוחשבים במוח, ריטאלין לצעירים, ויאגרה לזקנים, פרוזק לכל: כמעט מבלי שחשנו בכך יצאה הרכבת מן התחנה כשפניה מועדות אל העולם החדש והמופלא של האקסלי, עולם מעוקר מאנושיותו.
אך בבסיס השאלות האתיות הלא־מבוטלות שמעוררות אותן טכנולוגיות רפואיות חדשות טמון אתגר פילוסופי עמוק יותר, אתגר המאיים על האופן שבו אנו תופסים את עצמנו ואת מהותנו. תגליות ורעיונות מדעיים על אודות הטבע והאדם, שעשויים להיות ברוכים ובלתי מזיקים כשלעצמם, הופכים לכלי שרת במלחמה נגד עיקרי הדת והמוסר המעוגנים במסורות שלנו, ואפילו נגד הדרך שבה אנו מבינים את עצמנו כבריות חופשיות ובעלות כבוד עצמי. אמונה מעין־דתית צצה ועלתה בקרבנו - אכנה אותה "מדעיות חסרת נשמה" - הגורסת כי הביולוגיה החדשה שלנו, המסלקת מעולמנו כל שמץ של מסתורין, תוכל לספק תיאור שלם ומספק של חיי האדם ולהסביר בצורה מדעית למהדרין את המחשבה האנושית, האהבה, היצירתיות, השיפוט המוסרי ואפילו את מה שמניע אותנו להאמין באל. מה שמאיים כיום על אנושיותנו אינו גלגול הנשמות לגופים אחרים בחיים שלאחר המוות, אלא ההתכחשות לנשמה בחיים האלה - לא הפיכת אדם לבאפלו אלא הערעור על התפיסה שקיים הבדל מהותי בין השניים.
בל תטעו: לוויכוח הזה השלכות מכריעות על החוסן המוסרי והרוחני של ארצנו, על רוחו וחיוניותו של המדע ועל האופן שבו אנו תופסים את עצמנו כבני אדם וכאנשי המערב. כל שוחרי החירות והכבוד - לרבות האתיאיסטים שבינינו - חייבים להבין כי מה שמוטל כאן על הכף הוא עצם אנושיותם.
בסקירה הכללית שאני מבקש להציע כאן אנתח את הסכנה ואציין דרכים אפשריות להתמודד עמה. תחילה אתאר את האיום הנשקף מן המדעיוּת הן להבנה העצמית של האדם והן למוסר, ואחר כך אצביע על המשאבים הפילוסופיים והדתיים שיסייעו לנו להתייצב נכוחה מול האתגר.
 
ראשית עלינו להבחין בין האמונה הגרנדיוזית במדעיות של ימינו ובין המדע המודרני עצמו, שהחל את דרכו כמפעל בעל יעדים צנועים יותר. מניחי היסודות של המדע המודרני ביקשו אמנם לגלות אמיתות מסוימות שתהיינה מועילות לחיים, אמיתות שאותן קיוו לחשוף תוך שימוש במושגים חדשים ובשיטות חדשות, אך הם הבינו שהמדע לא יוכל לעולם להציע ידע מוחלט ומושלם באשר לחיי האדם בכללותם - למשל, באשר למחשבה, לרגש, למוסר או לאמונה. הם הבינו את מה שאנחנו נוטים לשכוח: שהרציונליות של המדע היא חלקית מאוד, שהיא נרקחה למטרה מסוימת - השגת סוג הידע שלמענו תוכננה - וניתן להחילה אך ורק על אותם היבטים של העולם שאפשר לתפוס אותם באמצעות המושגים המופשטים של המדע. ההיגיון המיוחד של המדע איננו, וגם לא נועד להיות, ההיגיון הטבעי של חיי היומיום ושל החוויה האנושית. הוא גם איננו ההיגיון של הפילוסופיה או של ההגות הדתית.
המדע אינו מבקש אפוא להכיר את היצורים או את טבעם, אלא רק את הכללים שעל פיהם מתחוללים בהם שינויים. המדע מבקש לדעת רק כיצד דברים פועלים, לא מהם הדברים ומדוע הם כאלה. המדע מתאר את תולדות הדברים, אך לא את שאיפותיהם או את תכליתם. המדע מכמת יחסים חיצוניים נבחרים בין עצם אחד למשנהו, אך אינו יכול לומר דבר וחצי דבר על הווייתם הפנימית, וכלל זה נכון לא רק לגבי בני האדם. המדע יכול לחזות במקרים רבים מה יקרה אם תתחוללנה הפרעות מסוימות, אך הוא מסתייג מהסברים סיבתיים, ובייחוד אם מדובר בסיבות מוחלטות.
בקצרה, מדע הטבע המרשים שלנו הצליח לרשום לזכותו התקדמות מדהימה דווקא מפני שהחליט להתעלם מן השאלות הנצחיות הרחבות יותר בדבר ההוויה, הסיבה, התכלית, הפנימיות, ההירארכיה, הטוב או הרע בדברים - שאלות שאותן שמח להותיר בידי הפילוסופיה, השירה והדת.
בתחום הקוסמולוגיה, למשל, אנו עדים להתקדמות מופלאה בחקר מה שמכונה "המפץ הגדול" בראשית הזמן, ובחישובים המסובכים המתארים מה שאירע מיד לאחר מכן. אך המדע שומר על שתיקה גמורה בכל הנוגע למה שקרה קודם לכן ולגורם המוחלט שמאחורי כל זה. בניגוד לכל ילד סקרן ממוצע, הקוסמולוגים אינם שואלים: "מה היה לפני המפץ הגדול?" או "מדוע יש משהו במקום לא־כלום?" מפני שהתשובה תהיה בהכרח התפרצות נרגזת: "רק אלוהים יודע!"
מדע הגנטיקה הגדיר את רצף הדנ"א השלם של כמה וכמה אורגניזמים, לרבות האדם, ואנו לומדים בקצב מהיר מה "עושים" רבים מאותם גנים. אבל גישה אנליטית זו אינה יכולה לגלות לנו במה שונים חייה של בהמה מחייו של פרפר, או אפילו מה מסביר את האחדות המיוחדת ואת הכוליות הפעילה של כל הפרפרים או כל הבהמות, או את הפעולות התכליתיות שהם נוקטים כדי לשמר את השלמות הייחודית להם.
בתחום הנוירו־פיזיולוגיה למדנו רבות על עיבוד גירויים חזותיים, על הפיכתם לאותות אלקטרוכימיים ועל המנגנונים המעבירים את האותות האלה למוח. אך את הראייה עצמה איננו מכירים בזכות המדע אלא הודות לחוויה האישית שלנו, הודות לעובדה שאיננו עיוורים. גלגל העין והמוח הם עצמים חומריים: הם תופסים מקום בחלל ואפשר להחזיק אותם ביד; אבל יכולות הראייה והחשיבה אינן תופסות מקום ואי־אפשר להחזיקן ביד. הן תלויות אמנם לחלוטין בתנאים חומריים, אך במהותן הן לא-גשמיות: אלו הן יכולות ופעילויות של הנשמה - ולפיכך אינן מהוות מושא לידע בעיני המדע המטריאליסטי.
 






מאה שנה ל'מדינת היהודים'

יורם חזוני

מי זוכר היום את היסודות שעליהם קיווה הרצל להקים את המדינה היהודית?

דמוקרטיה ללא ברק בעיניים

מרלה ברוורמן

קיסר או קאטו

אסף שגיב

מבצע "עופרת יצוקה" ותורת המלחמה הצודקת

אסא כשר

האם נהגה ישראל באורח מוסרי בפעולתה נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה?

ספר איוב כמדריך להארה

איתן דור־שב

פרשנות חדשה לחיבור החידתי ביותר במקרא


כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2017