ברי אפוא כי בניגוד לרושם הראשוני, דוקטרינת המוצא המטריליניאלי אינה עומדת בניגוד חריף כל כך למסורת המקראית והרבנית. ההפך הוא הנכון - היא נובעת מן המסורת הזאת. אלוהים בחר עם שיעבוד אותו במלוא אנושיותו - לא רק בנפשו אלא גם בגופו. ואת זאת לא היה יכול להשיג באמצעות פנייה ליחידים, אלא רק באמצעות בחירה במשפחה ביולוגית. ואכן, אם נדרשים אנו להעלות על נס את ישותנו האנושית ואת קשרי השארות שלנו ולקדש אותם, הרי אין קרבת דם חזקה, טבעית או אנושית יותר מן האימהוּת. ממש כמו המילים ששם המדרש בפי המלאכים בוויכוח בעניין מסירת התורה למשה - להיות אנושי, אמרו המלאכים בבוז, פירושו להיות "ילוד אשה". לפיכך, קידוש האנושיות בידי אלוהים פירושו ליטול את החוויה הפיזית האולטימטיבית - יצירת בן־אנוש פיזי אחר באמצעות הגוף - ולרתום אותה לשירות עבודת האל. האימהוּת נעשית אמצעי ליצירת המשכיותו של העם הנבחר.

היהדות היא דת המבוססת בראש ובראשונה על זהות משפחתית. במקרא, הדמויות הגבריות הן המעצבות בדרך כלל את דמותה המשפחתית של היהדות:אלוהים נודע דווקא כאלוהי אברהם, יצחק ויעקב; הוא שבחר באהרן ובזרעו לכהן בבית המקדש, ובדוד להיות מלך ואבי המשיח העתידי אשר יביס את אויבי ישראל ויגאל את העולם.

אולם דווקא משום שהיהדות מושתתת על בחירה במשפחה ביולוגית, האישה היהודייה - ולא הגבר - היא המשמשת מסד לדת המשפחתית. יהודי אינו יכול להתיר את הקשר שלו לאומתו, למשפחתו ולבריתו גם אם אין לו כל עניין במורשתו והוא מתעלם ממנה התעלמות גמורה; שכן כשם שאֵם לעולם אינה מסוגלת לשכוח את ילדהּ ולעולם תרחם על מי שנשאה ברחמה, כך גם אלוהים לעולם לא ישכח את ישראל. כל אדם שנולד לאם יהודייה קשור - מתוקף אהבת האֵם שלה ומתוקף האהבה האימהית של אלוהים - לַמשפחה היהודית ולכל יהודי באשר הוא יהודי. מרכזיותה של אהבת האֵם ביהדות פירושה אפוא שכל היהודים קשורים בקשרי משפחה שלעולם אין להתירם. משנולדו אל תוך היהדות, שאינה רק אמונה אלא גם משפחה, הם קשורים לָנצח לאלוהים - וזה לזה.

 

---

מאיר סולוביציק הוא עורך עמית בתכלת ועמית חבר במרכז שלם. הוא משמש כרב בקהילת ישורון בניו יורק, וכותב עבודת דוקטור באוניברסיטת פרינסטון. מאמרו האחרון לתכלת היה "מה זאת אהבה אלוהית?" (תכלת 20, קיץ התשס"ה/2005).

 

הערות

1.Shaye J.D. Cohen, The Beginnings of Jewishness: Boundaries, Varieties, Uncertainties (Berkeley: University of California, 1999), p. 263 (להלן ראשית היהודיוּת).

2.כהן, ראשית היהודיוּת, עמ' 283.

3.אייסכילוס, נוטות החסד, תרגם אהרן שבתאי (תל אביב: שוקן, תשנ"א), שורות 658-661.

4.כהן, ראשית היהודיוּת, עמ' 285.

5.כהן, ראשית היהודיוּת, עמ' 291.

6.כהן, ראשית היהודיוּת, עמ' 291.

7.כהן, ראשית היהודיוּת, עמ' 307.

8.Richard Kendall Soulen, “Israel and the Church,” in Tikva Frymer-Kensky et al., eds., Christianity in Jewish Terms (Boulder.: Westview, 2000), p. 172.

9.Michael Wyschogrod, The Body of Faith: Judaism as Corporeal Election (Northvale, N.J.: Jason Aronson, 1996), p. 57 (להלן גוף האמונה).

10.בבלי שבת פח ע"ב - פט ע"א.

11.יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, איש ההלכה - גלוי ונסתר (ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ט), עמ' 47.

12.סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 38.

13.אליעזר ברקוביץ, "חוק ומוסר במסורת היהודית", מאמרים על יסודות היהדות, עורכים דוד חזוני ויוסף יצחק ליפשיץ (ירושלים: שלם, התשס"ד), עמ' 128-129.

14.הברית החדשה, מתי 46:12-50.

15.Stanley Hauerwas, “Christian Ethics in Jewish Terms: A Response to David Novak,” in Frymer-Kensky et al., Christianity in Jewish Terms, p. 139.

16.וישוגרוד, גוף האמונה, עמ' 67.

17.וישוגרוד, גוף האמונה, עמ' 176.

18.וישוגרוד, גוף האמונה, עמ' 177.

19.וישוגרוד, גוף האמונה, עמ' 67.

20.בראשית ג:כ.

21.יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, אדם וביתו - שש מסות על חיי המשפחה, עורכים דוד שץ ויואל ב' וולוולסקי, תרגם אביגדור שנאן (ירושלים: עמותת תורת הרב, תשס"ב),
עמ' 103-104.

22.בראשית יז:ד.

23.בראשית יח:יט.

24.דברים ח:ה.

25.סולובייצ'יק, אדם וביתו, עמ' 146.

26.משלי לא:ב.

27.סולובייצ'יק, אדם וביתו, עמ' 146.

28.תהלים קלא:ב-ג.

29.ישעיהו מט:טו.

30.סולובייצ'יק, אדם וביתו, עמ' 148.

31.בבלי סוטה יב ע"א.

32.בבלי סוטה יא ע"ב.

33.בבלי קידושין לא ע"ב.

34.סולובייצ'יק, אדם וביתו, עמ' 150.

35.שמות כ:יב.

36.ויקרא יט:ג; בבלי קידושין ל ע"ב - לא ע"א.

37.שיר השירים ג:יא.

38.תהלים מה:יא.

39.שיר השירים ה:ב.

40.ישעיהו נא:ד.

41.שמות רבה נב, ה.

42.בבלי קידושין כט ע"א.

43.בבלי יבמות נד ע"ב; בבא בתרא קט ע"ב; בבא בתרא קי ע"ב.

44.ראוי לציין כי אף שהיהדות מדגישה את מרכזיותה של האימהוּת בהגדרת הזהות היהודית, אפשר להיעשות יהודי בלי להיוולד למשפחה יהודית - על דרך הגיור. עם זאת, הגֵר לא רק מצהיר על אמונתו היהודית אלא נעשה חבר מלא במשפחה היהודית - זהות שאי־אפשר להתירה, ממש כמו זהותו של מי שנולד יהודי. אין זה מקרה אפוא שהגיורת הארכיטיפית - רות המואבייה - התגיירה כשהכריזה בפני נעמי לא רק "אלֹהַיִךְ אלֹהָי" אלא גם "עַמֵּךְ עַמִּי" (רות א:טז). גם אין זה מקרה שחז"ל רואים בגר "קטן שנולד" (בבלי יבמות צז ע"ב). עצם ההתגיירות פירושה רכישת קשר משפחתי הדוק לעם ישראל ולאלוהי ישראל, קשר שכמוהו כקשר המשפחתי בין אם לילדהּ. רעיון המוצא המטריליניאלי מודגש אפוא גם בקשר לגיור.

45.בבלי סנהדרין נח ע"א.

46.בבלי יבמות צז ע"א - צח ע"א.