הדפסה
גרסת PDFעד היום הייתה הישראליות בהכרח חלקית וחסרה, שכן היא ביטאה רק חלק (ולעתים די קטן) של האומה היהודית. עתה, כשרוב השבטים כבר התקבצו בארץ, מתחיל תהליך ההתגבשות הלאומית האמיתית של ישראל החדשה, אף שעוד יתרמו לו, יש לקוות, גם גלי עלייה נוספים בעתיד. באופן כזה, אנו יכולים לראות במאפייני השבטים העכשוויים שלנו את מרכיביה של הישראליות החדשה: הנכונות להילחם ולהקריב למען קיומה וביטחונה של המדינה של בני ההתיישבות מהקיבוצים, המושבים וההתנחלויות; היכולת לשלב ולאזן בין הצלחה כלכלית והשכלתית לבין שמירה על סולידריות חברתית ומשפחתית ועל קשר למסורת של יוצאי ארצות המזרח; הסלידה מכפייה והדבקות בזהות היהודית של יוצאי ברית-המועצות לשעבר; העמידה העיקשת על עקרונות והנכונות להיאבק למענם של הציבור החרדי; כושר היזמות, ההמצאה והגמישות העצומים של בני הדור השני והשלישי בארץ, וכן הלאה. וכמובן, אין להתעלם מכך שלתכונות האלה יש לא פעם גם ביטויים שליליים. מהדברים הטובים והרעים גם יחד, "מורשה קהילת יעקב", ומהדרך שבה נתמודד עם מורשת זו, תיבנה לה הישראליות החדשה.
במה תתאפיין ישראליות חדשה זו? בראש ובראשונה, יש להבין שאם ברצונה לשמור על סיבה ועל יכולת להתקיים, לא תרשה ישראל לעצמה להיות מדינה "נורמלית".
כבר הייתה פעם מדינה ישראלית "נורמלית", רגילה, ככל המדינות. ממלכת ישראל הצפונית של ימי בית ראשון נעשתה "נורמלית" כאשר השתלבה במרחב האזורי של ימיה. בתרבות, בדת ובפוליטיקה, היא הייתה פחות או יותר כשאר ארצות האזור: כמוהן ידעה תקופות של עלייה וחולשה, כמוהן סופה שנכבשה על ידי כוח חזק ממנה, וכמוהן נעלמה לאחר כיבושה, ועימה נפוצו לכל עבר הרעיונות, האמנויות והאוכלוסייה שלה, בלי שיימצא מהם שריד עד היום הזה. ממלכת ישראל ההיא נעשתה "נורמלית" ברגע שהחליטה להפנות גבה לטרחנים דוגמת אליהו התשבי, שהציקו לה בתביעות לשמור על ייחודה. הישראלים ששמרו על קיומם אחרי חורבן ראשון ושני, ובמשך אלפי שנים נוספות, היו רק אלה שדבקו בייחודיות הישראלית, בחוסר הנכונות להיות "נורמליים".
הציונות המשיכה במסורת זו כאשר ביקשה לייצר מכשיר "נורמלי" - מדינת לאום ריבונית - כדי שיהיה כלי למימושן של מטרות מאוד לא-נורמליות: בשביל מה לחדש את העברית אם אפשר לדבר בשפה "נורמלית" כמו גרמנית או אנגלית? מדוע לעמוד על הקמת מדינה בארץ דלת-משאבים ומסוכסכת, ולא בחלב והדבש של אוגנדה? אך מנהיגי הציונות לדורותיה הבינו שעם זה אינו עם נורמלי, וכדי למלא את צרכיו העמוקים ביותר דרושה מדינה אשר תהיה לא רק מקום מפלט, אלא מקום הולם להתפתחות תכונותיו וכשרונותיו הייחודיים של ישראל. ולא מן הנמנע שאלמלא גישה זו, לא הייתה התנועה הציונית מצליחה לגייס את המשאבים, החומריים והאנושיים, הנחוצים למילוי משימתה.
מידת ה"נורמליות" של ישראל היא שתקבע במידה רבה גם את טיב היחסים העתידיים של הישראלים עם אחיהם שבגולה. לא מעטים כבר התייאשו לחלוטין מכל סיכוי של ישראל להיות אבן שואבת ליהודי ארצות הרווחה, שהם כיום רוב היהודים בעולם. מיואשים אלה טוענים כי אנחנו צריכים להתחיל להיות מדינה נורמלית, כי ממילא לא תהיה עוד עלייה גדולה (ולדעתם, אולי אפילו טוב שכך), ולכן יש לבטל את חוק השבות או לשנותו כך שיהיה עקר מתוכן. ובאמת, למה ירצה יהודי שגר בארץ נורמלית ומוצלחת כמו ארצות-הברית או צרפת לעזוב אותה למען מדינה נורמלית ומוצלחת קצת פחות ושמה ישראל?
ואולם, מול ה"נורמליות" - והבינוניות שכרוכה בה מבלי משים - יוכלו הישראלים הראשונים לבחור בחלופה אחרת, הפוכה: הייחודיות. הישראליות החדשה, המגוונת והעשירה משהייתה אי פעם, יכולה לממש את הייחוד שהיה העול והזכות של העם היהודי בכל תולדותיו. ייחודיות זו עשויה להתבטא בחוקה שתשקף את אופייה היהודי של ישראל, ואת מחויבותה להמשך הקשר עם יהודי הגולה והאחריות להם; בהשכלהובחינוך שיצמיחו דור בעל היכרות עמוקה עם תרבות ישראל ועם תרבויות העולם גם יחד; בכלכלה שתוכיח שבמשק חופשי ובשמירה על האתיקה העסקית היהודית יימצאו המשאבים והרצון לאחריות חברתית שמקורה אינו בכפייה ממשלתית; בתרבות שהספרות, המוסיקה ושאר מרכיביה ידלו חומרים מהמורשת ההיסטורית הייחודית שלנו, לא כקישוטים ישנים אלא כרעיונות חיים, שיַפרו יצירתיות עברית מקורית; ומעל לכל, בערכי מוסר, במישור הציבורי והאישי כאחד, אשר יהוו דוגמה לעולם. דווקא בעידן שבו כוחות רבים מטשטשים הבדלים בין עמים וארצות, יש ביכולתה של ישראל להיות יוצאת דופן בהדגשת ייחודה, בהיותה יותר יהודית ולא פחות. ולמעשה, לא בלבד שזה אפשרי אלא גם חיוני עבורנו, בטווח הארוך. כי הנורמליות והבינוניות יובילו בהכרח, אם ישתרשו, לכרסום ולערעור הזהות הישראלית, שעליהם מתריעים היום כה רבות. ומנגד, אפילו יהיה כל שאר העולם כפר גלובלי אחיד, ישראל תישאר תמיד מקום שכדאי לחיות בו ולבוא אליו, אם יימצאו בה הדברים המיוחדים, הלא-נורמליים, שאין כמותם בשום מקום אחר.
קל לראות את הבינוניות והסתמיות, ה"נורמליות" והאוניברסליות, שיכולים הישראלים הראשונים לצמוח ולהיות, אך גם לא קשה מדי לראות את הפאר והסגולה שעשויים להיות. המדינה הישראלית של ימי בית ראשון הולידה את התנ"ך ואת רעיון הלאומיות, והמדינה הישראלית של בית שני הפיצה בעולם את המונותיאיזם ואת האמונה במוסר האוניברסלי - תרומות ייחודיות לעולם שעדיין חיות עימנו ויכולות לרמוז על מה שתוכל ישראל לעשות בהווה ובעתיד. המדינה הישראלית השלישית היא רק בראשיתה, וכבר הגשימה לעיני העולם את מה שאמור היה להיות בלתי אפשרי: שיקום של תודעה לאומית, קיבוץ גלויות, תחיית השפה והתרבות, הקמת המדינה וביסוסה לקראת אתגרים עצומים - ובמילים אחרות, החזון הציוני. גם ביובל הבא יעמדו הישראלים הראשונים מול אתגרים רבים וקשים. אם יידעו ללמוד ממורשתם המיוחדת ולפתח דווקא את הצד ה"לא-נורמלי" של תרבותם, יוכלו להיות לסגולה לעמם ולעולם.
אופיר העברי,
בשם העורכים
קל לראות את הבינוניות והסתמיות, ה"נורמליות" והאוניברסליות, שיכולים הישראלים הראשונים לצמוח ולהיות, אך גם לא קשה מדי לראות את הפאר והסגולה שעשויים להיות. המדינה הישראלית של ימי בית ראשון הולידה את התנ"ך ואת רעיון הלאומיות, והמדינה הישראלית של בית שני הפיצה בעולם את המונותיאיזם ואת האמונה במוסר האוניברסלי - תרומות ייחודיות לעולם שעדיין חיות עימנו ויכולות לרמוז על מה שתוכל ישראל לעשות בהווה ובעתיד. המדינה הישראלית השלישית היא רק בראשיתה, וכבר הגשימה לעיני העולם את מה שאמור היה להיות בלתי אפשרי: שיקום של תודעה לאומית, קיבוץ גלויות, תחיית השפה והתרבות, הקמת המדינה וביסוסה לקראת אתגרים עצומים - ובמילים אחרות, החזון הציוני. גם ביובל הבא יעמדו הישראלים הראשונים מול אתגרים רבים וקשים. אם יידעו ללמוד ממורשתם המיוחדת ולפתח דווקא את הצד ה"לא-נורמלי" של תרבותם, יוכלו להיות לסגולה לעמם ולעולם.
אופיר העברי,
בשם העורכים
