רמשטיין ושובו של הזעם הטבטוני

קלייר ברלינסקי

הצלחתה המסחררת של להקה גרמנית מעלה שאלות נוקבות על עתיד אירופה


רמשטיין היא מילה בגרמנית תת־תקנית שפירושה המקורב הוא "אבן־ניגוח",1 והוא גם שמה של להקה גרמנית פופולרית. מאוד פופולרית. אלבומה הראשון של הלהקה, הֶרצְלייד ("כאב לב"), יצא לחנויות בשנת 1995, ובתוך ימים ספורים העפיל אל פסגת מצעדי המכירות בגרמניה. במשך חמישה שבועות כיכב האלבום במקום הראשון, והוסיף להיות אחד מעשרת האלבומים הנמכרים ביותר במשך שנתיים - הישג חסר תקדים בשוק הפופ הגרמני ההפכפך. אלבומה השני של הלהקה, זֵהְנְזוּכְט ("כמיהה"), הצליח אף יותר מקודמו: מיד עם צאתו כבש את המקום הראשון בטבלת המכירות, ובתוך זמן קצר זכה למעמד של אלבום פלטינה כפול (מיליון עותקים). בשנת 1998 זכה הקליפּ של רמשטיין לשיר אֶנגֶל ("מלאך") בפרס האֶקוֹ, המקבילה הגרמנית לפרס הגראמי. באותה שנה זכתה הלהקה גם בפרס הקוֹמֶט של תחנת הטלוויזיה ויוה, האם־טי־וי הגרמני, והוכתרה למעשה לנושאת הדגל של המוסיקה הפופולרית הגרמנית. בשנת 1999 זכתה רמשטיין באקו נוסף עבור זֵהְנְזוּכט. האלבום מוּטֶר ("אמא"), שיצא בשנת 2001, נמכר מיד במיליון עותקים, ובכך העלה את כלל מכירות הלהקה אל מעבר לסף הארבעה מיליון. אלבומם האחרון, רַייזֶה, רַייזֶה ("מסע, מסע"), שיצא בנובמבר בשנה שעברה, שבר את כל שיאי המכירות הקודמים של הלהקה והפך את רמשטיין להרכב הגרמני המצליח ביותר בהיסטוריה.

כדי לקבל מושג כלשהו על הסחורה התרבותית שמציעה רמשטיין ראוי להציץ במילותיהם של כמה משיריה:2

 

רמשטיין

רמשטיין
אדם בוער
רמשטיין
ריח בשר תלוי באוויר
רמשטיין
ילד גוסס
רמשטיין
השמש זורחת

 

רמשטיין
ים להבה
רמשטיין
דם נקרש על האספלט
רמשטיין
אמהות צורחות
רמשטיין
השמש זורחת
רמשטיין
קבר המונים
רמשטיין
אין מפלט
רמשטיין
אף ציפור אינה שרה עוד
רמשטיין
השמש זורחת

 

והנה שתי טעימות נוספות: 

האם אתם רוצים לראות את המיטה עולה באש?

האם אתם רוצים לראות את המיטה עולה באש?
האם אתם רוצים לגווע בעור ובשיער?
הרי גם אתם רוצים לנעוץ את הפגיון בסדין
הרי גם אתם רוצים ללקק את הדם מהחרב
אתם רואים את הצלבים על הכר
אתם חושבים שמותר לתמימות לנשק אתכם
אתם חושבים שקשה להרוג
אז מאין באים כל המתים
סקס הוא קרב
אהבה היא מלחמה

 

המייסטר

הימלטו!
כי המייסטר שלח אותנו
אנחנו מכריזים על הסוף
רוכב הרֶשע
מזין את כִּיב קנאתו

האמת היא כמו סופה
היא באה אליך, אתה יכול לשמוע אותה
כמה מר להכריז על בואה
היא באה להחריב

בעת שהלילה גוסס
אנחנו מכריזים על יום הדין
לא יהיו רחמים
הימלטו, הימלטו על נפשותיכם
האמת היא מקהלה של רוח
אף מלאך לא יבוא לנקום את דמכם
אלה הם ימיכם האחרונים
היא תרוצץ אתכם כמו קיסמי עץ

 

מילותיו של השיר האחרון טעונות מאוד. בייחוד בולט השימוש במילה "מייסטר". ג'ון פלסטיינר, הביוגרף של המשורר פאול צלאן, ציין כי משמעות המילה מייסטר בגרמנית "יכולה לכוון לאלוהים, לישו, לרב, למורה, לאלוף, למפקד, לבעלים, לחבר גילדה, לבעל תואר מוסמך באמנויות או בתיאולוגיה, למשגיח במחנה עבודה, למנצח תזמורת, לגזע 'אדונים', שלא לדבר על וילהלם מייסטר, גיבורו הנודע של גתה, או על האופרה מייסטרזינגר פון נירנברג מאת ואגנר; המושג מעלה גם את זכרם של חוקי הגזע של נירנברג משנת 1935".3

ולבסוף, עוד שיר אחד מן הרפרטואר של הלהקה:

 

בשר לבן

סימני צליפה אדומים על עור לבן
אני מכאיב לך
ואת מייללת בקול

עכשיו את פוחדת ואני מוכן
קיומי החולה זועק לגאולה
בשרך הלבן הופך לי לגרדום
בשמים שלי אין אלוהים

 

מבחינה צורנית ותמטית כאחד, המילים של רמשטיין נטועות עמוק בהיסטוריה של השירה הגרמנית. מקורן בזרם ה"נוֹיֶה זַכְלישְקַייט", זרם המוּחשיוּת החדשה, משנות העשרים של המאה שעברה. משוררי הזרם הזה, שהבולט שבהם היה גיאורג טראקל, ביקשו להציג את המציאות בדימויים מוחשיים - והמציאות שלהם, כך נראה, באה לידי ביטוי בעיסוק בלתי פוסק בדם ובפרצופים מרוסקים. השפעתו של טראקל ומשוררים כמותו ניכרת במיוחד במשיכתה הבולטת של רמשטיין לדימויים קודרים ומדממים.4 לא אחת אף ניתן לשמוע בשירי הלהקה הד ברור ל"מחזור חדר המתים" הידוע לשמצה של המשורר גוטפריד בֶּן, המומחה הברלינאי למחלות מין שנשבע אמונים למפלגה הנאצית עד שזו הקיאה אותו מקרבה בעוון סטייה.5

בשיריה של רמשטיין אפשר לזהות גם זיקה כלשהי לסגנון הציור האקספרסיוניסטי הגרמני של התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ובייחוד לעבודותיו של אוטו דיקס, אשר בילה ארבע שנים בשוחות וידע היטב כיצד נראה שדה קרב לאחר חילופי ארטילריה. שירים אחרים, העוסקים בתֶמוֹת מיניות סאדו־מזוכיסטיות, כמו מַיין טַייל ("האיבר שלי"), למשל - מחווה לקניבל הגרמני ארמין מייווס, אשר בשנת 2002 חלק עם קרבנו־מרצון ארוחה אחרונה מאיברו הכּרוּת - היו משתלבים בנקל בעיתון פורנוגרפי וסנסציוני כמו דֶר שטירמר של יוליוס שטרייכר, שעורר סלידה אפילו בקרב הגרועים שבנאצים.







האדם כיוצר עצמו

דוד הד

הביו־טכנולוגיה מאפשרת למין האנושי לממש את מה שעושה אותו לייחודי באמת

הדמוקרטיה באינטרנטיה

מרשל פו

'פולחן החובבן' מאת אנדרו קין ו'הנה באים כולם' מאת קליי שירקי

חוזה האימפריה הרוסית החדשה

יגאל ליברנט

אלכסנדר דוגין רוצה להשיב עטרה סובייטית ליושנה - ויש מי שמקשיב לו בקרמלין

להציל את הקופסה הכחולה

יואל גולובנסקי, אריאל גלבוע

מערכת המשפט הישראלית כבר אינה מאמינה בהתיישבות יהודית

ספר איוב כמדריך להארה

איתן דור־שב

פרשנות חדשה לחיבור החידתי ביותר במקרא


כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2021