הדפסהה
כבר עתה, בטרם חצינו את שנת 1650, מצויים אפוא בידינו שלושה עקרונות, אשר שורשיהם נעוצים בישראל המקראית, אך תוקפם לא פג וערכם אינו מוזיאוני בלבד: תפישת הגבול והטריטוריה כבסיס להחלתן של זכויות כלליות, רעיון הרפובליקה שהצדק החברתי-כלכלי רשום בכרומוזומים החוקתיים שלה, ורעיון המדינה הפדרטיבית, המבוזרת והעשירה במנהיגים ונהגים מקומיים, אך מתקיימת בזכותה של קונקורדיה, כיאה לעם המקורב ביותר אל עקרון החברתיות האנושית המקובע במשפט הטבעי.
הקשר בין המרכיבים הללו התהדק במשנתם של בני הדור שלאחר סלדן וקונאיוס. לשיא תפארתה הגיעה הרפובליקה של העברים בתולדות המחשבה המדינית המערבית באמצע המאה השבע-עשרה, כאשר המהפכנים האנגלים הרפובליקנים העלו אותה על ראש שמחתם והעמידוה בראש דגמיהם ההיסטוריים, תכופות לצדה של הרפובליקה הרומית, אבל בדרך כלל גבוה מעליה. כך עשה ג'יימס הרינגטון באוקיאנה (1651), וכך עשה ג'ון מילטון בהגנה על האומה האנגלית (1658). כך עשו גם רפובליקנים שאולי אינם כה ידועים במקומותינו, אבל מעוררים לאחרונה עניין רב וכתביהם זוכים למהדורות חדשות: אלג'רנון סידני ומרצ'מונט נֶדהם.
הוגים אלה כתבו את חיבוריהם בתוך גל פילושמי גדול אשר אפיין את החלק המשיחי של המהפכה האנגלית, ופתח בסופו של דבר את שערי אנגליה הרפובליקנית לפני היהודים שגלו ממנה בימי הביניים. מהלך זה, שנרקם בין מנשה בן-ישראל לאוליבר קרומוול, התבסס על תנועה הבראיסטית-נוצרית בעלת סממנים מילֶנאריים.39 אך ענייננו כאן אינו בנוצרים המשיחיים כי אם בהוגים הפוליטיים, אשר מצאו בברית הישנה לאו דווקא בשורת-קץ אפוקליפטית, כי אם דגם מדיני בר-קיימא. כל הוגי הדעות הללו היו שותפים לחלום המרתה של המלוכה האנגלית ברפובליקה, קומונוֶלת, אשר תקום על אדמת אנגליה כמדינה נוצרית כלילת מוסר. חלקם תמכו באוליבר קרומוול, הלורד-פרוטקטור אשר הנהיג את אנגליה המהפכנית קצרת הימים. אחרים הסתייגו משלטונו וראו בו השחתה מהירה ואכזרית של החלום הרפובליקני. היו שקיבלו עליהם את דין חזרתה של המלוכה לאחר מותו של קרומוול וקיוו להנחיל לאנגליה המלוכנית, אולי באמצעות הפרלמנט, סממנים רפובליקניים. אבל כל הרדיקלים האנגלים הללו קיוו, כך או אחרת, לכונן בארצם את "ישראל השנייה".
הרינגטון ומילטון, סידני ונדהם, חוזרים בגרסאות מעט שונות על כמה רעיונות בסיסיים: לעם ישראל הייתה אי-אז רפובליקה.40 רפובליקה קרובה לשלמות. היא התקיימה למן יציאת מצרים, ולכל הפחות עד המלכתו של שאול. זו הייתה חברה היסטורית ופוליטית מובהקת, חרף מקורה האלוהי הטרנסצנדנטי. יתרה מזאת, בזכות מקורה האלוהי הייתה זו מדינת משפט וקהילייה של צדק חברתי ושל חירות רפובליקנית.41 חשוב להדגיש: כאשר הרינגטון, או שפינוזה, מכנים את ישראל הקדומה "תיאוקרטיה" (בעקבות יוסף בן מתתיהו42), אין הם מתכוונים לאיראן של האיאתוללות. כוונתם לדגם משטר ארצי, בעל מערכת משפטית ופוליטית המחייבת השתתפות אזרחית וחירות אזרחית, אשר התמזל מזלו ומקורותיו נחצבו במישרין מצווים אלוהיים על פי המשפט הטבעי. לא מדינה על-פוליטית, כי אם מדינה פוליטית גבישית ומזוקקת וקרובה לרפובליקה כפי שאלוהים התכוון לברוא. ממלכת כוהנים וגוי קדוש – אך לא בדיוק ממלכה, ולעולם לא ממלכה אבסולוטית, ובוודאי לא מדינה הכפופה לשליטת הכוהנים.43
צלו הארוך של העידן הרומי-קתולי נח על הפרוטסטנטים הללו, המבקשים לפלס להם דרך בתוך פוליטיקה מהפכנית, פוליטיקה של קדושה, של גאולה, של פרלמנט הורג מלכים. הם רחשו תיעוב עמוק לשלטון האפיפיורים, לאבסולוטיזם ירא-הכנסייה הרוטן אליהם מן הצד האחר של התעלה האנגלית, חושף שיניים ספרדיות וצרפתיות לקום עליהם ולכלותם, מעשה פלשתים ועמלקים. הם הניפו את התנ"ך כדי להתגדר בו ולהתגונן מפני המילניום-ומחצה הקתולי, מפני מלכיו ואפיפיוריו וקדושיו. העברית נשלפה מנדנה כנגד יהירותה של הלטינית. ירושלים שלהם הייתה היפוכה של רומא האפיפיורית: לא כוהני הדת משלו בה, כי אם העם כולו, או לפחות נציגיו, על פי מפתחות של שבט ובית אב ועל פי אמות מידה של תבונה מדינית. כולם מיטיבי קרוא, כולם יודעים את התורה, כולם אמונים על המשפט הטבעי בגילויו האלוהי, כולם נוטלים חלק ברפובליקה של מצוות.
חלק מן הרפובליקנים האנגלים, ובהם סידני, הלכו בעקבות קונאיוס ואפיינו את משטרה של ישראל הקדומה כרפובליקה אריסטוקרטית. כלומר, היא נשלטה בידי הסנהדרין שפעל כסנאט, ולצדו פקידי שלטון – מגיסטראטים – ובהם גם הכוהנים. בעת הצורך, בשעת משבר, קם לישראל שופט-לוחם.44 אבל השוויון היחסי ברכוש והשותפות האזרחית עשו אותה רפובליקה קלסית לכל דבר, חוליה בשרשרת ההיסטורית. הרינגטון, במיוחד, טרח להדגיש את ההיסטוריוּת של ישראל הקדומה, ובלשון ימינו – את ה"נורמליות" שלה.
ובכל זאת היה בה עוד משהו: היא הייתה מדינתו של העם הנבחר. חוקיה, ובפרט המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, התגבשו לכלל מטלה רוחנית ואוניברסלית שלא הייתה מוכרת באגורה היוונית או בפורום הרומי. הרפובליקנים האנגלים, בדומה לקונאיוס, העלו על נס את החוק האגררי המקראי כיסוד לצדק קנייני חלוקתי – תנאי חשוב לחיותה של הרפובליקה ולקיום העיקרון הפדרטיבי.45 עקרונות הצדק הללו האפילו על ה"טוב" היווני, על ה"וירטוּס" הרומי. היה לה, לרפובליקה של היהודים, ממד רוחני ואתי אשר איש מן הקלסיקונים הפאגאנים לא זכה להתוודע אליו. ניכר בה המגע של אצבע האלוהים והרישום הפוליטי והמוסרי העמוק שהותירה. חקוקים היו בה סימני החרט שכתב את המצוות על לוח אבן.46 חוקתה ניתנה לה בסיני.
ובדיוק את הדבר הזה, את מגעה הקל והקדוש של אצבע אלוהים בפרלמנט, קיוו אותם פוריטנים-רפובליקנים אנגלים לרשת. הם ביקשו לכונן באנגליה המהפכנית את ישראל השנייה, את ירושלים האמיתית. לבם אמר להם שאנגליה ראויה, שהזמן בשל, שהאל עימם.
רוב ההוגים הללו מנמקים באריכות מדוע התנ"ך תומך ברפובליקה ולא במלוכה, ומדוע המלוכה, או לכל המאוחר פילוג הממלכות, הביאו על ישראל הקדומה דעיכה, חורבן וגלות.47 המלכת שאול היא השבר הגדול, והם חוזרים שוב ושוב לשם, לשמואל א פרק י, אל רגע הטעות. שכן הייתה זו טעות גדולה, הן תיאולוגית והן פוליטית. הרי רק לה' הממלכה. והרי מעמד מתן תורה היה רגע ההשקה של רפובליקה, ובשום פנים לא של מלוכה.48 רפובליקה היסטורית לכל דבר ועניין קמה למרגלות ההר, ולה חוקה ומוסדות ורוח אזרחית.49
על הפרשנות הזאת ריחפה תמיד רוחה של רומא העתיקה. הרינגטון, תלמידם של אריסטו, קיקרו ומקיאוולי, ביקש להחיל על המדינה העברית הקדומה את תכניו היסודיים של הרפובליקניזם הקלסי: שלטון של רבים, מעוגן בחוקים, נתמך במוסדות יציבים וקבועים, ומונע באמצעות סגולה טובה המבטיחה השתתפות פוליטית ומצפון אזרחי. ככל שיתמידו מוסדותיה וסגולת אזרחיה, כן יתארכו ימי הרפובליקה. אבל לא עד אין-קץ: כבר אריסטו ידע שכל יחידה מדינית, כל פוליטיאה, זמנה קצוב ומעגל חייה נתון בידי ההיסטוריה. אפילו הפוליטיאה של האלוהים עצמו, כך הבינו הרפובליקנים האנגלים, מתנועעת על גלי הזמן מן הרגע שבו הופקדו הגאיה בידי בני אדם בשר ודם.
למן אותו הרגע הוביל מעגל החיים ההיסטורי את ישראל הקדומה אל ימי זוהרה ואל דעיכתה, הפיכתה לממלכה ופיצולה לשתי ממלכות, ומשם אל אסון קריסתן הצפוי מראש של הממלכות הללו. יציאת ישראל לגלות הייתה, לדידם של הקוראים הנוצרים הללו, אסון פוליטי – נוסח נפילת אתונה וסיאוב הרפובליקה הרומית – לא פחות משהייתה שבר תיאולוגי וקטסטרופה אנושית.
אבל על מה מעיד הכישלון ההיסטורי ההוא? האם הוא פוסל את הרפובליקה של העברים מלשמש דגם פוליטי לעתיד לבוא? כך סבר ברוך שפינוזה, אשר כפר בתועלתה של המדינה העברית הקדומה כמקור השראה לבני הזמן המודרני, וראה בקריסתה עדות לעקרותה. לא כן הרפובליקנים ההולנדים והאנגלים: הם, אשר למדו מן היוונים ומן הרומים לכבד את מעגל החיים הטבעי של הטובה בצורות המשטר, לא נטרו לרפובליקה של הר סיני טינה על נפילתה ועל מותה ולא פסלוה לעדות. ההפך הוא הנכון: דווקא הודות למוחשיות העזה שהעניק להיסטוריה של ישראל הקדומה היה התנ"ך טקסט רפובליקני חי ונושם במאה השבע-עשרה. במותה הורישה הרפובליקה של העברים את צו האל לרפובליקות אחרות. ומבחינת המהפכנים האנגלים, שראו בעצמם יורשים מובהקים, היה זה צו לקיום פוליטי עצמאי הכפוף לחוקה אזרחית בלבד, ולא לזיווג הקתולי המקודש של מלוכה וכנסייה.
וכך, התנ"ך, בסיועם של יוסף בן מתתיהו והרמב"ם, סיפק לרפובליקנים האדוקים ההם דגם של קהילייה פוליטית שמקורה אלוהי אבל יצריה היסטוריים בתכלית, ועל כן היא מעורבת במלחמות רבות ומיטלטלת במאבקים פנימיים, מאבקי אישיות ושלטון.50 ובכל זאת, חרף חולשותיה האנושיות, היא נושאת על גבה ציווי לצדק חברתי המגולם בספר חוקים שאין שני לו.
ההיסטוריה, כידוע, בולעת את כל יציריה הפוליטיים: הרפובליקה של העברים איננה עוד. צאצאיה מתהלכים באירופה מוכים וחפויי ראש. הקונקורדיה פינתה מקומה לדיסקורדיה, לא מעט באשמת המלכים והיצרים הרעים. אבל ספר החוקים הקדום ההוא עומד על המדף, באוקספורד ובליידן ובנפולי ובז'נבה, ועימו גם ספרי ההיסטוריה המתעדים את שנות מימושו הפוליטי. והספר הרי הוא נצחי, והוא כתוב עברית.
ו
ג'ון לוק, אבי הליברליזם הקלסי, היה נוצרי מאמין אשר כל השקפתו המדינית נשענה במוצהר על חובתם של בני האדם לקיים את מצוות בוראם. לוק גם היה, כנראה, אחרון הפילוסופים הפוליטיים הגדולים שבאמת דפדפו בתנ"ך באצבעות מיומנות.51 תלמידיו, הוגי הנאורות הצרפתית והסקוטית, המבריקים והאפקטיביים שבתלמידיו – הם שסילקו את הביבלייה היהודית והנוצרית משולחן הכתיבה שלהם. ג'ון לוק ניצב אפוא על קו פרשת המים של תולדות ההבראיזם הפוליטי. הוא ידע דברים שנשתכחו ממרבית יורשיו, ועיגן אותם בשיטתו הפוליטית.
מי שמצוי בזירה התוססת של חקר לוק בשלושים השנים האחרונות צפה בשינוי מעמקים של דמותו הפילוסופית של לוק. אין הוא עוד תיאורטיקן של ליברליזם קר, "רזה", חילוני-רציונליסטי, הורה רוחני של הקפיטליזם.52 נהפוך הוא. ראשית, לוק האמין שבלי אלוהים לא נקיים הבטחות, ובלי קיום הבטחות אין אמנה חברתית ואין מדינה.53 שנית, לוק האמין לא רק שהמדינה צריכה להבטיח את זכויות אזרחיה לחיים, לחירות ולרכוש, אלא גם שלאזרחים יש מחויבות עמוקה כלפי המדינה ובעיקר כלפי אחיהם, בהיותם ברואים בצלם. את שני העניינים היסודיים האלה השעין לוק בעיקר על ספר הברית החדשה ועל מסורת המשפט הטבעי.
אבל המפתח היה בברית הישנה. מפני שיריביו של לוק, ובעיקר רוברט פילמר, טענו שהמלך מולך בחסד האל, והוא פטור מכל בקרה אנושית, שהרי הוא יורשו הישיר של אדם הראשון. לוק גייס את כל בקיאותו המקראית כדי להפריך את הטיעון שאלוהים העניק לאדם הראשון ריבונות מוחלטת, או שאדם הראשון (ונוח אחריו) הוריש את הריבונות הזאת לשושלת קווית ורציפה שבקצה האחר ניצב מלך אנגליה ג'יימס השני. שלטון אינו קניין מוחלט ולא ירושה ליניארית.54 שלטון תלוי במחויבות השליט לזכויות הנשלטים, והוא בר-ביטול והעברה כאשר הפרת זכויות הנשלטים עוברת את גבולות הנסבל.
מה נחוץ אפוא ללמוד מן התנ"ך? קודם כל, עצם ייסודה של המדינה והיציאה ממצב הטבע היו הכרחיים משום שבמצב של סכסוך ומלחמה נחוץ שופט ארצי ואין די במשפט האל. אילו די היה באל, האם הייתה פורצת מלחמה בין בני ישראל ובני עמון בימי יפתח, אשר ביקש במפורש מן הקדוש ברוך הוא שישפוט בין הנצים?55 בדומה להוגים קלוויניסטיים אחרים, לוק ראה בתקופת השופטים המקראית מעין שלב מעבר בין מצב הטבע לחברה האזרחית, והמחשה לצורך בממשל מדיני לשם יישוב סכסוכים.56 התנ"ך הוא שתיעד את החלטתם של בני האדם "לכונן שופט עלי אדמות" ולהקים את "החברה הפוליטית, או האזרחית".57
ליהודים הייתה מדינה מיוחדת במינה, אשר האל עצמו כונן אותה, וגם היא – בעיקר היא – "אינה מעדיפה כלל שלטון פטרנלי".58 ביסודה, התורה היא המסד המשפטי של החירות הלאומית היהודית. כך במילותיו של לוק ממש: החירות הלאומית היהודית.59 אבל דווקא מפני ש"ממשל היהודים" נוסד בידי האל עצמו, והיה נתון להשגחתו המיוחדת, חשוב היה ללוק להראות עד כמה "כתבי הקודש שותקים" בכל הנוגע לממשלים אחרים, ו"מדברים מעט מאוד על מדינות".60 אין זה אומר שאלוהים אינו נוכח במדינה. להפך. האמונה באל היא הערבות היחידה לכל מהלך פוליטי. אבל שום שליט אינו רשאי להתגדר במוחלטות שלטונו מתוך הסתמכות על חסד האל. יתרה מזאת, עצם הזכות להתקומם נגד שליט רודני מעוגנת בסיוע האלוהי שהוענק למלך חזקיהו כאשר מרד בכובשו ובאדונו, במלך אשור.61 האם לא סייע האל הטוב למורד במלכות, כאשר הצדק היה עימו?
לוק זיקק אפוא מאה שנים של הבראיזם פוליטי מהפכני לכלל שיטה סדורה של צידוק, מסויג ומתון, לחילופי שלטון בשם עקרון החירות. אבל בכך אין מתמצים התימוכין המקראיים להשקפת עולמו. שכן לתפישתו המדינית של לוק יש ממד כלכלי ומוסרי עמוק, ועליו אני מבקשת לעמוד כאן, מפני שמעט מאוד נכתב עד כה על קשר המעמקים בין תפישת השלטון של לוק לתפישת הקניין שלו. וממש כאן, כך אני טוענת, נתן ספר בראשית לאבי הליברליזם השראה שאין לה תחליף. כאן מצטרפת "הכלכלה המוסרית" של לוק – אשר יורשיו מיהרו לנטוש אותה – אל תפישת השלטון המגבילה והמסייגת שלו, המבטיחה חירויות אזרחיות. כאן מתלכדים מרכיביה של "הרפובליקה של העברים" כפי שסקרנו אותם אצל סלדן, קונאיוס, הרינגטון וסידני; עקרון החוק, הצדק החברתי והביזור השלטוני-גיאוגרפי-אנושי מובאים יחדיו לידי שכלול תיאורטי תחת ידיו של לוק.
שהרי ספר בראשית הוא יסוד מוסד לכל הדברים הללו. כשם שאדם הראשון לא היה שליט אבסולוטי, כך הוא גם לא היה בעליה של הארץ. אדם הראשון לא קיבל מבוראו דוֹמיניוּם על צאצאיו ועל האדמה שתחת רגליו. לא הוא ולא נוח ולא שלושת בניו של נוח. בראשית, אמר לוק, הייתה כל האדמה שייכת לכל בני האדם.62 איש לא תבע לעצמו מלכות או קרקע.
לוק לא ביקש להקצין רעיון זה ולהחילו על אנגליה בת-זמנו. הוא לא היה פרוטו-קומוניסט ואף לא רדיקל מאסכולת ה"משווים", תובעי החלוקה מחדש של הקניין.63 רוב פרשני לוק בזמננו מסכימים שהקומונה הקדומה של ספר בראשית הייתה בעיניו עניין זמני. הוא ראה בה, על פי הבחנה נהוגה במסורת המשפט הטבעי, "קומונה שלילית", שמתוכה, בחלוף הזמן, נוטלים לעצמם בני האדם רכוש קרקעי פרטי – ולא "קומונה חיובית" שעל פיה כל הארץ שייכת לכל בני האדם לתמיד.64 אין רע ברכוש הפרטי כשלעצמו, מפני שהוא, כפי שטענו הרפובליקנים, היסוד להשתתפות האזרחית בקהילייה המדינית.65 לוק לא כפר בכך, ואף עמד על חשיבותה של הזכות האזרחית לקניין, ועשה זאת מטעמים אקטואליים מפורשים: נגד ניסיונותיהם של מלכי בית סטיוארט להחרים את רכושם של מתנגדיהם הפוליטיים ולבטל בדרך זו את מעמדם האזרחי. ובכל זאת, יש גבול גם לזכות חשובה זו. שהרי קנייננו ניתן לנו מידי קונה שמים וארץ: "[השמים שמים לה'] והארץ נתן לבני אדם", מצטט לוק את דוד המלך.66 ובחיבור מוקדם יותר קבע ביתר בהירות, באנגלית פשוטה ומהדהדת: שום קניין בעולם "אינו עד כדי כך שלנו שהוא חדל להיות של אלוהים".67
זה לב העניין. כאן נסמכת תפישת הצדק החברתי של לוק היישר על תפישת החירות המדינית שלו. על פי לוק המושג קניין, פרופרטי, חל גם על חיינו, חירותנו ועל רכושנו הפרטי, שהוא גם המפתח לחברותנו בקהילייה הפוליטית. אבל דווקא בשל כך יש גבול לרכוש הפרטי. בעבר הקדום היו בני האדם זכאים רק למה שיכולים היו לעבד בכוח עמלם בלבד וליהנות מפירותיו בעצמם;68 אלא שהמצאת הכסף הגדילה מאוד את היכולת לצבור רכוש והון. ובכל זאת, אם הזולת גווע ברעב, זכותו לחיים גוברת על זכותנו לרכוש ועלינו להאכילו,69 שהרי "האלוהים, אדון ואב לכל, לא העניק לאף אחד מבניו רכוש שכזה, בחלקו המיוחד בעולם הזה, אלא על מנת שיעניק לאחיו הנזקק זכות לעודפים של נכסיו, ולא צודק יהיה למנוע אותם ממנו כאשר מחסורו דוחק".70 בקצרה, ממש כשם שאין שלטון מוחלט, כך אין גם רכוש פרטי מוחלט. הליברליזם המוקדם ינק את עקרונות הצדק החברתי שלו מאותו המקור שממנו שאב את עקרונות השלטון המוגבל.
לוק הוסיף להשתייך אפוא למחוזות "הכלכלה המוסרית", להוגים אשר כללו את הגֵר, היתום והאלמנה בניתוחיהם ההיסטוריים והמדיניים. הקונטקסט של לוק היה עדיין זה שבא לידי ביטוי תמציתי אצל לייבניץ: הצדק אינו אלא צדקה.71 שימו לב שבשפה הלטינית ובבנותיה אין כל קשר אטימולוגי בין יוסטיציה לקאריטס. אבל העברית, כידוע לנו, הסמיכה את השניים משחר בריאתה.
אבקש להצביע, אם כן, על קשר אמיץ – הטעון עדיין בירור יסודי בכל הנוגע ליחסי סיבה ותוצאה – בין ההבראיזם הפוליטי לתפישת החירות הרפובליקנית שקדמה לליברליזם הקלסי. כל עוד דבקו ההוגים האירופים בתבנית "הכלכלה המוסרית", הייתה המדינה העברית הקדומה נר לרגליהם, מפני שרק היא סיפקה להם דגם לאלטרואיזם דתי-חברתי קהילתי ומעוגן בחוק.72 ואולי צריך להפוך כאן את הקשר הסיבתי ולומר שכל עוד קראו המשפטנים והפילוסופים בתנ"ך קריאה אקטואלית, וראו בו מקור טוב ומועיל לתיאוריה פוליטית מודרנית, הם דבקו בעקרונות "הכלכלה המוסרית".
