הדפסה
גרסת PDFיחד עם זאת, תהא זו טעות להניח להיסטוריונים החדשים להכתיב את סדר היום המחקרי. בגלל זווית הראייה המנחה את מחקריהם, הם מתמקדים בנושאים שבהם עשויות להיחשף הפרשיות האפלות ביותר בתולדות הציונות. אם היסטוריונים אחרים ייגררו אחריהם, יצטמצם השיח הציבורי על מורשת הציונות לסדרת ויכוחים על מידת האשמה שיש לייחס למדינה היהודית באירועים הבעייתיים ביותר בתולדותיה. חוקרי ההיסטוריה הציונית והישראלית חייבים להתמקד בכתיבת חיבורים שישקפו את התמונה ההיסטורית בכללותה, ויתבססו על הפרספקטיבה המתאימה לתיאור הקמתה וביסוסה של מדינה שנולדה בנסיבות קשות. בכך יתנו ביטוי לצדדים הנעלים שבציונות, מבלי לטייח את הכישלונות שהם חלק מכל מפעל היסטורי חשוב.
כמו כן, אין כל סיבה להציג את הדמויות הגדולות שעיצבו את המפעל הציוני כמלאכים. יש לתאר אותם כפי שהיו: אנשים גדולים, שניצבו מול הכרעות קשות ביותר וקיבלו על עצמם אחריות לגורל בני עמם, על כל הטוב והרע הכרוך בכך. די לעיין בברל (1980), יצירת המופת של אניטה שפירא, או בקנאת דוד (1976, 1980, 1987) של שבתי טבת - ביוגרפיות מונומנטליות של ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון - כדי לראות כיצד מחקרים מפורטים ומדוקדקים יכולים להיות מקור לגאווה לאומית. על אף ההבדלים הבולטים בגישתם למלאכת כתיבת ההיסטוריה, ערכו שני המחברים מחקרים מקיפים, שבהם תיעדו את המרכיבים הבעייתיים ביותר בחייהם של מנהיגים אלה, ועם זאת שרטטו דיוקנים המרוממים את הכבוד שרוחש להם הקורא. מתוך עבודת הפרך של כתיבת עבודות כאלה, מפתחים היסטוריונים פרספקטיבה המסוגלת לא רק לסייע בניפוץ מיתוסים חסרי בסיס, אלא גם לתרום ליצירת מיתוסים המושרשים היטב באמת ההיסטורית. אין ספק שיש שלדים נוספים שאפשר להוציא מן הארון הציוני, אך ישנם גם גילויים של גבורה, צדק ואנושיות המחכים למתעד המתאים. היסטוריון ציוני אינו זה המכחיש את קיומם של הראשונים, אלא זה הסבור שבסופו של חשבון, האחרונים הם המרכיב הדומיננטי בתיאור הוגן של תולדות הציונות.
אם ההיסטוריונים החדשים ידרבנו חוקרים אחרים לספר מחדש את סיפורה של הציונות, מתוך פרספקטיבה משכנעת ובצורה שתנצל את המקורות החדשים במלואם, יהיה בכך שירות מן המדרגה הראשונה להיסטוריוגרפיה הציונית. ואולם, תוצאה מיוחלת זו אינה תלויה בהיסטוריונים החדשים, אלא באותם חוקרים הרואים את מורשת הציונות באור חיובי. אלה יצטרכו להפגין את המקוריות והחריצות הנחוצות כדי להצדיק את עברה של האומה בעיני הקהילה האקדמית והציבור הרחב כאחד. ייתכן שעתידה של המדינה היהודית תלוי במידת הצלחתם.
דניאל פוליסר,
בשם העורכים
דניאל פוליסר,
בשם העורכים
