במהלך מסעו אל עצמו, השיל מעליו האדם המודרני רבות מחובותיו עתיקות היומין, ובראשן השיל את הדת. עולו של האל נראה מיותר כאשר המחשבה היא הוכחה מספקת לקיומו של האדם. המציאות של האדם המודרני היא זו הנובעת מתוכו, ממחשבתו; המחשבה המודרנית הובילה את כל אפיקי החיים להתמקדות ביחיד ובעולמו: האמנות הפכה יותר ויותר אימפרסיוניסטית, תודעתית, חסרת מסגרות, חופשית. גם החשיבה המדינית השתחררה מתלותה בסמכות הריבון, ויצרה שלטון מלא בלמים ואיזונים, המנסה לנטרל כל כוח ולהעביר את ניהול המדינה מידיהם של אנשי הסמכות לידי אנשי המקצוע. אף הדתות עצמן השתנו והתרכזו באדם היחיד, כדוגמת הנצרות הלותרנית שהשתחררה מן הכס הקדוש. הסמכות היא, אם כן, אויבתו המושבעת של האינדיבידואליזם.
המאמרים החשובים בספר הם מאמריהם של העורכים עצמם (למעשה, המאמרים הנוספים הם ברובם וריאציות על מאמרי ספראי ושגיא), אשר מעלים את האינדיבידואל כמקור סמכות הלכתית אל מעמד השווה למעמדו של כל מקור חיצוני. לדוגמה, בפרק המבוא, שכתבו אותו שני העורכים במשותף, המקורות הקלאסיים של החובה לציית לצו ההלכתי - התגלות האל, סמכות הרבנים והסכמת
עיקרון זה בא לידי ביטוי באופן מלא ורחב יותר במאמרו של אבי שגיא "הלכה, שיקול דעת, אחריות וציונות דתית". שגיא משתמש בהבחנתם של ההוגים הליברליים ג'ורג' סירל וג'ון רולסבין שני סוגים של מערכות חוק, מערכת חוק מכוונת ומערכת חוק מכוננת. מערכת חוק מכוונת מניחה, כלשונו, את "קיומו של תחום נתון הקודם למערכת החוק", תחום שאינו מותנה בה כלל, ושמכתיב את המטרות שלשמן נקבעים החוקים. כך, למשל, תכליתה של מערכת חוקי התנועה היא להסדיר את תנועת הרכב בכבישים, ולכן היא מותנית בתחום הנתון הקובע את היעד הזה בלבד. ומשום שמערכת חוק מכוונת היא תמיד כלי מסייע להשגת תכלית, יש מקום להשוות מערכת חוק אחת לאחרת כדי לבדוק איזו מהן משיגה את מטרותיה ביעילות רבה יותר; כך למשל אפשר להשוות את מערכת חוקי התנועה בישראל לזו שבאוסטרליה, כדי ליישם כאן את יתרונותיהם של חוקי התנועה האוסטרליים. מערכת חוק מכוננת, לעומת זאת, אינה מניחה שקיים תחום נתון הקודם למערכת החוק אלא היא עצמה מכוננת, כלומר יוצרת, את תחום פעילותה של המערכת. הדוגמה הבולטת היא חוקיהם של משחקים למיניהם: המשחק נוצר רק מרגע שנקבעה מערכת החוקים שלו (ולכן היא "מכוננת"). מכיוון שכל מערכת חוק מכוננת יוצרת תחום פעילות משלה, אין מקום להשוואה בין מערכת חוק מכוננת אחת לאחרת. לדעתו של שגיא, שני הסוגים האלה של מערכות חוק עומדים ביסוד המחלוקת שבין הרב יוסף סולובייצ'יק וישעיהו ליבוביץ מחד, שסברו כי ההלכה היא מערכת חוק מכוננת, ובין רוב אנשי ההלכה (וביניהם, כפי הנראה, גם שגיא עצמו) - שלדעתם ההלכה היא מערכת חוק מכוונת. תוך הבאת מקורות מגוונים, מציג שגיא את ההלכה כמערכת שתפקידה אינו לכפות עלינו עקרונות או ערכים, אלא לכוון את מעשינו בלבד.
ההלכה אינה מערכת סגורה. אדרבה: יש הקשר ערכי מחוץ להלכה המנחה את הפוסק... ההלכה אינה מערכת נורמטיבית אקס-טריטוריאלית, מלכות האלוהים הטוטאלית המבטלת את מלכות האדם וערכיו. ההלכה כמערכת נורמטיבית יונקת ממערכת ערכים "חוץ הלכתית" רחבה ביותר: ערכים חברתיים, הכרה בצרכי האדם ומעל לכל ערכי מוסר. תוקפם של הערכים הללו אינו נובע מכך ש"ההלכה" מכוננת אותם. ערכי מוסר וחברה אינם תוצאות של הטקסט או הסמכות המוסדית. אדרבה, הפוסק קורא את הטקסט לאורם של ערכים אלו, ובאמצעותם הוא קובע את מעמדם של הגורמים הסמכותיים.