המהפכה השוויונית של המקרא

יהושע ברמן

העולם העתיק האמין בחברה מעמדית. לתורה היה רעיון אחר


 

 "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן", קובעת הכרזת העצמאות האמריקנית, "שכל בני האדם נבראו שווים, ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי-אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר".1 הצהרה מעוררת השראה, ללא צל של ספק, אך גם פסקנית מדי - מבחינה היסטורית, לפחות. אף שאבות האומה האמריקנית ראו בערך השוויון "אמת מוכחת מאליה", ציוויליזציות רבות לאורך ההיסטוריה לא חלקו עמם השקפה זו. הן נשענו על הפרדיגמה ההפוכה בדיוק - זו הגורסת שכל בני האדם נולדו שווים, שהקהילייה האנושית היא מבנה דמוי פירמידה, שבקצהו העליון ניצבים בעלי זכויות היתר ובתחתיתו ההמונים הנחשלים.
ימיה של תפיסה הירארכית זו כימיה של התרבות האנושית עצמה. הריבוד החברתי היה תופעה מקובלת בכל האימפריות והארצות של המזרח הקדום. בכל האזור כולו לא הייתה ולו ציוויליזציה אחת שהעלתה על נס אידיאל של חברה החותרת לצמצום הפערים בין המעמדות, בין האליטה המחזיקה בעוצמה הפוליטית, הכלכלית והצבאית ובין משוללי הכוח. יוון ורומא הצמיחו אמנם משטרים דמוקרטיים ורפובליקניים שהנהיגו צורות שונות של שוויון פוליטי ומשפטי בין האזרחים, אך הסדר הכלכלי שהונהג בהן שירת במרבית המקרים קבוצה קטנה של מיוחסים. אף שהעולם הקלאסי הוליד לא מעט רפורמטורים חברתיים שביקשו להגן על מעוטי היכולת, הוא לא הותיר לנו כל עדות למאבק אשר שם לו למטרה לבטל את הבדלי המעמדות.2 איש מהוגי הדעות ומן הסופרים שהעמיד לנו העולם הזה לא העלה על נס את השוויוניות ולא ראה בה תו היכר של סדר חברתי מתוקן. "יש שהובחנו משעת היוולדם", כתב אריסטו, "אלה להיות נשלטים, אלה להיות שליטים".3 התפיסה המקובלת בימי הביניים הצדיקה אף היא את המציאות החברתית הבלתי שוויונית בטענה שכל מעמד סוציו-אקונומי ממלא את התפקיד שיועד לו לטובת הכלל.4 תיאורטיקנים פוליטיים מן התקופה הקלאסית ועד ימי הרנסנס האיטלקי הניחו כי אדם שלא נולד למעמד בעל עצמאות וחירות לא יזכה לעולם ליהנות מזכויות אלה.5 רק בעידן המהפכות האירופיות והאמריקניות של המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה בוטלו זכויות היתר של בעלי המעמד והוסרו מערכות הדיכוי והאפליה של הפיאודליזם והעבדות - או לפחות צומצמו במידה ניכרת.
השקפת העולם שערערה לראשונה על המוסכמה האנטי-שוויונית, ושהולידה מקרבה את האידיאלים הנחשבים כיום לעמודי התווך של החברה הנאורה, הגיחה מתוך חולות המזרח הקדום כבר לפני שלושת אלפים שנה. היא הועלתה על הכתב בקורפוס הספרותי, התיאולוגי והמשפטי המוכר לנו בתור התורה - חמשת הספרים המגוללים את סיפורי הבריאה, האבות, יציאת מצרים והנדודים במדבר, ולצדם את הוראותיו ואת חוקיו של האל, שנמסרו למשה בסיני.6 התורה לא רק הנחילה לנו את האמונה המקראית, אלא גם חוללה מהפכה תפיסתית בשדה הפוליטי והסוציאלי, שהדיה מלווים אותנו עד עצם היום הזה. ואמנם, כאשר בוחנים את המצע הסוציאלי שהיא מקדמת, על רקע הנורמות שרווחו בעת העתיקה, מתגלה לנגד עינינו שורה של קפיצות מחשבה קוואנטיות בתוך תבנית מתוחכמת ושזורה היטב של תיאולוגיה, פוליטיקה וכלכלה.
כפי שאראה להלן, השקפת העולם שמציג לפנינו החומש מקדמת גישה שוויונית, העומדת בניגוד מובהק לפרדיגמה ההירארכית של התרבויות הסובבות. התורה אמנם מזכירה בעלי זכויות יתר, דוגמת המלך, הכוהנים והלויים - מצב עניינים שאינו יכול להיחשב לשוויוני במלוא מובן המילה7 - אך שליטתם של אלה במשאביה של החברה הייתה מוגבלת מאוד בהשוואה לסמכות שהפעילו בעלי השררה בציוויליזציות השכנות של המזרח הקדום. וחשוב במיוחד: התורה דחתה את החלוקה המובנת מאליה בין מעמד של מטילי מס, המרכז בידיו את מרבית הכוח הפוליטי והנכסים הכלכליים, ובין מעמד גדול עוד יותר של משלמי מס. תחת זאת, היא קראה לכינונו של סדר חברתי, פוליטי ודתי חדש, המבוסס על אידיאלים שוויוניים ועל חזון בדבר קהילייה המורכבת ממעמד יחיד והומוגני, שכל חבריו נהנים מהעצמה אחידה. קשה להפריז בחשיבותה של הקריאה הזו ובהשפעתה על מהלך ההיסטוריה האנושית.
 
  המהפכה שחוללה התורה בתודעה הפוליטית הייתה כרוכה לבלי התר במהפכה שחוללה בתחום האמונה. אנשים למדו להתבונן בעיניים חדשות על הפוליטיקה רק משעה שלמדו לחשוב בדרך חדשה על התיאולוגיה. התפיסה שהפוליטי שונה מן הדתי ונבדל ממנו היא רעיון מודרני מיסודו: ההבחנה הזו הייתה זרה לחלוטין לרוחן של תרבויות המזרח הקדום. הדת והמדינה היו מעורות בזו בזו, נשענו על אותם מקורות סמכות והתקיימו בכפיפה אחת - כחטיבה אחת - באותו מרחב ציבורי.
כדי להבין עד כמה הדוקה הייתה הזיקה בין פוליטיקה לתיאולוגיה בעולם העתיק, הבה נדמה את עצמנו לארכיאולוגים העורכים חפירות בתרבות קדומה ששמה "אמריקה". כשאנו מפענחים את הטקסטים הדתיים של אותה ציוויליזציה עתיקת יומין, אנו מגלים כי האל המרכזי בפנתיאון שלה נקרא "המפקד העליון". האל הזה שכן בארמון שמימי או במקדש שכונה "הבית הלבן", וחצה מדי פעם את הרקיע במרכבתו - "רכב ברזל 1". עוד אנו מגלים כי למפקד העליון הייתה רעיה שכונתה "הגברת הראשונה" - אלילה בעלת כוחות מצומצמים יחסית, שזכתה בכל זאת להערצה בשל טעמה האסתטי המיוחד. חפירותינו תגלינה עוד כי מול "הבית הלבן" השמימי ניצב מקדש נוסף, מבנה בעל כיפה שאכלס כ-535 אלים מקומיים ופחותים בדרגתם, אשר עסקו ללא הרף בחרישת מזימות ובכריתת בריתות; מפעם לפעם עלה בידם לערער את מעמדו של המפקד העליון ואף להדיחו מכיסאו.
מה שנגַלֶּה, במילים אחרות, הוא הקבלה ברורה בין הסדר המוסדי השורר עלי אדמות לסדר האלוהי המושל ברקיע. הרעיון כי הפוליטיקה הארצית היא בבואה של הממשל השמימי היה מקובל בעולם העתיק כולו - וקל להבין מדוע: משטרים פוליטיים, מעצם מהותם, הם מסגרות מלאכותיות, ולכן גם רעועות במידת-מה; לעתים קרובות הם מתקשים לנמק מדוע ראוי שאדם אחד ישלוט ולא זולתו. אבל המשטר עשוי לזכות בלגיטימציה בלתי מעורערת אם ההמונים הכפופים לו יאמינו שהוא מעוגן במציאות מוחלטת, שאותה אין לשנות; שתקפותו של הסדר הפוליטי מעוגנת בעיקרון קוסמי מקודש. בהבטיחה כי הסדר הארצי משקף את ההרמוניה השמימית הסוותה הדת הקדומה את האמת האנושית, אנושית מדי, בדבר השימוש בכוח ובדבר מקורה האמיתי של השררה.8
ברי אפוא מדוע קיימים קווי דמיון רבים כל כך בין האל הראשי בפנתיאון המסופוטמי, אֵנליל, למקבילו הארצי, המלך. בדומה למלך, גם אנליל מושל באמצעות האצלת סמכויות לנכבדים ולבעלי תפקידים שדרגתם נמוכה משלו. בדומה למקבילו הארצי, גם הוא עומד בראש אסיפה גדולה וגם הוא מתגורר בארמון ובו רעיות, ילדים ו"משק" מורחב.ככלל, האלים ביקשו לעצמם קיום חסר דאגות ונהנו ממשתאות מפוארים שנערכו לכבודם. בדומה למלכים, נזקקו האלים לארמון, או למה שהיינו מכנים מקדש, שבו יוכלו לשכון ברוב פאר והדר, הרחק מהמוני העם, כשנתיניהם דואגים לספק את כל צורכיהם הגופניים.
כל אימת שהאל רצה דבר-מה - נאמר, שיפוץ המקדש או הרחבת הגבולות - הוא תקשר עם המלך באמצעות מתווכים שונים.10 האלים לא דיברו מעולם אל ההמונים ולא העבירו להם הוראות. סיפורי הבריאה המיתיים מתארים את ההמונים כמי שמשרתים תכלית אחת ויחידה: לעבוד ולהעלות מס. פשוטי העם לא היו אלא משרתים השייכים למדרגה הנמוכה ביותר של ההירארכיה המטפיזית. האלים גילו בהם עניין רק באותה מידה שברון או בעל אחוזה פיאודלית עשוי להתעניין בהבטחת רווחתם של האריסים הפועלים בשירותו.11 אין ספק שהמשרתים מילאו תפקיד חיוני בקיום הסדר המלוכני, אבל מנקודת מבטם של בעלי השררה היה זה תפקיד פחות-ערך שאין בו כבוד.
כנגד תמונת העולם הזו העמידה התורה השקפה שונה בתכלית, הנשענת על שני חידושים תיאולוגיים מרחיקי לכת. ראשית, היא הציגה דגם של ריבונות שמימית השולל את הלגיטימציה המקודשת של הירארכיות הכוח הארציות. ושנית, היא הניחה תשתית אידיאולוגית לקיומה של אומה הומוגנית המורכבת מאזרחים שווים.






פמיניזם עם שתי רגליים שמאליות

מרלה ברוורמן

קהלת, החולף והנצחי

איתן דור־שב

המפגש של המלך שלמה עם המוות

החיים היפים על פי הנרי ג'יימס

ראסל רנו

מאחורי הפרוזה התובענית של הסופר המודרני הגדול מסתתר מסר ערכי צלול ואקטואלי להפליא

האם איראן היא המודל היחיד למדינה יהודית?

דניאל פוליסר

היה מי שחלם על משהו אחר

התיאולוגיה של הדבקות

יוסף יצחק ליפשיץ

המצוות כגשר בין האדם לאל


כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2021