מלחמות הגֶּנים

דיאנה מיור אפלבאום, פול ס' אפלבאום

כך מגויס המדע המודרני לשירות הפוליטיקה


הלאומנים המקדונים מבקשים לקבל בחזרה לידיהם את חבליה הצפוניים של יוון. הנשק שבו הם משתמשים לאחרונה במאבקם הוא מחקר גנטי מעורפל, הטוען שהמקדונים שייכים לתת־שכבה ים תיכונית ששורשיה עתיקים מאלה של היוונים. לפיכך, מסיק אותו מחקר, המקדונים מקדימים גם את הציוויליזציה היוונית הקדומה ביותר.1 בקרב פעילים פוליטיים מקדונים, החולמים על איחוד מחדש של מולדתם ההיסטורית, ומאמינים כי יוון מחזיקה בשטחים מקדוניים באורח בלתי חוקי מזה קרוב למאה שנים, ניכרת התרגשות לא־מבוטלת נוכח האפשרות שאמונתם כי הם העם הקדום ביותר החי בבלקנים תקבל אישוש גנטי.2
ברוכים הבאים למלחמות הגנים.
טיעונים המושתתים על גנטיקה הם הטקטיקה העדכנית ביותר במאבקים נושנים סביב גבולות וריבונות לאומית.3 הצדדים המעורבים במאבקים מסוג זה רגילים להעלות טיעונים של ראשוניוּת היסטורית. טיעונים אלו מושתתים על ההנחה כי מבין האומות המוסיפות להתקיים היום, הראשונה ליישב טריטוריה מסוימת זכאית להגדרה עצמית לאומית באותה נחלה היסטורית. כה עז הרצון לטעון בזכות הראשוניות, עד שקבוצות לאומיות מסוימות בדו נראטיבים היסטוריים המעידים, לכאורה, על שורשיהן העתיקים בטריטוריה שעליה הן תובעות ריבונות. הוגה הדעות והמשפטן חיים גנז מציין שכוח המשיכה של טיעון הראשוניות ההיסטורית "מומחש פעמים רבות בעובדה שצדדים לסכסוכים כאלה - ואפילו אלה המצויים במצב של נחיתות מבחינת כוחו של טיעון זה - אינם מנסים כלל לכפור בתקפותו העקרונית. במקום לבטל את ערכו של הטיעון הם עוסקים בבניית אילן יוחסין המשייך אותם אל עמים שנכחדו, שהחזיקו בטריטוריות השנויות במחלוקת לפני יריביהם".4
דוגמה בולטת לכך מספקת לנו התנהלותו של אתאתורכּ, מייסד הרפובליקה התורכית. כאשר החל אתאתורכּ בעיצובה של אומה חדשה מתוך הריסותיה של האימפריה העותומאנית, היה עליו להתמודד עם הבעיה שהציבו לו האוכלוסיות היווניות והארמניות של אנטוליה, שהתפארו בהיסטוריה מתועדת היטב, המוכיחה כי נוכחותן בארץ זו קדמה לבואם של דוברי התורכית. אתאתורכּ לא הסתפק בטיהור אתני אכזרי כדי להיפטר מאוכלוסיות אלו; הוא שקד גם על שכתוב ההיסטוריה, כדי לצייד את התורכים בטיעון לראשוניות היסטורית. לדברי המזרחן ברנרד לואיס, האידיאולוגיה שקידם אתאתורכּ קבעה כי "התורכים הם עם לבן, ארי, שמוצאו ממרכז אסיה" וכי הם "נדדו בגלים לחלקים שונים של אסיה ואפריקה כשהם נושאים עמם את אמנויות התרבות... השוּמרים והחתים היו שניהם עמים תורכיים. אי לכך, הייתה אנטוליה ארץ תורכית מקדמת דנא".5 לא ייפלא אפוא ששרידיו של אתאתורכּ מונחים במאוזוליאום מפואר בסגנון חתי.
לרשותן של תנועות לאומיות מסוימות, דוגמת זו של הבאסקים, עומדות ראיות היסטוריות, לשוניות וארכיאולוגיות לראשוניותן בטריטוריה; המחקרים הגנטיים המאששים את טענתן הנם רק חלק מרשימת הצידוקים שיש ביכולתן להמציא כאשר הן תובעות זכויות על הנחלה ההיסטורית שלהן.6 ואולם, לגנטיקה יש חשיבות רבה יותר עבור קבוצות לאומיות כגון זו של המקדונים, החסרות ראיות מוצקות מעין אלה. בעיניהן, ההתחקות הגנטית אחר מוצאן עשויה להעניק משנה תוקף - ואף מראית עין של ודאות מדעית - לתביעותיהן הטריטוריאליות.
ברם, כפי שיוכיח מאמר זה, נתונים גנטיים אינם תורמים בעצם דבר לתנועות לאומיות: חלק גדול מן המידע המגויס לתמיכה בטיעוני ראשוניות מלוקט מתוך מחקרים פגומים או כאלה שפורשו שלא כהלכה. יתרה מזו, גם כאשר מחקר איכותי מראה באמת ובתמים שבין אבותיה של קבוצה לאומית מסוימת היה גם עם עתיק כלשהו, אין בנתונים כאלה משום מרשם פלא המאפשר לה להוכיח, באופן מדעי, את המוצא שאותו היא מבקשת לייחס לעצמה.7 מן הטעמים הללו, הניסיון להשתמש בגנטיקה לצורכי מאבק על שטח נידון לכישלון, והזכויות לריבונות טריטוריאלית תיקבענה גם בעתיד על יסוד רשימה של שיקולים מורכבים יותר, גם אם "מדעיים" פחות.
 

 
ב
את היומרה לעגן שאיפות טריטוריאליות אתניות במחקרים גנטיים אי־אפשר לבחון ללא התמצאות מסוימת בתחום המדעי המדובר. כיצד ניתן "להוכיח", למשל, שהמקדונים קרובים יותר לעמים מזרח תיכוניים אחרים מאשר היוונים? התשובה מתחילה במולקולות הענק שבהן צפונה התרומה הגנטית שלנו - דהיינו, בחומצה הדיאוקסי־ריבונוקלאית בגרעין התא, או הדנ"א. שרשרות דנ"א מורכבות מסליל כפול שבו שזורות יחדיו מולקולות קטנות יותר - אדנין, ציטוזין, גואנין ותימין, שאותן נהוג לציין גם באמצעות האותיות הראשונות של שמותיהן בלועזית, A ,C ,G ,T. לכל אחת מארבע המולקולות, הקרויות "בסיסים", יש משלים קבוע בגדיל הנגדי: A נקשרת תמיד ל־T, ואילו C מתחברת תמיד ל־G. בעת שכפול הדנ"א במהלך התרבותם של תאים, יוצר כל גדיל את הגדיל התואם באמצעות משיכת המולקולות המשלימות A ,C ,G או T, ובאופן הזה מובטח מערך כרומוזומים שלם בכל תא־בת.
בהתחשב בעובדה שלכל בני האדם מספר מצומצם יחסית של אבות קדמונים משותפים, ניתן היה לצפות שנחלוק מטענים גנטיים זהים, או כמעט זהים - אך רק לו פעל השכפול הגנטי בצורה מושלמת. ואמנם, 99.9 אחוזים מרצפי הדנ"א של כל שני בני אדם שנבחר באקראי יהיו זהים.8 ברם, בשל חוסר הדיוק בתהליך השכפול - קרי, התהוות מוטציות - נוצרה במרוצת השנים שונוּת בדפוסי הדנ"א.
אילו היה ההבדל בין דפוסי הדנ"א של אנשים שונים אקראי בלבד, הירייה הראשונה במלחמות הגנים לא הייתה נורית מעולם. אלא שהדברים אינם פשוטים כל כך: מוטציות עוברות בתורשה מן ההורה אל ילדו והופכות לדפוס משותף בקרב קבוצות אנדוגמיות, המעודדות זיווגים בתוכן פנימה. לכן, דפוסי דנ"א מסוימים רווחים בקרב קבוצות מסוימות יותר מאשר בקבוצות אחרות. הידע על אודות דפוסים אלו אִפשר לחוקרים למפות את הקרבה הגנטית בין קהילות אתניות שונות.9 יתרה מזו, מאחר ששיעורי המוטציה נוטים להיות קבועים לאורך זמן, מידת השוני ברצפי הדנ"א בין שתי קבוצות אתניות מאפשרת לחוקרים לשער באיזה שלב התפצלו מאותו ענף באילן היוחסין האנושי, ובכך להתחקות אחר דפוסי נדידה על פני כדור הארץ.10 למותר לציין, שאלה בדיוק המחקרים אשר גויסו לאישוש טענות בדבר ראשוניות היסטורית.
במהלך השנים השתמשו החוקרים בשיטות שונות להתחקוּת אחר הבדלים גנטיים בין קבוצות שונות.11 המחקרים המוקדמים ביותר לא בחנו את הדנ"א עצמו, אלא הסיקו על השינויים שחלו בדפוסיו מתוך בדיקת התוצרים של גנים מסוימים, דוגמת סוגי הדם השונים. שכיחותם של סוגי דם B ,A, ו־O משתנה באורח שיטתי ברחבי העולם, וכן הדבר גם לגבי סַמנים אחרים המצויים על פני השטח של התא, כגון אלה הקשורים למערכת החיסון. עבודת מחקר מאוחרת יותר בחנה את השונות ברצפי הדנ"א של גנים מסוימים - המכונים אללים12 - בקבוצות אוכלוסייה שונות. אלא שבחינתם של תוצרי גנים ואפילו בדיקת רצפים של גנים אינדיבידואליים היא שיטה גסה ומגושמת יחסית לקביעת זיקה גנטית.13 כיום יש ברשותנו מכונות המסוגלות לסרוק במהירות רצפי דנ"א, ובאופן זה להתבונן ישירות בשינויים שחלו בהם במהלך הזמן.
קיימות בעיקרון שתי דרכים להשוואת רצפי דנ"א.14 שינוי באתר אחד מתוך שלושה מיליארד צמדי־בסיס נקרא פולימורפיזם נוקליאוטידי יחידני, או בקצרה SNP ("סניפּ", בלשון החוקרים).15 לדוגמה, אם לרוב בני האדם יש בסיס A במיקום ספציפי ברצף, ואילו לנבדק מסוים יש במיקום הזה בסיס C, כי אז זיהינו סניפּ בגנום של אותו אדם. בדיקת הסניפּים השונים בעשרות ואפילו במאות מיקומים בגנום מאפשרת כימות ההבדלים בין שתי אוכלוסיות. הדרך השנייה להשוואת רצפי דנ"א היא בדיקת קבוצות סניפּים הנוטות לעבור בתורשה כמכלול, בדרך כלל משום שהן קרובות זו לזו בכרומוזום מסוים. המכלולים האלה קרויים "הָפְּלוֹטִיפִּים",16 ומחקרים יכולים לעמוד על תדירותם בקרב אוכלוסיות. תהא אשר תהא הדרך שבה נבחר - בדיקת סניפּים או הפלוטיפים - ככל שהבחינה מקיפה מספר גדול יותר של אתרים בגנום, כך ניתן לייחס אמינות רבה יותר לממצאים באשר לקרבה הגנטית של הקבוצות הנחקרות.17
כדי להבין מי מנצח ומי מפסיד במלחמות הגנים, חשוב לציין הבחנה נוספת: ניתן לבדוק סניפּים והפלוטיפים הן בגנום כמכלול שלם והן בחלק ממנו. שני חלקים שמהם ניתן ללמוד רבות הם הכרומוזום Y והדנ"א המיטוכונדריאלי. מאחר שכרומוזום Y מצוי אצל גברים בלבד, ורובו נוטה לעבור בתורשה מאב לבן ללא שינוי משמעותי, ניתן לבדוק את דפוסיו כדי להתחקות אחר המוצא לאורך אילן היוחסין האבהי. "הפלוטיפ הכוהנים", הנפוץ בקרב זכרים יהודים המזהים עצמם כצאצאי הכוהן הגדול אהרן, הנו דוגמה להפלוטיפ של כרומוזום18 Yבאורח דומה, הדנ"א המיטוכונדריאלי נפרד משאר הגנום וממוקם במיטוכונדריה, המספקת אנרגיה לתא. מקורה של המיטוכונדריה האנושית במיטוכונדריה שבביצית האם; גברים ונשים כאחד יורשים את הדנ"א המיטוכונדריאלי של אמותיהם, אולם רק הנשים לבדן יכולות להעבירו הלאה לצאצאיהן. לפיכך, בדיקת הדנ"א המיטוכונדריאלי מאפשרת לנו להתחקות אחר מוצא לאורך אילן היוחסין האימהי. מחקר מסוג זה הראה, לאחרונה, שחלק גדול מן היהודים האשכנזים הם צאצאים של לא יותר מארבע נשים ממוצא מזרח תיכוני.19
 
ג
על יסוד ההבנה הבסיסית בגנטיקה, שרכשנו זה עתה, נוכל לתת את דעתנו על השימוש ועל השימוש לרעה שנעשה בממצאים גנטיים במאבק על זכויות טריטוריאליות. המקדונים, הלאפים של צפון סקנדינביה והפלסטינים הם שלוש קבוצות הנאחזות בפרשנויות בעייתיות מאוד של ראיות גנטיות חדשות כאמצעי לחיזוק תביעותיהן לריבונות. הגם שכל מקרה בפני עצמו הוא ייחודי, בכולם גם יחד נעשה ניסיון "להוכיח" קשר ישיר לעתיקה שבאומות אשר החזיקה בשטח אדמה נתון.
רוב המקדונים החיים היום הם אזרחיה של רפובליקת מקדוניה, אשר נוצרה כתוצאה מהתפרקות יוגוסלביה בשנת 1991, ומיעוטם חי בצפון יוון. המקדונים האלה דוברים שפה סלאבית, השייכת למשפחת לשונות שהביאו שבטים סלאביים אל הבלקן במאות השישית והשביעית. במפנה המאה העשרים פיתחו המקדונים לראשונה זהות לאומית ייחודית;20 ואף על פי כן, כפי שניתן ללמוד מכותרתו של ספר שיצא לאור זה לא מכבר, מקצתם מאמינים כי אין הם סלאבים, אלא "צאצאיו של אלכסנדר הגדול מלך מוקדון".21 על בסיס טענה זו הם תובעים זכויות טריטוריאליות על חבל צפוני של יוון, המהווה חלק מן האזור שבו התקיימה ממלכת מוקדון העתיקה.
הלאומנים המקדונים עטו כמוצאי שלל רב על מחקר שבחן הבדלים בדנ"א בגן מסוים בקרב שלושים ואחת אוכלוסיות שונות מאגן הים התיכון, המזרח הקרוב ואפריקה.22 שכיחות רצפי הדנ"א המשתנים - האללים - במדגם המקדוני הייתה דומה לזו שנמצאה כמעט בכל הקבוצות הים תיכוניות, ובעיקר במדגם שנלקח מכרתים. מצד שני, השכיחויות בשלושת המדגמים היווניים היו שונות למדיי מאלו שנמצאו באוכלוסיות הים תיכוניות האחרות וקרובות דווקא למדגמים מאפריקה התת־סהרית. הלאומנים המקדונים השתמשו בנתונים אלו כדי להפוך על פיהם את טיעוני היוונים, המציגים אותם כסלאבים שהגיעו לאזור בתקופה מאוחרת יותר.23 כפי שכתבו מחברי המחקר עצמם, "התוצאות שהשגנו מוכיחות כי המקדונים קרובים לעמים אחרים באגן הים התיכון ולא נמצאה זיקה הדוקה בינם ובין היוונים; לעומת זאת, נמצאה זיקה כזו בינם ובין אנשי כרתים... עובדה זו מאששת את התיאוריה שלפיה המקדונים הם אחד העמים העתיקים ביותר בחצי האי הבלקני, והם התקיימו בו כנראה זמן רב לפני הגעת היוונים המיקניים, בערך בשנת אלפיים לפני הספירה".24
הסאמים (הקרויים גם "לאפים") חיו בצפון סקנדינביה עוד לפני ההיסטוריה המתועדת. בפועל, אין הם קבוצה אחידה מבחינה תרבותית. לכל אחד מן העמים הסאמיים השונים מסורת תרבותית משל עצמו, והם דוברים עשר שפות נבדלות, השייכות למשפחה הלשונית הפינית־אוגריתית, שהגיעה לאירופה בתקופה מאוחרת יותר ובנתיב שונה מן הלשונות ההודו־אירופיות.25 רובם המכריע של הסאמים דוברים כיום לשון סקנדינבית, מתגוררים בבתים מודרניים ועובדים למחייתם במסגרות כלכליות מודרניות. התודעה הלאומית הסאמית לא התעוררה אלא בעשורים האחרונים של המאה העשרים; כיום יש לאפים המדברים על "אומה סאמית" וקוראים להגדרה עצמית. יתרה מזו, הסאמים האלה מבקשים - בדומה למיעוטים החיים בנורבגיה, בשבדיה, בפינלנד ובמידה פחותה יותר באזורים שכנים של רוסיה - להשיג גישה לשטחי מרעה ודיג מסורתיים ולקיים את לשונותיהם ואת תרבותם.26 ואמנם, עלה בידיהם לקצור מספר הישגים: קיימים, למשל, פרלמנטים סאמיים בכל אחת משלוש הארצות הסקנדינביות, הגם שאלה חסרים מנגנון מלא של שלטון עצמי. יתר על כן, המטרה שאליה חותרים הלאפים זוכה לפופולריות בקרב גורמים לא־סאמים, הפועלים יחד עמם כדי לסייע להם לעמוד על זהותם הייחודית. הלאומנים הסאמים אפילו זיהו "מולדת סאמית" מן המאה השלוש־עשרה, "סאמילנד", שהתפרסה, לכאורה, על רוב שטחי נורבגיה, שבדיה ופינלנד.27






הומאניזם אמיתי יותר

ליאון קאס

המדע העניק לנו מתנות רבות, אבל הוא אינו יכול להבטיח שלא נאבד בגללן את נשמתנו

המדינה היהודית: הצדקה עקרונית ודמותה הרצויה

רות גביזון

הציונות על פי עקרונות ליברליים

שופטים ללא גבולות

אוולין גורדון

בפסיקה מעוררת פליאה, בית המשפט אוסר על הורים לתת עונש גופני לילדיהם

מבצע "עופרת יצוקה" ותורת המלחמה הצודקת

אסא כשר

האם נהגה ישראל באורח מוסרי בפעולתה נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה?

החרדים: כתב הגנה

אהרן רוז

רואי השחורות לא רואים מעבר לשחור


כל הזכויות שמורות, הוצאת שלם 2021