הסערה הציבורית העזה שעורר "חוק החרם", שהתקבל בכנסת בחודש יולי האחרון, מלמדת אולי יותר מכול על עוצמת האיבה השוררת בין חלקיה השונים של החברה הישראלית. הפולמוס הציבורי הלגיטימי סביב החוק הידרדר עד מהרה להתכתשות חדורה טינה בין מחנות נצים, המתייחסים זה אל זה כאל אויב שיש להכניעו או לנתק עמו כל מגע. ואמנם, המרחב הציבורי, האמור לשמש מקום מפגש והתדיינות בחברה דמוקרטית-ליברלית מתוקנת, הופך שוב ושוב לשדה מערכה, שמעליו מרחפת כל העת סכנת מלחמת האחים. למרבה הצער, מדובר בפתולוגיה מוכרת, המאפיינת את העם היהודי מראשית דרכו. כל אימת שעלה בידי אומה זו לכונן קהילייה הנהנית מאוטונומיה במידה כזו או אחרת, היא נתקפת דחף עז – כמעט בלתי נשלט – לקרוע את עצמה לגזרים. הדחף הפלגני, שהמיט שרשרת של אסונות על היהודים, מאיים לגרור גם כעת את המדינה שכוננו אל התהום.

לקריאת המאמר במלואו, לחץ כאן.